Chapter 11י״א
1 א

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כְּתִיב (משלי י, כב): בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר וְלֹא יוֹסִיף עֶצֶב עִמָּהּ. בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, זוֹ הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. וְלֹא יוֹסִיף עֶצֶב עִמָּהּ, זֶה הָאֵבֶל, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמואל ב יט, ג): נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ עַל בְּנוֹ.

2 ב

וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וגו', רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר בֵּרְכוֹ בַּמָּן וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, בֵּרְכוֹ בַּמָּן, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת הָיָה יוֹרֵד עֹמֶר, בְּעֶרֶב שַׁבָּת שְׁנֵי עֳמָרִים. וְקִדְּשׁוֹ בַּמָּן, שֶׁלֹא יָרַד בּוֹ כָּל עִקָּר. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר, בֵּרְכוֹ בַּמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּבְּרָכָה. רַבִּי יִצְחָק אָמַר בֵּרְכוֹ בַּמָּן, וְקִדְּשׁוֹ בַּמְקוֹשֵׁשׁ, וּבֵרְכוֹ בָּעֲטִיפָה. רַב הוּנָא אָמַר צָרִיךְ לְהַחֲלִיף. רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר צָרִיךְ לְעַרֵב. אָבִין בַּר חִסְדָּאי אָמַר צָרִיךְ לְשַׁלְשֵׁל. רַבִּי יִרְמְיָה וְרַבִּי זְעֵירָא הֲווֹן מְהַלְּכִין כַּחֲדָא, וְאִסְתַּלְּקַת גּוּלְתֵיהּ דְּרַבִּי יִרְמְיָה וְשִׁלְשְׁלָהּ רַבִּי זְעֵירָא, הָדָא אָמְרָה צָרִיךְ לְשַׁלְשֵׁל. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר בֵּרְכוֹ בְּנֵר, וּבִי הָיָה הַמַּעֲשֶׂה, פַּעַם אַחַת הִדְלַקְתִּי אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי שַׁבָּת וּבָאתִי וּמָצָאתִי אוֹתוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת דָּלוּק וְלֹא חָסַר כְּלוּם. בֵּרְכוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם, קִדְּשׁוֹ בְּאוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם. לֹא דוֹמֶה אוֹר פָּנָיו שֶׁל אָדָם כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁהוּא דּוֹמֶה בְּשַׁבָּת. בֵּרְכוֹ בַּמְּאוֹרוֹת, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְקַלְּלוּ הַמְּאוֹרוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֲבָל לֹא לָקוּ עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אַתְיָא כְּרַבָּנָן וְלָא אַתְיָא כִּדְרַבִּי אַמֵּי, דְּאָמַר רַבִּי אַמֵּי אָדָם הָרִאשׁוֹן לֹא לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, מַה טַּעַם (תהלים מט, יג): וְאָדָם בִּיקָר בַּל יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְּמוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי, לָן כְּבוֹדוֹ עִמּוֹ, וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת נִטַּל מִמֶּנּוּ זִיווֹ וּטְרָדוֹ מִגַּן עֵדֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב יד, כ): מְשַׁנֶּה פָנָיו וַתְּשַׁלְּחֵהוּ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה חַמָּה בְּלֵילֵי שַׁבָּת, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְנֹז אֶת הָאוֹרָה, וְחָלַק כָּבוֹד לַשַּׁבָּת. הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ, בֵּרְכוֹ בְּאוֹרָה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּלֵילֵי הַשַּׁבָּת הִתְחִילָה הָאוֹרָה וְהָיְתָה מְשַׁמֶּשֶׁת, הִתְחִילוּ הַכֹּל מְקַלְּסִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לז, ג): תַּחַת כָּל הַשָּׁמַיִם יִשְׁרֵהוּ וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, מִפְּנֵי מָה וְאוֹרוֹ עַל כַּנְפוֹת הָאָרֶץ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר רַבִּי סִימוֹן, אוֹר שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיוֹם רִאשׁוֹן, אָדָם צוֹפֶה וּמַבִּיט בּוֹ מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, כֵּיוָן שֶׁהִסְתַּכֵּל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וּבְאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה שֶׁמַּעֲשֵׂיהֶן מְקֻלְקָלִין, עָמַד וּגְנָזָהּ וְהִתְקִינָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא. וּמִנַּיִן שֶׁגְּנָזָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, טו): וְיִמָּנַע מֵרְשָׁעִים אוֹרָם וּזְרוֹעַ רָמָה תִּשָּׁבֵר. וּמִנַּיִן שֶׁהִתְקִינָהּ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד, יח): וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי זְעֵירָא אָמַר, ל"ו שָׁעוֹת שִׁמְשָׁה אוֹתָהּ הָאוֹרָה, שְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, וּשְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל לֵילֵי שַׁבָּת, וּשְׁנֵים עָשָׂר שֶׁל שַׁבָּת. כֵּיוָן שֶׁשָּׁקְעָה הַחַמָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הִתְחִיל הַחשֶׁךְ מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא וְנִתְיָרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, יד): וָאֹמַר אַךְ חשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי, אוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ג, טו): הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב, בָּא לְהִזְדַּוֵּג לִי, מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, זִמֵּן לוֹ שְׁנֵי רְעָפִים וְהֵקִישָׁן זֶה לָזֶה וְיָצָא מֵהֶן אוֹר וּבֵרַךְ עָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי. מַה בֵּרַךְ עָלֶיהָ, בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ. אַתְיָא כִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר שְׁמוּאֵל מִפְּנֵי מָה מְבָרְכִין עַל הָאוֹר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא תְּחִלַּת בְּרִיָּתָהּ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב וְרַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, אַף מוֹצָאֵי יוֹם הַכִּפּוּרִים מְבָרְכִין עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁבַת הָאוּר כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם.

"And Elokim blessed the seventh day and sanctified it"- Rabbi Yishmael says: "He blessed it" with manna "and sanctified it" with manna, He blessed it with manna-for all the days of the week one omer [portion] fell [per person], on Friday two omer [portions] fell [per person]. He sanctified it with manna [on Shabbat] it didn't fall at all. Rabbi Nosson says: He blessed it with manna and sanctified it with blessing. Rabbi Yitzhak says: He blessed it with manna, and sanctified it with the gatherer [of sticks]. "And He blessed it" with robing. Rav Huna says: [one] must change [one's clothes]. R' Chiyya in the name of Rav Yochanon says: [one] must mingle [a garment along with his weekday clothes for the honor of Shabbat]. Avin son of Chasdai says [one] must [let one's cloak] hang. Rabbi Yermiah and R' Zeirah were walking together, and R' Yermiah's cloak was tucked up and Rabbi Zeirah let it hang. This [reflects] what was said [that] one must lower [one's cloak]. R' Elazar says: "He blessed it" with a candle and this occurred to me, one time I lit a candle on the eve of Shabbat and I came and I found it [still] lit at the end of Shabbat and it wasn't diminished at all. "He blessed it" with the light of the face of man, "He sanctified it" with the light of of the face of man. The light of man's face throughout the week isn't comparable to [his face] on Shabbat. "He blessed it" with luminaries, R' Shimon son of Yehuda the man of Acco says in the name of R' Shimon: even though the luminaries were cursed from the Shabbat eve

3 ג

בֵּרְכוֹ בִּיצִיאָה, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר, כָּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן, כְּתִיב בּוֹ בְּרָכָה וְאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם. בַּחֲמִישִׁי נִבְרְאוּ עוֹפוֹת וְדָגִים, וּבְנֵי אָדָם שׁוֹחֲטִין עוֹפוֹת וְאוֹכְלִים, וְצָדִים דָּגִים וְאוֹכְלִין, וּכְתִיב בּוֹ בְּרָכָה וְאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם. בַּשִּׁשִּׁי נִבְרָא אָדָם וּבְהֵמָה, וּבְנֵי אָדָם שׁוֹחֲטִין בְּהֵמָה וְאוֹכְלִין, וּבְנֵי אָדָם מֵתִים, וּכְתִיב בּוֹ בְּרָכָה וְאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם. בַּשְּׁבִיעִי מַאי אִית לָךְ לְמֵימַר, רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר, מִפְּנֵי הַיְצִיאָה.

4 ד

רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מִפְּנֵי אִיסְטְנִיסִים בֵּרְכוֹ בְּמַטְעַמִּים. רַבֵּנוּ עָשָׂה סְעוּדָה לְאַנְטוֹנִינוּס בְּשַׁבָּת, הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין שֶׁל צוֹנֵן אָכַל מֵהֶם וְעָרַב לוֹ, עָשָׂה לוֹ סְעוּדָה בַּחוֹל הֵבִיא לְפָנָיו תַּבְשִׁילִין רוֹתְחִין, אָמַר לוֹ אוֹתָן עָרְבוּ לִי יוֹתֵר מֵאֵלּוּ. אָמַר לוֹ תֶּבֶל אֶחָד הֵן חֲסֵרִין. אָמַר לוֹ וְכִי יֵשׁ קֵילָרִין שֶׁל מֶלֶךְ חָסֵר כְּלוּם, אָמַר לוֹ שַׁבָּת הֵן חֲסֵרִין, אִית לָךְ שַׁבָּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שַׁיְלֵיהּ לְרַבִּי, אָמַר לוֹ בְּנֵי בָּבֶל בִּזְכוּת מָה הֵן חַיִּים, אָמַר לוֹ בִּזְכוּת הַתּוֹרָה. וּבְנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּזְכוּת מָה, אָמַר לוֹ בִּזְכוּת מַעַשְׂרוֹת. וְאַנְשֵׁי חוּצָה לָאָרֶץ בִּזְכוּת מָה, אָמַר לוֹ בִּזְכוּת שֶׁהֵן מְכַבְּדִין אֶת הַשַּׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא פַּעַם אַחַת זִמְנַנִי אָדָם אֶחָד בְּלוּדְקִיָא וְהֵבִיא לְפָנֵינוּ דְּיוֹסְקוּס אֶחָד טָעוּן בְּי"ו מוֹטוֹת, וּבוֹ מִכָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, וְתִינוֹק אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב בְּאֶמְצָעִיתוֹ, וְהָיָה מַכְרִיז וְאוֹמֵר (תהלים כד, א): לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְישְׁבֵי בָהּ, כָּל כָּךְ לָמָּה שֶׁלֹא תָּזוּחַ דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת עָלָיו. אָמַרְתִּי לוֹ בְּנִי מֵהֵיכָן זָכִיתָ לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה. אָמַר לִי, טַבָּח הָיִיתִי, וְכָל בְּהֵמָה יָפָה שֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת הָיִיתִי מַפְרִישָׁהּ לְשַׁבָּת. וְאָמַרְתִּי לוֹ לֹא עַל מַגָּן זָכִיתָ. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא, עוֹבָדָא הֲוָה בְּרוֹמִי בַּעֲרוֹבַת צוֹמָא רַבָּה, וַהֲוָה תַּמָּן חַד חַיָּט וַאֲזַל דְּיִזְדַּבַּן לֵיהּ חַד נוּן, אִשְׁתְּכַח הוּא וְטַלְיָא דְּאִיפַּרְכוֹס קָיְימִין עִילָוֵיהּ, הֲוָה הָדֵין מַסֵּיק לֵיהּ בְּטִימֵי וְהָדֵין מַסֵּיק לֵיהּ בְּטִימֵי, עַד דְּמָטְיָא לִשְׁנֵים עָשָׂר דִּינָרִין, וּנְסָבֵא הַהוּא חַיָּטָא. בְּעָנָתָא דַּאֲרִיסְטוֹן אֲמַר אִיפַּרְכוֹס לְטַלְיָה לָמָּה לָא אַיְתֵית לִי נוּן. אֲמַר לֵיהּ, מָרִי מָה לִכְפֹּר מִינָךְ, אֲזַלִּית וְלָא הֲוָה תַּמָּן אֶלָּא חַד נוּן, וְאִשְׁתְּכָחִית אֲנָא וְחַד יְהוּדָאי קָיְימִין עִילָוֵיהּ, וַהֲוָה הוּא מַסֵּיק לֵיהּ בְּטִימֵי וַאֲנָא מַסֵּיק לֵיהּ בְּטִימֵי, עַד דְּמָטְיָא לִשְׁנֵים עָשָׂר דִּנָּרִין, מָה הֲוַת בְּעָא דְּנַיְיתָא לָךְ נוּן בִּתְרֵי עֲשַׂר דִּנָּרִין, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ מָאן הוּא, אֲמַר לֵיהּ בַּר נָשׁ פְּלַן, שְׁלַח בַּתְרֵיהּ וַאֲתָא לְגַבֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ מָה חֲמֵית חַיָּט יְהוּדָאי דַּאֲכַלְתְּ נוּן בִּתְרֵי עֲשַׂר דִּנָּרִין. אֲמַר לֵיהּ מָרִי אִית לָן חַד יוֹם, בְּכָל חוֹבִין דַּאֲנַן עָבְדִין כָּל יוֹמֵי שַׁתָּא, הוּא מְכַפֵּר עֲלֵינַן. וְכַד הוּא אֲתָא לֵית אֲנַן צְרִיכִין לְיַקּוּרֵי יָתֵיהּ. אֲמַר כֵּיוָן שֶׁהֵבֵאתָ רְאָיָה לִדְבָרֶיךָ הֲרֵי אַתָּה פָּטוּר. מַה פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָלַךְ וְקָרַע אוֹתָהּ וְזִמֵּן לוֹ בְּתוֹכָהּ מַרְגָּלִיּוֹת טוֹבָה, וְהָיָה מִתְפַּרְנֵס הֵימֶנָּהּ כָּל יָמָיו.

...Bless it (the day) with delicacies. Rabbeinu (Rabbi Yehudah/Rebbi) made a feast for Antoninus on the Shabbat. They brought before him prepared foods that were cold. He ate from them and found them very tasty. He (Rebbi) made a feast for him (Antoninus) on a weekday and brought before him steaming foods. He (Antoninus) said to him (Rebbi) those (the cold food on Shabbat) tasted better to me than these (warm foods). He (Rebbi) explained that the warm weekday food was missing a single spice. He (Antoninus) said to him, ‘and is there anything in the king’s treasury that is lacking? He (Rebbi) said that the food was missing Shabbat, Do you have Shabbat?

5 ה

טוּרְנוֹסְרוּפּוּס הָרָשָׁע שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם, אֲמַר לֵיהּ וּמַה גְּבַר מִן גּוּבְרִין. אֲמַר מָה אֲמָרִית לָךְ, וּמָה אֲמַרְתְּ לִי. אֲמַר לֵיהּ אֲמַרְתְּ לִי מַה יּוֹם מִיּוֹמַיִם, מַאי שְׁנָא יוֹמָא דְשַׁבַּתָּא מִכָּל יוֹמָא, וַאֲמָרִית לָךְ וּמָן גֶּבֶר מִגּוּבְרִין, מַאי שְׁנָא טוּרְנוּסְרוּפּוֹס מִכָּל גּוּבְרִין. אֲמַר לֵיהּ שֶׁרָצָה הַמֶּלֶךְ לְכַבְּדֵנִי. אֲמַר לֵיהּ אַף זוֹ שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַבְּדָהּ. אֲמַר לֵיהּ מְנָאן אַתְּ מוֹדַע לִי, אֲמַר לֵיהּ הֲרֵי נְהַר סַמְבַּטְיוֹן יוֹכִיחַ, שֶׁמּוֹשֵׁךְ אֲבָנִים כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, וּבְשַׁבָּת הוּא נָח. אֲמַר לֵיהּ לְנַגְדָא אַתְּ נָגֵיד לִי, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ וַהֲרֵי הַמַּעֲלֶה אֶת הַמֵּת בִּזְכוּרוֹ יוֹכִיחַ, שֶׁהוּא עוֹלֶה כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת וּבְשַׁבָּת אֵינוֹ עוֹלֶה, וְהַהוּא גַּבְרָא לֶהֱוֵי בָּדַק בַּאֲבוּהִי. חַד זְמַן צָרִיךְ וּבָדַק בַּאֲבוּהוֹ, וּסְלֵק כָּל יוֹמָא דְּשַׁבַּתָּא, וּבְשַׁבַּתָּא לָא סְלֵק. בְּחַד שַׁבַּתָּא אַסְקֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ אַבָּא מִן דְּמִיתַת אִתְעַבְדֵית יְהוּדִי, אֶתְמְהָא. מִפְּנֵי מָה עָלִיתָ כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, וְשַׁבָּת לֹא עָלִיתָ. אֲמַר לֵיהּ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת אֶצְלְכֶם בִּרְצוֹנוֹ, כָּאן הוּא מְשַׁמֵּר אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ. אֲמַר לֵיהּ וְכִי עָמָל יֵשׁ לָכֶם שֶׁאַתֶּם עֲמֵלִים כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת, וּבְשַׁבָּת אַתֶּם נוֹחִין. אֲמַר לֵיהּ כָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת אָנוּ נִדּוֹנִין וּבְשַׁבָּת אָנוּ נוֹחִין. חָזַר אֵצֶל רַבִּי עֲקִיבָא, אָמַר לוֹ אִם כִּדְבָרֶיךָ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַבֵּד אֶת הַשַּׁבָּת, אַל יַשֵּׁב בָּהּ רוּחוֹת, אַל יוֹרִיד בָּהּ גְּשָׁמִים, אַל יַצְמִיחַ בָּהּ עֵשֶׂב. אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַבְרָא, אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל, לִשְׁנַיִם שֶׁהָיוּ דָּרִין בְּחָצֵר אַחַת, אִם אֵין זֶה נוֹתֵן עֵרוּב וְזֶה נוֹתֵן עֵרוּב, שֶׁמָּא מֻתָּרִין לְטַלְטֵל בֶּחָצֵר. אֲבָל אִם הָיָה אֶחָד דָּר בֶּחָצֵר, הֲרֵי הוּא מֻתָּר בְּכָל הֶחָצֵר כֻּלָּהּ, אַף כָּאן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְפִי שֶׁאֵין רְשׁוּת אַחֶרֶת עִמּוֹ, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ שֶׁלּוֹ, מֻתָּר בְּכָל עוֹלָם כֻּלּוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֲרֵי אוֹכְלֵי הַמָּן מְעִידִין עָלָיו, שֶׁכָּל יְמוֹת הַשַּׁבָּת הָיָה יוֹרֵד וּבְשַׁבָּת לֹא הָיָה יוֹרֵד.

6 ו

פִּילוֹסוֹפוֹס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, אָמַר לוֹ אִם חֲבִיבָה הִיא הַמִּילָה, מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְּנָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשׁוֹ וּמֵנִיחַ אֶת פְּאַת זְקָנוֹ, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁגָּדֵל עִמּוֹ בִּשְׁטוּת, אָמַר לוֹ אִם כֵּן יְסַמֵּא אֶת עֵינוֹ וִיקַטַּע אֶת יָדָיו וִישַׁבֵּר אֶת רַגְלָיו, עַל יְדֵי שֶׁגָּדְלוּ עִמּוֹ בִּשְׁטוּת. אֲמַר לֵיהּ וּלְאִלֵּין מִלַּיָּא אָתֵינָן, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צְרִיכִין עֲשִׂיָה, כְּגוֹן הַחַרְדָּל צָרִיךְ לְמִתּוּק. הַתּוּרְמוּסִים צָרִיךְ לְמִתּוּק. הַחִטִּין צְרִיכִין לְהִטָּחֵן. אֲפִלּוּ אָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן.

...A philosopher asked Rabbi Hoshayah: He said to him, if God so loves circumcision why did he not give it to Adam. He said to him, why does that man (you) shave the corners of your head and leave the corners of your beard? He said to him because it grew with me in folly. He said to him: if so you should blind your eyes, lop off your hand, and sever you legs since they grew with in follow. He said to him: To these words we have come wonder. He said to him: Anything created in the first six days, needs further actions, for example mustard seeds need sweetening, peas needs sweetening, wheat needs grinding, even humans need fixing.

7 ז

רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא אָמַר, אַבְרָהָם שֶׁאֵין כָּתוּב בּוֹ שְׁמִירַת שַׁבָּת, יָרַשׁ אֶת הָעוֹלָם בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יג, יז): קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ וגו'. אֲבָל יַעֲקֹב שֶׁכָּתוּב בּוֹ שְׁמִירַת שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לג, יח): וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר, נִכְנַס עִם דִּמְדּוּמֵי חַמָּה, וְקָבַע תְּחוּמִין מִבְּעוֹד יוֹם, יָרַשׁ אֶת הָעוֹלָם שֶׁלֹא בְּמִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, יד): וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וגו'.

8 ח

דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בֵּרְכוֹ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי דוֹסְתָּאי וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. רַבֶּרֶכְיָה וְרַבִּי דוֹסְתָּאי אוֹמְרִים שֶׁאֵין לוֹ בֶּן זוּג, חַד בְּשַׁבַּתָּא, תְּרֵי, תְּלָתָא, אַרְבַּעְתָּא, חַמְשָׁא, עֲרוּבְתָּא, שַׁבַּתָּא לֵית לָהּ בֶּן זוּג. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר שֶׁאֵינוֹ נִדְחֶה, יוֹם טוֹב נִדְחֶה, יוֹם הַכִּפּוּרִים נִדְחֶה, שַׁבָּת אֵינָהּ נִדְחֵית. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אָמְרָה שַׁבָּת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לְכֻלָּן יֵשׁ בֶּן זוּג, וְלִי אֵין בֶּן זוּג. אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בֶּן זוּגֵךְ. וְכֵיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא זִכְרוּ הַדָּבָר שֶׁאָמַרְתִּי לְשַׁבָּת, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל הִיא בֶּן זוּגֵךְ, הַיְנוּ דִּבּוּר (שמות כ, ח): זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְשׁוֹ.

Why did God bless Shabbat? Rabbi Berekiah says: "Because it has no partner. The first day of the week has the second, the third has the fourth, the fifth has the sixth, but Shabbat has no partner. Rabbi Samuel ben Nahman said: Because it cannot be postponed: a festival can be postponed, as well as the Day of Atonement [because these are days which a beit din must declare to be a new moon]. Rabbi Shimon bar Yochai taught: Shabbat pleased with the Holy One, Blessed be God saying: "Everyone else has a partner, but I have nothing!" God answered saying: "The community of Israel will be your partner." God continued: "And when thy stood before Sinai, God said to the Israelites: "Remember what I said to Shabbat, that the community of Israel is your partner, [in the words of scripture] "Remember Shabbat and keep it holy" (Exodus 20:8)...

9 ט

רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר, שְׁלשָׁה בְּרִיּוֹת הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא בְּכָל יוֹם וָיוֹם, בְּאֶחָד בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְאוֹרָה. בַּשֵּׁנִי, רָקִיעַ וְגֵיהִנֹּם וּמַלְאָכִים. בַּשְּׁלִישִׁי, אִילָנוֹת וּדְשָׁאִין וְגַן עֵדֶן. בָּרְבִיעִי, חַמָּה וּלְבָנָה וּמַזָּלוֹת. בַּחֲמִישִׁי, עוֹפוֹת וְדָגִים וְלִוְיָתָן. בַּשִּׁשִּׁי, אָדָם וְחַוָּה וּרְמָשִׂים. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בַּשִּׁשִּׁי בָּרָא שִׁשָּׁה, אָדָם, וְחַוָּה, וְרֶמֶשׂ, וּבְהֵמָה, וְחַיָה, וּמְרִיאִים. אָמַר רַבִּי בְּנָיָא אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים וְעָשָׂה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת, כָּל מַה שֶּׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִבְרֹאת בַּשְּׁבִיעִי, הִקְדִּים וּבָרָא אוֹתוֹ בַּשִּׁשִּׁי.

10 י

רַבִּי פִּנְחָס בְּשֵׁם רַבִּי הוֹשַׁעְיָא אָמַר, אַף עַל גַּב דְּאַתְּ אָמַר: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, מִמְּלֶאכֶת עוֹלָמוֹ שָׁבַת, וְלֹא שָׁבַת לֹא מִמְּלֶאכֶת הָרְשָׁעִים וְלֹא מִמְּלֶאכֶת הַצַּדִּיקִים, אֶלָּא פּוֹעֵל עִם אֵלּוּ וְעִם אֵלּוּ, מַרְאֶה לְאֵלּוּ מֵעֵין דּוּגְמָא גֵּטוֹרִין שֶׁלָּהֶן וּלְאֵלּוּ מֵעֵין דּוּגְמָא גֵּטוֹרִין שֶׁלָּהֶן. מִנַּיִן שֶׁפֻּרְעָנוּתָם שֶׁל רְשָׁעִים קְרוּיָה מְלָאכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה נ, כה): פָּתַח ה' אֶת אוֹצָרוֹ וַיּוֹצֵא אֶת כְּלֵי זַעְמוֹ כִּי מְלָאכָה הִיא. וּמִנַּיִן שֶׁשְֹּׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים קְרוּיָה מְלָאכָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחוֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם.