Chapter 34ל״ד
1 א

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר, צֵא מִן הַתֵּבָה (בראשית ח, טו טז), (תהלים קמב, ח): הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּירוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי. הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי, זֶה נֹחַ שֶׁהָיָה סָגוּר בַּתֵּבָה שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ, לָתֵת הוֹדָיָה לִשְׁמֶךָ. בִּי יַכְתִּירוּ צַדִּיקִים, יִתְכַּלְלוּן בִּי צַדִּיקַיָּא. כִּי תִגְמֹל עָלָי, שֶׁגָּמַלְתָּ עָלַי וְאָמַרְתָּ לִי: צֵא מִן הַתֵּבָה.

And God spoke to Noah, saying: Go forth from the Ark, etc. (Gen 8:15). It is written, 'Bring my soul out of prison, that I may give thanks unto Your name; the righteous shall crown themselves because of me; for You will deal bountifully with me' (Ps. 142:8). 'Bring my soul out of prison' this is Noah, who was imprisoned twelve months in the Ark; 'That I may give thanks to Your name' to give thanks to Your [awe-inspiring] name; 'The righteous shall crown themselves because of me': the righteous shall glory in me. 'For You will deal bountifully with me': You did deal bountifully with me and said to me: Go forth from the Ark.

2 ב

ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ (תהלים יא, ה), אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן הַיּוֹצֵר הַזֶּה אֵינוֹ בּוֹדֵק קַנְקַנִּים מְרוֹעָעִים, שֶׁאֵינוֹ מַקִּישׁ עֲלֵיהֶם אַחַת עַד שֶׁהִיא פּוֹקַעַת, וּמַה הוּא בּוֹדֵק קַנְקַנִים יָפִים, שֶׁאֲפִלּוּ הוּא מַקִּישׁ עָלָיו כַּמָּה פְּעָמִים אֵינוֹ נִשְׁבָּר, כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶלָּא אֶת הַצַּדִּיקִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי הַפִּשְׁתָּנִי הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַפִּשְׁתָּן שֶׁלּוֹ יָפֶה, כָּל שֶׁהוּא כּוֹתְשָׁהּ הִיא מִשְׁתַּבַּחַת, וְכָל שֶׁהוּא מַקִּישׁ עָלֶיהָ הִיא מִשְׁתַּמֶּנֶת, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁפִּשְׁתָּנוֹ רָעָה, אֵינוֹ מַסְפִּיק לְהָקִישׁ עָלֶיהָ עַד שֶׁהִיא פּוֹקַעַת, כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶלָּא אֶת הַצַּדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחָן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי פָּרוֹת, אַחַת כֹּחָהּ יָפֶה וְאַחַת כֹּחָהּ רָע, עַל מִי הוּא נוֹתֵן הָעֹל לֹא עַל אוֹתָהּ שֶׁכֹּחָהּ יָפֶה, כָּךְ אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְנַסֶּה אֶלָא הַצַּדִּיק, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחָן. דָּבָר אַחֵר, ה' צַדִּיק יִבְחָן, זֶה נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר: צֵא מִן הַתֵּבָה.

Ad-nai tests the righteous, etc. (Ps. 11:5). R. Yonatan said: A potter does not test defective vessels, because he cannot give them a single blow without breaking them. Similarly, the Holy One, blessed be He, does not test the wicked but only the righteous, so too Ad-nai tests [only] the righteous. R. Yose said: When a flax worker knows that his flax is of good quality, the more he beats it the more it improves and the more it glistens; but if it is of inferior quality, he cannot give it one knock but it splits. Similarly, the Holy One does not test the wicked but only the righteous, as it says: ‘Ad-nai tests the righteous.’ Rabbi Eleazar said: When a man possesses two cows, one strong and the other weak, upon which does he put the yoke? Surely upon the strong one. So too Ad-nai tests only the righteous; as it is written 'Ad-nai tests the righteous.' Another interpretation: 'Ad-nai tests the righteous' [note the singular form] applies to Noah [who stayed in the Ark until God said to him]: Go forth from the Ark.

3 ג

רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַיְבוּ פָּתַח (משלי יב, יג): בְּפֶשַׁע שְׂפָתַיִם מוֹקֵשׁ רָע וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק, מִמֶּרֶד שֶׁמָּרְדוּ דּוֹר הַמַּבּוּל בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאת לָהֶם תַּקָּלָה. וַיֵּצֵא מִצָּרָה צַדִּיק, זֶה נֹחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, טז): צֵא מִן הַתֵּבָה.

4 ד

דָּבָר אַחֵר, צֵא מִן הַתֵּבָה, כְּתִיב (קהלת י, ד): אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח, מְדַבֵּר בְּנֹחַ, אָמַר נֹחַ כְּשֵׁם שֶׁלֹא נִכְנַסְתִּי בַּתֵּבָה אֶלָּא בִּרְשׁוּת כָּךְ אֵין אֲנִי יוֹצֵא אֶלָּא בִּרְשׁוּת (בראשית ז, א): בֹּא אֶל הַתֵּבָה, (בראשית ז, ז): וַיָּבֹא נֹחַ, (בראשית ח, טז): צֵא מִן הַתֵּבָה, (בראשית ח, יח): וַיֵּצֵא נֹחַ.

5 ה

דָּבָר אַחֵר, צֵא מִן הַתֵּבָה, כְּתִיב (קהלת ז, יט): הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר. הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם, זֶה נֹחַ. מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים, מֵעֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, וּמִכֻּלָּם לֹא דִּבַּרְתִּי עִם אֶחָד מֵהֶם אֶלָּא עִמָּךְ וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ.

6 ו

דָּבָר אַחֵר, כְּתִיב (קהלת ג, א): לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם, זְמַן הָיָה לְנֹחַ לִכָּנֵס לַתֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה, וּזְמַן הָיָה לוֹ שֶׁיֵּצֵא מִמֶּנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: צֵא מִן הַתֵּבָה, מָשָׁל לְפַרְנָס שֶׁיָּצָא מִן הַמָּקוֹם וְהוֹשִׁיב אַחֵר תַּחְתָּיו, כֵּיוָן שֶׁבָּא, אָמַר לוֹ צֵא מִמְּקוֹמֶךָ. מָשָׁל לְסוֹפֵר שֶׁיָּצָא לְמָקוֹם אַחֵר וְהוֹשִׁיב אַחַר תַּחְתָּיו כֵּיוָן שֶׁבָּא אָמַר לוֹ צֵא מִמְקוֹמֶךָ, כָּךְ נֹחַ, צֵא מִן הַתֵּבָה, וְלֹא קִבֵּל עָלָיו לָצֵאת, אָמַר אֵצֵא וְאֶהְיֶה פָּרֶה וְרָבֶה לִמְאֵרָה, עַד שֶׁנִּשְׁבַּע לוֹ הַמָּקוֹם שֶׁאֵינוֹ מֵבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נד, ט): כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ.

Another opinion: 'To everything there is a season, and a time to every purpose (Eccl. 3:1): there was a time for Noah to enter the ark, as it is written: 'come you and all your house into the ark (Gen. 7:1), and a time for him to leave it: Go forth from the Ark. This may be compared to an administrator/parnas who departed for a certain spot, putting someone in his place. When he returned, he said to the other, ‘Leave your position.’ This may be compared to a scribe/sofer who departed for a certain spot, putting someone in his place. When he returned, he said to the other, ‘Leave your position.’ So too Noach: 'go forth from the ark'. But he [Noach] did not accept the order to go out, saying, ‘Am I to go out and be fruitful and multiply for a curse?’ Until the Holy One, blessed be He, swore to him that He would not bring another flood upon the world, as it says, 'For this is the waters of Noach to Me; for as I have sworn that the waters of Noach should no more go over the earth (Isa. 54:9)'

7 ז

אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ (בראשית ח, טז), רַבִּי יוּדָן בּ"ר סִימוֹן, וְרַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בֶּן רַבִּי יִצְחָק, נֹחַ כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס לַתֵּבָה נֶאֶסְרָה לוֹ פְּרִיָּה וּרְבִיָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ו, יח): וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ לְעַצְמְךָ, וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ לְעַצְמָן, וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא הִתִּירוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: צֵא מִן הַתֵּבָה אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ. אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ (איוב ל, ג): בְּחֶסֶר וּבְכָפָן גַּלְמוּד, אִם רָאִיתָ חוֹסֶר בָּא לָעוֹלָם וְכָפָן בָּא לָעוֹלָם, גַּלְמוּד, הֱוֵי רוֹאֶה אֶת אִשְׁתְּךָ כְּאִלּוּ גַּלְמוּדָה. אָמַר רַב הוּנָא כְּתִיב (בראשית מא, נ): וּלְיוֹסֵף יֻלָּד שְׁנֵי בָנִים, אֵימָתַי, בְּטֶרֶם תָּבוֹא שְׁנַת הָרָעָב.

'You, and your wife, etc.' (Gen. 8:16) Rabbi Yudan ben Rabbi Simon, and Rabbi Yochanan in the name of Rabbi Shmuel ben Rabbi Itzchak said: As soon as Noach entered the Ark, cohabitation was forbidden to him, that's why it is written: 'And you shall come into the ark, you, and your sons' (Gen. 6:18) - apart; 'and your wife, and your sons’ wives' - apart. When he went out, God permitted it to him, as it is written: 'Go forth from the Ark, you and your wife'. Rabbi Aivu said: 'They are lonely in want and famine' (Job 30:3) - when want and famine visit the world, regard your wife as though she were lonely [i.e. monstrous]. R. Huna said: it is written 'and to Yosef were born two sons' (Gen. 41:50) - when? 'Before the year of famine came' (Gen. 41:50).

8 ח

וְכָל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ וגו' (בראשית ח, יז), אָמַר רַבִּי יוּדָן הַוְצֵא כְּתִיב הַיְצֵא קְרִי. וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ, וְלֹא בַתֵּבָה. וּפָרוּ בָאָרֶץ, וְלֹא בַתֵּבָה. (בראשית ח, יט): כָּל הַחַיָּה [ו] כָל הָרֶמֶשׂ וגו', כֹּל רוֹמֵשׁ, אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ רוֹמֵשׂ מָלֵא פְּרַט לְכִלְאָיִם. לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם, פְּרַט לְסִירוּס. עַל שִׁבְעָה דְּבָרִים נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ, עַל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְעַל גִּלּוּי עֲרָיוֹת, וְעַל שְׁפִיכוּת דָּמִים, וְעַל בִּרְכַּת הַשֵּׁם, וְעַל הַדִּין, וְעַל הַגָּזֵל, וְעַל אֵבָר מִן הֶחָי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף עַל הַדָּם מִן הֶחָי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אַף עַל הַכִּלְאָיִם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי אוֹמֵר אַף עַל הַכְּשָׁפִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר אַף עַל הַסֵּרוּס. אָמַר רַבִּי אַסֵּי עַל כָּל הָאָמוּר בַּפָּרָשָׁה נִצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ (דברים יח, י): לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ וגו', וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ (דברים יח, יב): כִּי תוֹעֲבַת ה' כָּל עוֹשֵׂה אֵלֶּה.

Bring forth (hayetze) with you every living thing that is with you…that they may swarm in the earth (Gen. 8:18). R. Yudan said: havtze is written, but it is read hayetze: that they may swarm in the earth - but not in the Ark. And be fruitful and multiply upon the earth - but not in the Ark. 'Every beast, every creeping thing, and every fowl, whatsoever moves (kol romes) upon the earth (Gen 8:19). R. Aivu said: Kol romes is written fully [with a vav] - it excludes kilayim [mixing species]. After their families: this excludes emasculation. The children of Noah were enjoined concerning seven tings: Idolatry, incest, murder, cursing the Divine Name [blasphemy], civil law, and a limb torn from a living animal. Rabbi Chanina ben Gamliel says: also concerning blood from a living animal. Rabbi Eleazar says: also against mixing species. Rabbi Shime'on ben Yochai says: also against witchcraft. Rabbi Yochanan ben Beroka says: also against emasculation. Rabbi Assi said: The children of Noah were ordered regarding everything stated in the sentence: 'There shall not be found among you any one that makes his son or his daughter to pass through the fire, etc.' (Deut. 18:10) and afterwards 'because it is an abomination for Ad-nai all that do this.' (Deut. 18:12)

9 ט

וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה' (בראשית ח, כ), וַיִּבֶן כְּתִיב, נִתְבּוֹנֵן, אָמַר מִפְּנֵי מָה צִוַּנִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְרִבָּה בַּטְּהוֹרִים יוֹתֵר מִן הַטְּמֵאִים, אֶלָּא לְהַקְרִיב מֵהֶן קָרְבָּן, מִיָּד וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וגו'. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, עַל מִזְבֵּחַ הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁשָּׁם הִקְרִיב אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סט, לב): וְתִיטַב לַה' מִשּׁוֹר פָּר מַקְרִן מַפְרִיס. (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ שְׁלָמִים. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אוֹמֵר עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ. אֲתֵיב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא וְהָא כְתִיב (בראשית ד, ד): וְהֶבֶל הֵבִיא גַּם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן, מִדָּבָר שֶׁחֶלְבּוֹ קָרֵב מָה עָבֵיד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי, מִן שַׁמְנֵיהוֹן. אֲתֵיב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, וְהָא כְתִיב (שמות כד, ה): וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים וגו', מָה עָבֵיד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי, שְׁלֵמִים בְּעוֹרָן, בְּלֹא הֶפְשֵׁט וְנִתּוּחַ. אֲתֵיב רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, וְהָא כְתִיב (שמות יח, יב): וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן משֶׁה עוֹלָה וּזְבָחִים, מָה עָבֵיד לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, כְּמַאן דְּאָמַר לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה בָּא יִתְרוֹ. אָמַר רַב הוּנָא אִתְפַּלְגּוּן רַבִּי יַנַּאי וְרַבִּי חִיָּא רַבָּה, רַבִּי יַנַּאי אוֹמֵר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא, רַבִּי חִיָּא רַבָּה אָמַר לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה בָּא, אָמַר רַבִּי חֲנִינָא וְלָא פְּלִיגֵי, מַאן דְּאָמַר קֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָּא יִתְרוֹ, הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ שְׁלָמִים, וּמַאן דְּאָמַר אַחַר מַתַּן תּוֹרָה בָּא יִתְרוֹ, עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ. וְדָא מְסַיֵּעַ לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, דִּכְתִיב (שיר השירים ד, טז): עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן. עוּרִי צָפוֹן, זֶה הָעוֹלָה שֶׁהָיְתָה נִשְׁחֶטֶת בַּצָּפוֹן, וּמָה הוּא עוּרִי, דָּבָר שֶׁהָיָה יָשֵׁן וְנִתְעוֹרֵר. וּבוֹאִי תֵימָן, אֵלּוּ הַשְּׁלָמִים שֶׁהָיוּ נִשְׁחָטִים בַּדָּרוֹם, וּמַהוּ בּוֹאִי, דָּבָר שֶׁל חִדּוּשׁ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר קְרָא מְסַיְּעָא לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא (ויקרא ו, ב): זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה, שֶׁהָיוּ בְּנֵי נֹחַ מַקְרִיבִין, וְכִי אַתְיָא לִשְׁלָמִים כְּתִיב (ויקרא ז, יא): זֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים, אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ, מִיכָּן וּלְהַבָּא. וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, הֵרִיחַ רֵיחוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ עוֹלֶה מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, וַיָּרַח רֵיחַ שֶׁל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה עוֹלִין מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ, מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁכִּבְּדוֹ וְשָׁלַח לוֹ דּוֹרוֹן נָאֶה, דִּסְקוֹס נָאֶה, וְעָמַד בְּנוֹ וְלֹא כִבְּדוֹ, עָמַד בֶּן בְּנוֹ וְכִבְּדוֹ, אֲמַר לֵיהּ מַה דָּמֵי דוֹרוֹן דִּידָךְ לְדוֹרוֹן דְּסָבָךְ. וַיָּרַח ה', הֵרִיחַ רֵיחַ דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמַד, רַב שָׁלוֹם בְּשֵׁם רַבִּי מְנַחְמָא בַּר זְעִירָא אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִבְנוֹת לוֹ פָּלָטִין עַל הַיָּם, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ הֵיכָן לִבְנוֹתָהּ, וּמָצָא צְלוֹחִית שֶׁל פָּפוֹלְסָמוֹן, וְהָלַךְ וֶהֱרִיחָהּ וּבָנָה אוֹתָהּ עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כד, ב): כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ, בְּאֵיזֶה זְכוּת, בִּזְכוּת (תהלים כד, ו): דּוֹר דֹּרְשָׁו מְבַקְּשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה.

10 י

וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ (בראשית ח, כא), הָרְשָׁעִים הֵן בִּרְשׁוּת לִבָּן (תהלים יד, א): אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ, (בראשית כז, מא): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, (מלכים א יב, כו): וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ, (אסתר ו, ו): וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ. אֲבָל הַצַּדִּיקִים לִבָּן בִּרְשׁוּתָן (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ, (שמואל א כז, א): וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל לִבּוֹ, (דניאל א, ח): וַיָּשֶׂם דָּנִּיֵּאל עַל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ. (בראשית ח, כא): לֹא אֹסִף, לֹא אֹסִף לִסְגֵי לִסְגֵי. וְרַבָּנָן אָמְרִין לֹא אֹסִף לִבְנֵי נֹחַ, לֹא אֹסִף לַדּוֹרוֹת. אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה עֲלוּבָה הִיא הָעִסָּה שֶׁנַּחְתּוֹמָהּ מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה. (בראשית ח, כא): כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, אַבָּא יוֹסֵי הַתּוֹרְתִי אוֹמֵר עָלוּב הוּא הַשְֹּׂאוֹר, שֶׁמִּי שֶׁבָּרָא אוֹתוֹ מֵעִיד עָלָיו שֶׁהוּא רַע, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קג, יד): כִּי הוּא יָדַע יִצְרֵנוּ זָכוּר כִּי עָפָר אֲנָחְנוּ. רַבָּנָן אָמְרֵי עֲלוּבָה הַנְּטִיעָה שֶׁמִּי שֶׁנְּטָעָהּ מֵעִיד עָלֶיהָ שֶׁהִיא רָעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יא, יז): וַה' צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה. שָׁאַל אַנְטוֹנִינוֹס אֶת רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ מֵאֵימָתַי יֵצֶר הָרָע נָתוּן בָּאָדָם, מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ אוֹ עַד שֶׁלֹא יָצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ עַד שֶׁלֹא יָצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ לָאו, שֶׁאִלּוּ הָיָה נָתוּן בּוֹ עַד שֶׁהוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ, הָיָה חוֹטֵט אֶת בְּנֵי מֵעֶיהָ וְיוֹצֵא, וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי, שֶׁהִשְׁוָה לְדַעַת הַמִּקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו. רַבִּי יוּדָן אָמַר מִנְּעֻרָיו כְּתִיב, מִשָּׁעָה שֶׁהוּא נִנְעָר לָצֵאת מִמְּעֵי אִמּוֹ. וְעוֹד שָׁאַל אַנְטוֹנִינוֹס אֶת רַבֵּנוּ, אָמַר לוֹ מֵאֵימָתַי נְשָׁמָה נִתְּנָה בָּאָדָם מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ אוֹ עַד שֶׁלֹא יָצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ מִשֶּׁיָּצָא מִמְּעֵי אִמּוֹ, אָמַר לוֹ לָאו, מָשָׁל אִם תַּנִּיחַ בָּשָׂר שְׁלשָׁה יָמִים בְּלֹא מֶלַח מִיָּד הוּא מַסְרִיחַ. וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי, שֶׁהִשְׁוָה דַּעְתּוֹ לְדַעַת הַמִּקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב י, יב): חַיִּים וָחֶסֶד עָשִׂיתָ עִמָּדִי וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי, מֵאֵימָתַי נָתַתָּ בִּי אֶת הַנְּשָׁמָה מִשֶּׁהִפְקַדְתַּנִּי.

And Ad-nai said to his heart (Gen. 8:21) - The wicked are under control of their heart: 'The fool has said in his heart' (Ps. 14:1); 'And Esav said in his heart' (Gen.27:41); 'And Yerovoam said in his heart' (I Kings 12:25); 'Now Haman said in his heart' (Est. 6:6). But the righteous have their hearts under their control since it is written 'Now Hannah, she spoke at her heart' (I Sam. 1:13); 'And David said to his heart' (I Sam. 27:1); 'But Daniel put to his heart' (Dan. 1:8); [so too] 'And the Lord said to his heart: I will not again/add curse to the ground' (Gen. 8:21): He did not add to it, and let that indeed suffice. The Rabbis interpreted: I will not add [curse] to the children of Noah; I will not add [curse] to future generations. 'Because the devisings of man's heart [yetzer lev] is evil'. Rabbi Hiyya the Elder said: How terrible must be the dough when the baker himself testifies it to be bad! 'Because the inclination of man's heart [yetzer lev] is evil from his youth' Abba Jose the potter said: How terrible must be the leaven when he who created it testifies that it is bad, as it is written 'For He knows our inclinations, it is remembered that we are dust' (Ps. 103:14). The Rabbis said: How terrible must be the plant when the planter himself testifies that it is bad as it is written 'For the Lord of hosts, that planted you, has spoken evil of you (Jer. 1:17). Antoninus asked our teacher: ‘When is the evil inclination placed in a person, from the moment one comes out of the womb of one's mother or before one comes out of the womb of one's mother?’ ‘Before one comes out of the womb of one's mother’ he replied. [Antoninus] replied ‘It can't be, if [the yetzer] is put before one comes out from the womb, one would dig through the womb and emerge! Rabbi agreed with him, because his view corresponds with that of Scripture: 'Because the inclination of man's heart [yetzer lev] is evil from his youth [mine'urav]'. Rabbi Yudan said: This is written mine'urav (from his awakening), which means, from when he awakes [nin'ar] to the world. Antoninus asked our Teacher further: “When is the soul [neshama] put in a person, from the moment one comes out of the womb of one's mother or before one comes out of the womb of one's mother?’ He answered: ‘When one comes out of the womb of one's mother.’ [Antoninus] replied ‘It can't be! This is comparable to meat left without salt for three days - will it not putrefy?' Our Teacher agreed with him, for Scripture supports him: 'You bestowed on me life and care; Your providence watched over my spirit[ruach].' (Job 10:12) - hence, when did You place the spirit in me? When You gave me Your providence.

11 יא

עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וגו' (בראשית ח, כב), רַבִּי יוּדָן מִשֵּׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל, מַה סְּבוּרִים בְּנֵי נֹחַ שֶׁבְּרִיתָן כְּרוּתָה עוֹמֶדֶת לָעַד, אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ קַיָּמִין בְּרִיתָן קַיֶּמֶת, לִכְשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ יוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (ישעיה נא, ו): כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (זכריה יא, יא): וַתֻּפַר בַּיּוֹם הַהוּא וגו'. אָמַר רַבִּי אַחָא, מִי גָּרַם לָהֶם שֶׁיִּמְרְדוּ בִי לֹא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ זוֹרְעִין וְלֹא קוֹצְרִין, יוֹלְדִין וְלֹא קוֹבְרִין, מִיכָּן וָאֵילָךְ זֶרַע וְקָצִיר, יוֹלְדִין וְקוֹבְרִין. קֹר וָחֹם, חַמָּה חַכְּאָבִית. קַיִץ וָחֹרֶף, מְקַיֵּץ אֲנִי עֲלֵיהֶם אֶת הָעוֹף, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ישעיה יח, ו): וְקָץ עָלָיו הָעַיִט וְכָל בֶּהֱמַת הָאָרֶץ עָלָיו תֶּחֱרָף. מַעֲשֶׂה הָיָה בְּאֶחָד מִגְּדוֹלֵי הַדּוֹר שֶׁהָיָה חוֹשֵׁשׁ אֶת רֹאשׁוֹ, וְאִית דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן הָיָה אוֹמֵר חֲמֵי מָה עָבַד לָן דָּרָא דְמַבּוּלָא. דָּבָר אַחֵר, עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא מַה סְּבוּרִים בְּנֵי נֹחַ שֶׁבְּרִיתָן כְּרוּתָה וְעוֹמֶדֶת לָעַד, כָּךְ אָמַרְתִּי לָהֶם: עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ וגו', אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁהַיּוֹם וְהַלַּיְלָה קַיָּמִין, בְּרִיתָן קַיֶּמֶת, וּכְשֶׁיָּבוֹא אוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁכָּתוּב בּוֹ (זכריה יד, ז): וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה (זכריה יא, יא): וַתֻּפַר בַּיּוֹם הַהוּא, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מִי גָרַם לָהֶם שֶׁיִּמְרְדוּ בִי לֹא עַל שֶׁהֵן זוֹרְעִין וְלֹא קוֹצְרִין, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק אַחַת לְאַרְבָּעִים שָׁנָה הָיוּ זוֹרְעִים וּמְהַלְּכִין מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ לְשָׁעָה קַלָּה וּמַתְּלִישִׁין אַרְזֵי לְבָנוֹן בַּהֲלִיכָתָן, וְהָיוּ אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים חֲשׁוּבִים בְּעֵינֵיהֶם כְּנִימָה בִּבְשָׂרוֹ, הָא כֵיצַד הָיָה לָהֶם אֲוִיר יָפֶה כְּמִן פֶּסַח וְעַד הָעֲצֶרֶת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, וְכֵן הָיָה רַבִּי דוֹסָא אוֹמֵר כִּדְבָרָיו, חֲצִי תִּשְׁרֵי וּמַרְחֶשְׁוָן וַחֲצִי כִּסְלֵו זֶרַע, חֲצִי כִּסְלֵו וְטֵבֵת וַחֲצִי שְׁבָט חֹרֶף, חֲצִי שְׁבָט וַאֲדָר וַחֲצִי נִיסָן קֹר, חֲצִי נִיסָן וְאִיָּיר וַחֲצִי סִיוָן קָצִיר, חֲצִי סִיוָן וְתַמּוּז וַחֲצִי אָב קַיִץ, חֲצִי אָב וֶאֱלוּל וַחֲצִי תִּשְׁרֵי חֹם. רַבִּי יְהוּדָה מוֹנֶה מִמַּרְחֶשְׁוָן, רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתְחִיל מִתִּשְׁרֵי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁמְשׁוּ מַזָּלוֹת כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן, שִׁמְשׁוּ, אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה רִשּׁוּמָן נִכָּר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא יִשְׁבֹּתוּ, לֹא שָׁבָתוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכְּלַל שֶׁשָּׁבָתוּ.

12 יב

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְּאוּ אֶת הָאָרֶץ (בראשית ט, א), זֶה שִׁכּוּן בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת. (בראשית ט, ב): וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה, מוֹרָא וְחִתִּית חָזְרוּ וּרְדִיָּה לֹא חָזְרָה, אֵימָתַי חָזְרָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ה, ד): כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה, תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ חַי מְחַלְּלִין עָלָיו הַשַּׁבָּת, אֲבָל דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵת אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, כָּל זְמַן שֶׁאָדָם חַי מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת אֲבָל אִם מֵת אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וְכֵן רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ חַי אֵין מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ מִפְּנֵי הַחֻלְדָּה מִפְּנֵי הַנָּחָשׁ שֶׁלֹא יְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו, אֲרִי רוֹאֶה אוֹתוֹ וּבוֹרֵחַ, נָחָשׁ רוֹאֶה אוֹתוֹ וּבוֹרֵחַ, אֲבָל עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן מֵת, מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ מִן הַחֻלְדָּה וּמִן הָעַכְבָּרִים שֶׁלֹא יְנַקְּרוּ אֶת עֵינָיו. כָּל זְמַן שֶׁאָדָם חַי מוֹרָאוֹ עַל הַבְּרִיּוֹת, מֵת, נִטַּל מוֹרָאוֹ מִן הַבְּרִיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה.

13 יג

כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי, אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָּמוֹ (בראשית ט, ג ד), רַבִּי יוֹסֵי בַּר אַיְּבוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁלֹא הֻתַּר לִבְשַׂר תַּאֲוָה לֹא הֻזְהַר עַל אֵבָר מִן הֶחָי, אֲבָל בְּנֵי נֹחַ שֶׁהֻתְּרוּ לִבְשַׂר תַּאֲוָה הֻזְהֲרוּ עַל אֵבָר מִן הֶחָי. (בראשית ט, ד): אַךְ לְהָבִיא אֶת הַחוֹנֵק עַצְמוֹ, יָכוֹל כְּשָׁאוּל, תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ יָכוֹל כַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה, תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ. (בראשית ט, ה): מִיַּד כָּל חַיָּה, זֶה הַמּוֹסֵר אֶת חֲבֵרוֹ לְחַיָּה לְהָרְגוֹ. (בראשית ט, ה): מִיַּד אִישׁ אָחִיו, זֶה הַשֹּׂוֹכֵר אֶת אֲחֵרִים לַהֲרֹג אֶת חֲבֵרוֹ. דָּבָר אַחֵר, מִיַּד כָּל חַיָּה אֶדְרְשֶׁנּוּ, אֵלּוּ אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת. מִיַּד הָאָדָם מִיַּד אִישׁ אָחִיו, זֶה עֵשָׂו, דִּכְתִיב (בראשית לב, יב): הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו. אֶדְרשׁ אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, יז): וְאַתֵּנָה צֹאנִי (יחזקאל לד, לא): צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם.

14 יד

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ וגו' (בראשית ט, ו), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כֻּלָּהַם כְּהִלְכוֹת בְּנֵי נֹחַ בְּעֵד אֶחָד, בְּדַיָּן אֶחָד, בְּלֹא עֵדִים, וּבְלֹא הַתְרָאָה, עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, עַל יְדֵי עֻבָּרִים. בְּעֵד אֶחָד בְּדַיָּן אֶחָד, שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם אֶחָד, דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. בְּלֹא עֵדִים וּבְלֹא הַתְרָאָה, שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, עַל יְדֵי אָדָם, דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. עַל יְדֵי עֻבָּרִים, שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר אַף הַחוֹנְקוֹ, שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם וגו'. אָמַר רַבִּי לֵוִי הֲרֵי שֶׁהָרַג וְלֹא נֶהֱרַג אֵימָתַי הוּא נֶהֱרַג, לִכְשֶׁיָּבוֹא אָדָם, שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ. דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא כָּל מִי שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ דָּמִים מַעֲלִים עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא מְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת, מַה טַעַם, שֹׁפֵךְ דַם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, מִפְּנֵי מָה, כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. דָּרַשׁ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה כָּל מִי שֶׁהוּא מְבַטֵּל מִפְּרִיָּה וּרְבִיָּה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ הוּא מְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת, מַה טַעַם כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ וגו' שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ. דָּרַשׁ בֶּן עַזַּאי כָּל מִי שֶׁהוּא מְבַטֵּל פְּרִיָּה וּרְבִיָּה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שׁוֹפֵךְ דָּמִים וּמְמָעֵט אֶת הַדְּמוּת, מַאי טַעְמֵיהּ שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם, מִפְּנֵי מָה כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו: וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ. אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה נָאִים דְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִפִּי עוֹשֵׂיהֶן, בֶּן עַזַּאי נָאֶה דוֹרֵשׁ וְלֹא נָאֶה מְקַיֵּם, אָמַר לֵיהּ אֲנִי לְפִי שֶׁחָשְׁקָה נַפְשִׁי בַּתּוֹרָה, אֲבָל יִתְקַיֵּם הָעוֹלָם בַּאֲחֵרִים.

... Anyone who makes void (neglects) bearing fruit and multiplying, [it is] as if he diminished the likeness. What is the reason? “For in Elohim’s image He made the human” [Gn 9:6] and it’s written after, “and you, bear fruit and multiply” [Gn 9:7].

15 טו

וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ, אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּרִית נֶחְלְקָה לָאֲוִירוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הֲוָה יָתֵיב לָעֵי בְּאוֹרָיְתָא בַּחֲדָא אִילְטִיס דִּטְבֶרְיָה, נְפַקּוּן תַּרְתֵּין נָשִׁין מִן תַּמָּן אָמְרָה חָדָא לַחֲבֶרְתָּהּ בְּרִיךְ דְּאַפְקִין מִן הָדֵין אֲוִירָא בִּישָׁא, צְוַח לְהוֹן וַאֲמַר לְהוֹן מָה הָן אַתּוּן אָמְרִין מִן מְזָגָא, אָמַר אֲנָא חָכֵם מִן מְזָגָא, וְלֵית בָּהּ אֶלָּא תַּרְתֵּין עַמּוּדִין, אָמַר בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן חֵן לַמָּקוֹם עַל יוֹשְׁבָיו. חַד תַּלְמִיד מִן דְּרַבִּי יוֹסֵי הֲוָה יָתֵיב קֳדָמוֹי, הֲוָה מַסְבַּר לֵיהּ וְלָא סְבַר לֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ לְמָה לֵית אַתְּ סָבַר, אֲמַר לֵיהּ דַּאֲנָא גָּלֵי מֵאַתְרָאי. אֲמַר לֵיהּ מֵהֵיכָן אֲתַר אַתְּ, אֲמַר לֵיהּ מִן גּוֹבַת שַׁמַּאי. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אִינוּן אֲוִירָא דְתַמָּן, אֲמַר לֵיהּ כַּד יָנוֹקָא מִתְיְלִיד אֲנָא גָבְלִין לֵיהּ אֲדַמְדְּמָנֵי וְטוֹשִׁין מוֹחֵיהּ דְּלָא יֵכְלוּנֵיהּ יַתּוּשַׁיָּה, אֲמַר בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן חֵן מָקוֹם בְּעֵינֵי יוֹשְׁבָיו. אַף לֶעָתִיד לָבוֹא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, כו): וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וגו' לֵב בָּשָׂר, לֵב בּוֹסֵר שֶׁל חֲבֵרוֹ.