Benayahu on Taanit 2aבניהו על תענית ב׳ א
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Benayahu on Taanit 2a"
Toggle Reader Menu Display Settings
Benayahu on Taanit
2aב׳ א

אי זו היא עבודה שבלב? הוי אומר: זו תפלה. נראה לי בס"ד דאמרו רז"ל בברכות (ברכות כו:) תפילות כנגד תמידין תקנום, ואם כן התפלה היא במקום קרבן תמיד ובתוך אותיות לב יש אותיות תמיד כי אותיות לב במלואם למ־ד בי־ת המלוי שהוא נקרא תוך של הפשוט הוא אותיות 'תמיד' הרי התפלה נרמזה בתוך אותיות לב, וזהו עבודה שבלב כלומר בתוך הלב כי הבי־ת תשמש במקום תוך כנודע ונרמזה בתוך אותיות לב להורות שהתפלה צריכה להיות בכוונת הלב ולא סגי בצפצוף פה יען שהיא במקום קרבן תמיד ובקרבן כונת הלב שלא לשמו פוגמת שאם נתכוון בקרבן שלא לשמו או לשם דברים הפוסלין הרי זה פיגל ונפסל הקרבן וכן בתפלה בעינן כונה שלימה לשם תפלה ולא ידבר דבר אחר ויחשוב בדבר אחר.
ובזה יובן בס"ד מאמר הגמרא בברכות (ברכות ד:) רבי יהושע בן לוי אמר תפלות באמצע תיקנום, והגם דלפי פשוט כונתו לומר בין שני קריאת שמע תקנו תפלות של כל יום דרבי יהושע בן לוי סבירא ליה תפלת ערבית יתפללו קודם קריאת שמע, הנה רמז עוד לפי דרכו דלא סגי להיות התפילות בפה דוקא שהוא בראש גופו של אדם אלא צריך גם כן שיהיו בלב שעומד באמצע הגוף.
מעשה באשה אחת שהיתה זריזה להתפלל כל יום שמונה עשרה בבית הכנסת עם הציבור ויום אחד באה להתפלל בבית הכנסת כדרכה וכשהגיעה למבוי בית הכנסת נכנס אחריה אדם אחד שהיה מכירה ומכירתו וזה האדם הוא בריון אינו בא לבית הכנסת אלא לפרקים ובעת שיבא אוחז הסידור בידו אך אינו מתפלל כלל ועיניו משוטטות אנה ואנה ולבו מלא מחשבות זרות מינים ממינים שונים וכראותו את האשה הזאת הולכת בזריזות לבית הכנסת כמנהגה כדי להתפלל. קרב אצלה ויאמר לה בלשון לעג: להיכן את הולכת ומתגלגלת על הארץ? ותאמר: לבית האלהים, אני רוצה לילך להתפלל! והוא יודע שהיא מתפללת בעל פה וילעיג לה ויאמר לה: הלא אין סידור התפלה בידיך כי שכחת אותו בבית, תחזורי לביתיך ותביאנו כדי להתפלל, ותאמר לו: אני סידור התפלה אצלי בקרבי כי אני מתפללת מתוך לב והוא בקרבי מונח אבל אתה שכחת את הלב שלך כאשר שכח השועל כי אינו עמך עתה וצריך שתחזור להביאו שתתפלל מתוכו כי מה תועלת יש בתפלת כל פה?!
ויאמר לה: מהו ענין השועל לא שמעתי עד הנה? ותאמר לו: הארי היה עומד בצרה גדולה וימצא את השועל הולך במדבר וקרא לו ובעל כרחו בא לפניו כי פגע בו פתאום ואינו יכול לברוח ממנו ולבו מרתת ויאמר לו הארי שהוא עומד בצרה גדולה שצריך לו עצה נכונה שיצא ממנה ואני שמעתי עליך לאמר שאתה חכם ופקח גדול תן לי מהר עצה נכונה ואל תתמהמה ואם לאו ארמוס אותך!
ויאמר לו השועל הנני מוכן לעשות דבריך לתת לך עצה נכונה כחכמתי שבודאי תצא מן הצרה אך אתה יודע כי החכמה היא בלב ועתה לבי בל עמי כי הנחתיו והצנעתיו במערה שהייתי דר בה, תן לי רשות וארוצה ללכת למערה להביאו ולהכניסו בקרבי ואז על ידו אתן לך עצה נכונה. ויאמר לו תלך, ויברח וימלט!
כן אתה שכחת לבך במקום אחר וצריך שתחזור לאחוריך להביאו כדי שתתפלל מתוכו! ויאמר לה: כן הדבר אני לבי בל עמי ואבקש עתה ממך שתלכי את ותביאהו לי ותעשי עמי חסד זה ותאמר לו אני איני יודעת באיזה מקום מונח אם אצל אשתך בבית או בחנות שלך או בספינה ההולכת בים או בשיירה ההולכת ביבשה או בעיר לנדון או בעיר פאריז או שאר מקום אבל אתה תדע היכן הוא מונח ואתה תלך ותביאנו.
והנה כל משכיל ידע ויבין כי יפה דברה האשה דלא סגי בתפלה בפה דוקא אלא צריך בלב גם כן. אך האדם לבו בל עמו בעת התפלה פעם מונח בביתו פעם בחנותו פעם בעיר אחרת וכאשר דברה האשה ולא אפשר להביאו למקום תפלה כי אם האדם בעל הלב עצמו.
ולזה אמר הכתוב (דברים ל, יד) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו, פירוש דבר התפלה אם תרצה שיהיה קרוב אליך שיעשה הקדוש ברוך הוא דבר תפלתך ולא יהיה נדחה לחוץ, זה יהיה אם הוא בפיך ובלבבך שיוצא מן הפה והלב ביחד אז יהיה הדבר ההוא מוכן לעשותו שיבא לידי עשיה וקיום!
ובזה יובן (תהלים סח, ד) וצדיקים ישמחו יעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה, כי הצדיקים מתפללים בפה ולב שהם רמוזים באותיות במוכ־ן [118] שהם מספר פה לב [117], ואז ישישו 'בשמחה' אותיות 'בחמשה' הם חמשה בחינות שיש בשם הוי־ה שהוא ד' אותיות וקוץ של יו־ד שהם כנגד מעשה ודבור וכונה ומחשבה ורעותא דלבא שהצדיקים שלמים בהם בעבודת השם יתברך.
גם אמר וישישו 'בשמחה' אותיות 'בחמשה' רמז למלכות שהיא סוד ה־א אחרונה שבשם שמספרה חמשה והתפלה היא תיקון המלכות בסוד (תהלים נא, יז) אדנ־י שפתי תפתח, לכן פה לב עולה מספר מגן דויד [117] מלא ביו־ד שהוא סוד המלכות ולזה אמר יעלצו לפני אלקים רמז לפה לב ביחד ואז ישישו בשמחה אותיות בחמשה:
ובסה"ק בן יהוידע כתבתי בס"ד שיש באלפ־א בית־א בין אות בי־ת לבין אות למ־ד אותיות שמספרם חכמה [73] שהם ג'ד'ה'ו ז'ח'ט'י'כ' שעולה מספרם ע"ג, ונראה לי בס"ד לרמוז מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רז"ל במה שאמר רבי אליעזר הגדול לתלמידיו: וכשאתם מתפללין דעו לפני מי אתם מתפללין (ברכות כח:), דהענין הזה הוא סוד גדול שתתקבל תפילת האדם אם יכוין אל הכונה שרמז בדבריו והוא כי הנה כונת התפלה היא להמשיך מוחין דגדלות בבחינת התפארת מצד הבינה ואמר להם רבי אליעזר שעיקר הכונה הוא להמשיך מוחין גם מצד החכמה שתהיה כל כונת האדם ומגמתו לבקש רחמים ולהמשיך שפע מן החכמה שהוא למעלה מן הבינה הנקראת 'מי' וזהו שאמר: דעו לפני מי אתם מתפללים! שתמשיכו אורה ושפע מן החכמה שהיא לפני 'מי' שהיא הבינה עד כאן דבריו, ולזה אמר אי זו היא עבודה שבלב? הוי אומר זו תפלה! והיינו כי התפלה צריך להמשיך בה מה מוחין מן חכמה הרמוזה בתוך אותיות 'לב' דהיינו בין אות בי־ת ובין אות למ־ד שיש שם מספר חכמה.