נתנה בכורה ליוסף ולא להתייחס כו'. עיין פרשב"ם וכפירושו איתא בב"ר פרשת וישלח ע"ש אבל רש"י והרד"ק בד"ה פירשו בע"א ע"ש:
ת"ש ואני נתתי לך שכם אחד כו'. פרש"י בחומש לפי הדרש דהכא שכם הוא מלשון חלק כמו אחלקה שכם וגו' ושאמר אשר לקחתי מיד האמורי יתפרש לפי הדרשה דהכא מיד עשו שעשה מעשה אמורי וכ"ה בב"ר וע"ש נשיו שהיו מז' האומות החתי והחוי נקראו כל מעשיהם מקולקלים מדרכי האמורי כי הוא היה העיקר בז' האומות והרמב"ן פירש בע"א ע"ש:
חרבי זו התפלה ובקשתי זו בקשה כו'. וכן ת"א כינה הכתוב התפלה והבקשה בחרב וקשת כי התפלה תועיל ליעקב במקום ברכת החרב על חרבך תחיה שניתן לעשו וכמ"ש הקול קול יעקב וגו' והבקשה תועיל לו במקום ברכת הקשת שניתן לישמעאל ויהי רובה קשת או שיהיה מלת בקשתי לפי הדרש ממש מלשון בקשה וב' בקשתי במקום שנים כמו בבקשתי ובב"ר אמרו בל"א בחרבי ובקשתי במצות ומע"ט אבל רש"י בחומש פירש בחרבי ובקשתי היא חכמתו ותפלתו כו' עכ"ל ולא ידענו למה לקח לו דרך אחרת והניח דברי התלמוד גם הב"ר ודו"ק:
מלה"ד לבעל הבית שגדל יתום כו' לימים העשיר היתום כו'. לכאורה אין המשל זה דומה ממש לנמשל דכבר קודם שכלכלו יוסף בביתו היה בידו זה העשירות דהיינו הבכורה דכבר חילל ראובן יצועי אביו קודם ירידתם למצרים ואפשר לומר כיון דכבר קודם שידע שיוסף חי במצרים היה הבכורה בידו ולא נתנה בכל אותן השנים לאחד משאר שבטים לא רצה ליתנה רק סמוך למיתתו וה"ל שפיר כאילו העשיר יעקב אז סמוך למיתתו אחר שכלכלו והוה שפיר דומה אל המשל ומהכא משמע דלא נתנה הבכורה ליוסף עד אחר שכלכלו במצרים וקשה הא דאמרינן פ"ק דברכות ראובן ראו מה בין בני לבן חמי כו' אע"ג דע"כ שקליה לבכרותיה מיניה כו' אפ"ה לא אקני ביה דכתיב וישמע ראובן ויצילהו ומהכא מוכח דקודם מכירת יוסף ניתן לו הבכורה שנטלה מראובן ולמסקנא דהכא ניחא וק"ל:
ראויה בכורה לצאת מרחל דכתיב ואלה תולדות יעקב יוסף וגו'. מבואר בב"ר אלה תולדות יעקב ראובן וגו' הל"ל כו' והוא מבואר שכל עצמו של יעקב לא עבד אלא ברחל ועיין בזה בפרש"י בחומש וברא"ם באורך בזה ואין כאן להאריך:
אפשר בגנות בהמה טמאה כו' דכתיב ומן הבהמה אשר איננה טהורה כו'. מקרא דלעיל מיניה מן הבהמה אשר לא טהורה וגו' ה"מ לאתויי אלא דניחא ליה לאתויי מהאי קרא דעיקם ביה טפי דהתם לא עיקם רק ה' אותיות והכא ח' אותיות דה"נ בפ"ק דפסחים איכא אמוראי דמייתי קראי דעיקם ביה טפי ובפ"ק דפסחים פריך עלה ובאורייתא מי לא כתיב טמא כו' ומשני לה וע"ש הסוגיא:
ומ"ש בגנות הצדיקים דיבר הכתוב כו'. כי רכות העינים גנאי גדול לאשה כדאמרינן הנושא אשה יבדוק בעיניה שנאמר הנך יפה עיניך וגו':
ומ"ש שמתנותיה כפרשב"ם גדולות וארוכות מלשון ארוך ממש וכה"ג דרשו בב"ר שם הקטנה רחל קטנה במתנותיה יוסף לשעה שאול לשעה שילה לשעה אבל לאה מתנותיה מלכות וכהונה הוא לדורות אבל קשה לפי הדרש הו"ל לומר רכות חסר אל"ף הראשונה כמ"ש אבן העזרא ונראה לפרש שנדרש לשון רכות הכתוב מלשון לא ריכא ולא בר ריכא דפרק השותפין שהוא מלשון גדולה וחשיבות שמתנותיה חשובות כהונה ולויה ומלכות וק"ל:
ב' בנים היו לרבקה כו'. בני אדם היו אומרים כן לפי שהיה מדרכי אבותינו אברהם ויצחק לחוש שלא לישא אשה כ"א מבני משפחתם ומקרוביהם שאברהם נשא בת הרן גם השביע את אליעזר שלא ישא אשה ליצחק בנו רק ממשפחתו וע"כ אמרו שגם בני יצחק ודאי יחושו בכך שלא לישא אשה מבנות כנען רק ממשפחתם וכמו כן צוו ליעקב אביו ואמו ומסברא אמרו שלא ימצאו רק אלו בנות לבן והגדולה לגדול והקטנה לקטן ובב"ר אמרו שכך היו התנאים כו' ע"ש וק"ל:
אילימא שנואה ממש כו'. יש להקשות דת"ל דא"א לומר כן דא"כ איך עבר יעקב אלאו דלא תשנא גם בלידת שמעון כתיב כי שנואה אנכי וה"ל ראובן ושמעון ח"ו מבני שנואה מבני ט' מדות שעליהן נאמר וברותי מכם הפושעים וגו' כדאמרינן בנדרים וכה"ג פריך התם מבני חצופה אלידת יששכר שא"ל אלי תבא וגו' וי"ל דמעיקרא קודם שראה יעקב שנפקדה בביאה ראשונה ודאי היה שונאה והוה בדעתו לגרשה כדאמרינן בב"ר כי שנואה היא שהכל שונאין בה כו' נתן דעתו לגרשה וכיון שפקדה הקב"ה אמר לאמן של אלו אני מגרש כו' ע"ש וכן משמע מתוך הכתוב שהיה שונאה מעיקרא טרם שילדה את ראובן מדכתיב כי עתה יאהבני אישי וגו' וראובן מביאה ראשונה נתעברה שאז לא היה שונאה כי לא ידע אז שהיא לאה וצ"ל לפי זה מה שאמרה לאה בלידת שמעון שנואה אנכי היינו על שהיתה שנואה ליעקב קודם שראה שנפקדה בהריון והיה דעתו לגרשה אבל אחר שנפקדה בביאה ראשונה שניכר הריונה שוב לא היה שונאה אלא דבהאי קרא לא בעי תלמודא לפרש הכי משום הך קושיא דלא דיבר הכתוב בגנות הצדיקים וזה גנות הוא לה שיעקב שונאה טרם שראה בה שנפקדה וע"כ דרשו בו שהיו שנואין מעשיה כו'. ובב"י בטור א"ח סימן ר"ס כתב עוד תירוצים לזו הקושיא ע"ש אבל לפי פשט הכתובים והתלמוד ודברי ב"ר שכתבנו אין לך אלא מה שאמרנו ודו"ק:
וכי אחי אביה הוא כו' והלא בן אחות אביה כו'. ויש לשאול דאימא קורבא דאחוה אית ליה בהדי אבוה דה"נ אמרינן בפ' ד' מיתות גבי וגם אמנה אחותי בת אבי היא וגו' ותסברא אחותו הואי בת אחי כו' אלא ה"ק קורבה דאחוה אית לי בהדה וכה"ג פרש"י בחומש גבי לוט דכתיב כי אנשים אחים אנחנו וי"ל דהתם שפיר קא"ל אחותו משום דבני בנים הרי הן כבנים והרי היא כבת אביו כפרש"י שם וכן גבי לוט אבל הכא כיון דא"ל כי בן רבקה הוא לא הל"ל מעיקרא שהוא אחי אביה כאילו הוא בן בתואל משום דבני בנים כו' ועוד דאי משום דבני בנים כו' א"ל יעקב שהוא אחי אביה כאילו הוא בן בתואל א"כ מטעם זה ה"ל נמי רחל כאילו היא בת בתואל וה"ל ליעקב למימר אחיה הוא כאילו הם שניהם בני בתואל ולכך דרשו בו שא"ל שאף שלפי האמת אני בן רבקה מ"מ אחי אביה אני ברמאות ובב"ר אם לרמאות כי אחי אביה ואם לצדק וכי בן רבקה הוא וע"פ הדברים האלה יש ליישב גם מה שאמר לבן ליעקב הכי אחי אתה ועבדתני חנם דהכי קאמר לו הכי מה שאמרת לבתי אחי אתה ברמאות לעבדני בחנם הוא דודאי יש לך שום רמאות בזה ודו"ק:
והיינו דכתיב ויהי בבוקר והנה היא לאה מכלל כו' אלא מתוך סימנין כו'. דליכא למימר שבזולת סימנין היה סבור בלילה שהיא רחל עד בבקר שראה אותה לאור היום דמסתמא היה מכירה בקול כשהיה מדבר עמה כדאמרינן בפרק המביא ובפרק ג"ה דלא הותרו סומים ופקחים בלילה בנשותיהם אלא בטביעות עינא דקלא אלא ע"כ שמסירת הסימנין שידעה לאה להודיעם ליעקב הם הטעו את יעקב שלא להכירה בקול כמו שהטעו סימני שער הידים את יצחק שלא הכיר את יעקב בקול וכה"ג אמרו בב"ר בצפרא והנה היא לאה א"ל רמייתא בת רמאה לאו בלילה הוינא קרינא רחל ואת ענת כו' הרי שלא הכירה בקול מיהו ק"ק למה היה לו ליתן לרחל הנהו סימנין דה"ל לסמוך אטביעת עינא דקלא וי"ל שהיה יעקב עושה כן על צד היותר טוב שלא ירמה אותו ודו"ק:
בכללן אתה מוצא שבעים ובפרטן אתה מוצא ע' חסר א'. וה"ה דה"מ למיבעי בכללן של בני לאה אתה מוצא שלשים ושלש ובפרטן אתה מוצא שלשים ושנים ועיין פרש"י בחומש:
אלא מעתה תאומה היתה עם בנימין כו'. כתבו התוספות ובעלמא אמרינן תאומים היו עם כל השבטים עכ"ל לכאורה כונתם דקשיא להו מאי פריך דלמא אה"נ שתאומה נולדה עם בנימין ומתה קודם שבאו למצרים אבל תאומה של דינה באה בכלל השבטים למצרים וע"ז תירצו דהכי פריך כיון דבעלמא אמרינן דתאומה נולדה עם כל השבטים ע"כ את בנימין לאו לרבות תאומה קאתי דאמאי נכתב ביה הרבוי טפי מכל שאר השבטים וכיון דאת בנימין לאו לרבות תאומה קאתי את דינה נמי לאו לרבות תאומה קאתי אבל עיקר הקושיא חסר מן התלמוד דה"ל לאתויי ההיא דתאומה נולדה עם כל השבטים דהא ליתא בכל התלמוד אלא בב"ר פרשת וישב וע"כ נראה כוונתם דלפי אותו דרש דתאומה נולדה עם כל השבטים לא פריך מידי דאימא דכולן מתו קודם שבאו למצרים חוץ מאחת מהן והיא השלימה המנין של שבעים מיהו גם בזה י"ל דה"ל לקרא לפרט אותה אחת שנשארה כההוא מנינא כמו שפרט כל ס"ט נפש ולמאי דבעי למימר את דינה לרבות ניחא שהרי פרט אותה בהך ענינא ואין להקשות דהכא דחי ליה ולא דרש מאת דינה ומאת בנימין לרבות תאומה ובפרק הבע"י מרבינן מאת אחיו את הבל תאומה לקין ותאומה להבל די"ל דהתם לפי ענינו שמדבר בלידת קין והבל יש לרבות נמי מאת לידת תאומה משא"כ הכא דהא ודאי את בנימין לפי מקומו וענינו לאו לרבות תאומה קאתי מדכתיב וירא את בנימין אחיו דע"כ בנימין ראה ולא תאומתו דלמה באתה תאומתו עמו שהרי יוסף לא בקש רק ואת אחיכם הקטן וכיון דאת בנימן ודאי לאו לרבות תאומה קאתי את דינה נמי לאו לרבות תאומה קאתי דאית לן לאוקמי ריבוי שלהם בחד גוונא ודו"ק: