Boaz on Mishnah Menachot
3ג׳
1 א

כך נ"ל. והר"ב פי' לא מלח המנחה כולה. דמשמע מדבריו דלכתחילה צריכה המנחה כולה מליחה. ותמיהני היכן מצינו זה. ואדרבה משמע בש"ס דא"צ כלל. דאמרינן (מנחות ד"כ ע"א). לפי הס"ד דס"ל מליחה לא מעכב. ורצה הש"ס להוכיח כן ממתניתין דקתני לא מלח כשר. ומקשי אביי. אימא לא מלח כהן אלא זר. ומתרץ רבי יוסף. וכי ס"ד שזר קרב אצל המזבח. ואי כדברי הר"ב מאי מתרץ רבי יוסף. הרי אכתי מצינן למימר דלא מלח דמתניתין היינו שלא מלח כל המנחה. ולעולם מליחת קומץ מעכב. אלא ע"כ דאי במליחת כולה. א"כ לא שייך לישנא דלא מלח. דהרי אפילו לכתחילה א"צ למלחה. וא"כ למאי דקיי"ל כמסקנא דמליחה מעכבא. וודאי צריך לומר כאביי דלא מלח דמתניתין. היינו לא מלח כהן אלא זר. ואי משום קו' דרב יוסף. אינה קו' כל כך. רק דדחיקא ליה לאוקמי למתניתין בכה"ג שקרב הזר למזבח ומלחה. דמדאין מורגל כך הו"ל למתני זר שקרב ומלח. מיהו למסקנא ע"כ לא עדיפא מתניתין מקרא. דאמרינן בכה"ג שבקי' לקרא דאיהו דחיק ומוקים אנפשיה [כפסחים דנ"ט ב'. וקדושין דס"ח א']. ה"נ מדהלכתא מליחה מעכבה אצטרכינן לדחוקי נפשן דלא מלח דמתניתין. היינו שלא מלח כהן אלא זר. שקרב להמזבח ומלח הקומץ. וגם מתוס' משמע דלא כר"ב. אלא לא מלח דמתניתין אקומץ קאי. דהרי כתבו (די"ח א' ד"ה לא מלח) דהמתניתין לא דקדקה בהסדר. דהרי התנופה קודמת למליחה. עכ"ל. והא תינח אי לא מלח אקומץ קאי. אבל אי לא מלח על המנחה כולה קאי. שפיר נקט כסדר. מליחה קודם לתנופה: