כל כופה אשתו כו' הווין ליה בנים שאינן כו' ובס"פ ואלו מותרין חשיב בני אנוסה בכלל וברותי מכם המורדים וגו' מהאי טעמא דאינן מהוגנים:
כל אשה שתובעת כו' הווין ליה בנים דאפילו בדורו של משה כו' מפורש גם כן שם:
אלו ב' טפי דמים כו' מצינו האי לישנ' גבי דמי אשה דכתיב כי תזוב זוב דמה ימים רבים וגו' ומיהו חד הרבה נמי משמע שנים כדאמרינן דאין מיעוט רוב אלא שנים ואפשר דכתיב הרבה ארבה בלשון כפול כדאמרינן במסכת כתובות כל אשה שדמיה מרובין בניה מרובין והיינו אם הרבה האשה בדמים תרבה בבנים וצער גידול בנים שלה נמי יותר בעצבון וק"ל:
והרונך זה צער העיבור כו' קצת קשה אמאי הקדים המאוחר דהיינו צער גידול בנים קודם צער הריון ולידה ובב"ר דרש עצבונך זה צער עיבור והרונך זה צער עידוי כו' ע"ש וצער גידול בנים ודאי דשייך נמי באיש כדאמרי' בסנהדרין פרק ב' גבי יעקב מ"מ טפי הוה באשה וכדאמרינן ביבמות דיינו שמגדלות את בנינו כו' וק"ל:
זו היא מדה טובה בנשים כו' אע"פ שמדה טובה היא מ"מ חשיב ליה בהדי קללות שבאשה וכמ"ש הרא"ם בזה על טענת הרמב"ן לפרש"י בחומש עיין שם:
ואידך הני שבח הוא לה כו' עיין פרש"י אהא דמשתנת כו' הוי שבח משום צניעות ואהא דנעשי' כר כו' הוי שבח דאין לה טורח כו' אבל אהא דמגדלת שער כלילית לא פי' כלום דהוי שבח ואי לית ביה שבח אכתי תקשי אמאי לא חשיב נמי לעיל וי"ל דאהא דמגדלת שער כלילית לא פריך כלל משום דהיינו עטופה כאבל כדי לכסות גידול שער כלילית ודו"ק:
היינו למדין כו' דלפי פשטיה דקרא הוה מ"ם מבהמות ומעוף מ"ם מיותר אבל אין בזה תוכחה לאיוב ועל כן דרשו בו הכא מ"ם מבהמות ומעוף מ"ם מן דהיינו שבא אליהוא להוכיח את איוב למה לא למד דבר זה וכיוצא בו מבהמות ומעוף וק"ל:
גזל מנמלה כו' כפרש"י שאין א' גוזלת חברתה כו' ע"ש ועיין במסכת חולין פרק ג':