ד' רוחות מנשבות כו'. מפרש רש"י בפ"ק דברכות דו' שעות הראשונות בכל יום מנשבת רוח מזרחית מהילוך חמה ו' אחרונות רוח דרומית ובתחלת הלילה רוח מערבית ובחצות הלילה רוח צפונית עכ"ל וסימנך לרוח היום כי הרוח הולך ע"פ מהלך השמש והוא שרוח דרומית קשה מכלם שהוא תחילת ירידת השמש ורוח צפונית יפה מכלם כי היא תחלת עליית השמש וכמ"ש אידלי יומא אידלי קצירא ואמרינן בפ' הערל ביומא דשותא שהוא רוח דרומית כפרש"י שם לא מהלינן ביה ולא מלו ישראל במדבר מפני שלא נשבה רוח צפונית והדבר תולה בגלגל חמה כמו שאמרו בנדרים פ"ק חירגא דיומא מסי ופי' הרא"ש שם שהוא בשביל האבן שהיתה לאברהם אבינו ותלאה בגלגל חמה כמ"ש בזה בפ"ק ע"ש:
שהודיעו לנו מקום תפלה דכתיב וצבא וגו'. לפי הנראה כמו שאנו רואים כי מהלך החמה ושאר הגלגלים ממזרח למערב והוא ע"י גלגל המקיף אין כאן השתחויה דרך מערב דעיקר מהלכם הוא ממערב למזרח כמ"ש התוכניים וע"כ אמר נחזיק טובה כו' שאמרו כי כן הוא מהלכה הנראה לנו ממזרח למערב דרך השתחויה הוא ולהודיע לנו מקום תפלה שהשכינה במערב אבל עיקר מהלכם של ז' כוכבי לכת שאינו נראה לנו אינו כך אלא ממערב למזרח אלא גלגל המקיף הוא מוליך אותם בכל יום ממזרח למערב שהוא מהלכם הנראה לנו כדי שיהיו משתחוים בכל יום למערב כי שם היא השכינה וענין דרך השתחויה ממזרח למערב משעה שפנה הגלגל למערב וחמה הולכת ויורדת למטה הוא ממש כעבד המקבל פני רבו דביותר שהוא מתקרב לרבו משתחוה ומוריד פניו למטה והמקשה דפריך דלמא כעבד שנוטל פרס כו' אע"פ שהחמה ממזרח למערב הולכת ועולה כן הוא גם דרך המשתחוה וחוזר לאחוריו ביותר שהוא מתרחק מרבו הוא מרים ראשו ועוד נראה לפ' ע"פ מה שאמרו במדרש עושה שלום במרומיו שהמזלות כ"א סובר אני עולה ראשון לפי שאינו רואה מה שלפניו כו' דהשתא שפיר קאמר דמהלכם הנראה לעינינו ממזרח למערב ע"י גלגל המקיף הוא הולך לאחוריו כעבד הנוטל פרס כו' אבל עיקר מהלכם לפניו ממערב למזרח ואפשר שמשתחוים ממש ממערב למזרח ודו"ק:
מ"ד אתה הוא ה' לבדך כו'. פרש"י בתריה וצבא השמים כו' ועל עסקי שליחות צבא השמים כו' ע"ש והוא דחוק דלא הוזכר בהאי קרא שליחות אלא בקרא דמייתי התשלח ברקים וגו' ונראה לפרש דה"ק דר"א סבר שכינה בכ"מ וצבא השמים לך משתחוים דכתיב בהאי קרא לאו דוקא לפי הנראה לנו שהגלגל הולך ממזרח למערב כדקאמר לעיל אלא גם הגלגלים ההולכים ממערב למזרח והנוטים לצד אחר כולם לך משתחוים דשכינה בכ"מ ובכל צד איכא והיינו דכתיב בתחלת הקרא אתה הוא ה' לבדך במדה זו דכל הארץ מקום כבודו והשכינה בכ"מ ואהא מייתי נמי קרא דהתשלח ברקים וילכו וגו' דלענין שליחות של מקום נמי כן הוא ודו"ק:
יערוף כמטר כו' זו רוח מערבית כו'. מפורש במדרש ילקוט שכשם שהעיד משה לישראל שמים וארץ כך העיד עליהם רוחות דכתיב יערוף כמטר והם בכלל הששה קצוות כי בהם נכלל כל העולם וזכר כאן ברוחות הללו שיש בידם להועיל ולהזיק כמ"ש בשמים וארץ שאם יזכו הארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם ואם יתחייבו כתיב ועצר את השמים ולא וגו' וז"ש רוח מערבית שבאה מעורפו וגו' ומסיים ביה במדרש המטר הבא מן המערב הוא כולו לברכה ע"ש השכינה שהיא שם שע"כ נקרא אוריה וכפירוש הערוך ובהיפוך אמר תזל כטל שהשמים נעצר ממטר על ידי רוח צפונית אבל הטל אינו נעצר כדאמרינן בתענית והיא תזל הזהב כפירוש רש"י ואמר כשעירים עלי כו' שמסערת את כל עולם כולו כשעיר המזיק וע"כ אמרו ברוח מזרחית שדיא נשיב בפ' כל הגט ע"ש הזיקו כמפורש שם והערוך בערך איסתנא פירש דשדיא הוא רוח דרומית ושותא הוא רוח מזרחית אבל רש"י בפרק הערל פירש שותא הוא רוח דרומית והכי מוכח נמי ההיא דפרק כל הגט רוח מזרחית נקרא שדיא ומ"ה נמי קרא ליה הכא שעיר ע"ש ושעירים ירקדו שם דהיינו שדים וק"ל: