Boaz on Mishnah Niddah
1א׳
1 א

ואין להקשות בראתה ברה"ר [ר"ל בנגעה בתרומ' למפרע ברה"ר] הו"ל סט"ו ברה"ר דספיקו טהור. י"ל מדנמצא על גופה. הו"ל כרה"י כפ"ד דטהרות מ"ו. בנגע ברוק לח ברה"ר. כ"כ א"מ הגזצוק"ל. ולפע"ד בו"ת לכאורה יש לחלק בין נדה לרוק. דדוקא מגע רוק דלא הורע הגוף. הו"ל הגוף כרה"י. משא"כ הכא אם ראתה למפרע נטמא כל הגוף והו"ל הדם והגוף של האשה כטומאה א' המונחת ברה"ר. דהנוגע בה טהור כסט"ו ברה"ר. ועמ"ש פ"ה דטהרות ומכ"ש הכא דאין ס' במגע דם רק סט"ו במגע האשה. והיא הרי ברה"ר היא. וע"כ צריך לחלק כן לרמב"ן שכ' רמל"מ פ"ג ממשכב. דס"ל דבאמת הכא ברה"ר טהור. ועל כרחך דמחלק בחד מהנך גווני בין נדה לרוק. מיהו נ"ל דדוקא בספק השקול בספק טומ' ברה"ר טהו'. משא"כ הכא דמי' מצויין באשה (כנדה ד"ד ע"א ויומא ד"ו). ומטמא נמי למפרע. מיהו תוס' (נדה ד"ב ע"א ד"ה מעת) תרצו. דדוקא ס' מגע טהור ברה"ר. דדמי לסוטה דהוה נמי ס' מגע. משא"כ ס' ראיי' טמא ברה"ר. והקשו עוד עכ"פ למה מגע חולין טהור למפרע אפי' ברה"י. ותרצו שם. דטומאה דלמפרע לא דמי לטומאת סוטה דהו"ל להבא: