7ז׳
1 א

אמנם הרבה יש לדקדק במשנתינו למה חילק התנא המשנה לג' בבות, ולא כללם יחד. דהיינו כל המתנה ע"מ שכב"ת, וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו. או שאי אפשר לו לקיימו בסופו תנאו בטל. ואת"ל משום דבכל בבא איכא פלוגתא לחוד. דבמתנה עמ"ש בתורה גם ר' יהודה ס"ל דבטל', היכא דאין התנאי בדבר שבממון, ושצריך שלא יהיה מעשה בתחלתו, רק ר"מ ס"ל כן ושצריך שיהיה אפשר לקיימו בסופו, רק דברי ר' יהודה בן תימא הוא כדאמר בש"ס. עכ"פ ק"ל מה נשתנה בבא ג' מב' בבות הראשונות דנקע להו באופן שיתבטל התנאי, ובבא ג' נקט לה תנא באופן שיהיה התנאי קיים. ותו נרגיש הארכת לשון בבא ג' ללא צורך כלל לכאורה, דלא הול"ל אלא וכל תנאי שאפשר לו לקיימו, תנאו קיים. אמנם רבותינו בעתו"ס וביותר מזה רבותינו בשטה מקובצת, הם שהאירו עיני להבין המשנה הזאת. דבבא ג' נקט לה תנא לדבר והפוכה נגד ב' בבי דרישא, דנגד מה שאמר בבא קמא המתנה ע"מ שכב"ת תנאו בטל, קאמר בבא ג' דכל המתנה דבר שאפשר לקיימו תנאו קיים. והא דאצטריך תנא למנקט דבר והפוכה דממילא שמעינן לה. יש לומר דטעמא קיהיב תנא, מ"ט המתנה ע"מ שכב"ת תנאו בטל, לא משום דאמרינן דהתכוון באמת שיעשה הלה איסור וקנסוהו רבנן, אלא משום דהוה בכלל מתנה תנאי שא"א לקיים, דאינו אלא כמפליגו בדברים [ורק מדקתני "כל וכו' דייק ר"נ בש"ס דמתני' אתיא כבן תימא] ואגב דנקט ההיפך מבבא א' נקט נמי ההיפך מבבא ב' בתנאי מתחלתו. כך כתבו רבותינו. ולפעד"נ לפמ"ש רמל"מ [פ"ו מאישות], דפליגי רש"י ותוס'. דלרש"י א"צ תנאי קודם למעשה רק בחלק הראשון מהתנאי, אבל בכפילות התנאי א"צ תנאי קודם למעשה. וכתב שאינו יודע מנ"ל לרש"י הא. ולפעד"נ דרש"י הוכיח כן מבבא זו דמשנתינו דמיותרת, אע"כ דה"ק תנא כל תנאי שהתנה עליו בתחלתו, דהיינו בתחלת חלק הראשון מהתנאי. אף דבכפילות התנאי לא היה תנאי קודם למעשה סגי. אבל אילה"ק, כיון דמתניתין כר"מ היא, וכדקאמר בש"ס, א"כ למה לא נקט נמי שאר דיני תנאי הכא, כתנאי כפול, הן קודם ללאו, דהרי ר"מ הכי ס"ל [בקדושין פ"ג מ"ד] דבעינן כתנאי ב"נ וב"ר. י"ל דתנא דידן לא ס"ל כר"מ רק בשיש מעשה בתחלתו, מדמסתבר ליה שלא יהיה תנאי, והרי רש"י כתב בגיטין [ד' ע"ה] דבהא כ"ע מודו. ואף לתוספות הכא דפליג ארש"י, י"ל דעכ"פ איכא למימר דתנא ס"ל כוותי' דר"מ בהא משא"כ באינך: