Leviticus 1:1 ויקרא א׳:א׳
1 א

ויקרא אל משה. לפי שאמר למעלה בסוף הספר וכבוד ה׳‎ מלא את המשכן ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו׳‎ הוצרך לקרותו וליתן לו רשות להכנס, ולפיכך כתב ויקרא אל משה. וכן הפירוש ויקרא כבוד ה׳‎ הנזכר למעלה אל משה מאהל מועד וידבר אליו. וכן מצינו בתרגום ירושלמי והוה כיון דאשלים משה למקמא ית משכנא ורבי יתיה וקדיש יתיה וית כל מנוהי וחשב משה בליביה ואמר טורא דסיני דבעיר רבוייה רבוי שעה וקדושיה קדוש שעה לא סליקית לגויה עד זמן דאתמר לי מן קדם ה׳‎ ברם משכנא דרבויי רבוי דלעלם וקדושיה קדוש עלם דינא הוא דלא ניעול לגויה עד זמן דיתמר לי מן קדם ה׳‎ ואכלי דבורא דה׳‎ למשה וכו׳‎ וכשהיה הוא בתוך האהל היה שומע הקול בא לו מבין שני הכרובים כדכתיב בסוף פרשת נשא.

ויקרא אל משה, “He called out to Moses;” seeing that the Torah had concluded the end of the Book of Exodus with the words: ‘the glory of the Lord filled the Tabernacle so that Moses was unable to enter the Sanctuary,” it was necessary to let us know now that He called out to him, i.e. gave him permission to enter the Sanctuary. In order to make this clear to the reader, the Torah, instead of writing: “the Lord called out to Moses,” omitted to tell us who it was that called out to him, so that the reader will know that this is not really a new paragraph but a continuation of what had been told us at the end of the Book of Exodus. In other words, we need to understand this opening line of the Book of Leviticus as follows: “the glory of the Lord which had been reported at the end of the Book of Exodus as filling the Tabernacle, now spoke to Moses.”This is also how the Jerusalem Targum translates this verse. (Compare Torah shleymah on our verse page 235, where the full text of the Jerusalem Targum appears, in Aramaic, of course) Once Moses had entered the Sanctuary, he heard G-d’s voice emanating from between the two cherubs on top of the lid of the Holy Ark as reported in Parshat Nasso, 7,89.

2 ב

אליו פרש״‎י יכול ישמעו קול הקריאה ת״‎ל קול לו קול אליו. כלומר בפרשת נשא כתיב וישמע את הקול מדבר אליו היה יכול לומר מדבר לו ואומר מדבר אליו ללמדך שאליו לבדו היה נמשך הקול כך פרש״‎י בריש יומא (ד:).

אליו, “to him.” On this word Rashi explains that we might have thought that people outside had heard G-d’s voice speaking to Moses; in order to disabuse us of this, the Torah emphasized: אליו, “to him,” i.e. audible only to Moses. The point is made once more in the Book of Numbers 7,89, where the Torah writes that Moses heard the voice of the Lord talking to him, מדבר אליו, followed by וידבר אליו. Instead of writing מדבר לו, the word אליו stresses the exclusivity of that voice, i.e. audible only to Moses. Rashi stresses this also in his commentary on the Talmud in tractate Yuma folio 4.

3 ג

לאמר כפל לשון הוא לוידבר, כמו שפירש בפרשת נח דוגמתו.

לאמור, “saying” [in order to relay to the Israelites. Ed.] The author refers the reader to his commentary on Genesis 8,15 on the word: לאמור, where Rash’bam is given as the source of this interpretation of this word. A well known example of the meaning of this kind of repetition is found in verse 2 of our chapter: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, “speak to the Children of Israel and say to them;”