בן איש חי אטו כולי עלמא בני מתי נינהו אלא בן איש חי שאפי' במיתתו קרוי חי רב פעלים מקבצאל שריבה וקבץ פועלים לתורה והוא הכה את שני אריאל מואב שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני

He was referred to in the verse as son of a living man. The Gemara wonders: Is that to say, the fact that the Bible referred to him with that appellation, that all others are children of the dead? Rather, the verse should be explained as follows: The son of a living man who lives forever, who even in death is referred to as living. Man of Kabze’el who had done mighty deeds, as he accumulated and gathered many workers for the sake of the Torah. Who killed the two lion-hearted men [Ariel] of Moab, as after his death he left no one his equal, in either the First Temple or the Second Temple periods, as the Temple is called Ariel (see Isaiah 29:1), and the two Ariel refers to the two Temples.

והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג איכא דאמרי דתבר גזיזי דברדא ונחת וטבל איכא דאמרי דתנא סיפרא דבי רב ביומא דסיתוא.

The Sages disagreed over the interpretation of the rest of the verse: “And who descended and slew the lion in the pit on the snowy day.” Some say that this means that he broke blocks of hail and descended and immersed himself in the water to purify himself. Others say that he learned all of the Sifra, the halakhic midrash on the book of Leviticus of the school of Rav, on a winter’s day.

והמתים אינם יודעים מאומה אלו רשעים שבחייהן קרויין מתים שנאמר (יחזקאל כא, ל) ואתה חלל רשע נשיא ישראל ואי בעית אימא מהכא (דברים יז, ו) על פי שנים עדים או (על פי) שלשה עדים יומת המת חי הוא אלא המת מעיקרא:

In contrast to the righteous, who are referred to as living even after their death, the verse states explicitly: “The dead know nothing.” These are the wicked, who even during their lives are called dead, as the prophet Ezekiel said in reference to a king of Israel who was alive: “And you are a slain, wicked prince of Israel” (Ezekiel 21:30). And if you wish, say instead that the proof is from here: “At the mouth of two witnesses or three witnesses the dead shall be put to death” (Deuteronomy 17:6). This is puzzling. As long as the accused has not been sentenced to death, he is alive. Rather, this person who is wicked is considered dead from the outset.

בני ר' חייא נפוק לקרייתא אייקר להו תלמודייהו הוו קא מצערי לאדכוריה א"ל חד לחבריה ידע אבון בהאי צערא א"ל אידך מנא ידע והא כתיב (איוב יד, כא) יכבדו בניו ולא ידע

The Gemara relates a story on this topic: The sons of Rabbi Ḥiyya went out to the villages to oversee the laborers. They forgot what they had learned and were struggling to recall it. One of them said to the other: Does our deceased father know of our anguish? The other said to him: From where would he know? Isn’t it written: “His sons are honored yet he shall not know it, they come to sorrow and he shall not understand them” (Job 14:21)? The dead do not know.

א"ל אידך ולא ידע והא כתיב (איוב יד, כב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל ואמר רבי יצחק קשה רמה למת כמחט בבשר החי

The other said back to him: And do the dead truly not know? Isn’t it written: “Only in his flesh does he feel pain, in his soul does he mourn” (Job 14:22)? Based on this verse Rabbi Yitzḥak said: Gnawing maggots are as excruciating to the dead as the stab of a needle to the flesh of the living. The dead must have the capacity to feel and know.

אמרי בצערא דידהו ידעי בצערא דאחרינא לא ידעי

In order to reconcile this contradiction they said: They know of their own pain but do not know of the pain of others.

ולא והתניא מעשה בחסיד אחד שנתן דינר לעני בערב ר"ה בשני בצורת והקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות ושמע שתי רוחות שמספרות זו לזו אמרה חדא לחברתה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם אמרה לה חברתה איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את ומה שאת שומעת אמרי לי הלכה היא ושטה ובאה ואמרה לה חברתה חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה ראשונה ברד מלקה אותו הלך הוא וזרע ברביעה שניה של כל העולם כולו לקה שלו לא לקה

The Gemara challenges this: And is it so that the dead do not know of the pain of others? Wasn’t it taught in a baraita: There was an incident involving a pious man who gave a poor man a dinar on the eve of Rosh HaShana during drought years, and his wife mocked him for giving so large a sum at so difficult a time? And in order to escape her incessant mockery, he went and slept in the cemetery. That night in his dream (Ritva, HaKotev, Maharsha), he heard two spirits conversing with each other. One said to the other: My friend, let us roam the world and hear from behind the heavenly curtain [pargod], which separates the Divine Presence from the world, what calamity will befall the world. The other spirit said to her: I cannot go with you, as I am buried in a mat of reeds, but you go, and tell me what you hear. She went, and roamed, and came back. The other spirit said: My friend, what did you hear from behind the heavenly curtain? She replied: I heard that anyone who sows during the first rainy season of this year, hail will fall and strike his crops. Hearing this, the pious man went and sowed his seeds during the second rainy season. Ultimately, the crops of the entire world were stricken by hail and his crops were not stricken.

לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן שתי רוחות שמספרות זו עם זו אמרה חדא לחברתה בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם אמרה לה חברתי לא כך אמרתי לך איני יכולה שאני קבורה במחצלת של קנים אלא לכי את ומה שאת שומעת בואי ואמרי לי הלכה ושטה ובאה ואמרה לה חברתה חברתי מה שמעת מאחורי הפרגוד אמרה לה שמעתי שכל הזורע ברביעה שניה שדפון מלקה אותו הלך וזרע ברביעה ראשונה של כל העולם כולו נשדף ושלו לא נשדף

The following year, on the eve of Rosh HaShana, the same pious man went and slept in the cemetery at his own initiative, and again he heard the two spirits conversing with each other. One said to the other: Let us roam the world and hear from behind the heavenly curtain what calamity will befall the world. She said to her: My friend, have I not already told you that I cannot, as I am buried in a mat of reeds? Rather, you go, and tell me what you hear. She went, and roamed, and returned. The other spirit said to her: My friend, what did you hear from behind the curtain? She said to her: I heard that those who sow during the second rainy season blight will strike his crops. That pious man went and sowed during the first rainy season. Since everyone else sowed during the second rainy season, ultimately, the crops of the entire world were blighted and his crops were not blighted.

אמרה לו אשתו מפני מה אשתקד של כל העולם כולו לקה ושלך לא לקה ועכשיו של כל העולם כולו נשדף ושלך לא נשדף סח לה כל הדברים הללו אמרו לא היו ימים מועטים עד שנפלה קטטה בין אשתו של אותו חסיד ובין אמה של אותה ריבה אמרה לה לכי ואראך בתך שהיא קבורה במחצלת של קנים

The pious man’s wife said to him: Why is it that last year, the crops of the entire world were stricken and yours were not stricken, and now this year, the crops of the entire world were blighted and yours were not blighted? He related to her the entire story. They said: It was not even a few days later that a quarrel fell between the pious man’s wife and the mother of the young woman who was buried there. The pious man’s wife said to her scornfully: Go and I will show you your daughter, and you will see that she is buried in a mat of reeds.

לשנה האחרת הלך ולן בבית הקברות ושמע אותן רוחות שמספרות זו עם זו אמרה לה חברתי בואי ונשוט בעולם ונשמע מאחורי הפרגוד מה פורענות בא לעולם אמרה לה חברתי הניחני דברים שביני לבינך כבר נשמעו בין החיים אלמא ידעי

The following year, he again went and slept in the cemetery, and heard the same spirits conversing with each other. One said to the other: My friend, let us roam the world and hear from behind the heavenly curtain what calamity will befall the world. She said to her: My friend, leave me alone, as words that we have privately exchanged between us have already been heard among the living. Apparently, the dead know what transpires in this world.

דילמא איניש אחרינא שכיב ואזיל ואמר להו

The Gemara responds: This is no proof; perhaps another person, who heard about the conversation of the spirits secondhand, died and he went and told them that they had been overheard.

ת"ש דזעירי הוה מפקיד זוזי גבי אושפזיכתיה עד דאתי ואזיל לבי רב שכיבה אזל בתרה לחצר מות אמר לה זוזי היכא אמרה ליה זיל שקלינהו מתותי בצנורא דדשא בדוך פלן ואימא לה לאימא תשדר לי מסרקאי וגובתאי דכוחלא בהדי פלניתא דאתיא למחר אלמא ידעי

With regard to the deceased’s knowledge of what transpires, come and hear a proof, as it is told: Ze’iri would deposit his dinars with his innkeeper. While he was going and coming to and from the school of Rav, she died, and he did not know where she had put the money. So he went after her to her grave in the cemetery and said to her: Where are the dinars? She replied: Go and get them from beneath the hinge of the door in such and such a place, and tell my mother that she should send me my comb and a tube of eyeshadow with such and such a woman who will die and come here tomorrow. Apparently, the dead know what transpires in this world.

[דלמא] דומה קדים ומכריז להו

The Gemara rejects this proof: Perhaps the angel Duma, who oversees the dead, comes beforehand and announces to them that a particular individual will arrive the next day, but they themselves do not know.

ת"ש דאבוה דשמואל הוו קא מפקדי גביה זוזי דיתמי כי נח נפשיה לא הוה שמואל גביה הוו קא קרו ליה בר אכיל זוזי דיתמי אזל אבתריה לחצר מות אמר להו בעינא אבא אמרו ליה אבא טובא איכא הכא אמר להו בעינא אבא בר אבא אמרו ליה אבא בר אבא נמי טובא איכא הכא אמר להו בעינא אבא בר אבא אבוה דשמואל היכא אמרו ליה סליק למתיבתא דרקיעא אדהכי חזייה ללוי דיתיב אבראי אמר ליה אמאי יתבת אבראי מאי טעמא לא סלקת אמר ליה דאמרי לי כל כי הנך שני דלא סליקת למתיבתא דרבי אפס ואחלישתיה לדעתיה לא מעיילינן לך למתיבתא דרקיעא

The Gemara cites another proof: Come and hear, as it is told: They would deposit the money of orphans with Shmuel’s father for safekeeping. When Shmuel’s father died, Shmuel was not with him, and did not learn from him the location of the money. Since he did not return it, Shmuel was called: Son of him who consumes the money of orphans. Shmuel went after his father to the cemetery and said to the dead: I want Abba. The dead said to him: There are many Abbas here. He told them: I want Abba bar Abba. They said to him: There are also many people named Abba bar Abba here. He told them: I want Abba bar Abba, the father of Shmuel. Where is he? They replied: Ascend to the yeshiva on high. Meanwhile, he saw his friend Levi sitting outside the yeshiva, away from the rest of the deceased. He asked him: Why do you sit outside? Why did you not ascend to the yeshiva? He replied: Because they tell me that for all those years that you didn’t enter the yeshiva of Rabbi Afes, and thereby upset him, we will not grant you entry to the yeshiva on high.

אדהכי והכי אתא אבוה חזייה דהוה קא בכי ואחיך אמר ליה מאי טעמא קא בכית אמר ליה דלעגל קא אתית מאי טעמא אחיכת דחשיבת בהאי עלמא טובא אמר ליה אי חשיבנא נעיילוה ללוי ועיילוהו ללוי

Meanwhile, Shmuel’s father came and Shmuel saw that he was crying and laughing. Shmuel said to his father: Why are you crying? His father replied: Because you will come here soon. Shmuel continued and asked: Why are you laughing? His father replied: Because you are extremely important in this world. Shmuel said to him: If I am important, then let them grant Levi entry to the yeshiva. And so it was that they granted Levi entry to the yeshiva.

אמר ליה זוזי דיתמי היכא אמר ליה זיל שקלינהו באמתא דרחיא עילאי ותתאי דידן ומיצעי דיתמי אמר ליה מאי טעמא עבדת הכי אמר ליה אי גנובי גנבי מגנבו מדידן אי אכלה ארעא אכלה מדידן אלמא דידעי דילמא שאני שמואל כיון דחשיב קדמי ומכרזי פנו מקום .

Shmuel said to his father: Where is the orphans’ money? He said to him: Go and retrieve it from the millhouse, where you will find the uppermost and the lowermost money is ours, and the money in the middle belongs to the orphans. Shmuel said to him: Why did you do that? He replied: If thieves stole, they would steal from our money on top, which the thief would see first. If the earth swallowed up any of it, it would swallow from our money, on the bottom. Apparently, the dead, in this case Shmuel’s father, know when others will die. Since Shmuel did not die the next day, clearly the angel Duma could not have informed them (Tosafot). The Gemara responds: Perhaps Shmuel is different, and because he is so important they announce beforehand: Clear place for his arrival.

ואף ר' יונתן הדר ביה דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מנין למתים שמספרים זה עם זה שנאמר (דברים לד, ד) ויאמר ה' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר מאי לאמר אמר הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם

In any case, with regard to the crux of the issue, Rabbi Yonatan also reconsidered his opinion, as Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: From where is it derived that the dead converse with each other? As it is stated: “And the Lord said to him, this is the land that I swore to Abraham, Isaac and Jacob, saying: I will give it to your offspring” (Deuteronomy 34:4). What is the meaning of “saying”? It means that God told Moses: Go and tell Abraham, Isaac, and Jacob, that the oath that I swore to you I have already fulfilled for your descendants.