עתיר נכסין עתיר פומבי זהו בעל הגדות כו'. עיין פרשב"ם ובערוך בערך עתיר פי' עשיר בסחורות שיש בהן נפוח כגון צמר כו' עכ"ל ור"ל שהוא עושר הגלוי וזהו בעל הגדה כמו שפי' הרשב"ם וכן יש לפרש כל אינך עתיר סלעין כו' דאינו כ"כ עושר גלוי דכספים צריכין שמירה במקום מוצנע אלא דבשעת חילוף שולחנו הן גלויים וזהו בעל פלפול שהפלפול נגלה בקול דברים אבל אינו נגלה תמיד הפלפול כמו בעל אגדה ואמר עתיר משח עתיר כמוס כו' שהוא דבר שאינו נגלה כלל כמו מרגליות ואבנים טובות שאדם מניחן באוצר זהו בעל שמועות שיש עמו הלכות ושמועות ואינו מגלן רק בעת צרכן כדמסיים דהכל צריכין למרי חטיא וק"ל:
כל ימי עני רעים כו'. הקושיא מאי קא קשיא להו שהוציאו הכתוב מפשוטו דליכא למימר משום דקשיא להו והאיכא שבתות וי"ט דהא ריב"ל גופיה קאמר לקמן ליישב לפי פשוטו משום דשינוי וסת כו' וע"ק מה ענין הדמיון מסיע אבנים לבעלי משנה ובוקע עצים לבעלי תלמוד ומה ענין ג' דברים שזכרו לימי עני רעים וגו' ולא שאר מדות טובות ורעות והנראה שדרשו כן משום דאין טוב לב היפך עני והל"ל ועשיר משתה תמיד וע"כ דרשו כל ימי עני רעים זה בעל תלמוד כו' ורבא אמר איפכא ונראה דלא פליגי אלא בפירוש המקרא משמעות דורשין א"ב וע"פ מה שאמרו פ' אלו מציאות אהא דקאמר דת"ח שגגות נעשו לו כזדונות דלמעלתו אמרו כן כמ"ש שם בחידושי האגדות דהיינו שגגות לסתם בני אדם שהוא נכשל בו לפי שלא יודע באיסורן נעשו לו לת"ח כזדונות שיודע להזהר מהם וע"ז אמר כל ימי עני רעים זה בעל תלמוד שהוא בדאגה תמיד שמא יעבור ואף השגגות נעשו בעיניו כזדונות וטוב לב וגו' זה בעל משנה שהוא חושב תמיד שאינו עושה עבירות ואינו דואג ורבא אמר איפכא לפי האמת שזה בעל משנה כל ימיו רעים שאינו נזהר אף בזדונות וטוב לב וגו' זה בעל תלמוד שיודע להזהר אף משגגות ואמר מסיע אבנים יעצב וגו' ע"ד שאמרו פ"ק דקדושין אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נמוח כו' ואומר אבנים שחקו מים וגו' ולזה אמר הבעל משנה אין לו תועלת בלמודו שהוא רק מסיע אבנים שהוא יצה"ר אבל יעצב בו מלהזהר אף משגגות אבל בוקע עצים וגו' ע"פ מ"ש בתענית למה נמשלו ד"ת לעץ שנא' עץ חיים היא מה עץ קטן מדליק הגדול אף ת"ח הקטנים מחדדים את הגדולים והיינו ומתלמידו יותר מכלם וז"ש ובוקע עצים שעושה לו עצים קטנים שהם תלמידים יש בו תועלת שיסכן בהם מתוך פלפולו עמהם לעמוד על אמתת הדברים:
ואמר זה שיש לו אשה כו' וזה איסטניס כו'. נ"ל לומר כפרש"י בפרק חלק כל שדעתו קצרה כו' הוא רגזן דהשתא כל שלשה דברים שזכר הם שאמרו בהם בפרק ע"פ ת"ר ג' חייהם אינן חיים הרחמנין והרתחנין ואניני הדעת ולכך אמרו בהם כל ימיהם רעים ועני הוא שחשוב כמת כמ"ש דאין חייהם חיים וההיפוך וטוב לב וגו' ואמרינן בע"פ רבא שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא משום דחמרא מגריר גריר ורב ששת יתיב ביה בתעניתא משום דאיסטניס הוה וז"ש רבי ינאי כל ימי עני רעים אפי' בעת שהוא קצת יו"ט הוא ברע להתענות בו כדי שיאכל מצה לתיאבון וטוב לב שהוא נפש יפה כדרבא משתה תמיד גם בע"פ שיאכל עי"ז מצה לתיאבון דחמרא מגריר גריר ור"י אמר זה רחמן כמ"ש בשאול שחמל על אגג וניטל ממנו ע"י זה מלכותו וטוב לב וגו' זה אכזרי על הרשעים כמ"ש באבוד רשעים רנה וריב"ל אמר זה שדעתו קצרה שהוא רגזן שהוא דעתו קצרה שהוא מוסיף טפשות כמ"ש בפ"ד דנדרים כל מי שהוא כועס מוסיף טפשות שנאמר כי כעס בחיק כסילים וגו' ואמרו שם כל הכועס כל מיני גיהנם שולטין בו שנאמר הסר כעס מלבך והעבר רעה וגו' וההיפך שאין ממהר לכעוס ואריב"ל עוד לפי פשוטו והאיכא שבתות כו' ואמר בן סירא אף לילות בשפל וכו' ויש לפרש בו ב' ענינים בשפל כו' לענין היזק ראיה והשנית ממטר גגים כו' וכן ברום כרמו שהוצרך לטרוח בעלייה בראש ההר כדאמרינן פרק הספינה לגבי ירושלים ומעפר כרמו כו' ע"פ מ"ש בסוף מציעא ב' גנות זו ע"ג זו וירק בינתיים ר"מ אומר של עליון כו' דרואין מהיכן ירק זה חי ואר"ש כל שהעליון כו' והשאר של תחתון והלכה כוותיה וז"ש מעפר כרמו כו' דבר שהוא חי מעפר כרמו והוא נחשב לכרמים אחרים וק"ל: