Chapter 1א׳
1 א

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי (במדבר א, א), זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים לו, ז): מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָמַר רַבִּי מֵאִיר מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן וְאֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן, מָשַׁל אֶת הַצַּדִּיקִים בְּדִירָתָן (יחזקאל לד, יד): בְּמִרְעֶה טּוֹב אֶרְעֶה אֹתָם וּבְהָרֵי מְרוֹם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה נְוֵהֶם, וּמָשַׁל אֶת הָרְשָׁעִים בְּדִירָתָן (יחזקאל לא, טו): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים בְּיוֹם רִדְתּוֹ שְׁאוֹלָה הֶאֱבַלְתִּי כִּסֵּתִי עָלָיו אֶת תְּהוֹם, בַּמֶּה רְשָׁעִים מִתְכַּסִּים כְּשֶׁהֵן יוֹרְדִין לַשְּׁאוֹל, בַּתְּהוֹם. חִזְקִיָּה בַּר רַבִּי חִיָּא אָמַר הַגִּיגִית הַזּוֹ בַּמֶּה מְכַסִּין אוֹתָהּ, בִּכְלִי חֶרֶס, מִמַּהִי בָהּ כְּשֵׁם שֶׁהִיא שֶׁל חֶרֶס כָּךְ מְכַסִּין אוֹתָהּ בִּכְלִי חֶרֶס, כָּךְ הֵן הָרְשָׁעִים, מַה כְּתִיב בָּהֶם (ישעיה כט, טו): וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ, וּלְפִי שֶׁהֵן חֲשׁוּכִין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִידָן לִשְׁאוֹל שֶׁהִיא חֲשׁוּכָה וּמְכַסֶּה עֲלֵיהֶם אֶת הַתְּהוֹם שֶׁהוּא חשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ב): וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, הֱוֵי (תהלים לו, ז): צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, צְדָקָה שֶׁאַתָּה מֵבִיא עַל הָעוֹלָם מְפֻרְסֶמֶת כַּהָרִים הַלָּלוּ. (תהלים לו, ז): מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, מִשְׁפָּט שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה, תְּהוֹם רַבָּה, מָה הַתְּהוֹם בְּסֵתֶר אַף מִשְׁפָּט שֶׁאַתָּה מֵבִיא בְּסֵתֶר. כֵּיצַד, כֵּיוָן שֶׁחָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם, בְּתִשְׁעָה בְּאָב חָרְבָה, וּכְשֶׁמַּרְאֶה לִיחֶזְקֵאל הוּא מַרְאֶה לוֹ בְּאֶחָד בַּחֹדֶשׁ, לָמָּה, שֶׁלֹא לְפַרְסֵם בְּאֵי זֶה, יוֹם חָרְבָה, אֲבָל מִי שֶׁהוּא בָּא לְגַדֵּל יִשְׂרָאֵל, מְפַרְסֵם אֵי זֶה יוֹם, אֵי זֶה מָקוֹם, אֵי זֶה חֹדֶשׁ, אֵי זוֹ שָׁנָה, אֵי זוֹ אִפָּטֶיָאה, (במדבר א, א): לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר, מָה אָמַר לָהֶם (במדבר א, ב): שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

2 ב

דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיה ב, לא): הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר ה' הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה וגו'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, עַל שֶׁאֲמַרְתֶּם לְמשֶׁה (במדבר כא, ה): לָמָּה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר, וְכִי כַּמִּדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, וְכִי כַּמִּדְבָּר עָשִׂיתִי עִמָּהֶם, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיָּצָא לַמִּדְבָּר, שֶׁמָּא מוֹצֵא הוּא שָׁם שַׁלְוָה כְּשֵׁם שֶׁהָיָה מוֹצֵא בַּפָּלָטִין, אוֹ אֲכִילָה אוֹ שְׁתִיָּה, וְאַתֶּם הֱיִיתֶם עֲבָדִים לְמִצְרַיִם, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם, הִרְבַּצְתִּי אֶתְכֶם בַּסִּיגְמָטִין, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יח): וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, מַהוּ וַיַּסֵּב, שֶׁהִרְבִּיצָם כְּדַרְכֵי הַמְּלָכִים, רְבוּצִין עַל מִטּוֹתֵיהֶם, וְלֹא הֶעֱמַדְתִּי לָהֶם שְׁלשָׁה פַּדְגוֹגִין משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, שֶׁבִּזְכוּת משֶׁה הֱיִיתֶם אוֹכְלִים אֶת הַמָּן מַה שֶׁלֹא רָאוּ אָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, ג): וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ. וּבִזְכוּת אַהֲרֹן הִקַּפְתִּי אֶתְכֶם בְּעַנְּנֵי כָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, לט): פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ, וְכַמָּה עַנְנֵי כָּבוֹד הָיוּ מַקִּיפִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, רַבִּי הוֹשַׁעְיָה וְרַבִּי יֹאשִׁיָּה, רַבִּי יֹאשִׁיָּה אָמַר חֲמִשָּׁה, אַרְבָּעָה לְאַרְבַּע רוּחוֹת וְאֶחָד מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם. רַבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר שִׁבְעָה, אַרְבָּעָה לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, וְאֶחָד מִלְּמַעְלָן, וְאֶחָד מִלְּמַטָּן, וְאֶחָד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ לִפְנֵיהֶם רָחוֹק שְׁלשֶׁת יָמִים, וְהָיָה מַכֶּה לִפְנֵיהֶם אֶת הַנְּחָשִׁים וְאֶת הָעַקְרַבִּים וְאֶת הַשְֹּׂרָפִים וְאֶת הַסְּלָעִים, וְאִם הָיָה מָקוֹם נָמוּךְ הָיָה מַגְבִּיהוֹ, וְאִם הָיָה מָקוֹם גָּבוֹהַּ הָיָה מַשְׁפִּילוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתָם מִישׁוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, ד): כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא וְכָל הַר וְגִבְעָה יִשְׁפָּלוּ. וְהַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם, שֶׁאָמְרָה שִׁירָה עַל הַמַּיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, כא): וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם שִׁירוּ לַה', וּבְמֵי בְּאֵר (במדבר כא, יז): אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מְדִינָה וְהוּא מְשַׁלֵּחַ בְּנֵי אָדָם גְּדוֹלִים לְתוֹכָהּ שֶׁיְהוּ נוֹשְׂאִים מַשֹּׂוֹאֵיהֶם וְעוֹשִׂים מִשְׁפְּטֵיהֶם, מִי צָרִיךְ לִהְיוֹת זָקוּק לִמְזוֹנוֹתֵיהֶם לֹא בְּנֵי מְדִינָה צְרִיכִין לִהְיוֹת זְקוּקִין לָהֶם, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא עָשָׂה כֵן אֶלָּא שָׁלַח לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן וּלְמִרְיָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ד): וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת משֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וְאַף עַל פִּי כֵן בִּזְכוּתָן הָיוּ מִתְנַהֲגִין, הַמָּן בִּזְכוּת משֶׁה, תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא בִּזְכוּת משֶׁה, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק משֶׁה (יהושע ה, יב): וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת, וְעַנְּנֵי כָּבוֹד בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, מְנָא לָן, כֵּיוָן שֶׁנִּסְתַּלֵּק אַהֲרֹן מַה כְּתִיב (במדבר כא, ד): וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ, שֶׁהָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ קוֹפַחַת עֲלֵיהֶם. וְהַבְּאֵר בִּזְכוּת מִרְיָם, מַה כְּתִיב (במדבר כ, א): וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם, וּמַה כְּתִיב אַחַר כָּךְ (במדבר כ, ב): וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה, וְהֵיאַךְ הָיְתָה הַבְּאֵר עֲשׂוּיָה, סֶלַע, כְּמִין כַּוֶּרֶת הָיְתָה וּמִתְגַּלְגֶּלֶת וּבָאת עִמָּהֶם בַּמַּסָּעוֹת, וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הַדְּגָלִים חוֹנִים וְהַמִּשְׁכָּן עוֹמֵד, הָיָה אוֹתוֹ הַסֶּלַע בָּא וְיוֹשֵׁב לוֹ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד וְהַנְּשִׂיאִים בָּאִים וְעוֹמְדִים עַל גַּבָּיו וְאוֹמְרִים: עֲלִי בְאֵר, וְהָיְתָה עוֹלָה. וְאַחַר כָּךְ הֵבֵאתִי לָכֶם שַׂלְוִים. הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁמָּא כַּמִּדְבָּר נָהַגְתִּי עִמָּכֶם, אֶלָּא אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה, לֹא אֲנִי בְּיָדִי הָיִיתִי מֵאִיר לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם. דָּבָר אַחֵר, אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה, מַהוּ מַאְפֵּלְיָה, שֶׁמָּא אָמַרְתִּי לָכֶם שֶׁאֲנִי מֵבִיא לָכֶם טוֹבָה וְהִלְקַשְׁתִּי אוֹתָהּ. וְאֵין מַאְפֵּלְיָה אֶלָּא הַלְקָשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, לב): וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה, לֹא נָפַל דָּבָר מִמַּה שֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן אָמַר יְהוֹשֻׁעַ (יהושע כא, מג): לֹא נָפַל דָּבָר מִכֹּל הַדָּבָר הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל הַכֹּל בָּא. (ירמיה ב, לא): מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ, מַהוּ רַדְנוּ לְשׁוֹן מִשְׁנָה הוּא (משנה תרומות י-ג): הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה, אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהַפַּת נִתְבַּשְׁלָה בַּתַּנּוּר וְנִטֶּלֶת מִמֶּנּוּ יְכוֹלָה הִיא לִקָּבַע בַּתַּנּוּר עוֹד, וְאָנוּ הָיִינוּ בְּיָדָם כִּבְתַנּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לא, ט): וְתַנּוּר לוֹ בִּיְרוּשָׁלָיִם, וְהִגְלִיתָנוּ לְבָבֶל, וּמָה אַתְּ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עוֹד. דָּבָר אַחֵר, (ירמיה ב, לא): מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ, מַהוּ רַדְנוּ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (מלכים א ה, ד): כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר. אָמְרוּ לוֹ נִתַּצְתָּ לָנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְסִלַקְתָּ שְׁכִינָתְךָ מִמֶּנּוּ וּמָה אַתְּ מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ וְלוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ, אָמַר לָהֶם וּמִי יִתֵּן לִי וְהָיִיתִי בַּמִּדְבָּר עַכְשָׁו, הֵיכָן כָּל אוֹתָן הַנִּסִּים שֶׁעָשִׂיתִי לָכֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (מלכים א ט, א): מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וגו', הֵיכָן שֶׁהָיִיתִי מִתְקַלֵּס, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, יא): יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ ישְׁבֵי סֶלַע, לְנָשִׂיא שֶׁנִּכְנַס לִמְּדִינָה וְרָאוּ אוֹתוֹ בְּנֵי הַמְּדִינָה וּבָרְחוּ, נִכְנַס לַשְּׁנִיָה וּבָרְחוּ מִלְּפָנָיו, נִכְנַס לְעִיר חֲרֵבָה וְקִדְּמוּ אוֹתוֹ וְהָיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ, אָמַר הַנָּשִׂיא זוֹ הָעִיר טוֹבָה הִיא מִכָּל הַמְּדִינוֹת, כָּאן אֲנִי בּוֹנֶה כֵּס נָאֶה, כָּאן אֲנִי דָר. כָּךְ כְּשֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַיָּם בָּרַח מִלְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיד, ג): הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס, וְכֵן (תהלים קיד, ד): הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים, בָּא בְּמִדְבַּר חָרְבָּה, קִדְּמָה אוֹתוֹ וְקִלְּסָה אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יִשְׂאוּ מִדְבָּר וְעָרָיו חֲצֵרִים תֵּשֵׁב קֵדָר יָרֹנּוּ ישְׁבֵי סֶלַע, אָמַר זוֹ הָעִיר טוֹבָה לִי מִכָּל הַמְּדִינוֹת, בּוֹ אֲנִי בּוֹנֶה כְּנֵסִיָה וְדָר בְּתוֹכָהּ, הִתְחִילוּ שְׂמֵחִים שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּר בְּתוֹכָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לה, א): יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה.

3 ג

דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, עַד שֶׁלֹא עָמַד אֹהֶל מוֹעֵד דִּבֶּר עִמּוֹ בַּסְּנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, ד): וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וְאַחַר כָּךְ (שמות יב, א): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. וְדִבֵּר עִמּוֹ בְּמִדְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, יט): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְיָן. וְדִבֵּר עִמּוֹ בְּסִינַי, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר א, א): וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר. וְכֵיוָן שֶׁעָמַד אֹהֶל מוֹעֵד אָמַר יָפָה הִיא הַצְּנִיעוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ו, ח): וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ, הֲרֵי הוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ בְּאֹהֶל מוֹעֵד. וְכֵן דָּוִד אָמַר (תהלים מה, יד): כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ. בַּת מֶלֶךְ זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יט, ד): וְסִכַּרְתִּי אֶת מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה, אֵלּוּ הֵן הַמַּכּוֹת שֶׁבָּאוּ עַל מִצְרַיִם, (ישעיה יט, ד): וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם, זֶה משֶׁה, שֶׁהָיָה מַלְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת עֹז, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן, לְפִיכָךְ: כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ, זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כח, יג): וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב. מִיכָּן אָמְרוּ אִשָּׁה שֶׁהִיא מַצְנַעַת עַצְמָהּ אֲפִלּוּ הִיא יִשְׂרְאֵלִית רְאוּיָה הִיא שֶׁתִּנָּשֵׂא לְכֹהֵן וְתַעֲמִיד כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מִמִּשְׁבְּצוֹת זָהָב לְבוּשָׁהּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּךְ הוּא כְּבוֹדִי שֶׁאֱהֵא מְדַבֵּר מִלִּפְנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז, פט): וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, אִלּוּ הָיוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם יוֹדְעִים מָה הָיָה הַמִּקְדָּשׁ יָפֶה לָהֶם, קַסְטְרִיּוֹת הָיוּ מַקִּיפִים אוֹתוֹ כְּדֵי לְשָׁמְרוֹ, שֶׁהָיָה יָפֶה לָהֶם יוֹתֵר מִשֶּׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן שְׁלֹמֹה סִדֵּר תְּפִלָּה (מלכים א ח, מא): וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא, וּכְתִיב (מלכים א ח, מג): וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי. אֲבָל כְּשֶׁהוּא בָּא אֵצֶל יִשְׂרָאֵל, מַה כְּתִיב (דברי הימים ב ו, ל): וְנָתַתָּה לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ, אִם הָיָה רָאוּי לוֹ הָיָה נוֹתֵן לוֹ, וְאִם לָאו לֹא הָיָה נוֹתֵן לוֹ. וְלֹא תֹאמַר בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֶלָּא אִלּוּלֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה מָטָר יוֹרֵד, וְלֹא הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת, שֶׁבִּזְכוּתָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְוִיחַ בְּעוֹלָמוֹ, וְלָעוֹלָם הַבָּא אֻמּוֹת הָעוֹלָם רוֹאִין לְיִשְׂרָאֵל הֵיאךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִמָּהֶם, וְהֵן בָּאִין לְהִדָּבֵק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ח, כג): בַּיָּמִים הָהֵמָה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם.

...R’ Yehoshua be Levi said: If the nations of the world knew how good the Holy Temple was for them, they would surround it with fortifications in order to guard it. It was better for them than it was for Israel, just as Shlomo ordered his prayer “And also to the stranger, who is not of Your people Israel…” (Kings I 8:41 and it is written “…and do according to all that the stranger calls You for…” (Kings I 8:43) But when it comes to Israel, what is written? “…and give to each man according to his ways, whose heart You know…” (Chronicles II 6:30) If it was appropriate, He would give, and if not He would not. Don’t say that (they should value) the Holy Temple. Rather, if it were not for Israel the rain would not fall and the sun would not shine, because in their merit the Holy One brings plenty to His world. In the world to come the nations of the world will see how the Holy One is with Israel and they will come to cleave to them, as it says “In those days, when ten men of all the languages of the nations…” (Zechariah 8:23)

4 ד

דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שיר השירים ז, ג): שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, מְדַבֵּר בַּסַּנְהֶדְּרִין שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְהִיא מְשׁוּלָה בַּשֹּׁרֶר, וְלָמָּה מְשׁוּלָה בַּשֹּׁרֶר אֶלָּא מָה הַשֹּׁרֶר הַזֶּה נָתוּן בְּאֶמְצַע הַגּוּף, כָּךְ סַנְהֶדְּרִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל נְתוּנָה בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. (שיר השירים ז, ג): אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג, מַהוּ אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג, שֶׁלֹא הָיוּ חֲסֵרִים אֶחָד מִשְׁלָשְׁתָּן. אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג, מִי שֶׁהוּא מוֹזֵג כָּרָאוּי מוֹזֵג שְׁלִישׁוֹ שֶׁל כּוֹס יַיִן וּשְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם, כָּךְ הָיְתָה סַנְהֶדְּרִין יוֹשֶׁבֶת מִתָּמִיד הַשַּׁחַר עַד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם וְלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶם נִפְנֶה לְצָרְכּוֹ, וּמָה הָיוּ עוֹשִׂים כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מְבַקֵּשׁ לָצֵאת, הָיָה סוֹפֵר, אִם הָיָה שָׁם עֶשְׂרִים וּשְׁלשָׁה הָיָה יוֹצֵא וְאִם לָאו לֹא הָיָה יוֹצֵא, לָמָּה, שֶׁכָּתוּב: אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג, שֶׁלֹא הָיוּ חֲסֵרִים אֶחָד מִשְׁלָשְׁתָּן, לְפִיכָךְ אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג. (שיר השירים ז, ג): בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כַּעֲרֵמָה שֶׁל חִטִּים, מָה הַחִטִּים הַלָּלוּ נִכְנָסוֹת לָאוֹצָר בְּמִנְיַן, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִהְיוּ יִשְׂרָאֵל נִמְנִים בְּכָל שָׁעָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, אֲבָל הַתֶּבֶן וְהַקַּשׁ אֵינָן נִמְנִים וְלֹא נִמְדָדִין, כָּךְ אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִמְשְׁלוּ כַּתֶּבֶן וְכַקַּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פג, יד): כְּקַשׁ לִפְנֵי רוּחַ, וְכֵן (עובדיה א, יח): וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, לָמָּה, שֶׁאֵין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲנָיָה מֵהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, יז): כָּל הַגּוֹיִם כְּאַיִן נֶגְדוֹ, אֲבָל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲנָיָה מֵהֶם, קוֹרִין שְׁמַע, מִתְפַּלְּלִין וּמְבָרְכִין שְׁמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל יוֹם, לְפִיכָךְ נִמְנִים בְּכָל שָׁעָה, לְכָךְ נִמְשְׁלוּ כַּחִטִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים.

5 ה

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קמז, כ): לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, וְכֵן (תהלים קמח, יד): וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַל אִשָּׁה רִאשׁוֹנָה וְלֹא כָתַב לָהּ כְּתֻבָּה, גֵּרְשָׁהּ וְלֹא כָתַב לָהּ גֵּט, כָּךְ לַשְּׁנִיָּה וְלַשְּׁלִישִׁית וְלֹא הָיָה כוֹתֵב לָהֶם כְּתֻבָּה וְלֹא גֵט, אֶלָּא מֶה עָשָׂה רָאָה עֲנִיָּה יְתוֹמָה בַּת אָבוֹת בִּקֵּשׁ לִטֹּל אוֹתָהּ, אָמַר לְשׁוֹשְׁבִינוֹ אַל תִּנְהַג בָּהּ כָּרִאשׁוֹנוֹת, זוֹ בַּת אָבוֹת הִיא, צְנוּעָה הִיא בְּמַעֲשֶׂיהָ וּכְשֵׁרָה, וּכְתֹב לָהּ כְּתֻבָּה בְּאֵי זֶה שָׁבוּעַ בְּאֵי זוֹ שָׁנָה בְּאֵי זֶה חֹדֶשׁ בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ בְּאֵיזוֹ אִיפַּרְכְיָּא, כְּשֵׁם שֶׁכָּתוּב בְּאֶסְתֵּר (אסתר ב, טז): וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּרָא לְדוֹר הַמַּבּוּל וְלֹא כָתַב אֵימָתַי בְּרָאָן, הֶעֱבִירָן מִן הָעוֹלָם וְלֹא כָּתַב אֵימָתַי הֶעֱבִירָן, אֶלָּא (בראשית ז, יא): בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וְכֵן לְדוֹר הַפְלָגָה וְכֵן לַמִּצְרִים לֹא הָיָה כוֹתֵב אֵימָתַי נִבְרְאוּ וְאֵימָתַי מֵתוּ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֵינִי נוֹהֵג בְּאֵלּוּ כְּאוֹתָן הָרִאשׁוֹנִים, אֵלּוּ בְּנֵי אָבוֹת הֵם, בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵךְ כְּתֹב לָהֶם בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ וּבְאֵיזוֹ שָׁנָה בְּאֵיזוֹ אִיפַּרְכִיָּא וּבְאֵיזֶה עִיר רוֹמַמְתִּי קַרְנָם וְנָתַתִּי לָהֶם תְּלוּי רֹאשׁ, לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, הֲרֵי אִיפַּרְכִיָּא. בְּאֹהֶל מוֹעֵד, הֲרֵי מְדִינָה. בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, זוֹ שָׁנָה. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, זֶה הַחֹדֶשׁ. בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ, הֲרֵי נִכְתְּבָא אוֹפָטֶיָאה, לָמָּה (במדבר א, ב): שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, וּמֶה עָשָׂה, וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ.

6 ו

דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה, אַשְׁרָיו שֶׁל משֶׁה, שֶׁשִּׁשִּׁים רִבּוֹא עוֹמְדִים, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִים וְהַזְּקֵנִים הַכֹּל עוֹמְדִים שָׁם, וּמִכֻּלָּם לֹא נִדְבַּר אֶלָּא עִם משֶׁה.

7 ז

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי (במדבר א, א), לָמָּה בְּמִדְבַּר סִינַי, מִכָּאן שָׁנוּ חֲכָמִים בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים נִתְּנָה הַתּוֹרָה, בָּאֵשׁ, וּבַמַּיִם, וּבַמִּדְבָּר. בָּאֵשׁ מִנַּיִן (שמות יט, יח): וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ וגו'. וּבַמַּיִם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, ד): גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם. וּבַמִּדְבָּר מִנַּיִן וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, וְלָמָּה נִתְּנָה בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים הַלָּלוּ, אֶלָּא מָה אֵלּוּ חִנָּם לְכָל בָּאֵי הָעוֹלָם כָּךְ דִּבְרֵי תוֹרָה חִנָּם הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נה, א): הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, אֶלָּא כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה עַצְמוֹ כַּמִּדְבָּר, הֶפְקֵר, אֵינוֹ יָכוֹל לִקְנוֹת אֶת הַחָכְמָה וְהַתּוֹרָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּמִדְבַּר סִינָי.

"And God spoke to Moses in the Sinai Wilderness" (Numbers 1:1). Why the Sinai Wilderness? From here the sages taught that the Torah was given through three things: fire, water, and wilderness. How do we know it was given through fire? From Exodus 19:18: "And Mount Sinai was all in smoke as God had come down upon it in fire." How do we know it was given through water? As it says in Judges 5:4, "The heavens dripped and the clouds dripped water [at Sinai]." How do we know it was given through wilderness? [As it says above,] "And God spoke to Moses in the Sinai Wilderness." And why was the Torah given through these three things? Just as [fire, water, and wilderness] are free to all the inhabitants of the world, so too are the words of Torah free to them, as it says in Isaiah 55:1, "Oh, all who are thirsty, come for water... even if you have no money." Another explanation: "And God spoke to Moses in the Sinai Wilderness" — Anyone who does not make themselves ownerless like the wilderness cannot acquire the wisdom and the Torah. Therefore it says, "the Sinai Wilderness."

8 ח

דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, שִׁשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לוֹ, הַר אֱלֹהִים, הַר בָּשָׁן, הַר גַּבְנֻנִּים, הַר מוֹרִיָה, הַר חוֹרֵב, הַר סִינַי. הַר אֱלֹהִים לָמָּה, שֶׁיָּשַׁב בּוֹ הָאֱלֹהִים בַּדִּין, שֶׁנֱּאֱמַר (שמות כא, א): וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים. הַר בָּשָׁן, שֶׁבָּא שָׁם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הַר גַּבְנֻנִּים, הַר שֶׁפָּסַל כָּל הֶהָרִים, כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה אוֹמֵר (ויקרא כא, כ): אוֹ גִּבֵּן אוֹ דַּק. הַר חָמַד, שֶׁחָמַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵישֵׁב שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, יז): הָהָר חָמַד אֱלֹהִים לְשִׁבְתּוֹ. הַר חוֹרֵב, שֶׁעָלָיו נִשְׁמְטָה הֶחָרֶב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ, י): מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת, (במדבר לה, טז יח): מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ. הַר סִינַי, שֶׁבּוֹ נִשְׂנְאוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנָתַן לָהֶם אִיפּוֹפָסִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס, יב): וְהַגּוֹיִם חָרֹב יֶחֱרָבוּ, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, וְהַגּוֹיִם מֵחוֹרֵב יֶחֱרָבוּ, שֶׁנָּטְלוּ אִיפּוֹפָסִים שֶׁלָּהֶם.

9 ט

דָּבָר אַחֵר, וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי. אָמַר לוֹ (במדבר א, ב): שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל לֹא חִבַּבְתִּי בְּרִיָּה יוֹתֵר מִכֶּם, לְכָךְ נָתַתִּי לָכֶם תְּלוּי רֹאשׁ, וְדִמִּיתִי אֶתְכֶם לִי, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁיֵּשׁ לִי תְּלוּי רֹאשׁ עַל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט, יא): לְךָ ה' הַגְּדֻלָּה, כָּךְ לָכֶם עָשִׂיתִי לִהְיוֹת לָכֶם תְּלוּי רֹאשׁ, לְכָךְ נֶאֱמַר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (תהלים קמח, יד): וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים כח, א): וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.

10 י

וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וגו' (במדבר א, מו), אַתְּ מוֹצֵא הַמִּנְיָן הַזֶּה שָׁוֶה לַמִּנְיָן שֶׁנִּמְנוּ יִשְׂרָאֵל בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לח, כה): וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה וגו', וְהוּא הָיָה בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה, שֶׁהֲרֵי כְּשֶׁקִּבְּלוּ עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת מִיָּד עָלָה משֶׁה לְקַבֵּל הַלּוּחוֹת, וְחָטְאוּ עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל, וּמִיָּד עָשׂוּ מִשְׁכָּן וְהוּקַם בְּאֶחָד בְּנִיסָן בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות מ, יז): וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, וְאֵימָתַי הָיָה הַמִּנְיָן הַזֶּה, בְּאֶחָד בְּאִיָּר בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר א, יח): וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ וגו', בְּאוֹתוֹ מִנְיָן שֶׁמְּנָאָן כְּשֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן כַּמָּה הָיוּ (שמות יב, לז): שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף, וּכְשֶׁבָּא לִמְנוֹתָן בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי הוּא מוֹצֵא אוֹתָן יְתֵרִים שְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים אֵלּוּ הַיְתֵרִים אִם מוֹנֶה לָהֶם עֶשְׂרִים מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁל שָׁנָה שְׁנִיָּה לִיצִיאָתָם מִמִּצְרַיִם, אוֹ מוֹנֶה לָהֶם עֶשְׂרִים מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהוּא רֹאשׁ חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי וְהִיא שָׁנָה רִאשׁוֹנָה לִיצִיאָתָם מִמִּצְרָיִם. צֵא וּלְמַד מִן הָאֲדָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לח, כה כו): וְכֶסֶף פְּקוּדֵי הָעֵדָה מְאַת כִּכָּר וגו' בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל וגו', אֵימָתַי הֵבִיאוּ הַשְּׁקָלִים מִמָּחֳרַת יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלִשְׁנֵי בְּקָרִים הֵבִיאוּ כָּל הַנְּדָבָה לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לו, ג): וְהֵם הֵבִיאוּ אֵלָיו עוֹד נְדָבָה וגו', וְאִם אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלֹא מָנוּ לְאוֹתָן שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁהָיוּ פָּחוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים לֹא מָנוּ לָהֶם עֶשְׂרִים שָׁנָה עַד חֹדֶשׁ נִיסָן שֶׁל שָׁנָה שְׁנִיָּה, אִם כֵּן אַתְּ מוֹצֵא בַּשְּׁקָלִים שְׁלשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים שְׁקָלִים יְתֵרִים, אֶלָּא מַה יֵּשׁ לְךָ לוֹמַר מִתִּשְׁרֵי מָנוּ לָהֶם עֶשְׂרִים שֶׁהוּא רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִבְרִיָּתוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, וּלְכָךְ כָּלַל הַחֶשְׁבּוֹן כָּךְ, לְהוֹדִיעֵנוּ שֶׁהֲרֵי נִכְנְסוּ חֹדֶשׁ אֶחָד בְּשָׁנָה שְׁנִיָּה לְצֵאתָם מִמִּצְרַיִם וְלֹא נִתּוֹסְפוּ אוֹתָן שֶׁל עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמִנְיָנָם עַל אוֹתָן שֶׁנָּתְנוּ לְאַדְנֵי הַמִּשְׁכָּן, לוֹמַר לָךְ שֶׁאֵין מוֹנִין לָהֶן מִנִּיסָן אֶלָּא מִתִּשְׁרֵי.

11 יא

וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם וגו' (במדבר א, מז), בָּא הַכָּתוּב לוֹמַר לְפִי שֶׁלֹא אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה בַּתְּחִלָּה שֶׁיִּמְנֶה שֵׁבֶט לֵוִי, שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁלֹא מָנָה נָשִׂיא לְשֵׁבֶט לֵוִי בְּשָׁעָה שֶׁמָּנָה נְשִׂיאֵי הַשְּׁבָטִים, אַף משֶׁה לֹא מְנָאוֹ שֶׁכָּךְ אָמַר משֶׁה אִלּוּ הָיָה חֶפְצוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאֶמְנֶנּוּ הָיָה אוֹמֵר לִי, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם וגו' שֶׁלֹא רָצָה לִמְנוֹתָן. מִיָּד הָיָה משֶׁה עוֹמֵד תָּמֵהַּ לָמָּה לֹא צִוָּהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִמְנוֹת שִׁבְטוֹ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ אִם מוֹנֶה אִם לָאו, רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא תָּמֵהַּ מִיָּד פֵּרַשׁ לוֹ לָמָּה לֹא צִוָּהוּ לִמְנוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר א, מח מט): וַיְדַבֵּר ה' וגו' אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וגו', אָמַר רַבִּי פִּינְחָס בַּר אִידֵי, מַה כְּתִיב בְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר (במדבר א, ב): שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רוֹמֵם אֶת רֹאשׁ, גַּדֵּל אֶת רֹאשׁ, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ, כְּאָדָם הָאוֹמֵר לַקּוֹסְטִינָר סַב רֵישֵׁיהּ דִּפְלַן, כָּךְ נָתַן רֶמֶז, לָמָּה שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ, שֶׁאִם יִזְכּוּ יַעֲלוּ לִגְדֻלָּה, כְּמָה דְּתֵימָא (בראשית מ, יג): יִשָֹּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשֶׁךָ וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ, אִם לֹא יִזְכּוּ, יָמוּתוּ כֻּלָּם, כְּמָה דְּתֵימָא (בראשית מ, יט): יִשָֹּׂא פַרְעֹה אֶת רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְתָלָה אוֹתְךָ עַל עֵץ, וְהָיָה גָּלוּי לִפְנֵי הַמָּקוֹם שֶׁיָּמוּתוּ כֻּלָּם בַּמִּדְבָּר וְיִנָּטְלוּ רָאשֵׁיהֶן, לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי וגו' בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין אַתָּה מוֹנֶה אוֹתָן, אֲבָל לְעַצְמָן מְנֵה אוֹתָן, לָמָּה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם נִמְנֶה שֵׁבֶט לֵוִי עִם יִשְׂרָאֵל וּמִתְעָרֵב עִמָּהֶם יָבוֹא מַלְאַךְ הַמָּוֶת לַהֲרֹג אֶת יִשְׂרָאֵל וְהַגְּזֵרָה יוֹצֵאת עֲלֵיהֶם שֶׁלֹא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ אֶלָּא מֵתִים בַּמִּדְבָּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יד, כט): בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִגְרֵיכֶם וְכָל פְּקֻדֵיכֶם לְכָל מִסְפַּרְכֶם, וְהוּא מוֹצֵא לְשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי מְעֹרָב עִמָּהֶם וְהֵם מִתְעָרְבִים עִם יִשְׂרָאֵל לָמוּת, לְפִיכָךְ לֹא מָנָה אוֹתָן עִם יִשְׂרָאֵל אֶלָּא הִפְרִישָׁם בַּמִּנְיָן, וּלְכָךְ אַף בַּלָּשׁוֹן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן בְּיִשְׂרָאֵל, שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ, לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן אֶלָּא (במדבר ג, טו): פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי.

12 יב

דָּבָר אַחֵר, אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד, לָמָּה לֹא נִמְנוּ עִם יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי פָּלָטְיָנִין הָיוּ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לִגְיוֹנוֹת הַרְבֵּה וְאוֹמֵר לַפְּרוֹפָּסִיטוֹט לֵךְ מְנֵה אֶת הַלִּגְיוֹנוֹת חוּץ מִן הַלִּגְיוֹן הָעוֹמֵד לְפָנַי. לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי וגו' בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֵין אַתָּה מוֹנֶה אוֹתָן, אֲבָל לְעַצְמָן מְנֵה אוֹתָן, שֶׁאֵין שִׁבְחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ שֶׁיִּמָּנֶה לִגְיוֹנוֹ עִם הַלִּגְיוֹנוֹת, לְפִיכָךְ נִמְנוּ יִשְׂרָאֵל לְעַצְמָן וְשֵׁבֶט לֵוִי לְעַצְמָן, וּמִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁמִּטַּעַם הַזֶּה אָמַר לוֹ, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו (במדבר א, נ): וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וגו'. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וגו', נִתְיָרֵא משֶׁה וְאָמַר שֶׁמָּא יֵשׁ פְּסוּל בְּשִׁבְטִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ שֶׁאֶמְנֶנּוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֹא אָמַרְתִּי לְךָ כֵּן אֶלָּא לְהוֹצִיאָן מִן הַגְּזֵרָה שֶׁלֹא יָמוּתוּ עִמָּהֶם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָֹּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָמָּה, שֶׁהַלְוִיִּם שֶׁלִּי הֵן (במדבר ג, יב מה): וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם, שֶׁכָּל מִי שֶׁהוּא מְקָרֵב אוֹתִי אֲנִי מְקָרְבוֹ, הֵם קֵרְבוּ עַצְמָן לִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, כו): וַיֹּאמֶר משֶׁה מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי, הֵן קֵרְבוּ אוֹתִי וַאֲנִי מְקָרְבָן, וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. וְלֹא עוֹד אֶלָּא לְפִי שֶׁנִּמְצְאוּ עִמִּי נֶאֱמָנִים, שֶׁשָּׁמְרוּ אַזְהָרָתִי (שמות כ, ג): לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וגו', לְפִיכָךְ הֵן רְאוּיִין שֶׁיִּהְיוּ נֶאֶמְנֵי בֵּיתִי. וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם וגו', וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קא, ו): עֵינַי בְּנֶאֶמְנֵי אֶרֶץ לָשֶׁבֶת עִמָּדִי, אַתְּ מוֹצֵא כָּל מִי שֶׁנִּבְדַּק בְּדָבָר, הַמָּקוֹם אֲהֵבוֹ לְעוֹלָם, שֶׁכֵּן אַתָּה מוֹצֵא בִּיהוֹשֻׁעַ שֶׁנִּבְדַּק בַּעֲמָלֵק וְעָשָׂה בּוֹ כַּתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, יג): וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ וגו' אָמַר לוֹ הַמָּקוֹם מִשִּׁבְטְךָ אֲנִי מַעֲמִיד פּוֹרֵעַ לַעֲמָלֵק לְעוֹלָם, (שופטים ה, יד): מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק. שָׁאוּל שֶׁנִּבְדַּק וְלֹא נִמְצָא נָאֶה בְּפִקּוּדוֹ, אֶלָּא (שמואל א טו, ט): וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם, הֶחֱזִירוֹ לְאַחוֹרָיו וְנִטְּלָה הֵימֶנּוּ מַלְכוּתוֹ, (שופטים ה, יד): אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין, וְאַף הַשֵּׁבֶט הַזֶּה בְּדַקְתִּיו וְנִמְצְאוּ שְׁמוּרִים וְנָתְנוּ נַפְשָׁם עַל קְדֻשַּׁת שְׁמִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, כז כח): שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ וגו' וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה וגו' (דברים לג, ט): הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ וגו', אַף כָּן אֲנִי מְקָרְבָן וְעוֹשֶׂה אוֹתָן בְּנֵי פְּלָטִירִי וַאֲנִי מַאֲמִין קְדֻשָּׁתִי וְתַשְׁמִישׁ בֵּיתִי עֲלֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם וגו', לָמָּה שֶׁהֵם נֶאֱמָנִים לִי. אַף בִּשְׁעַת פֵּרוּקוֹ וַהֲקָמָתוֹ אֵינִי חָפֵץ בַּאֲחֵרִים שֶׁיִּפְרְקוּהוּ וִיקִימוּהוּ אֶלָּא הֵם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר א, נא): וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן וגו', יָכוֹל הַמִּצְוָה עַל הַלְוִיִּם אֲבָל אִם עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל רְשׁוּת, תַּלְמוּד לוֹמַר (במדבר א, נא): וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים קא, ג): עֲשׂה סֵטִים שָׂנֵאתִי וגו', אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁסָּטוּ מֵאַחֲרֵי הַמָּקוֹם וְעָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל וּשְׂנָאָן הַמָּקוֹם לִהְיוֹת גִּזְבָּרִין שֶׁלּוֹ, וְלֹא תֹאמַר שֶׁלֹא יִגְעוּ בוֹ יִשְׂרָאֵל בִּשְׁעַת מַסָּעוֹת אֶלָּא אַף בִּשְׁעַת הַמַּחֲנוֹת לֹא יִקְרְבוּ אֵלָיו אֶלָּא בְּנֵי לֵוִי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר א, נב נג): וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וגו' וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת, וְלָמָּה אֲנִי מַזְהִירָן שֶׁיַּרְחִיקוּ יִשְׂרָאֵל עַצְמָן מִן הַמִּשְׁכָּן, כְּדֵי שֶׁלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עֲלֵיהֶן, שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לְהִתְקָרֵב אֶצְלוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר א, נג): וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲבָל הַלְוִיִּם הֵם יִשְׁמְרוּהוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר א, נג): וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת, (במדבר א, נד): וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה כֵּן עָשׂוּ, שֶׁרִחֲקוּ עַצְמָן מִן הַמִּשְׁכָּן וְנָתְנוּ מָקוֹם לַלְוִיִּם לַחֲנוֹת סָבִיב לַמִּשְׁכָּן.