Beit Meir on Shulchan Arukh, Even HaEzer
Introduction הקדמה
1 א

חסדי י"י אזכיר תהילות י"י. כעל כל אשר גמלני י"י ורב טוב לבית ישראל אשר גמלני כרחמיו וכרוב חסדיו. לתת לנו תורת אמת זה תורה שבכתב. וחיי עולם נטע בתוכנו זה תורה שבעל פה. וטוב עין הוא יבורך זה משה רבינו ע"ה שנהג בה טובת עין ונתן לנו פלפולא להבין דבר מתוך דבר. ועל כל זאת אודה יה ששם חלקי מיושבי ביהמ"ד מעודי עד היום הזה. אשר בצאתי מרחם אמי גדלוני הורי (ה"ה אאמ"ו התורני המופלא מו' יהודה ליב זצ"ל וא"מ הצנועה והחסידה מ' גיטיל ע"ה) על התורה ועל העבודה עד היותי בר תליסר שנין אז השיאו לי אשה מק"ק פוזנן הצנועה מ' מרים ע"ה בת נדיב הק' מו' נטע ג"צ (ממנה זכיתי לפרי בטן בני הק' ר' ליפמן ש"י שבק"ק ליסא) אף הוא מהונו הפריש ומגמותיו שם שאהי' מחובשי ב"ה ומדרכי העולם מופרש עד היותי כבר עשרים אחרי כן כי מתה עלי אשתי הראשונה תקעתי אהלי בק"ק ליסא ע"י שהזדמן לי י"י משום זיווג שני כאשר נמצאתי לפניו הגון היא האשה אשר עמדי הצנוע' הרבנית מ' סעריל תי' בת התורני המופלא מו' חיים ווינר דיין. היא עשתה בחפץ כפיה ואני הייתי טמון ארבע עשר שנים בבית מדרשי ובדיבוק חברים חריפים ובקיאים יראי השם נתחברתי ובהוויות דאביי ורבא עסקנו עד כי לחדרי היכלי משכן פוסקים ראשונים ואחרונים ירדנו. משם נתקבלתי לרב ומורה בק"ק מעזריטש שבמדינות פ"ג ולא ישבתי שם יותר מקרוב ל"ד שנים והמסבב סיבות הכרחני לצאת משם. ואני מחצתי ואני ארפא נאם י"י הכין מיד כסאי לשבת פה ק"ק ק"ב נ"מ. ואם אמנם הלא מצער היא ותחי נפשי בצילם חמדתי וישבתי זה תליסר שנין במנוחה נכונה. להגות באמרי בינה. ובני הבחור חריף ובקי מו' יהודא ליב זצ"ל אשר י"י נתן וי"י לקח יהי שם י"י מבורך כאשר באתי הנה הי' בר עשר תחלה הייתי לו מלמד להועיל ובמעט זמן היה לי תלמיד חבר המועיל בר חמיסר נכי חד יומא הוה כד שביק חיים לכל חי ואזל לעלמא דקשוט (וארשום פה משמו ב' דברים למשמרת להיות שפתותיו קבר דובבת שבת פ"ז תניא ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה עמו הוסיף יום אחד מדעתו ופירש מן האשה ושבר את הלוחות פירש מן האשה מה דרש נשא ק"ו בעצמו אמר ומה ישראל שלא דבר שכינה עמהם אלא שעה אחת וקבע להם זמן אמרה תורה אל תגשו אל אשה אני שכל שעה ושעה שכינה מדברת עמי על אחת כמה וכמה והקשו תו' וא"ת מה קאמר דהוסיף מדעתו דאוריי' הוא דק"ו ניתן לידרש. ובתכ"ד אמר אבי מורי א"י מה ק' לתו' הא ראיתי בתורת כהנים מדין ק"ו כיצד ויאמר י"י אל משה ואביה ירוק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים ק"ו לשכינה י"ד יום ומביא המדות אהרן פי' רש"י מק"ו כיצד מנין שהתורה נתנה לידרוש בק"ו ומסכים לפירושו דלא כפי' רשב"ם ע"ש הרי טרם שנאמר זה לא ידענו שהתורה נתנה לדרוש בק"ו נמצא כשפירש מן האשה ושבר את הלוחות שהי' שנה מקודם הי' מ"ר דן הק"ו מדעת עצמו והיינו דמדעתו "ואולם מצינן זבחים ק"א דאף אהרן כבר דן ק"ו לאסור בקדשי דורות אונן ממעשר אך שם הניחו התו' בתימה דמה למעשר שכן טעון כסף צורי וביבמות ע' ע"ב ד"ה דפסח משנו תמיה זו דעיקר הילפותא לאו בק"ו זה כ"א בהיקש דזאת התורה ולפ"ז דבל"ז הק"ו לאו דוקא שפיר אף י"ל דאהרן כבר קיבל ממשה ממה ששיבר הלוחות דיש לדרוש בק"ו וק"ל ועמדתי משתומם והודיתי לו בני יפה הקשית וע"כ לדחוק מפני שביבמות דמשני הסוגי' דלהכי ב"ה לא ילפי ממשה אמרי לך עשה מדעתי' הוא דעביד מוכרחים התו' בל"ז לבא דלאו ק"ו גמור הוא דאל"כ לא משני מידי מפרשו נמי כל העניני ק"ו ע"ד זה. וכדבריו ממש מצאתי אחרי מותו באבות דר"נ פ"ב דאיתא שם על שבירת לוחות בל"ז כך הי' משה הצדיק דן ק"ו מעצמו אמר וכו'. ובלמדי אתו מס' יבמות ע"ב ע"א דמסיק הסוגי' תיובתא דר"ה ומביא רש"י גירסא מסייע לר"ה והיא הסכמת הפוסקים כר"ה ענה ואומר אבי מורי לגירס' זו יש ראי' להסוברים ספק דאוריי' ד"ת לחומרא אף בדלא אתחזיק לאיסור דהא מה דתנאי משוך אוכל לגירס' זו היינו אך ד"ת הא מדרבנן אסור וא"כ מה דנאמר תו טומטום אינו אוכל ע"כ היינו ד"ת דאל"ה מה בינו למשוך והרי טומטום ספק ערל דליתא גבי' חזקת איסור וש"מ כנ"ל ולענ"ד דבר גדול דיבר וצ"ע להחולקים) ויהי אחרי מותו ואני נשארתי לבדי לקחתי מבית הספר בני הנשאר לי הבחור החשוב ר' חיים שי' אתו הגיתי בתורת י"י יום ולילה עד הבאתי אותו שיכולתי לישא וליתן וללון עמו בעמק הלכה ובזה ת"ל כליתי ימי ועד הנה עזרוני י"י שלא משתי מתוך האהל של תורה ועכ"ז לא נעלם מאתי מך ערכי מטעם וסברה דעתי נבערה מזכרון בקיאות נפשי נגזרה אם כן כהוגן וכשורה בלי ספק רבים וכן שלמים יתמרמרו ויתלחשו בלשונם באמירה. מי זה אשר כאוב מארץ נשא קולו להעתיר עלינו דברים וכי לאורו אנו צריכים הלא השולחן הטהור עם פרי מגדים לפנינו ערוך ומה בדבריו תועלת צריך אין זה להגדיל התורה ולהאדירה אלא לגרעה ולחסרה שזמן תכלה בעיון זה הספר יותר הגון לבלותו בהנותן אמרי שפר גמרא ופוסקים. וכל זה אמת וברור שראוי ברישא לגמור וחלילה אין כוונתי שהלומדים יגרסו דברי בתדירא ומה"ט אף אני נמנעתי מלהסיב דברי סביב להש"ע. אך דברי יהיו בקרן זויות לבד כרך ולעת חפץ כל הרוצה לע' בו יבא ויעיין: ומודעא רבא לאורייתא שלא כתבתי דברי להורותם כי ידעתי שאין היחיד מכריע ואני אין איש אתי ובפרט קטן הערך כמוני ולא באתי אלא להעיר לבבות המעיינים ולפלפל בדברי הראשונים ואחרונים ולא נצרכא אלא לפלפולא בעלמא ולהכי לא גמרתי שום דבור אף כי לפעמים גליתי נטיות דעתי העניי' לאחת מן הקצוות לרוב הפעמים סיימתי וצ"ע: ורובו ככולו שאף במקומות מעוטים שלא כתבתי וצ"ע הכי כונתי אלא שפולטתו הקולמס ומלבד זה כל עניני חלק א"ע ההוראה לא לכל מסורה כ"א לחכמים גדולים מורי הוראות גאוני הזמן אשר קטנם עבה ממתני ומי פתי יסור הנה להורות או לסמוך על הכרעת דעת קטן כמוני כי אם את אשר יבחר ויקרב במחשבתו הטהורה על בנתו ישען ויורה יורה ואשר ימלא עול יזרק הלאה ויפגל עד כה מלתי. לשום התנצלותי שלא לסבב חובתי ועדיין פש לחשדני שלא לשם שמים כוונתי לזה אמינא אף ההוא גברא גופיה בההוא פחדא יתיב ולבו חלל בקרבו ופוסח על שתי הסעיפי' אם לחשות או לדבר מן הספק אם המחשבה זכה וברורה. אם פתוכי סיגים בקרבה: אמנם שמתי לי למגן ולמסתר מאמר"ם ז"ל לעולם יעסוק אדם וכו' אף שבחד צד נסתר אם הכונה לקטנר חי י"י לבאות כי מההוא צד בודאי לבי נקי ובר ומעתה אין להאשים ההולך בדרך המזמר זמירות קדושי' שהתפלל אגור' באהלך עולמים וכהנה מאמרים רבים בתלמוד מפוזרים: חכמינו הנבונים אחריו האירו נתיבים נוסף לזה מצאתי מאמר סוף מס' דרך ארץ זוטא אמר ר' יוסי טבא תלת ווי לחדא דאזלא ולא אתי (וע' מס' שבת קנ"ב ואף אלו רציתי לשלוח יד ולהגי' כמו התם אינו במקום הזה דבר הלמד מענינו כמו שם) ופרשתיו לי טבא תלת עולמות עולם הזה ועולם הבא דנשמות ועולם הבא דתחיי' ווי לחדא היינו עולם הזה שהוא עולם המעשה דאזלא כל יום ולא אתיא זאת אשיב אל לבי טוב לי שלא אסיג אחור כי אם לקרב אל המלאכה אולי אזכה שיאמר בשמי דבר אחד שכוונתי להלכה ומה' אשא ברכה ויקוים בי מקרא שכתוב כי לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם אמן: