Boaz on Mishnah Beitzah
1א׳
1 א

ואף דכח לחכמים לעקור דבר מהתורה בשב ואל תעשה [כיבמות ד"צ], ואת"ל משום דיש מתירין מוקצה לכתחילה [כסי' תצ"ה] עכ"פ ק' למג"א [תמ"ז סק"ב] שכ' דמה"ט לא יבער חמץ שמצא ביו"ט, אי משום דלא הוה בעידנא, או משום דמוקצה הוה כעשה ול"ת, ותמוה הרי בחמץ נמי איכא עשה דתשביתו ול"ת דבל יראה ואף דבבל יראה לא עביד מעשה, משא"כ לא תעשה דיו"ט קום ועשה הוא. עכ"פ מי גרע מכסוי, דליכא רק חד עשה ואפ"ה דחי הכא למוקצה, ועל כרחך צ"ל דעיקר טעמא דבכסוי משום שמחת יו"ט שיצטער שיהנה מדבר שלא נעשה בו המצוה כתקנה, לא דקדקו כולה האי, או דבל יראה קיל מדדעתו לבערו [כתוספות פסחים דכ"ט ב']:

2 ב

כ"כ הר"ב. וכ' עלה הגאון הגדול מהו' עקיבא שליט"א, וז"ל קשה הא הפסולת מוקצה ואסור בטלטול. ואי"ל מדחזי לבהמה, דא"כ מה מקשי הש"ס פסולת מרובה על אוכל מי איכא מאן דשרי וק' הרי חזי לבהמה. ונ"ל מזה ראייה לתוספות [ד"ח א'] דמותר לסלק אפר מוקצה לצורך אפייה, דטלטול לצורך אוכל נפש שרי' וכ"כ תוספות [דכ"ח ב'] ד"ה גריפת, וכ"כ ג"כ [דל"א ב' ד"ה אמר] עכ"ל. ויאמר קטין חריך שקא במחכ"ת הגאון נ"י, אשתמיטתיה מ"ש רכ"מ [פ"ג מיו"ט] וכ"כ נמי רט"ז [א"ח תק"י סק"ב] דלרמב"ם שכ' כהר"ב הכא, ה"פ בש"ס, פסולת מרובה על האוכל מי איכא מאן דשרי לברור הפסולת דטריחא מלתא דוודאי בורר האוכל בכה"ג, יע"ש. וגם בל"ז יפה תפס עליו בני הרב המאה"ג מהו' ברוך יצחק שליט"א. דדוקא פסולת להדיא מותר לטלטל מדחזי לבהמה אבל במעורב באוכל, האוכל החשוב לא בטל לגבי פסולת, וגם הפסולת המרובה לא בטל לגבי אוכל המועט, וכן מצאתי סעד לדברי בני הרב שליט"א מתוספות שבת [קמ"ב ב' ד"ה שאוכל] וכפי שהוגה שם בגליון. ולפע"ד דמי לבשר כשר חי דאסור לטלטלו אף דחזי לכלב, דעכ"פ לא יתנהו לכלב, ובשר טריפה מותר לטלטלו מדעומד לעכו"ם או לכלב. [ועמ"ש בקופת הרוכלין מ"ש שם בבגד שעטנז]: