Deuteronomy 10:10 דברים י׳:י׳
1 א

אנכי עמדתי בהר [וגו'] ארבעים יום. לקבל הלוחות אחרונות ולהרבות תחינתי לפני הק' שימחול עון העגל לגמרי:

2 ב

וישמע [ה'] אלי גם בפעם ההיא. ומחל לגמרי והביא לוחות אחרונות. ובשורת המחילה ביום הכפורים ונקבע להיות יום מחילה וסליחה. כי ק"כ ימים ממתן תורה עד יום הכפורים. כי בששה בסיון ניתנה תורה והתחילו ארבעים שעמד לקבל לוחות ראשונות בז' בו, כדאמרי' בשבעה עלה, הרי כ"ד מסיון וי"ו מתמוז. הרי ארבעים. וירד בי"ז בתמוז ונשתברו הלוחות מפני העגל. ועלה בי"ח והתפלל על העון ועמד ארבעים, י"ב מתמוז וכ"ח מאב, הרי ארבעים שניים. ובו ביום אמר הק' פסול לך. וביום כ"ט באב עלה לקבל הלוחות האחרות ועמד ארבעים, ב' מאב וכ"ט מאלול וט' מתשרי, הרי ארבעים שלישיים. וירד בעשירי בתשרי. ופסח מצרים היה בחמשי בשבת, שהרי בעשור לחודש שלקחו איש שה לבית אבות לשחוט והיה גוררין תועבת מצרים לשחוט לעיניהם ולא אמרו דבר, היה בשבת, ולכך נקרא שבת הגדול מפני אותו נס. וארבעה עשר היה ברביעי. פסח בחמישי וי"ז בתמוז באים ביום אחד. נמצא הלוחות הראשונות באו בחמישי בשבת, וראש השנה בשבת, ויום הכפורים ביום ב', ובאו לוחות האחרונות ביום ב'. ולפי שהלוחות ביום ה' וביום ב', הוקבעו לקרות בהם בתורה שלא יהיו ג' ימים בלא תורה. ולא בחרו יום ג' ויום ד' אלא יום ב' ויום ה', ורמז דרשו ה' ב'ה'מצאו, ב"ה שנמצאת לכם התורה. ואז בית דין יושבין שמתוך שבאים לשמוע התורה באים לדון. ונתתי אני בכו"ר שו"ר סימן בצדק תשפוט עמיתך. כי צדק משמש בתחיל' יום ה' בשעה ראשונה ובשנייה של ליל ב' כדאמרינ' בשבת ח"ל"ם כ"צנ"ש בימים, כ"צנ"ש ח"לם בלילות. ואחר כל זאת אמר לי לך נחה את נעם ולא קצה בך נפשו: