אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים (בראשית ו, ט), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי י, כה): כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. וְצַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, זֶה נֹחַ. (משלי יב, ז): הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד, הָפוֹךְ רְשָׁעִים וְאֵינָם, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. וּבֵית צַדִּיקִים יַעֲמֹד, זֶה נֹחַ הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ. דָּבָר אַחֵר, אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, כְּתִיב (משלי יד, יא): בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ. בֵּית רְשָׁעִים יִשָּׁמֵד, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל, וְאֹהֶל יְשָׁרִים יַפְרִיחַ, זֶה נֹחַ.
דָּבָר אַחֵר, אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, כְּתִיב (איוב כד, יח): קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים. קַל הוּא עַל פְּנֵי מַיִם, גְּזֵרָה שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם שֶׁיֹּאבְדוּ בַּמַּיִם, תְּקֻלַּל חֶלְקָתָם בָּאָרֶץ, כְּלוֹמַר מִי שֶׁפָּרַע מִדּוֹר הַמַּבּוּל. כָּל כָּךְ לָמָּה, לֹא יִפְנֶה דֶּרֶךְ כְּרָמִים, שֶׁלֹא הָיְתָה כַּוָּנָתָן אֶלָּא לְמַטַּעַת כְּרָמִים, אֲבָל נֹחַ לֹא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ אֶלָּא לְהַפְרוֹת וּלְהַרְבּוֹת בָּעוֹלָם וּלְהַעֲמִיד בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ. Outra interpretação: “Estas são as gerações de Noah”...está escrito: “Que eles sejam espuma (lit. leves) sobre a superfície das águas, que a parte deles na terra seja amaldiçoada, que ninguém ande pelos caminhos das suas vinhas...(Ióv 24: 18) a expressão: “que eles sejam espuma sobre a superfície das águas” refere-se ao decreto de destruição pela água [O Mabul/Inundação]. A expressão: “que a parte deles na terra seja amaldiçoada” – é como se fosse dizer: Aquele que fez pagar a geração do dilúvio, retribuirá a quem não guarda sua palavra. Por quê? Conforme a citação “...que ninguém ande pelos caminhos das suas vinhas”...isto é, eles não tinham a intenção de plantar videiras (eufemismo para procriação)... por outro lado; Noah pretendia frutificar, multiplicar-se no mundo...tal como foi dito: “estas são as gerações de Noah...”
אֵלֶּה, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, וְאֵלֶּה מוֹסִיף עַל הָרִאשׁוֹנִים, כָּאן שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה, פָּסַל אֶת הָרִאשׁוֹנִים, דּוֹר הַמַּבּוּל.
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כָּל מִי שֶׁנִּכְפַּל שְׁמוֹ יֵשׁ לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיֵשׁ לוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא, אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית יא, כז): תֶּרַח תֶּרַח, אִם כֵּן יֵשׁ לוֹ חֵלֶק בָּעוֹלָם הַזֶּה וְלָעוֹלָם הַבָּא, אֲמַר לְהוֹן אַף הִיא לָא תַבְרָא, דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא (בראשית טו, טו): וְאַתָּה תָבוֹא אֶל אֲבֹתֶיךָ בְּשָׁלוֹם, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁיֵּשׁ לְאָבִיו חֵלֶק בָּעוֹלָם הַבָּא, (בראשית טו, טו): תִּקָּבֵר בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, בִּשְֹּׂרוֹ שֶׁיִּשְׁמָעֵאל עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה.
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ, אֶתְמָהָא, לָא הֲוָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ שֵׁם, אֶלָּא נְיָחָא לוֹ, נְיָחָא לָעוֹלָם, נְיָחָא לָאָבוֹת, נְיָחָא לַבָּנִים, נְיָחָא לָעֶלְיוֹנִים, נְיָחָא לַתַּחְתּוֹנִים, נְיָחָא בָּעוֹלָם הַזֶּה, נְיָחָא לָעוֹלָם הַבָּא.
אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יא, ל): פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים, מָה הֵן פֵּרוֹתָיו שֶׁל צַדִּיק מִצְווֹת וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, (משלי יא, ל): וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם, שֶׁזָּן וּמְפַרְנֵס כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בַּתֵּבָה, אַחַר כָּל הַשֶּׁבַח הַזֶּה (משלי יא, לא): הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם, בָּא לָצֵאת וְנִשְׁתַּלֵּם, אֶתְמָהָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי, נֹחַ כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא מִן הַתֵּבָה הִכִּישׁוֹ אֲרִי וְשִׁבְּרוֹ, וְלֹא הָיָה כָּשֵׁר לְהַקְרִיב, וְהִקְרִיב שֵׁם בְּנוֹ תַּחְתָּיו, קַל וָחֹמֶר (משלי יא, לא): אַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. ... And one who acquires souls is wise”—this is Noach, who acquired souls, and was nourishing them and feeding them . . . The twelve months that Noach did in the ark, he did not taste the taste of sleep, not in the day and not in the night, for he was busy feeding the souls that were with him, so “one who acquires souls”, this is Noach.
אִישׁ, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר אִישׁ, צַדִּיק וּמֻמְחֶה, שֶׁכָּל מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה הָיָה נֹחַ נוֹטֵעַ אֲרָזִים וְקוֹצְצָן, אָמְרוּ לוֹ לָמָּה כְדֵין, אֲמַר לְהוֹן כָּךְ אָמַר מָארֵיהּ דְעָלְמָא דְּהוּא מַיְתֵי מַבּוּלָא עַל עַלְמָא, אָמְרוּ לֵיהּ אִין אֵיתֵי מַבּוּלָא לָא אָתֵי אֶלָּא עַל בֵּיתֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא, כֵּיוָן שֶׁמֵּת מְתוּשֶׁלַח אָמְרוּ לוֹ הָא לָא אָתֵי מַבּוּלָא אֶלָּא עַל בֵּיתֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יב, ה): לַפִּיד בּוּז לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כָּרוֹז אֶחָד עָמַד לִי בְּדוֹר הַמַּבּוּל, זֶה נֹחַ, תַּמָּן אָמְרִין כָּרוֹז לֵיהּ לַפִּיד לֵיהּ, בּוּז, שֶׁהָיוּ מְבַזִּים עָלָיו וְקָרוֹ לֵיהּ בִּיזַיָא סָבָא, לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן, שֶׁהָיוּ קָשִׁים כַּעֲשָׁתוֹת. נָכוֹן לְמוֹעֲדֵי רָגֶל, שֶׁהָיוּ מוּכָנִים לִשְׁנֵי שְׁבָרִים לְשֶׁבֶר מִלְּמַעְלָה וּלְשֶׁבֶר מִלְּמַטָּה. ... For one hundred and twenty years Noach planted cedars and cut them down
תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו (בראשית ו, ט), בַּר חַטְיָיא אָמַר כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ תָּמִים, הִשְּׁלִים שָׁנָיו לְמִדַּת שָׁבוּעַ. הָיָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, מִתְּחִלָּתוֹ וְעַד סוֹפוֹ הוּא צַדִּיק. הֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (יחזקאל לג, כד): אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם וַיִּירַשׁ אֶת הָאָרֶץ, מֵעַתָּה הוּא תְּחִלָּתוֹ וְהוּא סוֹפוֹ. אֲמַר לְהוֹן אַף הִיא לָא תַבְרָא, דְּהָא רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בֶּן שָׁלשׁ שָׁנִים הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ וכו', רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן תַּרְוֵיהוֹן אָמְרִין בֶּן אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה הִכִּיר אַבְרָהָם אֶת בּוֹרְאוֹ, וּמַה אֲנִי מְקַיֵּם הָיָה, שֶׁהָיָה מְתֻקָּן לְהַדְרִיךְ כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּתְשׁוּבָה. (בראשית ג, כב): הֵן הָאָדָם הָיָה, מְתֻקָּן לְמִיתָה, נָחָשׁ (בראשית ג, א): הָיָה, מְתֻקָּן לְפֻרְעָנוּת, קַיִן (בראשית ד, ב): הָיָה, מְתֻקָּן לְגָלוּת, אִיּוֹב (איוב א, א): הָיָה, מְתֻקָּן לְיִסּוּרִין, נֹחַ הָיָה, מְתֻקָּן לַנֵּס, משֶׁה (שמות ג, א): הָיָה, מְתֻקָּן לַגּוֹאֵל, מָרְדְּכַי (אסתר ב, ה): הָיָה, מְתֻקָּן לִגְאֻלָּה. רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבִּי לֵוִי אָמַר כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל חֲמִשָּׁה הֵן: נֹחַ, אֶתְמוֹל (איוב יד, יט): אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם, דְּאָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִלּוּ אִצְטְרֻבָּלִין שֶׁל רֵחַיִם נִמְחֶה בַּמַּיִם, וְהָכָא אַתְּ אָמַר (בראשית ט, יח): וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה, אֶתְמָהָא, אֶלָּא רָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. יוֹסֵף (תהלים קה, יח): עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ, וְעַכְשָׁו (בראשית מב, ו): וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. משֶׁה, אֶתְמוֹל בּוֹרֵחַ מִפְּנֵי פַּרְעֹה, וְעַכְשָׁו הוּא מְשַׁקְּעוֹ בַּיָּם, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. אִיּוֹב, אֶתְמוֹל (איוב טז, יג): יִשְׁפֹּךְ לָאָרֶץ מְרֵרָתִי, וְעַכְשָׁו (איוב מב, י): וַיּוֹסֶף ה' אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ. מָרְדְּכַי, אֶתְמוֹל הָיָה מְתֻקָּן לִצְלִיבָה, וְעַכְשָׁו הוּא צוֹלֵב אֶת צוֹלְבָיו, אֶלָּא שֶׁרָאָה עוֹלָם חָדָשׁ, רַבָּנָן אָמְרִין כָּל מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ הָיָה, זָן וּמְפַרְנֵס, נֹחַ, זָן וּפִרְנֵס כָּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, כא): וְאַתָּה קַח לְךָ וגו'. יוֹסֵף (בראשית מז, יב): וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו. משֶׁה, זָן וּפִרְנֵס אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר. (איוב לא, יז): וְאֹכַל פִּתִּי לְבַדִּי, שֶׁמָּא (איוב לא, יז): וְלֹא אָכַל יָתוֹם מִמֶּנָּה, אֶתְמָהָא. מָרְדְּכַי זָן וּפִרְנֵס, אָמַר רַבִּי יוּדָן פַּעַם אַחַת חִזֵּר עַל כָּל הַמֵּנִיקוֹת וְלֹא מָצָא לְאֶסְתֵּר לְאַלְתָּר מֵינִיקָה, וְהָיָה מֵינִיקָהּ הוּא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בָּא לוֹ חָלָב וְהָיָה מֵינִיקָהּ. כַּד דָּרַשׁ רַבִּי אַבָּהוּ בְּצִבּוּרָא גָּחוֹךְ צִבּוּרָא לְקָלֵיהּ, אֲמַר לְהוֹן וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר חָלָב הַזָּכָר טָהוֹר. "He was perfect in his generation." (Genesis 6:9) Bar Chatya said anyone that it was said about him, "Perfect", completed his years to the week [of the Shemittah cycle]. "Was", Rabbi Yochanan said anyone that is was said about him, "was", from his beginning to his end he was righteous. Can't we refute this! Was it not written, "Alone was Abraham, yet he inherited the land." (Ezekiel 33:24) Now was his beginning the same as his end? [Rabbi Yochanan] said to them, This is not a disproof, because Rabbi Levi said in the name of Reish Lakish that Abraham was three years old when he recognized his creator. Rabbi Chaninah and Rabbi Yochanan both say that Abraham was forty eight years old when he recognized his creator. So how am I interpreting "Was", that [Abraham] was set to lead the entire world in repentance. The Adam also "Was" (Genesis 3:22) set for death. The snake "Was" (Genesis 3:1) set for punishment. Cain "Was" (Genesis 4:2) set for exile. Job "Was" (Job 1:1) set for hardships. Noah "Was" set for a miracle. Moses "Was" (Exodus 3:1) set to redeem. Mordechai "Was" (Esther 2:5) set for redemption. Rabbi Levi and the Rabbis: Rabbi Levi said anyone who it says about him "Was", saw a new world. Rabbi Shemuel said there are five: Noah, yesterday "water wore away the stones" (Job 14:19), as Rabbi Levi said in the name of Rabbi Yochanan even the lower millstones were erased by the water, and here you say, "The sons of Noah who exited from the ark were," (Genesis 9:18) How could this be!? Rather he saw a new world. Josef, "His feet were subjected to chains." (Psalms 105:18) and now "Josef was the ruler." (Genesis 42:6) He saw a new world. Moses, yesterday he is fleeing from Pharaoh, and now he is splitting the sea. He saw a new world. Job, yesterday "He pours my bitterness to the ground." (Job 17:13) and now, "The LORD added double to what Job had." (Job 42:10) He saw a new world. Mordechai, yesterday he was set to be impaled [on a pole], and now he is impaling his impalers. He saw a new world. The Rabbis say anyone that it says about him "Was", fed and sustained [others]. Noah fed and sustained [the ark] all twelve months, as it says, "You, take for yourself etc." (Genesis 6:21) Josef, "Josef supported his father and his brothers." (Genesis 47:12) Moses fed and sustained Israel for forty years in the desert. [Job,] "And I eat my bread alone" Perhaps "No orphan ate from it." (Job 31:17) How could it be!? (The implication is that Job fed the orphan even while he suffered.) Mordechai fed and sustained, Rabbi Judan said once [Mordechai] reviewed all of the wet nurses, and he could not find one who could immediately nurse Esther, [so Mordechai] nursed her himself. Rabbi Berechiah and Rabbi Abbahu said in the name of Rabbi Eliezer, milk came to him, and he would nurse her. Rabbi Abbahu expounded this in public, and the crowd roared with laughter. He said to them is it not a Mishnah, "Rabbi Shimon ben Elazar says, the milk of a male is clean." (Makhshirin 6:7) (Proving that male lactation is attested elsewhere.)
בְּדֹרֹתָיו, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בְּדֹרֹתָיו הָיָה צַדִּיק, הָא אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל משֶׁה אוֹ בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל לֹא הָיָה צַדִּיק. בְּשׁוּק סְמַיָּא צָוְחִין לַעֲוִירָא סַגֵּי נְהוֹר, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ מַרְתֵּף אֶחָד שֶׁל יַיִן, פָּתַח חָבִית אַחַת וּמְצָאָהּ שֶׁל חֹמֶץ, שְׁנִיָּה כֵּן, שְׁלִישִׁית וּמְצָאָהּ קוֹסֵס, אָמְרִין לֵיהּ קוֹסֵס הוּא, אֲמַר לְהוֹן וְאִית הָכָא טַב מִינָהּ, אָמְרוּ לֵיהּ לָא. כָּךְ בְּדֹרֹתָיו הָיָה צַדִּיק הָא אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל משֶׁה אוֹ בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל לֹא הָיָה צַדִּיק. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר וּמָה אִם בְּדֹרֹתָיו הָיָה צַדִּיק, אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל משֶׁה אוֹ בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מָשָׁל לִצְלוֹחִית שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן מֻקֶּפֶת צָמִיד פָּתִיל, וּמֻנַּחַת בֵּין הַקְּבָרוֹת, וְהָיָה רֵיחָהּ נוֹדֵף, וְאִלּוּ הָיָה חוּץ לַקְּבָרוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מָשָׁל לִבְתוּלָה שֶׁהָיְתָה שְׁרוּיָה בְּשׁוּק שֶׁל זוֹנוֹת וְלֹא יָצָא עָלֶיהָ שֵׁם רָע, אִלּוּ הָיְתָה בְּשׁוּקָן שֶׁל כְּשֵׁרוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, כָּךְ, וּמָה אִם בְּדֹרֹתָיו הָיָה צַדִּיק אִלּוּ הָיָה בְּדוֹרוֹ שֶׁל משֶׁה אוֹ בְּדוֹרוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (בראשית ו, ט), רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר מָשָׁל לְשַׂר שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָנִים אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן אָמַר לַקָּטָן הַלֵּךְ עִמִּי וְאָמַר לַגָּדוֹל בּוֹא וְהַלֵּךְ לְפָנָי. כָּךְ אַבְרָהָם שֶׁהָיָה כֹּחוֹ יָפֶה (בראשית יז, א): הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים, אֲבָל נֹחַ שֶׁהָיָה כֹּחוֹ רַע, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מָשָׁל לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁהָיָה מִשְׁתַּקֵּעַ בְּטִיט עָבֶה, הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לֵיהּ עַד שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּקֵּעַ בְּטִיט הַלֵּךְ עִמִּי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ, וּלְמָה אַבְרָהָם דּוֹמֶה לְאוֹהֲבוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת הַמֶּלֶךְ מְהַלֵּךְ בַּמְּבוֹאוֹת הָאֲפֵלִים, הֵצִיץ אוֹהֲבוֹ וְהִתְחִיל מֵאִיר עָלָיו דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, הֵצִיץ הַמֶּלֶךְ וְרָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ עַד שֶׁאַתָּה מֵאִיר לִי דֶּרֶךְ חַלּוֹן בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, עַד שֶׁתְּהֵא מֵאִיר לִי מֵאַסְפּוֹטַמְיָא וּמֵחַבְרוֹתֶיהָ, בּוֹא וְהָאֵר לְפָנַי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מח, טו): וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו וגו'. רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לְרוֹעֶה שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַבִּיט בְּצֹאנוֹ. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר לְנָשִׂיא שֶׁהוּא מְהַלֵּךְ וּזְקֵנִים לְפָנָיו. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אָנוּ צְרִיכִים לִכְבוֹדוֹ, וְעַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הוּא צָרִיךְ לִכְבוֹדֵנוּ.