Boaz on Mishnah Yoma
1א׳
1 א

וא"ת דהכא אמרי' בש"ס [די"ג] דרבנן לא חיישי למיתה דמיתה לא שכיח, והרי בכתובות [דפ"ג ב'] אמרי' בפירוש דמיתה שכיחא: ואת"ל דהתם רק אמדינן דעת הבעל כך, דכל אדם פשוטי כך חושב. ומה"ט נמי אמרי' בגיטין [דפ"ה א'] דמיתה שכיחא, ר"ל דאמדינן דעת בעל המגרש כך. אבל דנתקן אנן תקנה מחשש זה, אמרי' מיתה לא שכיח. עכ"פ ק' מדאמרי' בגיטין [ד"ל ע"ב] דתקנו רבנן תקנתא מחשש מיתה. טפי מחשש עשירות. ומשום דמיתה שכיח' טפי מעשירות. ואת"ל דהתם לא קאמר רק דמיתה מצוי טפי מעשירות. אבל עכ"פ תרווייהו לא שכיחי. עכ"פ ק' מ"ש התם דעבדו רבנן תקנתא. ככשנתן מעות לעני בעד מעשר עני שיפריש לו. תקנו שכשימות העני יפריש המעשר בחזקת עניי ישראל. והיינו משום דחששו להפסד הבעה"ב. ומ"ש הכא דלא עשו תקנה לחשש שתמות אשתו שיפסיד הכה"ג עי"ז עבודתו ביה"כ. ואת"ל התם לא תקנו רק שכשימות העני יעשה הבעה"ב כמו שכתבנו אבל הכא לא רצו לתקן דמחשש שמא תמות יעשה השתא שום מעשה. עכ"פ הרי האומר לאשתו הרי את מגורשת שעה א' קודם מיתתי. אסורה בתרומה מיד. הרי דעבדו רבנן תקנתא השתא מכל ימי חייו מחשש שימות להבא בקרוב [כגיטין כ"ח א']. ודוחק לחלק בין לעשות מעשה כי הכא למניעת מעשה כי התם. אלא נ"ל דהכא אם נחוש חשש זה. יצטרך כל שנה ושנה לקדשה רק על איזה ימים. וכשלא תמות מחזי כל שנה לבסוף כאחוכי ואטלולי. ואפ"ה בטומא' חששו כה"ג כל שנה. מדעושין כן כל שנה כדי שיהי' נזהר טפי. מדרואה צרתו בצדו:

2 ב

[והא דהוצרכו להשביעו בכל שנה. ולא הוה סגי בשבועה א' כשיתמנה לכוה"ג. ה"ט להטיל עליו אימה יתירתה בכל שנה. והא דהוצרכו להשביעו כלל. והרי יכלו להעמיד עליו שומר בפשפש [כגיטין נ"ד ב']. נ"ל דה"ט שלא לביישו. והרי בל"ז זהו כבודו שיהי' במקום הקודש בצניעות מופלג וביחידות [כמ"ש תוי"ט תמיד פ"ז מ"א]. ותו דפן לא יחוש לשומר שבפשפש ויקטיר מבחוץ. ותו משום דאסור השומר עכ"פ מדרבנן לזון עיניו מק"ק [כפסחים כ"ו א'] דמדאו' רק שלא לצורך אסור. ומדרבנן אפי' לצורך. ומה שהקשה בני הרב המאוה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א. א"כ למה התירו לגלל הפרוכת להראות הכרובי' המעורין זב"ז [כיומא נ"ד א']. נ"ל כיון דלצורך רק מדרבנן אסור. א"כ לצורך גדול להראות חבת הקב"ה לישראל לא גזרו]:

3 ג

[ולפענ"ד דקראו לפניו. דוקא הנך ג'. משום דידוע בחכמת [רהעטאריק] [היא המודיעה כל הכללים הנצרכים לדורש ברבים באיזה אופן יוכל אדם לכבוש ע"י דבריו אוזן ולב שומעיו. להטותם לשמוע דבריו]. שע"י ג' מיני דיבור ישנסו ויתחדדו מחשבות השומעים. לשמוע בחביבו' דברי המדבר. אם כשהם על דרך חקירה ולימוד [דידאקטיש. בעלעהרענד בל"א]. או על דרך הערת ורכיכת ההרגשות. [פאטהעטיש. ריהרענד בל"א]. או ע"י נעימות שעשוע סיפורים יפים. [עסטהעטיש. אונטערהאלטענד] בל"א. ובלתי ספק גם דרשות הכוה"ג ביו"כ היו בא' מאלו או מכל הג' ביחד. ולהכי בקריאה שאחר דרשתו. בקשו למשוך גם לבו בג' אלו. דהנה באיוב זרזו מחשבותיו להתפלא בעסקי החקירות. ובקריאת עזרא. בקשו לרכך לבבו והרגשותיו. לחשוב בכמה עמל ויגיעה ועוני בנו אז המקדש. ועי"ז יתאמץ בכל כח לידע כמה צריך לדקדק בענייני עבודתו. לבלי להפסיד כל יגיעת אבותיו. ובקריאת דברי הימים ישתעשע מחשבותיו בסיפורי מעשיות ומלחמות ועניינים שוני'. וע"י שיעסקו ויטרדו מחשבותיו בג' אלו. בהשכלה. וברחמנות. ובעונג. תעוף שינה מעיניו]: