Boaz on Mishnah Terumot
1א׳
1 א

כ"כ הר"ב. וכתב עלה רבינו הגאון מהו' עקיבא שליט"א [באות ד] וז"ל אע"ג דבכה"ג בדיעבד תרומתו תרומה כו'. וצ"ע עכלה"ט. אמרה האישות בריה שאין לה עינים. תמהני אדברי מרן דלא על הר"ב תלונתו כ"א על הירושלמי כדמוכח ממ"ש סי' מ"ב. ולפי דברי רבינו א"כ מכ"ש דמה"ט זיתי כבוש אזיתי שמן דלא להוי תרומה. והא ליתא (כפ"ב מ"ו) אע"כ דמשום הפסד כהן לחוד אסור רק לכתחילה ולא דלא להוי תרומה כלל עד דאיכא תרתי. משאינו גמור על גמור והפסד כהן. תדע דנהי דמטמאה אטהורה פ"ב מ"ב י"ל מדתרומה טמאה לא שכיח ל"ג בה רבנן. כירוש'. אבל תורם מרע איפה ודאי איכא הפסד כהן. ואפ"ה בדיעבד תרומתו תרומה כספ"ב אע"כ דתרתי בעינן]. השבני רבינו וז"ל לפי דברי ידידי הרב נ"י מה הקשה הירושלמי מטמאה אטהורה הא שם מגמור על גמור. [לפעד"נ דמטמאה אטהורה נמי מחשב תרתי לריעותא כיון דאפילו בליכא הפסד כהן. אסור כשחד מנהון טמא. דהוקש גורן ליקב מה יקב א"א שיהיה מקצתו טמא אף גורן אף שאפשר. דנין אפשר משא"א כמ"ש הירושלמי פ"ב על תורם מטהור אטמא] ותו הא בתורם מהרע איפה ג"כ ב' לריעותא. דהא בעצמותו אסור מה"ת לתרום מהרע. אף בכהן מוחל אהפסדו. ומה לי ריעותא דמאינו גמור אגמור ומה לי ריעותא דרע איפה. [תמהני דשאר ושאני. דלפע"ד משום הך תרוצא שימחול הכהן אהפסדו באמת תי' הירושלמי תירוצא אחרינא דבשאינו גמור אגמור צריך אומד רב ושמא יטעה כלעיל סי' מ"ב] א"ו בשביל שהוא גרוע ואינו שוה כ"כ בדמים לא מקרי הפסד כהן. אלא במחוסר מעשה דריכה ובעיטה דאף דבזיתים על שמן אם ירצה הכהן לאכול הזיתים או למכרן יהיה ההפסד רק בשיווי מ"מ אם ירצה הכהן לעשותם שמן יהיה לו טורח [תמהני דמ"ש אי מחיל הפסד ממונו או הפסד טרחת גופו. דאף דמסתמא צערא דגופא לא מחל אינש משא"כ צערא דממונא (כסוף פ"ח דב"ק) עכ"פ במחל להדיא מ"ש הא מהא. וכדמוכח פ"ט דטהרות מ"ד יע"ש] משא"כ מהרע דבעצמותו כמו שהוא. ראוי ואין מחוסר מעשה. ואין לדמות כל העניינים זל"ז. ורק מטמאה אטהורה דימה הירושלמי דהוי הפסד בכולו. זה גרוע מהפסד דטורח. ומ"ש ידידי נ"י דא"כ זיתי כבש אזיתי שמן לא להוי תרומה. לע"ד הפסד טורח שייך רק בזיתים אשמן דאם היה נותן מהשמן עצמו לא היה לכהן טורח. אבל מזיתים על זיתים אם היה נותן לו מזיתים האחרים ג"כ צריך טורח זו אם רוצה לעשותן שמן. עכלה"ט:

2 ב

ומה שהקשה רתוי"ט מדקאמר בבלי (ר"ה י"ג א') ומי קים להו לרבנן שהביאה שליש. והרי שפיר קים להו ע"י סי' הנ"ל. נ"ל דשאני התם דבשעת הבאת שליש עדיין מחובר היה ואם גם יבדקו א' מה מהני להנך שלא נבדקו לזה צריך בקיאת חכמים. וירושלמי קמ"ל דגם במקום שאין מצוי' חכמים. כל אדם יכול לידע כשיתלוש ויבדק הגרעינים:

3 ג

כ"כ הר"ש אהך דרב מנא שתירץ בירוש' צריך אומד לתרום מהזיתים כשיעור שחייב על השמן. והקשה הר"ש א"כ זיתים אזיתים לשתרי וכו'. וכ' עלה רבינו הגאון מו"ה עקיבא שליט"א [אות ג] וז"ל תמיה לי כו'. בלא"ה אסור לתרום מדבר שלא נגמ"ל על שלא נגמ"ל. וצלע"ג עכלה"ט. ואני בעניי לא זכיתי להבין ד"ק. דאיך נחשוד ח"ו להר"ש. דשכח תכ"ד דברי עצמו. אמנם הר"ש סמך על מה שכתב מקמי הכי. דלרב מנא. הך דדבר שלא נגמרה מלאכתו. בשאר פירות מיירי. ואהא מקשי הר"ש השתא. דלטעמא דרב מנא זיתים אזיתים נמי לשתרי בדיעבד. ואמאי שני תנא בלישניה ונקט דבר שלא נגמרה מלאכתו. מדמשני בלישניה משמע דבשאר פירות דוקא מיירי. והרי בזיתים נמי דינא הכי. וזה ברור לפע"ד:

4 ד

כך נ"ל פי' הירושלמי. דאל"כ הרי הזאה אינו כ"א בטומאת מת. דהו"ל מלתא דלא שכיחא לגבי כהן כפ"ק דיומא. שמוזהר שלא לטמא רק לז' קרובים ולמת מצוה. ולמלתא דלא שכיחא לא עביד רבנן תקנתא. ותמהני ארמב"ם פ"ה מתרומות דסתם להנך ב' משניות הך דמ"ח ודמ"י ואין א' מנושאי כליו שהעיר בזה. דמ"ח רק בנאבדה ראשונה מיירי וצ"ע: