כדי שניצול מדינה של גיהנם. כדאמרינן לקמן וא' שמצלת מדינה של גיהנם וק"ל:
א"ל זו היא שמחייבתן לגיהנם כו'. יראה שהודה המין הזה כשישראל על אדמתן שמצות צדקה עלינו ומה שהקב"ה אינו מפרנסן כדי שניצול אנו כו'. כמו שהשיב לו ר' עקיבא אבל אמר כשישראל במאסר הגלות נמשלו לעבד החבוש בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ולהשקותו כדכתיב ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא וגו' וע"ז השיב לו ר' עקיבא דאף ע"פ שכעס עליהן נמשלו לבנים כדאמרינן בנים משחיתים אף בזמן שהם משחיתים מעשיהם נקראים בנים לה' ולפי שהמין הזה לא הודה לו ואמר שאינן קרויין בנים רק כשעושין רצונו של מקום הביא לו ר"ע ראיה לדבריו דאימתי עניים מרודים כו' דהיינו חיל המלך העכו"ם הרודים בישראל כמ"ש לעיל ודו"ק:
כשם שמזונותיו כו' מר"ה כך חסרונו של אדם כו'. תלה חסרונו במזונותיו דלגבי מזונותיו של אדם אמרינן פרק ב' דביצה מפורש בקרא בכסא ליום חגינו זה ר"ה וכתיב כי חוק הוא לישראל וגו' ומאי משמע דהאי חוק לישנא דמזוני הוא דכתיב ואכלו את חקם וכתיב הטריפני לחם חקי ואמר דחסרונו שמחסר אדם מממונו כמ"ש מלח ממון חסר נמי קצובין לו מאז כי הם קצובין מר"ה אם לזכות למזונות של עני כדקאמר הכא זכה הלא פרוס גו' ואם לחובה לעניים מרודים חיל המלך ואפשר שע"ז רמז האי קרא רש ועושר אל תתן וגו' אל תתן לי רש ועוני שיהיו מזונותי קצובין בחסרונו של אחר וכן עושר שיהיו מזונות אחרים קצובים בחסרוני אך הטריפני לחם חקי וגו' וק"ל:
חזאי חלמא פרש"י במוצאי י"כ עכ"ל דקדק לפרש כן דמסתמא הנהו בני אחתיה דריב"ז לאו רשעים הוו שנגמר דינן בר"ה אלא בינונים דהוה דין חסרונם נגמר ביוה"כ ואח"כ במוצאי יוה"כ חזא ההוא חלמא דבעו למחסר בשנה זו ז' מאה דינרי עשינהו כו' כדי לקיים בהו זכה הלא פרוס וגו' ואמר פש גבייהו י"ז פרש"י ערב ר"ה שיבסר דינרי שלא נתנו לצדקה עכ"ל נראה דה"נ דקדק לפרש ער"ה משום דמר"ה ואילך מתחיל דין אחר וזה החסרון כבר נידון משנה שעברה בר"ה ונגמר ביוה"כ שעבר כמו שחזה אז בחלמא אבל מה שאמר בגמרא כי מטא מעלי יומא דכפורי שדור בי קיסר כו' נראה דפש בהו בעיוה"כ בשנה שנייה וההוא דינא דיוה"כ נמשך עד יוה"כ הבא וכמ"ד פ"ק דר"ה אדם שאירע בו קרי או אונס קודם י"ה נידון לשעבר לאחר י"ה נידון להבא ולפי זה נראה להגיה בפירוש רש"י פש גבייהו עי"כ י"ז דינרי שלא כו' ודו"ק:
א"ל אמינא כי היכי דתעבדו מצוה כו' ועשינהו דקאמר לאו בכפייה אלא בדברים מצוה לשמה וק"ל:
איחייב מאן דסני לן כמחללי כו' עיין פרש"י ועוד נ"ל לפרש השתא אלו נפלתי דמאן דסני לן השונא לי הוה מחייב לי שהייתי מחלל שבת ועוד עכו"ם וחייב סקילה וק"ל:
שמא עני בא לידך ולא פרנסתו אפשר שרמז לו אעובדא דמייתי לעיל ההוא עניא דהוה מחזר על הפתחים ולא אזדקק ליה רב פפא וק"ל:
כתיב הכא כו' עם לבבך כו' וכתיב התם יצאו אנשים בני בליעל כו' הרבה כתובים לשון בליעל במקרא גם בשאר עבירות אבל בתורה אינן כתובים רק אלו שנים ויש לנו ללמוד זה מזה וק"ל:
כל צדקה וחסד שישראל עושין בעה"ז שלום גדול כו' שלומי מאת העם הזה החסד והרחמים כו' לפי פשוטו החסד והרחמים שלו שהיה לו עם ישראל שנאמר ושמר לך ה' את הברית ואת החסד וגו' ונתן לך רחמים אמר לאסוף מהם אבל את שלומי דריש דמשמע דבר שהיה עושה שלום אצלי שהם החסד והרחמים שהיו הם עושין היו פרקליטין ושלום הגדול אצלי כדאמרינן כל המרחם מרחמין עליו שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך וגו' וע"פ דרך זה אמר ג"כ שמקרבת הגאולה שנאמר ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות כי הצדקה שיהיו עושין יהיו זוכין לעשות עמהן צדקה בנגלה בעת הישועה כי הצדקה שעושה הקב"ה עמנו בגלות היא בסתר וק"ל:
יין קשה שינה מפכחתו ומיתה קשה מכולם כו' כי השינה הקשה מהם היא אינה אלא אחת מס' במיתה וק"ל:
יהיב פרוטה לעני והדר מצלי כו' ע"פ המשל דלעיל כמדת ב"ו שמביא האדם דורון למלך ואח"כ מבקש על נפשו וק"ל:
אלו ת"ח שמנדדין שינה וכו' יש לפרש בזה ע"ד וקוי ה' יחליפו כח שאמרו בסוף קדושין שהתורה נותנת כח ללומדי תורה ולפי שמיעוט השינה מחליש את האדם אמר בת"ח המנדדין שינה בעוה"ז בלימוד תורתם הקב"ה נותן להם כח ללמוד תורה ומשביען בעוה"ז שכינתו דלעולם הבא דאין שם שינה וחלשות האדם כדאמרינן אלא שהצדיקים יושבין ונהנין מזיו השכינה וק"ל:
מה דכתיב מלוה ה' חונן דל אלמלא כו'. כי מלת מלוה בכל מקום הוא שם התואר לאיש המלוה מעותיו לאחר כמו לאיש מלוה ובישעיה כמלוה כלוה ולזה פירשו בו בכאן כי החונן דל נעשה הוא מלוה לה' וכביכול שהקב"ה נעשה לוה לשלם לו ולא מדין ערב אלא שנשתעבד כדין לוה כאומר תלוה לזה ואני פורע וכמפורש בסיפא דקרא וגמולו ישלם לו ר"ל גם כי העני זה אין לו במה לשלם הקב"ה שהוא נעשה כלוה הוא משלם לו גמולו וק"ל:
רבי יוחנן רמי כתיב לא יועיל הון וגו' ב' צדקות הללו למה כו'. נ"ל דתרתי קאמר חדא דרמי קראי אהדדי דכתיב לא יועיל הון וגו' דמשמע דאין אדם יכול להציל עצמו בממונו ולא מועיל לו ההון אפילו לעשות אז צדקה ובקרא אחרינא קאמר לא יועילו אוצרות רשע דהיינו ממון הגזול משמע אבל בממונו יכול להציל ולעשות צדקה ועוד ב' צדקות הללו דכתיב ב' פעמים וצדקה תציל וגו' למה ואמר דאחד שמצילתו ממיתה משונה ואחד מדינה של גיהנם וההוא קרא דביום עברה איירי מדינה של גיהנם דהיינו בעוה"ב לאחר מותו אפילו ממונו קאמר דלא יועיל לו לעשות צדקה בעוה"ב אם לא עשה בעוה"ז אבל קרא אחרינא איירי שמצילתו ממיתה משונה דהיינו בעוה"ז ואז ממונו יועיל לו לעשות צדקה אבל ממונו הגזול אפילו בעוה"ז לא יועיל לעשות בו צדקה וק"ל: