Even Shetiya, Maayan 2, Nahar 52 אבן שתיה, עין הקורא, נ״ב
1 א

נהר נב - במעלת מצות המילה:

2 ב

דע שהאדם לא יקרא בשם אדם רק על ידי מצות מילה ופריעה ובלעדה יקרא שד ולא אדם, והענין לפי שמתנאי האדם כדי שיקרא בשם אדם צריך שיהיה בצלם אלה"ים כאו' כי בצלם אלק"ים עשה את האדם, והנה ראוי לדעת מהות הצלם מה עניינו, ואומר דע שיש לאדם נפש רוח נשמה שעל ידם משתמרות נפשו רוחו ונשמתו מהחיצונים, כי אין לך מקום ריק בכל אויר העולם שאין בו כמה שדים ומזיקין, אמנם ע"י הלבוש שברא לנפש ורוח ונשמה כנזכר הם משתמרות מן החיצונים כנזכר, וזש"ה אך בצלם יתהלך איש, כי לא יוכל לילך בזה העולם ולבקוע באויר בתוך המזיקין וחיצונים הממלאים אותו אלא על ידי הצלם שהוא המלבוש האלה"י כמו שיתבאר בעזרת הא"ל. והנה המלבוש הזה הוא משותף בין לישראל ובין לגוי בין לשדים כי כולם מעשה ידיו יתברך, ולכן האדם בכלל אית ליה מזלא שהוא סוד המלבוש הנזכר, אך הבהמה לית לה הך מזלא:

3 ג

והנה כאשר הנשמה תטמא ע"י מעשיה אז מסתלק זה המלבוש ויתאחזו בו החיצונים שיעור החטא ההוא בין רב למעט, וכאשר ירבה לפשוע יסתלק מכל וכל, וזהו אומרו וידעו כי ערומים הם, וזהו סוד כי ביום אכלך ממנו מות תמות, כי אותו החטא יגרום שיסתלקו הלבושים הנזכרים מכל וכל, ובזה יוכלו החיצונים להתאחז בנפש ורוח ונשמה וזהו סוד המיתה, וזהו סוד מאמרם ז"ל רשעים בחייהם קרוים מתים, כי ע"י חטאם כבר הולכים הצללים והמלבושים מסתלקים ונשארים ערומים עד גמר סילוקם ואז ניתן רשות למי שיטול הנשמה, וזהו אומרו עד שיפוח היום ונסו הצללים, והנה הצלם ההוא מלבוש לנשמה. והענין הוא כי הנשמה היא מבינ"ה כאומרו ונשמת שד"י תבינם לשון בינה, ולזה אהי"ה במילוי יודי"ן בגמטריא צלם, אמנם הרוח והנפש הם מת"ת ומלכות לזה המלבוש שלהם הם אהי"ה דאלפי"ן, מלבוש לרוח שהוא בגמטריא בצ"ל אהי"ה ומלבוש הנפש מאהי"ה דההי"ן שהוא בגמטריא בצ"ל א"ל כי א"ל הוא אהי"ה עם היו"ד אותיות:

4 ד

והנה גם השדים הם מעשיו יתברך ולפי שהם רוחות בלי גופות כנודע לזה אין להם כי אם אהי"ה דיודי"ן ודאלפי"ן שהם דכורין, כי הגוף הוא מן המלכות כנודע ולזה אהי"ה דיודי"ן ודאלפי"ן בגמטריא שד. אמנם הגוים אומות העולם אין להם נשמה שהנשמה נקנית ע"י החוקים, והתורה וזה שאמר הכתוב ושמרתם ועשיתם אותם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל החוקים ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, ואפשר שירצה לומר הענין הוא כי ע"י חוקי התורה יקנה האדם שלימות הנשמה והענין שעל ידי מעשה וכונה ודבור יקנה האדם ג' מלבושים לג' חלקי הנפשות כנזכר, וזה שעל ידי המעשה תושלם הנפש, וע"י הדבור בתורה יושלם הרוח, ועל ידי הכונה בתורה ובמצותיה תושלם הנשמה. ודע שכל אחד מנפש רוח ונשמה נחלקת לנפש ורוח ונשמה, וכן המעשה יחלק למשפטים מצות וחוקים, וכן הדיבור יחלק לדבור בפשט ובמדרש ובקבלה, וכן הכונה גם כן או יכוין לפי הפשט, או יכוין לפי המדרש, או יכוין כפי הסוד, ובזה יושלמו כל חלקיו כל אחת מנפש ורוח ונשמה. וקל להבין:

5 ה

ודע שכדי להשיג נשמה דאצילות שלא תושג רק ליחידי סגולה כמו להרשב"י ע"ה וכיוצא בו, אמנם לנשמה סתם הנה כל ישראל כולם יחד זוכים לכך בעשותם החוקים, וז"ש ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים ר"ל שיזכו לנשמה שהיא נמשכת מחכמה ובינה, לעיני העמים אשר ישמעון את כל החקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה ר"ל כי כל הגוי הגדול כולם יחד יזכו למדריגת הנשמה כנזכר, וזהו ע"י החקים, וזאת המעלה לא נמצא רק בישראל, וזה אומרו רק דאכין ורקין מיעוטין, והענין כי שבע מצות בני נח אין בהם חקים רק המשפטים והמצות ולזה א"א שיקנו שום נשמה, וזשז"ל אדם אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויין אדם והענין ההוא כנז', כי הצלם האלהי יושלם בהיות כל חלקיו יחד שהם נפש ורוח ונשמה וזה לא ימצא אלא בישראל, ולזה אתם קרויים אדם דוקא אתם:

6 ו

והנה בנפש ורוח יש אחיזה לחצונים קצת, והטעם כי שורש הדינין יניקתן מן התפארת והמלכות שהם סוד הרוח והנפש, אמנם מן הבינה ולמעלה אין להם אחיזה כלל, ובזה יובן הטעם למה הלבושים של נפש רוח נשמה הם בסוד אהי"ה כנזכר, והוא לפי ששם אהי"ה הוא סוד הבינה שממנה בורחים החיצונים, ולזה כל עוד שיש לו אחיזה לערלה והטומאה באדם אי אפשר שיחול עליו הנשמה ולזה אי אפשר שיקרא בשם ישראל, ולזה נהגו שלא יקראו לו שם רק אחר המילה שמאחר שכבר נסתלקה הערלה והטומאה אז ודאי תחול עליו סוד הנשמה, ר"ל נשמה של הנפש, ובזה יקרא בשם אדם ישראלי שמעון וראובן וכיוצא, א"כ נתבאר כי הסיבה שנקרא אדם הוא על ידי מצות המילה. וזמש"ל: