Chapter 192קצ״ב
1 א

(ח) בִּהְיוֹתוֹ יוֹשֵׁב בְּאוּמֶין הָיָה יוֹשֵׁב וּמֵשִׂיחַ עִמָּנוּ וְאָמַר הַזְכַרְתֶּם מָתַי הִתְחַלְתִּי לָשׂוּחַ מֵאוּמֶין. וְאָמַרְתִּי לוֹ אֲנִי זוֹכֵר כְּשֶׁקָּרָא אֶת רַבִּי יוּדְל וְשָׁאַל לוֹ עַל עִנְיַן הַסָּאפְיֶיע [גַּן בְּאוּמֶין]. עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וְאָמַר גַּם אַתָּה אֵינְךָ יוֹדֵעַ וְאֵינְךָ זוֹכֵר, כִּי גַּם מִקֹּדֶם בְּוַדַּאי הָיִיתִי מֵשִׂיחַ מִזֶּה, וְאָז כְּשֶׁדִּבַּרְתִּי עִם רַבִּי יוּדְל הָיִיתִי אוֹחֵז בְּעִנְיָן זֶה בְּרִחוּק מָקוֹם. וְנִכְנַסְתִּי כְּבָר בְּלִמּוּד זֶה הַרְבֵּה מְאֹד כִּי אָז כְּבָר הָיְתָה לִי יְכֹלֶת לְהָבִיא זֹאת בְּתוֹךְ הַשִּׂיחָה שֶׁיִּהְיֶה לָהּ אֵיזֶה עִנְיָן וְשַׁיָּכוּת. וְאָמַר גַּם אַתֶּם אֵינְכֶם חֲכָמִים וְאַתֶּם סְבוּרִים שֶׁהָעִנְיָן הוּא אוֹדוֹת רנ"נ. בֶּאֱמֶת זֶה אֵינוֹ אֶחָד מֵאַלְפֵי אֲלָפִים וְרִבֵּי רְבָבוֹת מֵהָעִנְיָן שֶׁבָּא בִּשְׁבִילוֹ. וְאָמַר שֶׁגַּם בַּחֹרֶף הֶעָבָר כְּשֶׁדִּבֵּר שֶׁרוֹצֶה לִנְסֹעַ עַל הַמְּדִינָה, עִקַּר כַּוָּנָתוֹ הָיָה לִהְיוֹת נִשְׁאָר כָּאן עַל אֵיזֶה זְמַן. וְעוֹד דִּבֵּר עִמָּנוּ מִזֶּה. מִכָּל זֶה נִשְׁמָע שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּוָּנָה גְּדוֹלָה וְנוֹרָאָה מְאֹד בָּזֶה שֶׁבָּא לְאוּמֶין וְשֶׁזֶּה זְמַן רַב שֶׁהִתְחִיל לְהַשִּׂיג עִנְיָן זֶה וְשֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּזֶה לִמּוּד שָׁלֵם עָמֹק מְאֹד. וְגַם בִּהְיוֹתוֹ בִּבְּרֶסְלֶב זְמַן רַב קֹדֶם שֶׁנָּסַע לְאוּמֶין רַק שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה גַּם אָז הָיָה אוֹחֵז בְּלִמּוּד זֶה בְּרִחוּק מָקוֹם מְאֹד. מִכָּל־שֶׁכֵּן עַתָּה שֶׁכְּבָר נִכְנַס לְשָׁם וְאִי אֶפְשָׁר לְצַיֵּר מִזֶּה אֲפִלּוּ מַה שֶּׁנִּתְנוֹצֵץ בְּדַעְתֵּנוּ בָּזֶה כִּי מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבוֹתָיו בְּכָל מַה שֶּׁעָשָׂה בִּפְרָט בְּעִנְיַן נְסִיעָתוֹ לְאוּמֶין לְהִסְתַּלֵּק שָׁם עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָאֶנּוּ: