Boaz on Mishnah Peah
1א׳
1 א

אב"י וכן אמרינן להדיא בב"מ (דס"ב א') בשנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם מתים. ואם שותה אחד מהן מגיע לישוב. חייו קודמין לחיי חבירו. מדכתיב וחי אחיך עמך חייך קודמין לחיי חבירך. ועי' נדרים דכ"ב דמוכח דמותר להציל עצמו מספק סכנה ע"י אמירה שמאבדה חיי שעה של חבירו. אע"פ דקי"ל יומא דפ"ה ב' דחיישינן לחיי שעה וחמור המדבר בפיו יותר מעושה מעשה. כערכין דט"ו. די"ל כמ"ש ע"ר אאמ"ו זצוק"ל בגי' ש"ס נדרים. דהכא וודאי חיי תמידי שלו סומק טפי מחיי שעה דחבירו. ולהכי אמר עולא שם להאי בן חוזאי דשחט לחבריה ושאל אותו האם טוב עשה. א"ל אין ופרע ליה בית השחיטה. מיהא הא דאמר רבי יוסי בנדרים (ד"פ ע"ב) גבי מעיין של בני העיר. דכביסתן קודמת לחיי אחרים. צ"ל. כמ"ש ע"ר זצוק"ל הכ"מ בגי' שם. דהאי חיים אינו ר"ל שאם לא ישתה ימות. רק שיצטער הרבה בצמאו עי' ח"מ תכ"ה ס"ב ובי"ד סי' קנ"ו. ושו"ת גאונים בתראי סי' מ"ה ופ"מ שאלה ח'):

2 ב

כתב תוי"ט בד"ה אלו וכו' והתוס' חגיגה ד"ו וכו'. וכ' עלה רבינו הגדול מהו' עקיבא שליט"א [באות ג'] וז"ל ולא זכיתי להבין. דעכ"פ מדאורייתא אין חלוק וכו' וצלע"ג. עכלה"ט. ולפע"ד נבער מדעת כמוני. אדיוק קאי. דכל הנהו דתני במתני' שאין להם שיעור מדאור'. שיעור שלהן שמדרבנן קבוע הוא. משא"כ תרומה. אף דשוה להן דאין לו שיעור מדאו' עכ"פ מדרבנן שיעורים חלוקים יש לה. כך כוונת תוס'. מיהו לרש"י חולין (קל"ז ב' ד"ה דאור'). נ' דס"ל דמדרמיזי שיעורי דמ' נ' ס' בקראי. חשבינן ליה כדאור'. ונראה דס"ל לרש"י פי' הירושלמי. דלהכי לא נקט תרומה. מדשיעוריו חלוקים מדאורייתא. ובאמת הוה סגי לומר. מדיש לה שיעור. רק נקט האמת דשיעוריו חלוקין:

3 ג

אב"י ובחידושי אמרתי לבאר המשנה הקדושה. דכיון דמצות פאה לכתחילה בסופה וכע"ר זצוק"ל לקמן במ"ב והבכורים הם בהפך ראש ותחלת הפירות וכביכורים רפ"ג. וכן כמו שהפאה והבכורים הם נקודות הגבול במקום ובזמן. זה בסוף וזה בראש. כן לענין האיכות הפנימי. הראיון היא נקודה הראשית הרוחנית לראות ולהראות את פני ה' במעון קדשו. וג"ח היא נקודה הסופית בעובי גשמי של מעשה. ובפרט שג"ח בגופו לבקר ולקבור שהוא בסוף החיים. נמצא שכל אלו הנמנים כאן הם דוגמא מנקודות הגבולים של המצוות בכמות ואיכות. וכל נקודה של הגבול אין ראוי להיות לה שיעור. דאל"כ צריך גבול לגבול. והכי באמת אין למצות האלו שיעור ונקטה המשנה תחלה פאה ואח"כ בכורים. הסוף קודם לראש. משום דמסכתא היא דפאה. וכנגד מה שאמר ברישא שיש מצות שאין להם שיעור באופן עשייתם. הזכיר ג"כ בסיפא דברים שאין להם שיעור בענין מתן שכרם. והם נותנים לפנינו ציור מכללות התורה בצירופם יחד. זה מול זה. כיבוד או"א בראש החיים וג"ח בסוף. והבאת שלום הוא הקישור והשטח עצמו המתפשט מראש עד סוף. וכמו שכל זה הוא במעשה פראקסיס. כן כנגדו בלימוד. טהעאריא. תלמוד תורה הוא השטח הרוחני המתפשט על הכלל וכמו שנכלל בזה הכל. כן מתן שכרו הוא במדה זו של הכלל הכולל הכל. עולם הזה ועולם הבא:

4 ד

ואילה"ק ממ"נ. אי בהפקיר השדה והתבואה המחובר בה. פשיטא דהזוכה בה חייב בפאה כשיקצרה. דהא אמרי' (ב"ק דכ"ח א') המפקיר כרמו ולמחר השכים ובצרו חייב בפאה. דע"כ הא דנקט שבצרו הוא עצמו. לאו דתידק מינה דבזכה אחר בכרם וגפנים ובצרן פטור. דמ"ש רק התם מיירי בהפקיר הגפנים במחובר ולא הקרקע דבכה"ג בזכה אחר פטור. דפאת שדך אמר רחמנא. והרי אין השדה שלו. משא"כ בעל השדה שהקרקע שלו חייב בכה"ג. ואי"ל דהכא מיירי בהפקיר רק התבואה המחוברת ולא הקרקע. דבכה"ג למה לי קרא תעזוב פרט להפקר שכולו עזוב כר"ב כאן. תיפוק ליה שאין השדה שלו. ונ"ל דהכא מיירי בהפקיר הקרקע עם התבואה ונקצרה ברשות הפקר. ואז הזוכה בקרקע ועומרים אח"כ פטור. ועי' בר"נ נדרים (דף מ"ד ב') ד"ה איתביה המפקיר:

5 ה

כך כתב הר"ב וכ' עלה הגאון מוה' עקיבא שליט"א [באות ז']. מזה תמוה לי דברי תו' רפ"ו דברכות כו' רק בתירש ויצה"ר. וכ"כ הר"ש עכלה"ג. ולפע"ד אף דבכל דוכתא כ' תוס' דחיוב פאה ומעשר אינו רק בדגן תירש ויצה"ר. (כשבת דס"ח ונדה ד"נ ופסחים דנ"ו) עכ"פ לפמ"ש הרא"ש רפ"ו דברכות דלכ"ע חיוב ברכה מדרבנן. והנך קראי אסמכתא בעלמא נינהו. א"כ מדעכ"פ שאר מינין עכ"פ מדרבנן מחייבי בפאה. עביד שפיר ילפותא. אברכות דרבנן. מחיוב פאה ומעשר דרבנן. ואי משום קושית רבינו הראשונה. כדי שלא יסתרו תוס' כל הגמרות הערוכות הנ"ל. דמפורש דאין פאה בתאנה. נ"ל דמ"ש תוס' פאה. הוא לאו דוקא. אלא ר"ל מתנת עניים ובכללן אתה מוצא מעשר. שכולן חייבים בה מדרבנן בכל מקום. משא"כ ירק פטור ממעשר בח"ל. [וכירושלמי סוף חלה. ורמב"ם פ"ב מתרומות]:

6 ו

אב"י כתוס' בר"ה (די"ב א') ד"ה איידי ולתוס' ברכות (דל"ה א') ד"ה דבר. גם שאר אילנות וכל ז' המינים חייבים בפאה. וצ"ל דגם לתוס' תאנה עכ"פ פטור. דהרי אין לקיטתה כאחת. ואפ"ה ידעינן דתאנה צריכה ברכה דהרי ואכלת ושבעת וברכת אכל ז' המינין קאי כרש"י שם ד"ה ז' מינים. ואם כן ק"ו. דלאחריה כשהוא שבע מברך. לפניה לכ"ש. ועוד דתאנה חייב בבכורים וכגמ' שם. ותמהני על הגאון מהרע"ק זצוק"ל שהעלה דברי תוס' בצע"ג: