שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל כו'. ולר"ש דאמר פרק תולין ח"ו שתשתכח תורה מישראל שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו צ"ל הכא שתשתכח תורה ממי שאין לו אב קאמר וק"ל:
מאי דריש כי מציון תצא כו'. דאי לאו להושיב בירושלים מלמדי תינוקות מאי רבותיה דציון וירושלים משאר מקומות דא"י וק"ל:
ליהוי צוותא לחבריה פרש"י אינך זקוק לייסרו אלא ישב עם אחרים וסופו לתת לב עכ"ל ולישנא לא משמע הכי אלא ההוא דלא קרי יהיה צוותא לחבריה דקרי שיותר יתן ההוא דקרי לבו ע"י צוותא ואם לא יהיה ההוא דלא קרי עמו שם ישים גם ההוא דקרי ללבו להיות הולך ובטל כמו חבירו וק"ל:
שיהיו מושיבין בכל פלך ופלך כו' כבן ט"ז וי"ז כו'. נראה דהא בהא תליא דכיון דלא היו מושיבין אלא בכל פלך ופלך לא היו מכניסין הקטנים פחותים מבן ט"ז וי"ז מפני סכנה בדרך לקטנים כדלקמן לא ממטינין ינוקא ממתא למתא אבל מתקנת יהושע בן גמלא דהיו מושיבין בכל עיר ועיר היו מכניסין גם הקטנים מבן ו' וז' וק"ל:
ואספי ליה כתורא הכא פרש"י כשור לעול וקרוב יותר לענינו פרש"י בפ' נערה כתורא כשור שאתה מלעיטו כו' ע"ש ונראה עוד דקאמר דספי ליה כו' שילמוד עמו בנחת כמו שמאכילין השור בידים ולא יכנו וירדנו בכח ללמוד כמו שאובסין הגמל ומאמירין העגלים שמאכילין אותן בעל כרחם כדאמרינן פרק מי שהחשיך והכי מסיק שם פרק נערה כבר שית וז' ספי ליה כתורא מיהו אינו יורד עמו לחייו עד י"ב שנין דהיינו לרדותו בכח ברצועה ובחוסר לחם כפי' רש"י שם ואהא מייתי הכא כי מחית לינוקא כו' דהיינו לבר ו' ז' לא מחית בכח אלא ברצועה קטנה בערקתא דמסאנא ולא יכנו בכח כמו לבן י"ב ועיין מ"ש בזה בפרק נערה וק"ל:
סך מקרי דרדקי כ"ה ינוקי כו'. וסימנך כ"ה תברכו את בני ישראל אמור להם:
דקנאת סופרים תרבה כו'. לא אמר קנאת חכמים תרבה חכמה כי המגיע כבר למעלת החכם לא יתקנא בחבירו והחכמה נוספת בו ממילא כמ"ש ישמע חכם ויוסיף לקח אבל הסופרים דנקט הם שעדיין לא הגיעו למעלת החכמים כמו המקרי דרדקי קנאתם בחבריהם תרבה להם החכמה להגיען למעלת חכם וק"ל:
ישב יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום יש לדקדק אם יואב הטעהו רבו כל ישראל שהיו עמו במאי טעו ועוד וכי לא ידע אחד מישראל מעשה שאול שלא השאיר רק מיטב הצאן ונענש גם דוד אחרי זאת שהיה לו ממשלה באדום והושיב בהם נציבים כאמור שם ולמה לא החרימם כמו שנצטווה שאול מאיש ועד אשה וגו' משור ועד שה וגו' ונראה לפי ענינו שלא נצטוו בהקים להם מלך בעוה"ז אלא על הכרתת של עמלק כדאמרינן פרק כ"ג אבל על של אומות אדום לא נצטוו בעוה"ז עד ביאת המשיח בב"י שנאמר ולא יהיה שריד לבית עשו ונאמר ועלו מושיעים וא"כ זאת המלחמה שהיה לו באדום לא היה אלא מלחמת רשות ולכך לא חשו כל ישראל להרוג גם הנקבות אבל דוד שאל ליואב שהיה שר הצבא מאיזה טעם הקפיד הוא להרוג רק הזכרים והשיב תמחה את זכר עמלק כתיב ואם במלחמת מצוה בעמלק הקפיד קרא על הזכרים ק"ו לעשות כן במלחמת רשות בעוה"ז באדום שלא להרוג רק הזכרים והשיב דוד אנן זכר קרינן ואין חילוק גם בעמלק בין זכר ובין נקבה וק"ל:
א"ל היכי אקריתון א"ל תמחה כו'. בפי' הרשב"א אמר ליה זכר בסגול כו' ע"ש מיהו האי לישנא דהיכי אקריתון משמע דבכוונתו היה קורהו כך ומה שקשיא להו דאי בדלא גמיר מאי ה"ל למעבד י"ל דבהא פשע כיון דלא גמיר שפיר לא ה"ל לקבל על עצמו להיות מקרי דרדקי ומקרי מלאכת ה' רמיה שהרי הוא היה יודע בעצמו דלא הוה גמיר שפיר ודו"ק:
א"ל כתיב וארור מונע חרבו מדם וקטלי'. בילקוט פרשה כי תצא ובס' מלכים ל"ג וקטליה ויש לפרש דה"ק ליה יואב כי עוד אתה קם בארור שני דכתיב וארור מונע כו' ואתה מנעת חרבי מדם שלא להרוג גם הנקבות וק"ל: