Chidushei Agadot on Yoma 66b חידושי אגדות על מסכת יומא ס״ו ב
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Chidushei Agadot on Yoma 66b"
Toggle Reader Menu Display Settings
66bס״ו ב

שאלו את ר"א כו' א"ל יכול הוא להרכיב כו' חלה כו' דחפו כו'. לפי פרש"י לא השיב להם כלום והוא קשה שהיה יודע להשיב ולא היה משיבן כלל מפני שלא שמע מרבו גם וחכמים אומרים חלה כו' משמע דפליגי עליה דר"א גם למה לא הוה זה הפלגת דברים דלא היה לו לומר אלא שלא שמע מרבו ונראה לפרש דהשיב להן ברמז וה"ק לא שהפליגן בדברים דודאי השיב להן ברמז אלא שלא היה רוצה לומר בפירוש כיון שלא שמע מרבו והכי פירושו יכול הוא השליח אתם ואני להרכיבו דאנו בריאים והחי נושא את עצמו אבל השעיר שהוא חולה אסור לנושאו ביוה"כ כדבעי למימר לעיל ואחלה משלחו כו' השיב להם אהא בשלום אני ואתם שהכהנים יוכלו לעשות שליח איש עתי אחר במקומו דהיינו אני ואתם אבל הוא אינו רשאי לעשות שליח אחר ולפי זה ל"ג בשלוה בה' אלא בשלוח בח' ואהא דדחפו ולא מת השיב כן יאבדו וגו' דודאי יאבד במיתת עצמו במ"ש לקמן לא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים כו' וא"צ שירד אחריו להמיתו ואהא פליגי שפיר חכמים בכל ג' תשובותיו שהיו ברמז שלא כדבריהם וע"פ המדרשים י"ל שאמרו כי השעיר הוא כחו של עשו שנוטל הקב"ה עונות בית ישראל ונותנן על עשו הרשע דאין שעיר אלא עשו שנאמר עשו אחי איש שעיר ולזה אמר חלה מהו שירכיבהו כו' והשיב יכול הוא להרכיב כלומר שהשעיר כחו של עשו הוא בודאי יכול הוא להרכיב אני ואתם דהיינו כל עונותינו אבל המשלח אם ירכיבהו וישאהו על כתפו הוא אינו יכול לישא כל עונות בית ישראל גם עונות עשו אשר השעיר נושא עליו ועוד שאלו חלה משלחו מהו שישלחנו ביד אחר והשיב ע"פ המדרש והביאו החזקוני איש עתי מזומן למות באותה שנה שהיה ידוע להם ע"י חכמת המזלות ולזה השיב להם אהא בשלום כי המשלח ילך למיתה ע"ד שאמרו בסוף מס' ברכות למת א"ל לך בשלום אבל אני ואתם נהיה בשלום ולא נלך בשלום שאין אנו מזומנין למיתה ולכך לא ישלחו ביד אחר ועוד שאלו מהו שילך אחריו וימיתנו והשיב כן יאבדו כל אויביך ה' שהוא עשו יאבדו כן השעיר זה שהוא כחו של עשו הוא יאבד שם במקום גזירה ולא תצטרך להמיתו והשתא פליגי חכמים עליו בכל הג' דברים ולפי שלא שמען מרבו לא השיב להם כן בפירוש וק"ל:

פלוני מהו לעוה"ב כו' מהו להציל כו'. כל זה מפורש בתוס' ובערוך בערך פלן:

ממזר מהו לירש א"ל מהו לייבם כו'. ה"נ השיבן ברמז כשם שזוקק לייבום כדקתני בהדיא במתני' פ"ב דיבמות כך הוא מקרי אחיו לירש כדאמרי' שם בגמ':

מהו לסוד ביתו א"ל מהו לסוד כו'. מפורש פ' ח"ה בחידושנו ע"ש:

אלא בפלך וכה"א וכל אשה וגו'. ובקרא דבתריה מפורש בחכמה טוו את העזים דהיינו חכמה ואומנות יתירה שהיו טוין מעל העזים כדאמרי' פ' כלל גדול:

זיבח וקיטר בסייף כו'. פרש"י שהן בסקילה וכאן בסייף שעדיין לא נתפרש להם ד' מיתות ונדונו במיתת בני נח שכל מיתתן בסייף וכו' ע"ש וכן יש לפרש למ"ד עדים והתראה בסייף ולא בסקילה מה"ט והוא דחוק כיון דהיה זה אחר מתן תורה ולא היו בני נח גם אם לא נתפרש לו ד' מיתות היה לו לשאול באיזה מיתה ידונו כמו ששאל גבי מקושש דכתיב ויניחוהו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו אבל בחומש פירש רש"י בע"א עדים והתראה בסייף כמשפט עיר הנדחת שהן מרובין כו' ע"ש:

האומר לאביו וגו'. יש לדקדק דאגופיה דקרא תקשי ליה דכתיב ויאספו אליו כל בני לוי וי"ל דאי לאו הא דרב יהודה היה אפשר לומר כשאמר משה מי לה' אלי נאספו אליו מתוך לוים גם החוטאים או שנתחרטו או שעשו עצמם כאילו לא פעלו און וכשהכירו בהן הרגו אותן אבל אדרב יהודה שאמר כל שבט לוי לא עבד העגל פריך שפיר וק"ק אדפריך מקרא דוזאת הברכה אמאי לא פריך מקרא דפרשת כי תשא והרגו איש את אחיו וגו' מלאו ידכם וגו' כי איש בבנו ובאחיו וגו':

מה שהי צפירא הדין וחובי דרא סגיאין כו'. נראה דר"ל ע"פ מ"ש ספ"ק דקדושין דהעולם נידון אחר רובו והאדם יראה שהעולם חצי זכאי וחצי חייב והוא יכריע במצוה אחת ולהכי אמרו שאל ישהה לישא העונות ע"י השעיר ושמא ישהה ויחטא אחד ויהיו חובי דרא סגיאין להיות נידון אחר רובו לרעה: