אשר נקרא שם שם ה' צבאות וגו' מלמד שהלוחות ושברי לוחות כו'. כי הלוחות הם מעשה ידיו והן אותיות של שמו ית' שהיתה לפניו כתובה טרם שנתנם באש שחורה ע"ג אש לבנה ואמר ה' צבאות ע"ש ב' צבאות עליונים ותחתונים לוחות הקיימים כמו צבא שלמעלה והשבורים כמו צבא שלמטה ההווה והנפסד ואמר יושב הכרובים הן שני הכרובים שעל הכפורת לרמז שהוא יושב בכסא כבודו למעלה מב' הצבאות וכן לפי הדרש שהשם וכל כנוייו מונחים כו' ע"ש הב' צבאות כי צבא של מעלה משתמשים בשמו הגדול וצבא של מטה משתמשים בכינוייו לפי מדותיו ודרכיו שמתנהג עמהם וכמ"ש בעוה"ז אני נקרא בא"ד ואמר יושב הכרובים כפי הכונה זו כמ"ש לעיל וק"ל:
אשר שברת ושמתם מלמד שהלוחות ושברי לוחות כו'. לפי פשוטו ושמתם בארון ארישא דענינא קאי דכתיב פסל לך שני לוחות אבנים כבראשונים וגו' ואכתוב וגו' דהיינו לוחות השניים ואם נאמר דמדשינה הענין וסמך ושמתם בארון לאשר שברת דריש ליה דקאי נמי אשברי לוחות א"כ מאי קאמר ואידך כו' אר"ל אשר שברת יישר כחך כו' דאכתי תקשי ליה לפום הך דרשה שינוי הענין וסמיכות ושמתם בארון לאשר שברת ואם נאמר דמשמע ליה אשר שברת יתורא דקרא היא דלא ה"ל למכתב אלא אשר היו על הלוחות הראשונות ואנא ידענא דהיינו הם אשר שבר משה ומ"ה דרש ליה דלכך נכתב למדרש מיניה אשר שברת ושמתם מלמד כו' דא"כ אליביה נמי תקשי מה ידרוש באשר שברת דכתיב בפ' כי תשא דלא כתיב גביה ושמתם ואם נאמר דההוא קרא דפ' כי תשא אצטריך לגופיה וליכא יתורא א"כ ההוא קרא דמשנה תורה נמי לאו יתורא הוא דכמה דברים נשנו במ"ת ולא דרשינן בהו מידי מיהו למסקנא ניחא דמההוא קרא דפ' כי תשא נמי מדלא כתיב גביה ושמתם דריש מיניה יישר כחך ששברת ואפשר דאליביה נמי פריך ואידך ור"ל קרא אידך דהיינו קרא דפ' כי תשא כיון דלא כתיב גביה ושמתם מאי דריש ביה ומסיק כדר"ל ודו"ק:
תחלת דבר ה' בהושע וכי וכו'. ולא ניחא להו לפרש כפרש"י בחומש כמו תחלת דבורו כו' דאם כן למאי אצטריך לאשמועינן דמסתמא זה היה תחלת דבורו וק"ל:
ד' נביאים כו'. שנתנבאו באותו פרק כו'. וג' מצינו דבפרק א' נתנבאו בימי מלך עוזיהו אבל מיכה לא מצינו שנתנבא אלא בימי יותם ויש ליישב ודו"ק:
ולקדמיה להושע ברישא כו'. דמי שניבא תחלה לקדמיה ויש לעיין בסדר של תרי עשר כפי סדרן לפנינו אמאי הפסיק בספר יואל בין הושע ובין עמוס שהיו בפרק אחד ורש"י בספר יואל פירש שהיה יואל בן שמואל ואם כן לקדמיה ובשם ה"ג כתב שהיה בזמן מנשה וא"כ לאחריה וכן קשה למה הפסיק בין ספר עמוס ובין ספר מיכה בספר עובדיה וספר יונה דעובדיה לקדמיה שהיה בימי אחאב וק"ל:
ירמיה כוליה חורבנא כו'. לאו דוקא כוליה אלא רוביה ככוליה דהא אשכחן כמה נבואות דנחמות בירמיה וכן ישעיה כוליה נחמתא לאו דוקא דכמה נבואות דחורבנא איכא התם אלא רובא ככוליה נחמתא וק"ל:
ולמ"ד איוב בימי משה היה לקדמיה כו' ה"נ ה"מ למיפרך למ"ד איוב בימי אחשורוש היה ומ"ד בימי כשדים היה לאחריה אלא דקושטא קמסיק הכא תלמודא דמשה כתב ספרו ופ' בלעם ואיוב והיינו כמ"ד בימי משה היה ואתחולי פורענות כו' ועיין בתוס' דרך אחרת וק"ל:
איידי דזוטרא מירכס וכו'. ומטעם זה חשיב תרי עשר נביאים כחדא כדמוכח סוגיא דשמעתין והפייטן במוסף יום שני דשבועות חשיב נביאים ח' וכתובים י"א ועם ה' חומשי תורה הוי כ"ד ספרים וכן עיקר ודו"ק:
פורענות דאית ליה אחרית כו'. באיוב נמי כתיב וה' ברך את אחרית איוב מראשיתו וגו' וי"ל דההוא אחרית מדומה הוא בעוה"ז משא"כ ההוא אחרית דרות שהוא דוד שהוא אחרית ותכלית הגמור שריוהו להקב"ה בשירות כו'. ולכך מייתי הך ולא סגי ליה בפשיטות אחרית דדוד וענין זה כתבו התוס' וק"ל:
למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שריוהו כו'. לפי שהרבה שמות טעמם מפורש בתורה לזה ראו רז"ל במדרשות לתת טעם גם לשמות שאינן מפורשים וכדאמרינן פ"ק דברכות מנלן דשמא גרים דכתיב אשר שם שמות וגו' ומיהו בשם כזה שיצא בגיותה לא מצינו שדרשו בו אלא במי שיש בו עוד שמות כגון ביתרו ובלעם ויש לפרש דהכא לא על שמה שאלו למה היא רות אלא על ספר רות למה נקרא שמה רות ולא נעמי דתחלת הענין ועיקרו מדבר בה ואף שמלת ספר הוא לשון זכר קאמר הכא שמה בלשון נקבה ע"ש שנקרא רות וקאמר דלכך נקרא הספר רות שזה הוא עיקר וענינו שיצא ממנו דוד שהוא האחרית ותכלית הגמור שריוהו כו' וק"ל:
ע"י י' זקנים כו'. לא חשיב דוד שכתבו בהדייהו אבל בפרש"י בריש ספר תהלים לקח לו דרך אחרת וחשיב דוד ושלמה בהדייהו ומפיק הימן וידותון ואפשר דמפרש הימן זה משה כדפריך לקמן וכתב אין ידותון שבספר זה אלא ע"ש הדתות כו' ולפי זה לגירסא שכתבו התוס' דגרסינן שלמה י"ל דגרסינן שפיר אסף אלא דל"ג ידותון וק"ל:
ע"י מלכי צדק פרש"י נאם ה' לאדוני שב כו'. בפ' חלק אמרינן דאליעזר אמר לשם כן והיינו מלכי צדק והיינו שם כי הוא חבר ויסד מזמור זה כמו שא"ל אליעזר ודו"ק: