כי לא בדעת ידבר וגו'. וכתיב כי לא דברתם אלי נכונה וגו'. מהרש"ל מחק האי קרא דכי לא דברתם אלי וע"ש אבל בילקוט ובפרש"י הביאו הך דרשה דמכאן שאין אדם נתפס כו' מקרא דכי לא דברתם וגו' ומהרש"ל הבין דלפי גירסא זו מרמיזת ב' המקראות קדריש ואינו כן אלא דמתוך כל א' משני הכתובים קאמר דלמדנו דאין אדם נתפס כו' דאליהו בא כמתנצל בעד איוב נגד פני ג' ריעיו כי לא בדעת ברשע ידבר אלא מחמת צער ויסורין כפרש"י בשמעתין וכן בא הקב"ה להתנצל עליו כי לא דברתם אלי נכונה וגו' כפרש"י בס' איוב ואם הוסיף לדבר מפני קושי ויסורין כו' וק"ל:
שנכנסו כולן בשער אחד כו'. דקדקו כן מלשון ויועדו יחדיו שהשער הנזכר ברוב המקרא הוא מקום הוועד כמו בשעריך שתרגומו לתרע בית דינך ואמר שנזדמנו בבואם למקום שהיה איוב שם ברגע א' למקום הוועד כאלו ג' ריעיו נעשו ביחד ב"ד ובית הוועד שם ואמר בין כ"א וא' ג' מאות פרסה לבוא לנוד לו ולנחמו גימטריא הכי הוה:
מנא הוו ידעי א"ד כלילא ה"ל כו'. אם היה מעשה כשוף אתיא כמ"ד בפ' ד' מיתות דלא נאסר כישוף לבני נח ויהיה מלת וישמעו לפי זה לאו לשון שמיעת אוזן ממש אלא מלשון שמיעה וידיעה שכלית ע"י הכלילא ואילני דה"ל דאל"כ אף שהיה הדרך שוה ביניהם ג' מאות פרסה לא היה אפשר להם להזדמן ביחד דא"א שיזדמן להם השמיעה מפי המגידים ברגע א' מצומצם אי לאו ע"י כלילא או ע"י אילני ויש לכוון בזה ברמז כדאמרי' לעיל היש בה עץ ששנותיו ארוכות כעץ דהיינו ע"י אילן זה ניכרים שנותיו לטובה:
אי חברי כחברי דאיוב כו'. ע"פ מ"ש במס' תענית גבי חוני המעגל היינו דאמרי אינשי או חברותא או מיתותא אמר בכאן דלאו בחברי דעלמא קאמרינן אלא כחברי דאיוב דבאו ונדו כ"כ פרסאות כדי לנחמו:
רבייה באה לעולם כו'. פרש"י שממהרת להיות לה זרע עכ"ל הכי אמרינן בפרק בן סורר ממאי דלמא תרוייהו בט' אוליד ובת שבע בשית אוליד משום דאתתא בריא תדע כו' אבל יותר נ"ל לפרש דיותר מתרבה העולם ברוב נקבות מברוב זכרים כדאמרינן בסוטה א"ל הקב"ה לפרעה רשע מי שנתן עצה טפש היה היה לך להרוג את הנקבות אם אין הנקבות זכרים מהיכן ישאו נשים אשה א' אינה יכולה ליטול ב' אנשים אבל איש א' יכול לישא ק' נשים ולהוליד מהם כו' ומ"ד מריבה בא לעולם כמ"ש בפ' הבע"י לא זכה מנגדתו:
מפני מה לא נכפלו בנותיו כו'. א"ל נהי דלא נכפלו בשמות כו'. יש לדקדק בזה דמה שטענו לא הודה שהוא שאל לו למה לא נכפלו בנותיו דהיינו שלא היה לו ו' כמו שנכפלו כל שאר הדברים והוא השיב לו נהי דלא נכפלו בשמות כו' ואכתי תקשי למה לא היו לו ו' בנות ויש לפרש דלפי הנראה מהכתוב שכל מה שנכפל כאן היינו שלא נשארו מן הראשונים כלל וכל הכפל נתוסף דבאתונות כתיב ותפל שבא ותקחם וגו' ותבער בצאן וגו' ויפשיטו על הגמלים וגו' אבל במעשה הבנים והבנות לא נזכרו שם שמתו ואפשר שנצולו וע"כ לא נתוסף לו כאן רק הכפל שהוא ג' ועם ג' הראשונות הרי הם ו' אבל הא קשיא ליה דא"כ למה נזכרו רק הג' כאן בשמות ולא ג' הראשונות אבל אם נאמר שכבר מתו הראשונות ניחא שלא חש להזכירן בשמותן כיון שמתו בנערותן וא"כ הוא תקשי ולמה לא נכפלו הבנות והשיב לו דקושטא שלא מתו הראשונות ודקשיא לך למה לא נזכרו בשמותן שלא נזכרו כאן גם שמות הראשונות נהי דלא נכפלו בשמותן נכפלו ביופי דגם אותן שנזכרו בשמותן כאן לא נזכרו אלא ע"ש שמותן שנכפלו ביופי כדמסיק ימימה כיום כו' ולפי דרך זה יתיישב דמאן דלית ליה נמי רבייה בא לעולם ואית ליה אשרי מי שבניו זכרים כו' כדלקמן וא"כ תקשי ליה למה לא נכפלו בניו של איוב ואפשר שהוא מפרש עד"ז ויפול על הנערים וימותו הם הנערים שהיו אצלם לשמש להם אבל הבנים עצמם לא מתו מדלא כתיב ויפול על הבנים וימותו וכן מוכח בקרא דכתיב בניך ובנותיך אוכלים וגו' ויפול על הנערים וגו' ואם על הבנים קאי א"כ ג"כ על הבנות קאי וה"ל למכתב ויפול על הנערים והנערות שהם בניו ובנותיו אבל אי קאי על הנערים שהיו אצלם לשמש ניחא דבין בניו ובין בנותיו נשארו בחיים וכן ותקחם ואת הנערים ע"כ היינו המשרתים כפירוש רש"י שם ועי"ל דמלת שבענה בא בתוס' נו"ן שאין כן בכל המקרא להורות על שבעתיים וכן ראיתי אחר כך בפרש"י שם ודו"ק:
שדומה לקרנא דקרש כו' בכורכמא ריקשא כו'. עיין בתוספות ובחידושינו ובספר ערוך בערך קרן:
תנחומין של הבל נחמך כו'. יראה בזה דבר קפרא לא בא למחלש דעתיה טפי אבל למאי דקי"ל כב"ה במצות פריה ורביה דבעי זכר ונקבה והוא לשון כפל פרו ורבו אמרו פרו ע"ש הזכר שממנו הזרע כמו גרעין הפרי כמ"ש בפסוק הנה נחלת ה' בנים שכר פרי הבטן וגו' ורבו ע"ש הנקבה שמרבת ומגדלת אח"כ הבנים וז"ש לו אבוה כי הוה חזא ביה דחלש דעתיה רביה באה לעולם כי בה אתה מקיים מצות רבו ובא בר קפרא לפרש דברי רבי בדרך צחות דכעין תנחומין של אדם שהיה לו על הבל בנו דהיינו שאמר לו כי שת לי זרע אחר תחת הבל שפי' למ"ד דסגי בזכר ונקבה בפרק הבע"י לפי שקין ותאומתו לא היו מתולדות אדם אבל הבל ותאומתו היו מתולדות אדם כדאיתא בפדר"א וכשנהרג הבל לא היה אדם עדיין קיים פ"ו שלא היה לו רק בת אחת שהיא תאומת הבל עד שנולד שת שאז קיים פ"ו והוא שאמר בשת כי שת לי זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין והייתי בטל פ"ו וא"ל בר קפרא דבאותן תנחומין עצמן שהיא במצות פ"ו נחמך אביך בבת זו שנולדה לך אבל לא תפרש כפשטיה דרבייה באה לעולם שתהיה אפילו הרבה לאדם דא"א לעולם בלא זכרים ובלא נקבות משום מצות פ"ו בנות ברכה אבל אשרי מי שבניו הרבה שיהיו לו בנים זכרים ואוי לו מי שבניו הרבה שיהיו נקבות דסגי לו בבת אחת לקיים מצות פ"ו ודו"ק:
ומאי בכל ר"מ אמר שלא היתה לו בת ר"י כו'. כבר האריכו המפרשים בכוונת הדרוש הזה אבל הנראה להעמיד הדברים כפשטן והוא שאמר ר"מ מאי בכל שלא היתה לו בת כי הזכר זה הוא כל אדם כי בתחילת הבריאה לא נברא רק אדם בלבד והאשה אינה אלא חלק ממנו אחד מצלעותיו ודעת ר"י שאמר בכל שהיתה לו בת לפי שהזכר אינו אלא חלק לקיום המין ובצירוף הנקבה נקרא כל אדם כמ"ש כל אדם שאין לו אשה אינו נקרא אדם שנאמר ויקרא שמם אדם והוא כי כל המוליד הוא מוליד בדומה וכל שאין לו אשה מוליד רוחין ושידין כדאמרינן גבי אדם נמצא שגם הוא אינו אדם ואחרים שאמרו בכל שמה כי כשמה כן הוא כדאמרינן לעיל רבייה באה לעולם ויותר מתרבה העולם בנקבות מבזכרים דזכר אחד יכול לישא כמה נקבות ומ"ד מאי בכל אצטגנינות כו' ענין אצטגנינות הוא החוזים בכוכבים וכבר אפשר שיפול טעות ושבוש בחזיונם אמנם אברהם אצטגנינות גדולה היתה בלבו שהיה יודע בחכמה זו במופת ונסיון כמ"ש ויוצא אותו החוצה שאחוי ליה שקקי שמיא כו' והעלה אותו למעלה מכיפת הרקיע שנאמר הבט נא ואין הבטה אלא מלמעלה למטה ולזה אמר שהאמינו לאצטגנינותו כל מלכי מזרח ומערב שלא יפול בו שבוש וטעות כמו בשאר אצטגנינות ואמר כל מלכי מזרח ומערב וכיוצא בזה אמרו בפ"ק דברכות שכל מלכי מזרח ומערב ישנים כו' לפי שכל יישוב העולם הוא מקצה המזרח עד קצה המערב אבל מצפון ומדרום משוך היישוב מקציהם מקצה הקייצי עד חוג העגלי והוא כמו מ"ד מעלות לדעת התוכניים ואולי מה שאמר משכימין לפתחו כו' לפי שלגבי דוד אמרו במלכי מזרח ומערב שהיו ישנים כו' ולא היו צייתי ליה להשכים ללמוד עמו בדרכי החכמה כדכתיב אעירה שחר כמפורש שם אבל אברהם היה מופלג כ"כ בחכמה זו עד שכולם היו צייתי ליה להשכים על פתחי בתי מדרשות שלו לשאול ממנו עצה ורוב התכונה והתבונה:
ומ"ש רשב"י אבן טובה כו'. לפי שיש בענין רפואת הגופות לחליים דברים סגוליים ויש רפואות טבעיות לפי החולה אם קר ואם חם ולח ויבש ואברהם אבינו ידע בכל גם רפואות סגוליים וזו היא האבן טובה שהוא דבר סגוליי שכל חולה היה מתרפא ממנו בדברים סגוליים וכשמת אברהם נגנז עמו אותן הדברים הסגוליים ואפשר שהוא כדי שיהא לב האדם נכנע לבקש רחמים ממנו ית' כעין שאמרו פרק מקום שנהגו בחזקיהו שהודו לו על שגנז ספר הרפואות: ואמר אבל עדיין הניח חכמת הרפואה זו על הטבע והוא שאמר שתלאה בגלגל החמה כי בחמה תלויים המקרים הטבעיים שהם קר וחם ולח ויבש לפי ריחוקה וקירובה לנו בד' עתי השנה אשר מזה יעלו ויבואו חולי ורפואי האדם כדמסיק אידלא יומא אידלא קצירה ועיין הכונה בזה בע"י בשם הרשב"א ויש מקשים בזה לפי התירוץ של התוס' דהכא בחולה של מכה איירי למה לא היה אברהם מתרפא באבן טוב זה כשנחלה מן המילה ובעל אמרי נועם תירץ דמילה הוה כחולשא בידי שמים וכו' עכ"ל והוא דחוק ונראה דאע"ג דניתן רשות לאדם להתרפאות ממדת תמימות לבקש רחמי שמיא לא הוה דרשינן כלל וה' בירך את אברהם בכל לדרשה זו אלא כאינך תנאי מדרשות אחרנייתא וק"ל:
אלא מעתה ויקברו אותו עשו ויעקב מ"ט לא קחשיב להו דרך חכמתן כו'. וא"ת הא בפרק בן סורר גבי שם ואברהם מסיק דחש הכתוב למחשבינהו דרך חכמתן כו' וי"ל דהתם בהנהו קראי ויולד נח את שם וגו' וכתיב תרח הוליד את אברם וגו' שהכתובים באו לייחס לידתן אמרינן שפיר דלפי דרך חכמתן ייחסינהו משא"כ הכא דלא איירי קראי בייחוס לידתן ועי"ל דאי הוה כתיב הכא ויקברו אותו יעקב ועשו כדרך חכמתן לא הוה ידעינן בישמעאל שעשה תשובה שהיינו אומרים ביה נמי דחשבינהו דרך חכמתן אבל מדכתיב גבי קבורת יצחק עשו ויעקב בניו ולא חשיב להו דרך חכמתן אית לן למימר נמי בקבורת אברהם דלאו דרך חכמתן חשיב להו אלא דאדבוריה אדבריה כו' וק"ל:
ג' הטעימן הקב"ה בעוה"ז מעין עוה"ב. מבואר כי העוה"ז הוא עולם ההווה וההפסד וא"ל על ברכותיו וטובותיו של כ"א בברכות שהם מעין עוה"ב שכולו טוב ואינו חסר מכל טוב ומטעם זה אמר נמי שלא שלט בהן יצה"ר מעין עוה"ב שאין בו יצה"ר וכן מה שאמר לקמן שלא שלט בהן מלאך המות הוא מעין עולם הבא כדכתיב בלע המות לנצח וגו' וכן הך דלא שלטה בהן רמה שלא נתהוה בהן ההפסד ההוה בעולם הזה והכל בכלל ברכת כל ומ"ה בהדדי מתניין הכא וכתבו התוס' שלא שלט בהן יצר הרע אין לפרש כו' כיון שעבר אדם רוב שנותיו כו' ה"נ כיון שראה הקב"ה כו' סייעם הקב"ה מכאן ואילך שלא ישלוט בהן יצה"ר עכ"ל ואין להקשות מדוד במעשה דבת שבע ואוריה דמסיק פרק במה בהמה דלא חטא בזה מיהו מהא דקאמר פרק במה בהמה שקבל דוד לשון הרע וזה היה אחר רוב שנותיו קשה וי"ל דיצר הרע שאמר כאן היינו יצרא דע"ז וערוה כההיא דפ' ד' מיתות דבעו רחמי איצרא דע"ז ואח"כ איצרא דעבירה: