והמתנשא לכל לראש וגו'. אפילו ריש גרגותא כו' הא ודאי דיותר חדוש ורבותא טפי שיש בידו ית' היכולת אפי' מלכים גדולים מוקמי' משמיא אלא דלענין השגחה קאמר דמשגיח הש"י אף בשפלים ולא כמאמרי הרשעים עזב ה' את הארץ מתוך שפלותם גם השמיענו בזה מוסר דמשמיא מוקמי להו וכל ראש וראש באומנות צריך להשגיח על אנשי כתתו להדריכם דרך ישרה ולהוכיחם לשם שמים וע"ז רמז הכתוב אתם נצבים היום כלכם ראשיכם וגו' עד שואב מימך דהיינו ריש גרגותא וק"ל:
שהיה להן לבקש רחמים על דורן כו'. שנאמר בזעקך יצילוך קבוציך כו' פרש"י ע"י שתזעק לקבץ הנדחים תנצל עכ"ל ולפי הענין נראה לפרש בע"א בזעקך על צרת הקבוץ והרבים כי הרבים נקראים קבוץ בכ"מ יצילוך מן השמים ע"ד שאמרו המבקש רחמים על חבירו הוא נענה תחלה וק"ל:
נהירנא כד הוה בצע ינוקא חרובא והוי נגיד כו' וכד הוה נטיל עורבא כו'. ר"ל שאני זוכר שהיה כן בדורות הראשונים וקרוב לזמן הבית וכדאמרינן סוף סוטה מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה כו' וניטל שומן הפירות ובגמרא שם אמר רבא וכל יום ויום קללתו מרובה משל חבירו וכן הא דאמר נהירנא כד הוה מטיילין טליא כו' ולא הוו חטאן כו' ר"ל שנתקלקלו הדורות מימי החורבן מיום ליום וכדאמרי' אכשר דרי בתמיה וקאמר כבר ט"ז וכבר י"ז אבל בני י"ח כבר הגיעו לזמן נשואין כמו ששנינו בן י"ח לחופה וק"ל:
דמודה להון נפיל בידיהון ודמתרחץ עליהון כו'. ביאורו דמודה להון דמחניף להון כדאמרינן בפרק אלו נאמרין כל המחניף לרשע סופו נופל בידו שנאמר ויאמר ירמיהו לחנניה וגו' ודמתרחיץ עליהון שהוא מובטח שיש לו שלום עמהן וע"י זה מראה עצמו בבגדי תפארת ובנינים חשובים דיליה דלהון שהם מקנאין אותו ונוטלין ממנו ממונו אבל יש לאדם להיות בטחונו בה' והוא ענין המשנה דאבות כל שחכמתו מרובה ממעשיו כו' שנאמר והיה כערער וגו' וכל שענפיו מועטין כו' שנאמר והיה כעץ גו' כי הענין קשה לפי פשוטיה מאי מייתי מהני קראי דלפי הנראה לא איירי הכתובים כ"א בבטחון ונראה שפי' חכמתו שזכר כאן לאו בחכמת התורה קמשתעי כמו אל יתהלל חכם בחכמתו שפירשו בו דלא בחכמת התורה קמיירי אלא חכם במילי דעלמא ואמר המשתדל בגלותנו וחכמתו מרובה בהשתדלותו נגד המלך והשרים ואינו בעל מעשים אך הוא בוטח על חכמתו נגדם ושהבטיחו לו לשלום ע"ז אמר ארור הגבר אשר יבטח באדם וגו' ומדמי ליה לאילן שענפיו מרובין כו' כי ענפיו עצמן מתוך שהן מרובין עוקרין האילן ע"י הרוח כן הדבר הזה שע"י בטחונו בעצמן מתקנאין בו ונוטלין ממונו ועוקרין אותו אבל כל שמעשיו מרובין כו' כגון נחום איש גם זו וחביריו שהיו בעלי מעשים טפי מבחכמתם בהשתדלות ולא נסמכו על השתדלות כלל רק בטחו בה' אמר אשרי הגבר אשר יבטח בה' וגו' ודימה אותו לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין כי הוא ית' ב"ה הוא המקור ושורש לכל להיות קיים כל הסומך עליו וק"ל:
כתיב מחלון וכליון וכתיב יואש ושרף כו'. יואש שנתייאשו מן הגאולה. אביהם לא היה בכלל זה אבל הם אחרי מות אביהם נתיישבו שם כמ"ש שנשאו להם נשים מואביות וישבו שם כעשר שנים שנתייאשו מן הגאולה ושאמר שנתחייבו שריפה למקום יש לפרשה ע"פ מ"ש לעיל שהיה להן לבקש רחמים על דורן כו' דהיינו לבקש רחמים על דורן בימי שנות הרעב שיפקוד ה' עמו ויתן הקב"ה מי מטר כדרך שמתפללים חסידי כל דור כדמפרש בפ' סדר תעניות אלו והם לא בקשו בזה וע"כ מדה כנגד מדה נתחייבו בשריפת אש ודו"ק:
מחלון שעשו גופן חולין ופרשב"ם חוץ לארץ ארץ טמאה היא עכ"ל אבל א"כ יהיה אביהם גם כן בכלל ויותר נראה לפרש שעשו גופן חולין במה שנשאו להם נשים מואביות נכריות אחרי מות אביהם שעדיין אף רות לא נתגיירה עד שהלכה לא"י עם נעמי כמפורש בהחולץ גם ע"ז אמר שנתחייבו כלייה כמ"ש ולא תתחתן בם וגו' כי יסיר את בנך וגו' והשמידך מהר וק"ל:
מ"ד ויוקים ואנשי כוזיבא כו' ויוקים זה יהושע כו'. גם לפי מה שפרשב"ם דאיכא למימר דכל הני משבט יהודה היו כו' קשה מה ענין זה לזה וי"ל שסיפר כל הני שדבקו בשכינה והיפך מחלון וכליון שהיה להם ממי ללמוד ולא למדו שהרי יהושע הקים השבועה אף לאותן שכזבו בו והיינו משום שבאו לידבק בשכינה והם עשו היפך זה שעברו על שבועת הר סיני ועברו על התורה לידבק בע"ז ונשאו להם נשים נכריות כמ"ש אשר בעלו למואב אמר מואב במקום מואבית להורות כי בגיותן נשאו אותן שאז המואבית כמואב לאיסור ומזה סיפר ג"כ וישבי לחם זה רות ששבה לידבק באלהי ישראל היפך שעשו הם ועי"ז זכתה שכבר עתיק יומיא אמרן שתי בנותיך הנמצאות שהוא רמז על מלכות בית דוד שבא מב' הבנות רות ממואב ונעמה מעמון כדכתיב מצאתי דוד עבדי וגו' היכן מצאתיו בסדום הכי מפורש בב"ר וקראם מציאה לפי שהיו קרובים להאבד עם אנשי סדום או ע"ש שבאו לאבדם מתוך הקהל והקב"ה מצא אותם להתירם בקהל מדכתיב עמוני ולא עמונית כו' כדאמרינן ביבמות ע"ש גם נסמך לזה ענין בני יונדב בן רכב שהם מבני יתרו ובאו לידבק בשכינה וגם במותר נאסר להם דהיינו שתיית יין וישיבת בתים דהיינו שנצרו שבועת אביהם והיא תוכחה לעובר על מצות ה' כמ"ש בירמיה כה אמר ה' וגו' הלא תקחו מוסר לשמוע אל דברי וגו' הוקם את דברי יהונדב וגו' וכל הענין שם ואמרו במכילתא גדול הברית שנאמר ביהונדב מהברית שנאמר בדוד על תנאי אם ישמרו בניך בריתי וגו' ועם יהונדב לא נכרת על תנאי שנאמר לא יכרת איש וגו' עומד לפני כל הימים:
ואמר יושבי נטעים זה שלמה כו'. זכר גם זה על שזכתה רות בזה למלכות שלמה ודימה ליה לנטיעה ע"ש שנתמנה שלמה למלך בילדותו כמ"ש שלמה בני נער ורך שלא היו לו אז רק י"ב שנים ונטיעה בכ"מ נאמר על אילן ילדה כמו עשר נטיעות לבית סאה וג' אילנות ועוד ע"פ מה שאמרו פרק הבע"י ונברכו בך כל גויי וגו' שני בריכות טובים יש לי להבריך בך זו רות המואביה ונעמה העמונית שהנטיעה החשובה מהבריכות אלו היא מלכות שלמה בגדולתו ואמר וגדרה זו סנהדרין כי במלכותו נתמנה סנהדרי גדולה לישב בלשכת הגזית ועל ידם נגדר הפרצה שלא תאסר רות בקהל ואמר שזכתה להיות חיה כמה שנים ולראות בכבוד מלכות שנאמר עם המלך במלאכתו ישבו נראה מדכתיב ישבו בלשון רבים דרש לה ארות ובת שבע והכי מפורש במדרש ילקוט מנין אתה אומר שלא מתה רות עד שראתה שלמה בן בנו של בן בנה דן דינין של זונות שנאמר עם המלך במלאכתו ישבו ואמר וישם כסאו לאם המלך ותשב לימינו וישם כסא לאם המלך זו בת שבע ותשב לימינו זו רות דהכי משמע ליה למדרש דלא קאי אבת שבע דכתיב בההוא קרא דא"כ לא הל"ל אלא וישם לה כסא כמו וישתחו לה דכתיב לעיל מיניה על כן דרש לאם המלך לא קאי אבת שבע אלא על רות שהיא אם המלוכה שהיא בת מלכים בת בנו של עגלון מלך מואב וזכה בזה כמ"ש ויקם מעל כסאו זכה שבת בנו תשב בכסא המלוכה של ישראל:
ואכלתם מן התבואה ישן בלא סלמנטון כו'. אסיפא דקרא עד בוא תבואתה סמיך כדמסיק יכול יהו ישראל מצפין לחדש כו' ורש"י בחומש הביא דרש דהכא אקרא דפרשת בחקותי ואכלתם ישן נושן שהפירות יהו משתמרין וטובים כו' עכ"ל והוא ע"פ ת"כ:
ואכלתם ישן נושן מלמד שכל המיושן כו'. כ"ה בכל הנוסחאות גם בילקוט אבל ר"ש פי' דה"ג ואכלתם ישן מלמד כו' עכ"ל ור"ל דהכא לאו מיתורא דנושן דריש ליה אלא ממשמעות דישן דהא לקמן דריש מיתורא דנושן מ"מ ונראה לקיים כל הנוסחאות דמיתורא דנושן דריש מלמד שכל המיושן כו' וכדפירש רש"י בחומש שיהא ישן הנושן של ג' שנים יפה למאכל משל אשתקד עכ"ל ודדרש מיניה נמי ישן נושן מ"מ היינו משום דשינה לכתוב נושן דה"ל למכתב ישן ישן וכה"ג דריש בכמה דוכתין ודו"ק:
וישן מפני חדש תוציאו מלמד כו'. והיה ישראל אומרים היאך נוציא זה כו' עכ"ל וכה"ג אמרו בת"כ והרא"ם כתב ע"ז ולא הבנתי כי א"א כו' דא"כ וישן מפני חדש נוציא מיבעי ליה לכן נ"ל שטעות נפל כו' וצ"ל במקום היאך היכן ובמקום נוציא נשים כו' עכ"ל ועוד האריך ע"ש ואולי נעלם ממנו סוגיא דשמעתין דגרסינן בהדיא כהך דת"כ ומה שהקשה הרא"ם דא"כ נוציא מבעי ליה כבר הרגיש רש"י ז"ל בשמעתין בזה וז"ל דהכי משמע וישן מפני חדש תוציאו בעל כרחכם כו' עכ"ל ר"ל דאני אומר לכם שתוציאו ישן מפני חדש בעל כרחכם אף שלא יהיה רצונכם בכך מפני שהישן מעלי שנאמר ואכלתם ישן נושן מ"מ תוציאו הישן מפני שהחדש ראוי להתיישן טפי כו' ודו"ק:
סליק פרק הספינה