פסקי חד קרנא כו'. לפי שקרח היה לובש טלית כולה תכלת והיה פוטרו מציצית וע"כ כשראה רבב"ח ומצא בא' מהם טלית שכולה תכלת חשב שהוא קרח ולטובתו היה פוסק לו חד קרנא דהיינו חד כנף דה"ל בגד בת ג' כנפים ופטור מציצית אבל אם לא יפסוק לו הכנף יעמוד לעתיד בטלית של ד' כנפים והרי אינה מצוייצת כהלכתה לפי האמת לדעת מרע"ה דבעי ביה נמי חוט של תכלת וא"ל ההוא טייעא החכם דלמא אין זה קרח דשקלת מחד מינייהו ושמא הוא א' מעדתו שהיו ג"כ לבושין תכלת ואותן אין להם חלק לעוה"ב ודשקל מידי מינייהו לא מסתגי ליה כו' והוא מטעם שבהן נתקיים אשר נשבעתי וגו' דהיינו לפי פשוטו שלא יבואו לא"י שעליהם לא נתחרט על שבועתן ובגדיהן כגופן שהרי בגדיהן נתגדלו במדבר כחומט הזה שהבגד כגופו ואמר למאי הלכתא שהם לא הבינו דעת רבב"ח ואמרו אי לממני חוטין דודאי קרח לא היה פוטר טליתו רק מתכלת דמלבן ודאי לא היה פוטרו משום דהיה הטלית כולה תכלת וא"כ בההוא חד קרנא של בגד תכלת של קרח לפי דעתו שהיה בו לבן ה"ל לממני החוטין אם ג' של לבן כב"ה או ד' לבן כב"ש לפירוש התוס' שם:
ואמר תא אחוי לך טורא דסיני חזאי דהדרא להו עקרבא כו' הוא הרמז התורה הנתנה לנו בהר סיני אין להוסיף ואין לגרוע עליה וע"כ אמר הדרא ליה עקרבא שהן דברי חכמים שעושין משמרת לתורה שעקיצתן עקיצת עקרב וקיימי בשמירתן כי חמרי חוורתא כמ"ש בעירובין רוכבי אתונות צחורות אלו ת"ח שהולכין מעיר לעיר ועושין אותן כצהרים דהיינו שמעמידין אותם על בוריה והיא שמירת התורה ואמר שמעתי ב"ק שאומרת אוי כי נשבעתי כו' היא השבועה בעצמה דקיימינן בה הכא בדור המדבר שלא יהיה להם חלק לעוה"ב שאמר אשר נשבעתי באפי דהיינו בכעס וחזרני בי דהיינו חרטה ומי מיפר לי דאף המתחרט צריך התרה ואין כאן מקום לקושית התוס' לפי זה:
ואמר אחוי לך בלועי דקרח כו'. בפ' חלק מייתי לה אבני קרח לא מתו דמקום נתבצר להם בגיהנם וישבו שם ואמרו שירה וא"ל אחוי לך אותן דבמה נצולו והראה לו תרי בזעי כו' בקוע נאמר על דבר עבירה כמו בקעה מצא וגדר כו' דהיינו ב' עבירות דהיינו שנתקנאו בכבוד משה ואהרן ולא במעשיהם הטובים כמ"ש ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה' לפי שמשה היה אהלו של תורה מחוץ למחנה כמפורש בפרשת כי תשא ושם היה תמיד ואהרן היה דר בתוך המחנה ורדף שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו ואמר על עדת קרח לא קנאו למשה בלמוד תורתו שמחוץ למחנה אבל קנאוהו במעלת כבודו כשבא למחנה שהיה חשוב לכולם ובהיפך באהרן לא קנאוהו על הטוב שעשה במחנה ישראל עשות שלום אבל קנאוהו על כבוד שמחוץ למחנה ישראל שהיה קדוש ה' במחנה שכינה לעבוד עבודת ה' שע"כ חלקו על הכהונה: ואמר שע"י זה קא מפיק קוטרא שעלה חרון אף ה' בהם אבל הם שקלי גבבא ומשייה כו' הוא הרמז שע"י התורה שנמשלה למים ושהרהרו תשובה בלבם שנאמר שפכי כמים לבך וגו' לא שלט בהן אש של גיהנם כמו שלא שלט האש בגבבא השרויה במים ועומד למעלה ברומח כן נשארו הם שם כתורן וכנס במקום גבוה ולא שלט בהן אש של גיהנם רק שהיו אחרוכי כמ"ש ביהושע בן יהוצדק כ"ג ואמר ששמע מכת דתן ואבירם שנשתיירו שם חיים שאמרו משה שנתקנאו בו בכבודו אמת הוא שראוי לכבוד הזה ובתורתו שלא נתקנאו בו הוא אמת כו' ואמר שכן הוא בכל ר"ח אפשר לפי שהם אמרו כי כל העדה כולם קדושים רצונם שראוי מכל י"ב שבטים מכ"א להיות כ"ג בחודש א' שיהיה מקריב כל א' בחדשו כעין הנציבים בימי שלמה ודעתם לכהונה לי"ב שבטים כנגד י"ב מזלות אבל הש"י ב"ה בחר לו כהן א' כי הוא אחד אמיתי:
אחוי לך היכי דנשקי ארעא כו'. הכונה בו ע"ד הכתוב חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו וכשיטת ר"י רבו שאמר בסוף מסכת שבת דאין מזל לישראל וכתבו התוס' שם והא דאמר רבא במו"ק בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא מ"מ ע"י זכות גדול משתנה כו' ע"ש וכדאמרינן פרק מי שהחשיך גבי אברהם מאי דעתך דקאי צדק במערב מוקמינן ליה במזרח דכתיב מי העיר ממזרח צדק ששינה הקב"ה מזלו ע"י מעשים טובים שלו כפרש"י שם ועיין בעיקרים מ"ד פ"ד וע"ז אמר קרא חסד הבא לאדם מן השמים ואמת שעושה אדם בארץ נפגשו וצדק שהוא מזל צדק בשמים ושלום שעושה אדם בארץ נשקו שנתחברו ונדבקו ע"י מ"ט ופי' הדבר אמת מארץ וגו' ע"י שאמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף לטוב דהיינו מזל הטוב גם ה' יתן הטוב אף שהמזל אינו מורה כן ע"י הזכות המזל משתנה וארץ תתן יבולה הם המזונות שתלוים במזל וע"ז אמר אחוי לך היכי דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי דהיינו כמ"ש שע"י זכות שבארץ ינשק הרקיע למזל שבו שישתנה ע"י מ"ט ותפלה דרחמי כמ"ש ואמר רבב"ח גם אני שהיה דרכי לילך למרחוק במדברות וימים להשיג מזונותי ואמרתי שלא אעשה עוד כן ושקלתי לסלתאי שהוא רמז למזונות בכ"מ ואנחתיה ג"כ בכוותא דרקיע דהיינו בחלון הרקיע שמשם יבואו מזוני בריוח ע"י התפלה שאפשר שישתנה מזלי לטוב אדמצלינא שעשיתי כן ולא אשכחתיו למזונותי בריוח אמינא ליה איכא גנבי הכא שגנבו מה שנתנו לי מן השמים או שרמז שגנבו וטרפו לתפלתי שלא עלתה לשמים שהרי לא נעשתה בקשתי וא"ל האי גלגלא דרקיע הוא דמזל הרקיע הוא מעכב עד דהדר ממערב למזרח שישתנה לטובה כמו באברהם ועדיין לא הגיע זמן השינוי נטר עד למחר עד שישתנה בריבוי זכיות ותפלה ומשכחת לה שישתנה מזלך לטוב וק"ל:
חזינן ההוא כוורא דאפיק רישיה כו'. נאמר על מזל אדר דאפיק רישיה ממיא שהוא סוף ימי הגשמים אבל דמיין עיניה כתרי סיהרי כמו שטבע הלבנה להוסיף מים כן באדר נתוספו מים מהפשרת שלגים כדאמרינן באבוה דשמואל דעביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן מטעם זה וז"ש שנפוץ בו מיא כו' כי בחדש ומזל טבת ושבט אשר לפניו נקרשו המים כקרח ולא נפוץ המים וחזינן ההוא כוורא דאפיק כו' ואית ליה קרני כו' ג"ז בדרך שכתבנו לעיל על מזל אדר שהוא בסוף ימי גשמים ואית ליה קרני כו' ע"ש מעשיו כי בהם עמים ינגח בימי המן וחקוק עליה אנא בריה קלה שבים ע"ש שהוא סוף י"ב מזלות כולם והוינן ג' מאות פרסי ע"ש מהלך כל מזל שלשים יום שהוא מהלך ג' מאות פרסי כשיעור מהלך אדם בכל יום י' פרסאות ואזלינא לפומיה כו' שזנב מזל זה הולך לפומיה כו' ר"ל לפומיה דראש המזלות דהיינו מזל טלה וע"ש שדימה מזל אדר לדג קטן שהוא סוף המזלות דימה ראש המזלות לדג גדול שהוא לויתן ושניהם מזלות של הגאולה גם דימה כן ע"ש שסוף מזל דגים הוא מוסיף מים בעולם כמ"ש לעיל ואמר שמוסיף כ"כ עד שהוא די לפומיה דלויתן כי גם בניסן שמתחילין ימי החמה נתוספו בו המים כדלעיל בההוא דאבוה דשמואל ודו"ק:
חזינן ההיא קרטליתא כו'. כדמסיק שזאת הקרטליתא היה שכר טוב הגנוז לצדקת זו לעתיד לבא לאשת רבי חנינא בן דוסא ליתן בו תכלת וע"כ הוה שדיא וגנוז בים ע"פ הכונה דפרק ג"ה תכלת דומה לים וים כו' וזכר שהיא זכתה לשכר של עוה"ב כזה ע"פ מ"ש בתענית שלא רצתה ליהנות משכר של עוה"ב בהך עובדא דיהבי ליה לר"ח בן דוסא חד כרעא מפתורא דדהבא וא"ל כ"ע אפתורא דמשלם ואנן אפתורא דמחסר בעי רחמי ושקלוהו והוא ענין שאמר דבעי דנישמטיה לאטמא לרמוז להם שזכתה לזה על שלא רצתה בעוה"ז משכר עוה"ב להיות חסר שם שלחן שלהם רגל א' אבל הם לא הבינו ברמז זה ושדא זיקא כו' עד דנפק ב"ק והודיע להם דבר זה מפורש ואמר דעתידה דשדיא תכלת כו' הוא המכון לצדיקים לעתיד לבא שיגיע השגתם עד כסא הכבוד כמ"ש תכלת דומה לים כמפורש פרק כיסוי הדם ע"ש: