הא דאמרי' פרט לאומר מותר. איכא דקשי' ליה תיפוק לי' דהא קרא דכתיב והוא לא שונא לו ואיכא (לרבנן) אי מהכא לרבנן ה"א ה"מ היכא דאתה יכול לומר לדעת הרג כתב רחמנא קרא יתירה למימר דאפי' במקום שאין אתה יכול למימר לדעת הרג פטור ור"ש אמר לך אדרבה אי כתיב רחמנא חד קרא ה"א אפי' במקום שאין יכול לומר לדעת הרג פטור דאלו למקו' שאפשר לומר לדעת הרג ה"א דילמא לא איצטריך קרא דוקא שהוא שונא לו במיתה כלומר שאתה יכול לומר לדעת הרג אבל במקו' שאין אתה יכול לומר לדעת הרג גולה:
הא דאתליע וכו'. פירש רש"י ז"ל שכל שליבה שהתליעה כשדורסין עליה נכפפת וירידה היא ואינו מחוור שהרי (כשר לרב ידידי') ודאי היא אלא שהאי צורך עליה וכ"ש כפיפה זו שהוא צורך עליה אלא לא אתלעו (מסרק) קרוב לאנוס הוא:
רבי סבר יש אם למסורת ונישל כתיב. פרש"י ז"ל שאם כמו שאתה קורא היה לו לכתוב אל"ף בין נו"ן ושי"ן שכל לשון פעל כן הוא כתוב ולפי המסורת פיר' ונשל שהשיל מן העץ המתבקע. רבנן סברי יש אם למקרא ונשל קרינן לשון פעל הברזל עצמו נשל מעל עצו.
וקשיא לן אההיא פירושא חדא דלא מיבעי למכתב אל"ף בין נו"ן לשי"ן ואע"פ שאין אתה קורא ונשל שאין אל"ף זו בכל לשון פעל וכיוצא בהן. ועוד דהא ונשל גופיה הברזל מקתו נמי משמע טפי (מונשל) [מונישל],ועוד היכי אמרי' טעמיה דר' משום דדריש מסו' היא והא טעמיה מפרש בברייתא משו' דלא כתיב מעצו ועוד לרבנן קשיא דהא כתיב ונשל ה' אלהיך את הגוים האלה מלפניך וכן ונשל גוים רבים מפניך דהיינו דומיא דמן העץ המתבקע.
ואיכא לפרושי דהכא ודאי לא שני קרא ממסורת ואפ"ה דרשי' ליה כגון גבי יראה יראה וכדמסקי' בריש סנהדרין ואי דרשי' ונשל לא הוה משמע מן העץ המתבקע מדלא כתיב ונשל הברזל העץ כדכתיב ונשל השם גוים להכי דריש ר' ונשל הברזל מן העץ המתבקע ולא הכה באמצעיתו ונשמט והתיז ממנו קיסום והרג ונשל שהברזל נישל.
וא"ק לך אמאי לא דריש נמי מקרא כרבנן ולימא דאף נשמט מקתו ליחייב דהא מקרא גופיה מסורת היא דכיון דלא שני וליכא מאן דדריש מסורת לחודיה ולא מקרא היכא דלא שני קרא ממסורת שהרי יראה חלב חלב תרוייהו דרשינן לי איכא למימר היינו דקתני ברייתא אמר להן ר' לחכמי' וכי נאמר ונשל הברזל מעצו שנדרוש מקרא לבדו ויפטר מן העץ המתבקע והלא לא נאמר אלא מן העץ הילכ' דרשי' מן העץ המתבקע חיי' וכי תאמרו אף נשמט הברזל מקתו הוא בכלל נאמר כאן וכו' וכי מסיק בסמוך דר' יש אם למקרא ס"ל מתרצינן האי ועוד לטעמיה דר' וה"ק להו לרבנן וכי נאמר מעצו שיהא משמע כן וכי תימרו כיון דדרשי' מקרא אפי' היכא דשני קרא ממסורת ה"נ דרשי' הכי נאמר כאן כו' ואיכא למימר דהכא א"א למדרש מקרא ומסורת דמן העץ או מן המתבקע הוא או מקתו הוא ואע"ג דיכלינן למדרש תרווייהו ונישל מיהו מן העץ למדרש אלא חד משום הכי לא דריש ר' תרווייהו והאי דקא נסיב לה טעמא במעצו ה"ק ודאי כל היכא דלא שני קרא ממסור' וליכא למדרש תרווייהו מקרא עדיף (דמעיקרא) מסורת היא אלא הכא אי ס"ד בלחוד דרשי' לומר קרא מעצו (מדלא כתיב) רחמנא מן העץ מסורת דרשי' ותרוייהו ליכא למדרש אי לא הוה דריש בעלמא מסורת לא הוה קשיא ליה (מעט) שהרי בכלל מן העץ יש במשמע (מקדש) דלא עדיף מהיכא דשני קרא ממסורת דאפי' דרשי' מקרא כדפרישית. ולפי' אקשינן וסבר ר' יש אם למסורת וכו'.
ורבנן סברי יש אם למקרא ונשל קרינן. פירושו האדם נשל הברזל מן העץ שהוא עצו (כלו מדומה) הכאתו שהכה בכח נשל הברזל ודומה לו ונשל השם הגוים האל מפניך.
וכן מצאתי בירושלמי מ"ט דר' נאמר כאן נשילה ונאמר להלן כי ישל זיתך מה להלן נשירה אף כאן נשירה מ"ט דרבנן נאמר כאן נשילה ונשל השם גוים רבים מפניך מה להלן מכה אף כאן מכה פירו' מה להלן ונשל מוסב על המכה שהוא הב"ה הוא מכה גוים ומנשל אותם מפני בני ישראל אף כאן מכה כלומר שהמכה הוא מנשל הברזל מן העץ ונשל מוסב על המכה שהוא אדם ונשל כמו ועש' בצלאל וזה הפי' נכון ומדוקדק: