Boaz on Mishnah Tamid
1א׳
1 א

כך כתב הרמב"ם בפרק בתרא מבית הבחירה. ולפ"ז צ"ל לפענ"ד דאעפ"כ שומרים שם רק בלילה, וכדמשמע מסקנא דמתני'. משום דביום א"צ שישמרו לסימן כבוד. דבל"ז ע"י הליכת כהנים בעבודתם אנה ואנה, כבוד אומר כולו. אבל בלילה שאין בו עבודה ורוב הכהנים העובדים ישנים, צריך להראות כבוד וגדולה להבית הקדוש ע"י המשמורות ששומרים לבוקר שומרים לבקר, לפתוח השערים ולהתחיל שוב אז בעבודת המלך. אמנם להמפרש מסכת תמיד כאן שומרים כל היום וכל הלילה. ולענ"ד כן משמע קרא דהחונים (על) [לפני] המשכן דיליף מינה הש"ס שמירה בביהמ"ק, ושם לא נזכר לילה. ונ"ל עוד דהנך משמורות היו מתחלפין, דאחר איזה שעות בא אחר לשמור, והן הן הג' או ד' משמורות בארעא דפליגי בהו ר"א ורבנן (ברכות ד"ג א'). ר"ל משמורות שבמקדש. דאי נימא דרק במשמורות מלאכים מיירי, בזה לא שייך פלוגתא. ומה"ט נמי קאמרי' התם שהקב"ה כ"י מצטער על כל משמר ומשמר, על חורבן ביהמ"ק, כמ"ש שאוג ישאג על נוהו. מקדש מה שייכות יש לו עם כל משמור ומשמור כשיתחלף. אע"כ כדאמרן. ובש"ג (הי"ז) כתב שבכל משמור של כהנים ולוים היה י' בנ"א. ואפשר טעמו משום אין דבר שבקדושה פחות מעשרה [מגילה כ"ג ב']. נמצא שהיה מספר הכהנים השומרים ל'. ומספר הלוים השומרים ר"מ:

2 ב

והר"ב כתב שכל משמר מתחלק לשבע בתי אבות. ובמחכת"ר זהו נגד ש"ס ערוך [מנחות דק"ז ב']. וכך כתב רש"י שם וביבמות [דק"א א'], ובפסחים [דנ"ז א'] דרק ששה בתי אבות היו בכל משמור. אח"כ מצאתי בכתבי קודש של אחי הגאון. מהו' אליעזר זצוק"ל שהקשה עוד בזה דברי רש"י אהדדי שרש"י כ' בעצמו [תענית ט"ו ב' ד"ה אנשי בית אב], שהיו ז' בתי אבות בכל משמור וצ"ע. אב"י אולם גם ברמב"ם [פ"י מתמידין ה'] מוכח דס"ל דז' בתי אבות הי' בכל משמור של כהנים. וכ"כ רכ"מ (פ"ג מכלי מקדש ה"ט) שהיו ג"כ בכל משמר לויי' ז' בתי אבות. ונ"ל דצ"ל לדידהו שלבית אב ששימש בשבת לא היה שופר, מדאין מטילין מעות לשופר בשבת. והשבתי לבני הגאב"ד שליט"א, הוכחתי שהיה רק ו' בתי אבות אינו כמו שחשבת. רק משום דפשטות לישנא דש"ס מוכח כן. מדלא קאמר נגד ו' בתי אבות של חול. סתמא משמע וודאי טפי שלא היה שם רק ו' בתי אבות. ותו דאי כדבריך ל"ל לש"ס במנחות שם לומר כולהו כחזקי' לא אמרו, לאנצויי' לא חיישי'. טפי היל"ל דלהכי לא אמרו כחזקי' משום דאכתי אתו לאנצויי מי ישמש בשבת:

3 ג

מיהו נ"ל דאיסור נגיעתו בכלי שרת קודם קידוש אינו אלא זהירות בעלמא, דלמא אגב חביבותי' ישכח ויעבוד בלי קידוש, דמה"ט נמי לא הפיסו בבגדי חול (כיומא כ"ד ב'). דאי"ל משום חשש טומאה, דהיינו שמא הוא או ידיו טמאים, ויהיו ידיו לחים, והרי המשקין שבהם. נעשו עי"ז ראשון, ויטמאו לכלי (כרמב"ם פ"י מאהט"ו). ליתא, דהרי לפני רגע טבל, וכל טבילה דמדרבנן א"צ הע"ש (כרש"י ביצה די"ח א'). ואי"ל דאפ"ה משום חומר טהרת כלי קודש גזרו שלא יגע שום אדם בהן אפי' טהור בלי קידוש. גם הא ליתא, דהרי לשחיטת קרבן היה צריך לכה"פ לכתחילה סכין כלי שרת [כזבחים צ"ז ב, ורש"י שם צ"ה א' ד"ה אלא, ורמב"ם פ"ד מקרבנות ה"ז ודלא כתוס' חולין [ד"י ע"א ד"ה כגון]. ורק בדיעבד כשר בשחט רק בצור. והרי שחיטה כשרה לכתחילה בזר. ולא מצינו בזר שיקדש, אף שנגע בסכין של שחיטה כששוחט. אלא וודאי כדאמרן דרק בכהן גזרו: