Book of Tobit
Chapter 1א׳
1 א

זה ספר טובי בן טוביאל בן חננאל (בן אריאל) בן גביאל בן עשאל בן ננתיאל ממטה נפתלי (אשר הגלה משומרון עם הגולה אשר הגלתה בימי הושע בן אלה) אשר הגלה בימי שלמנאסר מלך אשור והוא היה מתושבי עיר נפתלי אשר בגליל על גבול ימה:

This is the book of Tobi, the son of Tobiel, the son of Hananel, the son of Ariel, the son of Gabael, the son of Asael, the son of Nenathiel, of the tribe of Naphthali, who was led captive from Samaria with the captivity which was taken away in the days of Hoshea, the son of Elah, who was led captive in the days of Shalmaneser, king of Assyria. And he was of the inhabitants of a city of Naphthali, which is in Galilee, on the western boundary.

2 ב

ויאמר טובי זכרה לי אלהי לטובה (על) שהלכתי לפניך כל ימי חיי בדרך תמים וצדקות רבות וחסדים טובים שעשיתי לאחי ולעמי בגולה בנינוה בארץ אשור.

And Tobi said, Remember me, my God, for good, for as much as I have walked before thee all the days of my life in an upright way, and for the many alms deeds and great kindnesses which I have done to my brethren and my nation in the captivity at Nineveh in the land of Assyria.

3 ג

ויהי בהיותי נער בארץ ישראל כל מטה נפתלי פשעו בבית דוד ויחדלו מעלות ירושלים העיר אשר בחר יי מכל שבטי ישראל ושם מזבח יי המקודש לכל שבטי ישראל והיכל יי בנוי בתוכה להעלות עולות ושלמים ליי שלשת פעמים (בשנה) וכל אחי מטה נפתלי זובחים זבחים ועולות לעגלי הזהב אשר עשה ירבעם בן נבט מלך ישראל בבית אל ובדן ואני הלכתי אל ירושלים במועדים ככתוב בתורת יי על ישראל בבכורים ומעשרות ובכורות לכהנים בני אהרן (ודגן ותירוש) ושמן (ותאנים ורמונים) ומכל פרי האדמה לבני לוי המשרתים את פני יי בירושלים ומעשר שני ומעשר שלישי לגר ליתום ולאלמנה (והלכתי בכל שנה ושנה עם כל אלה לירושלם) כמצות יי וכאשר צותה עלי דבורה אם אבי כי יתום נשארתי (מאבי ו)מאמי.

And it came to pass when I was but young in the land of Israel, that all the tribe of Naphthali rebelled against the house of David, and refused to go to Jerusalem, the city which the Lord chose out of all the tribes of Israel, wherein was the altar of the Lord that was sanctified for all the tribes of Israel, and the temple of the Lord was built in the midst thereof for offering up the burnt-offerings and the thank-offerings to the Lord three times a year. And all the brethren of the tribe of Naphthali offered sacrifices and burnt-offerings to the golden calves, which Jeroboam, the son of Nebat, king of Israel, had made in Bethel and Dan. But I went to Jerusalem at the feasts, according as it is written in the law of the Lord for Israel, with the first fruits and the tithes and the firstlings for the priests, the sons of Aaron ; and corn and new wine and oil and figs and pomegranates and of every fruit of the land for the sons of Levi that ministered before the Lord in Jerusalem ; and the second tithe and the third tithe for the stranger, the orphan, and the widow ; and I went every year with all these things to Jerusalem, according to the commandment of the Lord, and as Deborah, my father’s mother, commanded me, for I was left an orphan by my father and my mother.

4 ד

וכאשר גדלתי לקחתי אשה ממשפחתי ושמה חנה ותלד לי בן וקראתי שמו טוביה וכאשר הגליתי מארץ נפתלי ישבתי בנינוה העיר הגדולה וכל אחי וקרובי אוכלים לחם הגוים ואנכי לא נגאלתי בפתבגם מפני יראת יי וזכרתי את יי בכל לבי ובכל נפשי ויתן לי האלהים חן וחסד בעיני שלמנאסר מלך אשור ויפקד אתי על כל אשר לו עד יום מותו והפקדתי ביד גביאל אחי אשר בארץ מדי במדינת רגאש עשר ככרי כסף.

And when I grew up, I took a wife of my family, whose name was Hannah, and she bare me a son, and I called his name Tobiyyah. Now when I was carried captive from the land of Naphthali, I dwelt in Nineveh the great city, and all my brethren and kinsmen did eat the bread of the Gentiles, but I defiled myself not with their dainties, because I feared the Lord, and remembered the Lord with all my heart and with all my soul. So God gave me grace and favour in the eyes of Shalmaneser, king of Assyria, and he appointed me over all that he had unto the day of his death. And I committed to the hand of my brother Gabael, who was in the land of Media, at the city Eages, ten talents of silver.

5 ה

ויהי כאשר מת שלמנאסר מלך אשור וימלך סנחריב בנו תחתיו ויסגרו דרכי מדי מפני המלחמות אשר היו בארץ ולא יכלתי ללכת אל ארץ מדי לקחת את כספי (ואחרי כן) עשיתי צדקות רבות לעניי עמי מיתומים ואלמנות וכאשר ראיתי חללי עמי מושלכים מחוץ לחומת נינוה לא שקטתי ולא נחתי עד אשר קברתים.

And it came to pass, when Shalmaneser, king of Assyria, died, that Sennacherib his son reigned in his stead, and the highways of Media were closed because of the wars which were in the land, and I could not go to the land of Media to receive my money. And after this I gave many alms to the poor of my nation, who were orphans and widows, and when I saw the slain of my nation cast forth outside the wall of Nineveh, I kept not quiet, and rested not until I had buried them.

6 ו

ויהי כאשר שב סנחריב מלך אשור מיהודה אל נינוה בבשת פנים על אשר נגפו יי אלהי ישראל בארץ יהודה על החרפה אשר חרף וגדף את אלהי ישראל [ועל זאת קצף על כל קהלות ישראל אשר בכל מלכותו] ויהרג מהם הרבה מאד ואני בקשתי לדעת דבר אמת על מה בא הגזרה הזאת על שבטי ישראל כי ידעתי באמת כי הק'ב'ה אל אמונה ואין עול ומצאתי שלא שמו שבטי ישראל על לבם השמדת אחיהם אשר השמיד סנחריב מלך אשור מבצריהם שלח באש ובחוריהם בחרב הרג ועולליהם רטש והרותיהם בקע.

Now it came to pass, when Sennacherib, king of Assyria, returned from Judah to Nineveh with confusion of face, because that the Lord God of Israel had smitten him in the land of Judah for the reproach wherewith he reproached and blasphemed the God of Israel, that therefore he was wroth with all the congregations of Israel throughout his kingdom, and he killed exceeding many of them. And I sought to know the truth of the matter, why this calamity came upon the tribe of Israel, for I know of a truth that the Holy One (blessed is he) is a God of truth and without iniquity, and I found that the tribes of Israel did not lay to heart the destruction of their brethren, which Sennacherib, king of Assyria, had brought on them ; their strongholds he set on fire, and their young men he slew with the sword, and their women with child he ripped up.

7 ז

ובמקום שיתאבלו ושיתענו לפני יי' על גזירת אחיהם ואשר קצף עליהם היו אוכלים ושותים ושמחים מתענגים בכלי שיר ובכנורות ובנבלים ולא נחלו על שבר יהודה בעונותינו ובעונות אבותינו ככתוב על יהודה "השותים במזרקי יין וראשי‏ שמנים ימשחו ולא נחלו על שבר יוסף" (עמוס ו, ו) וגם על זאת היה קצף מאת יי על יהודה וירושלם ויבא עליהם את מלך בבל עד השליכם מעל פניו ויגל את יהודה מעל אדמתו.

For instead of mourning and afflicting themselves before the Lord concerning the persecution of their brethren, and because that he was wroth with them, they were eating and drinking and making merry, delighting themselves with instruments of song and harps and psalteries, and were not grieved for the destruction of Judah for our wickednesses and the wickednesses of our fathers, as it is written concerning Judah, ‘ That drink wine in bowls, and anoint themselves with the chief ointments ; but they are not grieved for the affliction of Joseph.’ Even for this was wrath from the Lord upon Judah and Jerusalem, and he brought against them the king of Babylon, until he cast them out from his presence, and he carried Judah away from his land.

8 ח

וכאשר ראיתי חללי ישראל מושלכים מחוץ לחומה הייתי גונב גויותיהם וקברתים פעמים רבות ואמרתי יי אלהי ישראל אתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו.

And when I saw the slain of Israel cast forth outside the wall, I many times stole their corpses and buried them, and I said, 0 Lord God of Israel, thou art righteous in all that hath come upon us, for thou hast dealt truly, and we have done wickedly.

9 ט

וכאשר בקש סנחריב מלך אשור את חללי עמי פגרי האנשים המומתים ולא מצאם וילכו אנשי ננוה ויגידו למלך לאמר טובי עבדך אשר הפקדת על כל אשר לו הוא שולח את אנשיו על כל חוצות נינוה לבקש את חללי עמו והוא קובר אותם בסתר ולא ירא ממך.

And when Sennacherib, king of Assyria, sought the slain of my nation, the corpses of the men who were killed, and found them not, then went the men of Nineveh and told the king, saying, Thy servant Tobi, whom thou hast appointed over all that thou hast, he sendeth his men over all the streets of Nineveh to seek the slain of his nation, and he burieth them privily, and feareth thee not.

10 י

ויהי כאשר שמע סנחריב את הדבר הזה ויחר אפו עלי מאד ויצו לתפוש אותי ואת חנה אשתי וטוביה בני ויבקש להרגני בזעפו וכאשר נודע לי הדבר הזה ברחתי מפניו ויצו לשלול את כל אשר לי ונסתרתי מפניו עד אשר צעקו עלי אלמנות ישראל ויתומיו במר נפשם ובצום ובבכי ונגע אל השמים משפטו ונשא עד שחקים וימכרהו אל ישראל ביד שני בניו ויהרגוהו בחרב כי שאל את יועציו ולזקניו על מה קנא הק'ב'ה על ישראל ועל ירושלם והשמיד מלאך יי את חיל פרעה ואת כל בכורי מצרים והבחורי' אשר נתן יי להם תמיד ישועה על ידם ויאמרו לו חכמיו ויועציו כי אברהם אביהם של ישראל הוליך לשחוט את בנו אולי יתרצה בו לפני יי אלהיו על כך קנא על בניו ויעש בעבדיך נקמה.

And it came to pass when Sennacherib heard this, that his anger was greatly kindled against me, and he commanded them to seize me, and Hannah my wife, and Tobiyyah my son, and he sought to slay me in his wrath, and when this matter was known to me I fled from his presence ; and he commanded them to spoil all that I had, and I hid from his presence, until that the widows and orphans of Israel cried out for me in the bitterness of their soul with fasting and weeping, and his judgment reached unto heaven, and was lifted up even to the skies, and the God of Israel delivered him into the hand of his two sons, and they slew him with the sword. For he asked his counsellors and his elders why the Holy One (blessed is he) had been jealous for Israel and Jerusalem, and the angel of the Lord destroyed the host of Pharaoh and all the firstborn of Egypt, and the young men by whose hand the Lord always gave them salvation. And his wise men and his counsellors said to him, Abraham, the father of Israel, led forth his son to slay him, peradventnre he might thereby obtain the favour of the Lord his God; therefore hath he been jealous for his children, and hath executed vengeance upon thy servants.

11 יא

אז אמר המלך אני אשחט את שני בני בעבור יי אולי אתרצה בם להם ויעזרני ויגע הדבר לאדרמלך ושראצר בניו ויארבו לו ויהרגוהו (בחרב בשעה שנכנס להתפלל לפני דגון טעותו) שנאמר "ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב והמה נמלטו ארץ אררט ויהי כי מת סנחריב מלך אשור וימלוך אסרחדון בנו תחתיו" (ע"פ ישעיה לז, לח) ויפקד אסרחדון את אקיקר בן חננאל אחי על כל אשר לו ומושל בכל ארץ אשור וידבר אקיקר עלי אל המלך דברים טובים עד אשר השיבני לנינוה כי היה אקיקר אהובי וקרובי וישיבו לי את חנה אשתי ואת טוביה בני כי צוה המלך אשור לתפשם בזעפו אשר זעף עליי:

Then the king said, I will slay my two sons for the Lord’s sake, peradventure I may obtain by them God’s favour, and he will help me. And the saying came to Adrammelech and Sharezer his sons, and they laid in wait for him, and killed him with the sword, at the hour when he went in to pray before his idol Dagon, as it is said, ‘And Adrammelech and Sharezer his sons smote him with the sword, and they escaped into the land of Ararat.’ And it came to pass when Sennacherib, king of Assyria, was dead, that Esarhaddon his son reigned in his stead. And Esarhaddon appointed Akikar, the son of my brother Hananel, over all that he had, and he ruled over all the land of Assyria. And Akikar spake kind words for me to the king, so that he brought me back to Nineveh, for Akikar was my friend and kinsman. And they restored me my wife Hannah and my son Tobiyyah, for the king of Assyria had commanded them to be seized in his rage against me.