Boaz on Mishnah Kiddushin
1א׳
1 א

והא דלא סגי למיתני רק שוה פרוטה [כקושית תוס']. נ"ל לפמ"ש [ב"ש כ"ז א' ול"א ה'] דלכתחילה אין לקדש במטבע, דדלמא דעתה אצורה וצורתה עבידי דבטלה. א"כ קמ"ל מתני' דאפ"ה בדיעבד מקודשת. וי"נ הרב המאה"ג מהו' משה יצחק שליט"א אבד"ק קראטינגא, תי' לפי מה דפליגי לקמן [ד"ז ב'] בקדשה במטלטלים ואמר בכל דהו, דלרב יוסף אינה מקודשת, דשוה כסף ככסף מה כסף דקיץ אף ש"כ דקיץ, א"כ י"ל דמה"ט נקט נמי במתניתין גם בפרוטה, לאשמעינן דבשניהן צריך שיהיה דקיץ. ואף למאי דקיי"ל כרבה התם, דבכה"ג מקודשת, והא דתני' בכסף הוא נקנה ולא בתבואה וכלים, מיירי באין בהן ש"פ, וקמ"ל דאפילו תבואה וכלים דמקרב הנייתא אפ"ה צריך ש"פ. א"כ י"ל נמי דלהכי קמ"ל במתניתין בפרוטה דקמ"ל דאע"ג דמטבע לא מקרב הנייתא סגי בפרוטה וא"צ דינר. עכ"ל. ואם כי ערבים עלי דפח"ח, עכ"פ צריך לדחוק נמי דלהכי נקט ב"ש בדינר, דסד"א דמדלא מקרב הנייתא צריך טפי מדינר. ולבני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א הגאבד"ק לאנדסבערג, קמ"ל דכמו בפרוטה א"צ שומא, כ"כ בשוה פרוטה, וכרבה בל"ק שם. או קמ"ל ל"מ פרוטה דהוא פרוטה אצל כל אדם. אלא אפילו שוה פרוטה רק לדידה, ג"כ מקודשת [וכקידושין די"ב א'. ואה"ע ל"א ג']:

2 ב

ובש"ס יליף לה מדכתיב והפדה, מלמד שמגרעה בפדיונה ויוצאת. ופי' רש"י אלמא בכסף נקנית, דאם לא, מאי מגרעה. ותמוה דלמא לעולם רק בשטר מקניא, ואמרה תורה שמגרעת במעות שנתן עבורה. אח"כ מצאתי קו' זו בריטב"א. ואפשר דכוונת רש"י דאלמא במחזרת לו כסף קונה היא א"ע, דאל"כ מה מגרעה, והרי אף שתחזיר לו הכסף עדיין אינה נפדית, והאיך קאמר קרא והפדה. ולולא מסתאפינא נ"ל דמדקאמר דוהפדה הוא לשון גרעון, והרי כל גרעון היינו שמבטל מקצת ומניח מקצת. והיינו במקניא בכסף, אז שפיר במחזרת מקצת הכסף, נשאר קצת בקנין ע"י המעות שנשאר עדיין בידה. אבל אי נימא דרק בשטר מקניא, מה גרעון שייך כאן, הרי כשמקרע השטר נעקר כל המקח:

3 ג

ונ"ל דעכ"פ כותב שטר אדמים של יתר השנים, דלמה יפסיד רבו, והרי נתאנה. ומה שהקשה לי חביבי המאה"ג מהו' משה יצחק שליט"א אבד"ק קראטינגא דמ"ש ממקדש את אחותו דאמרינן מדכל אדם יודע שאין קדושין תופסין בה יהיב המעות לשם מתנה [כקידושין מ"ו ב']. במח"כ ליתא, דיש חילוק בין אחותו לנכרי, והרי בהכיר בה שאינו שלו, קיי"ל דמעות יש לו מה"ט [כרא"ש פ"ק דב"מ סל"ט]. וגם בל"ז לק"מ, דדוקא בקדש אחותו, דברירא לכל אדם שאסורה לו, וכדאמרינן [שבת קמ"ה] אם ברור לך הדבר כאחות תאמר. אבל בדבר שאינו ברור כל כך, א"א שהמעות מתנה. והרי אפילו במוכר שדהו ביובל אמרינן שהמעות חוזרין, מדאין ידוע לכל שאין למכר ביובל [כתוס' ערכין ד"ל ע"א ד"ה דלמא], מכ"ש הכא, דאף דליכא למימר שלא ידע כמה שנים הוא ביובל, דבכה"ג לא טעי אינש. כדמוכח מסנהדרין [כ"ה מ"ג ודו"ק], עכ"פ אפשר לומר יפה, כיון שקנהו באר היטב על כמה שנים, לא ידע שאעפ"כ יצא ביובל: