Boaz on Mishnah Nedarim
2ב׳
1 א

[וק"ל הרי בשבועת העדות נמי אסורא דאית ביה ממונא הוא, ואפ"ה ס"ל לר"מ מכלל לאו נשמע הן [כשבועות ל"ו א'], ומי גרע שבועת עדות מגיטין וקדושין דמחשבה אסורא דאית ביה ממונא ומש"ה לא אמרינן גבייהו מכלל לאו נשמע הן [כר"ן שם דף ש"ב א'] ואי"ל שאני הנהו דלהמדבר דהיינו בעל, אית ליה ע"י תנאו הפסד ממונא, משא"כ הכא, הרי לעדים ליכא דררא דממונא כלל, ומה"ט לא דמי נמי לנודר, או למדיר שלו על חבירו, דהתם או שהממון היא שלו אף שאינו מפסיד ע"י הנדר. או שמפסיד אף שאין הממון שלו, משא"כ בעדות שאין הממון שלו וגם אין לו הפסד ע"י דבורו, ליתא דהרי בעדות נמי מפסיד קרבן ע"י דבורו. ואף שלא הזכיר הקרבן בשבועתו, הרי בגט וקדושין נמי לא הזכיר הממון בדבורו, ואפ"ה מדמתגלגל ע"י דבורו, מחשב ממונא, א"כ בעדים נמי נימא הכי. ונ"ל דדוקא בהמעשה צריך דררא דממונא, אבל בתנאי אינו מועיל, להכי בגט וקידושין שאומר אם תעשה יהא גט, במלת יהא גט, שהוא המעשה, יש בו ממונא, משא"כ בעדות שאומר אם תעידני יברכך, הא יברכך הוא המעשה, ובו ליכא דררא דממונא אף דבהתנאי, אם תעידני יש בו דררא דממונא. לא מהני. ודו"ק]: