אָמַר רַב פָּפָּא: 'שֵׁכָר', לְשׁוֹן שְׁתִיָּה, לְשׁוֹן שְׂבִיעָה, לְשׁוֹן שִׁכְרוּת. נראה לי בס"ד לְשׁוֹן שְׁתִיָּה הוא מלשון 'אַשְׁכִּיר חִצַּי מִדָּם' בפרשת האזינו (דברים לב, מב) שתרגם אונקלוס 'אֱרַוֵי גִירַי', נמצא שכר לשון רווי והאדם מתרווה בשתיה.
ומה שאמר לְשׁוֹן שְׂבִיעָה הוא מלשון 'כָּל עֹשֵׂי שֶׂכֶר אַגְמֵי נָפֶשׁ' בישעיה (ישעיה יט, י) שהוא לשון סתימה וכן פירש רש"י ז"ל פסוק 'זֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת' במשלי (משלי יא, יח) נמצא שכר לשון סתימה וסגירה, וכן השבע סוגר וסותם חלל הכרם שלא יש מקום חלול עוד להכניס בו דבר, ו'לְשׁוֹן שִׁכְרוּת' כמשמעו.
מַה יֶּרֶךְ בְּסֵתֶר, אַף דִּבְרֵי תּוֹרָה בְּסֵתֶר. נראה לי בס"ד הירך הוא ראש חצי השני של הגוף ולכן שייך בו שלשה תוארים אלו דראשי תיבות שלהם 'סֵתֶר' שהוא סוף תוך ראש דאפשר לקרותו סוף לגבי חצי העליון של הגוף, ואפשר לקרותו תוך דהוא באמצע הגוף, ואפשר לקרותו ראש שהוא ראש חצי השני של הגוף, וכן שלשה עולמות בי"ע [בריאה, יצירה, עשיה] שהם חיילות המלכות אשר נתקנים ונבררים על ידי התורה הם גם כן רמוזים באותיות 'סֵתֶר' דעשיה היא סוף ויצירה תוך ובריאה ראש לעולמות שהם חיילות המלכות. ונראה דקרא לחלק הסוד בשם 'חֲלָאִים' (שיר השירים ז, ב) שהוא 'לחם י"א' רמז לזו"ן [זעיר ונוקבא] שהם ו"ה שבשם אשר מספרם י"א. גם י"א הוא ראשי תיבות יו"ד אצילות ודוק.
והצנע לכת זו הכנסת כלה והלוית המת. נקיט הני תרתי כי משניהם יצא פועל אחד שהאדם שרואה הנישואין יזכור יום המיתה דאם לא היה מיתה לא היו נושאין נשים ומתישים כוחם וטורדין עצמן וכמו שנאמר שאמרו המפר' ז"ל:
גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה יוֹתֵר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כא, ג) "עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה' מִזָּבַח". קשה והלא הכתוב אמר 'מִזָּבַח' לשון יחיד ולא אמר 'מִזְּבָחִים'? ונראה לי דדייק הוה ליה למימר 'מִקָּרְבָּן' ואמר 'מִזָּבַח' לרמוז על מקום המזבח ששם מקריבים כל הקרבנות ותיבת מִזָּבַח קרינן בה מִזְבֵּחַ.
אֵין הַצְּדָקָה מִשְׁתַּלֶּמֶת, אֶלָּא לְפִי גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבָּהּ. פירוש יש נותן צדקה לעני אשר לא גרם לו חיות נפשו כי היה לו דבר לחיות בו בצמצום, ויש נותן צדקה לעני שבזה החייהו ממש כגון אותו עני של נחום איש גם זו (תענית כא.) או כגון שהיה חולה מסוכן ועל ידי שנתן לו מעות קנה בהם סמנים ושתה וניצול מסכנה וכן כיוצא בזה לכך נאמר לְפִי גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבָּהּ.
או נראה לי בס"ד לרמוז אותיות צְּדָקָה צד"י דל"ת קו"ף ה"א אותיות המלוי הם 'אֶלֶף יָדוֹת' כי הצדקה אף על פי שהיא בעשיה אם יהיה לאדם בה מחשבה טובה וקדושה מעלה אותה עד האצילות ששם סוד מספר האלפים ואז ממילא יקבל עליה שכר גדול כערך האצילות ששם מדרגת האלפים וזהו שנאמר 'מִשְׁתַּלֶּמֶת לְפִי גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁבָּהּ' רוצה לומר גמילות חסדים הרמוזה בתוך אותיות צְּדָקָה שהוא 'אֶלֶף יָדוֹת' אשר זה נעשה על ידי כח קדושת המחשבה.
כָּל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, כְּאִלּוּ מִלְּאוֹ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ חֶסֶד. פירש בני ידידי כה"ר יעקב הי"ו על פי מעשה דאותו עשיר שהיה מרבה בצדקה לעניים אך עם בני ביתו מצמצם שלא רצה לקנות מירק של היום אלא של אתמול שהיה מכלכל ביתו במשפט וזהו שאמר כָּל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט רוצה לומר צְדָקָה לעניים וּמִשְׁפָּט לביתו עד כאן דבריו נר"ו.
ומה שאמר 'כְּאִלּוּ מִלְּאוֹ לָעוֹלָם כֻּלּוֹ חֶסֶד' נראה לי בס"ד אותיות 'ארץ' במילואם רמוזים חמשה גבורות שהם חמשה שמות אלקים שעולים ת"ל [חמשה פעמים אלהים [86] עולים 430] ועם חמשה השורש תל"ה [435] שכן ארץ אל"ף רי"ש צד"י מספר המלוי תל"ד ועם הכולל תל"ה.
ובזה פרשתי בס"ד (תהלים מו, ט) 'לְכוּ חֲזוּ מִפְעֲלוֹת יְהוָה אֲשֶׁר שָׂם שַׁמּוֹת בָּאָרֶץ' ולכן התורה מכונית בשם ארץ לרמוז על ידי עסק התורה ימתק שמות אלקים שהם ה׳ גבורות הרמוזים תוך אותיות 'ארץ'.
והנה במיתוק יהיה מספר תל"ד הנזכר מספר י"ד פעמים א"ל שהוא חֶסֶד בסוד (זכריה ד, ב) 'שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת' כמו שכתב הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל, וי"ד פעמים א"ל עולה מספר חֶסֶד ואז יהיה מה שאמר הכתוב (תהלים לג, ה) 'חֶסֶד הֳ' מָלְאָה הָאָרֶץ' והעולם הוא הָאָרֶץ ועושה צדקה ומשפט זוכה למתק הה׳ גבורות שמות אלקים שרמוזים במלוי הארץ שאז יהיה 'חֶסֶד הֳ' מָלְאָה הָאָרֶץ'.
שֶׁמָּא תֹּאמַר: כָּל הַבָּא לִקְפֹּץ קוֹפֵץ פירוש כל הבא לקפוץ ממדת הדין למדת רחמים קופץ שיוכל להפך מדת הדין למדת רחמים? תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים לו, ח) 'מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹקִים' דבר זה לעשות שם אלקים חסד הוא דבר יקר ואין כח בזה אלא לצדיקים.
שֶׁמָּא תֹּאמַר: כָּל הַבָּא לִקְפֹּץ קוֹפֵץ. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר הכתוב (משלי יח, טז) 'מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ וְלִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ', והכונה יש אדם שאין לו יכולת ליתן לצדקה אשר יקבצו הגבאים מן העם אלא דבר מועט ולכן בודאי יכתבו שמו בפנקס לבסוף, אך אם נתן אותה בלב טוב ושמחה יותר מן העשירים שנתנו ממון הרבה נכתב בספר הזכרונות למעלה בראש, וזהו שנאמר יש 'מַתָּן אָדָם יַרְחִיב לוֹ' כי למעלה 'לִפְנֵי גְדֹלִים יַנְחֶנּוּ' אף על פי שמתנתו מעט היא, נמצא זה 'קוֹפֵץ' בספר הזכרונות מלמטה למעלה. ואמר לא כל אדם יזכה לכך אלא רק אותו שהוא נותן בשמחה שלימה וכונה טובה ביותר.
או יובן דמצות הצדקה היא בעשיה אך מי שיש לו כונה ומחשבה יקרה באותה צדקה אז מעלה אותה עד האצילות נמצא זה 'קוֹפֵץ' מן העשיה לאצילות ולאו כל אדם זוכה לכך.
וְכִי יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד וְיֵשׁ תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד? אֶלָּא תּוֹרָה לִשְׁמָהּ, זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד. נראה לי בס"ד ידוע המעשה בעשיה והדיבור ביצירה והכונה שבלב בבריאה והמחשבה שבמוח באצילות, וידוע דארבעה מילואים יש בשם הוי"ה ב"ן בעשיה ומ"ה ביצירה וס"ג בבריאה וע"ב באצילות. והנה שם ע"ב הוא מספר חֶסֶד [72] וההפרש שיש בין לשמה ושלא לשמה הוא בכונה ומחשבה ולכן הלומד תורה לשמה שהיא שלמה במחשבה גם כן אז עולה לאצילות ששם מלוי ע"ב שמספרו חֶסֶד לכן תורה לשמה נקראת 'תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד' ולזה אמר (משלי לא, כו) 'פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה' שהוא בשלימות המחשבה שהוא סוד חכמה לכן נמצא 'וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ' שעולה לאצילות שהוא מלוי ע"ב שעולה חסד.
ובני ידידי כה"ר יעקב הי"ו פירש תורה לשמה אין לקליפות מגע בה ולכן נקראת תורה של חסד שהיא דוגמת החסדים שאין לקליפות יניקה מהם עד כאן דבריו נר"ו.