ס"א אפילו אינן כו' ואפי' כו'. כמ"ש בירושלמי הטעם שחילקו במוקפין מימות יהושע ב"נ כדי לחלוק כבוד לא"י שהיתה חריבה באותן הימים ולא יהיו עיירות המוקפות בח"ל חשובות מהם וע' ר"ן:
ואפי' אם הם בח"ל. מדאמרינן לריב"ק כשושן כו' ומדריב"ק נשמע לרבנן דהא ל"פ אלא בזמן. ושם ה' ב' ר"א קרי בהוצל כו' ואמרינן בפ' בתרא בבבל היכא כו' ובע"פ הוא יוסף איש הוצל הוא יוסף הבבלי ובסוף כתובות נקטינן בבל כו' תרגומא הוצל. ובירושלמי פ"ק דמגילה חרב ונעשה של עו"ג מהו בו אין קורין בחוצה קורין ר"ל אם בח"ל קורין אע"ג שלא היה בו ישראל כ"ש בא"י וע' ר"ן. אבל אין פירושו מכוון וז"ל הירושלמי שם תני הסמוך לכרך והנראה עמו ה"ה כיוצא בו ר' אייבו בר גרי כגון הדא חמתא כו' חרב הכרך ונעשה של עובדי גילולים איתא חמי בו אינן קורין ובחוצה לו קורין. ר"ל אם בחוץ לכרך קורין דהא שם לא מחמת חומה דהא אמרינן בערכין והובא בירושלמי שם כל שהוא לפנים מן החומה כו' וא"כ אף שבטל החומה קורין כ"ש בתוכה. ולכאורה מזה ראיה לפי' תוס' דבשל כרכין א"צ עשרה בטלנים דזה היתה הבעיא שנעשה של עובדי גילולים אבל י"ל דה"ל שרובה עובדי גילולים דבטלה קדושת החומה וע' תוס' דכתובות מ"ה ב' ד"ה על כו' ואפשר לפרש הירושלמי דהוא לשון פשיטות בו אינן קורין אבל בחוצה לו קורין מדלא נקט להיפך בחוצה לו קודם:
ואפילו אין בהם. ממ"ש שם כרך שישב ולבסוף כו' וע"כ באין בו עשרה בטלנין מדאמר ככפר. תוס' ס"ד כרך. והרמב"ן ורשב"א חולקים על זה ע"ש:
או שישב כו'. ממ"ש ה' ב' ולא שור איגר ועתוס' הנ"ל וא"ת לקמן כו' ובזה מתורץ קושייתם:
אבל בסתמא כו'. ממש"ש ומי מספקא לי' מילתיה דטבריא כו' ודלמא מספקא ליה אי ישבה ולבסוף הוקפה ושם והא רבי בטבריא הוי כו':