Bava Kamma 24a:8בבא קמא כ״ד א:ח
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Bava Kamma 24a:8"
Toggle Reader Menu Display Settings
24aכ״ד א

ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כל שכן אמרו ליה זבה תוכיח שריחקה ראיותיה טמאה קירבה ראיותיה טהורה

When the ox performs its gorings at intervals, its owner is liable; if it performs its gorings successively, is it not all the more so that its owner is liable? They said to Rabbi Meir: The halakha with regard to a woman who experiences a discharge of uterine blood after her menstrual period [zava] will prove that your a fortiori inference is invalid: If her sightings occur at intervals, i.e., if she sees a flow of uterine blood on three consecutive days, she becomes ritually impure; while if her sightings were consecutive, for example if all three occurred on the same day, she remains pure.

אמר להן הרי הוא אומר (ויקרא טו, ג) וזאת תהיה טמאתו בזובו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים

Rabbi Meir said to them: The case of the zava does not disprove my opinion, because the verse states in reference to the parallel halakha of a man who experiences a gonorrhea-like discharge [zav]: “And this shall be his ritual impurity when he has a discharge” (Leviticus 15:3). The word “this” emphasizes that in this matter the halakha requires following the instructions of the verse precisely as they were recorded, and in this case the verse associates the impurity of the zav with the number of sightings of discharges the man observed, and it associates the impurity of the zava with the number of days during which she experienced sightings of blood, as it says: “Many days” (Leviticus 15:25). By contrast, with regard to the goring ox, the a fortiori inference remains in place.

ממאי דהאי וזאת למעוטי זבה מראיות אימא למעוטי זב מימים אמר קרא (ויקרא טו, לג) והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש זכר לנקבה מה נקבה בימים אף זכר בימים

The Gemara asks about this interpretation: From where is it determined that this additional phrase: “And this,” serves to exclude a zava from having her status determined by individual sightings of blood, associating it instead with the number of days on which she experienced bleeding? Say instead that it serves to exclude the zav from having his status determined by sightings on separate days, indicating that he will be rendered a zav only if he experienced three discharges on a single day and not on separate days. The Gemara answers: The verse states elsewhere: “And one who has a discharge, whether it be a man or a woman” (Leviticus 15:33). The verse juxtaposes the ritual impurity of a male to that of a female to teach that just as the female’s ritual impurity is caused by sightings on multiple days, so too the ritual impurity of a male can be caused by sightings on multiple days.

ולקיש נקבה לזכר מה זכר בראיות אף נקבה בראיות הא מיעט רחמנא וזאת

The Gemara asks: The derivation from the verse could just as easily lead to the opposite conclusion. But let him compare the female to the male; just as a male becomes ritually impure based on the number of sightings, even if they all occur on the same day, so too should a female become ritually impure based on the number of sightings, even on the same day. The Gemara answers: But the Merciful One excluded this possibility by making use of the term “and this.”

ומה ראית מסתברא קאי בראיות ממעט ראיות קאי בראיות ממעט ימים

The Gemara asks: And what did you see to make you exclude associating the ritual impurity of women with the number of sightings, rather than excluding associating the ritual impu-rity of men with the number of days? The Gemara answers: It stands to reason that this is so, as the context of the verse deals with sightings, and therefore an additional phrase serves to exclude sightings, but can you say that in a context where it deals with sightings it excludes days? The exclusionary term “and this” appears in the section discussing the halakhot of the zav, in the context of which it mentions sightings and not days, and therefore when it excludes something from these halakhot and limits them to specific cases, it will exclude it from being associated with sightings.

תנו רבנן איזהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים ותם שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח דברי ר' יוסי ר' שמעון אומר מועד כל שהעידו בו שלש פעמים ולא אמרו שלשה ימים אלא לחזרה בלבד

The Gemara returns to the subject of classifying an ox as innocuous or forewarned: The Sages taught in a baraita: Which type of ox is deemed forewarned? Any animal about which witnesses testified that it gored on three days is forewarned. And it reverts to its former innocuous status if children pet it and nevertheless it does not gore; this is the statement of Rabbi Yosei. Rabbi Shimon says: A forewarned ox is any ox about which witnesses testified that it gored three times, and the Sages spoke about three days only with regard to reversals, meaning that in order for an ox to revert to innocuous status, the ox must refrain from goring on three separate days. Each of these additional views on this subject combine aspects of both of the opinions mentioned in the mishna, those of Rabbi Yehuda and those of Rabbi Meir.

אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' יהודה במועד שהרי ר' יוסי מודה לו והלכה כרבי מאיר בתם שהרי ר' יוסי מודה לו

Rav Naḥman says that Rav Adda bar Ahava says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda concerning the criteria for deeming an animal forewarned, as Rabbi Yosei concedes to his opinion on this issue, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir concerning the criteria for reverting the status of an animal to innocuous, as Rabbi Yosei concedes to his opinion on that issue.

אמר ליה רבא לרב נחמן ולימא מר הלכה כרבי מאיר במועד שהרי רבי שמעון מודה לו והלכה כרבי יהודה בתם שהרי רבי שמעון מודה לו אמר ליה אנא כרבי יוסי סבירא לי דרבי יוסי נימוקו עמו

Rava said to Rav Naḥman: And let the Master say the reverse, that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir concerning the criteria for deeming an animal forewarned, as Rabbi Shimon concedes to his opinion on this issue and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda concerning the criteria for reverting the status of an ox to innocuous, as Rabbi Shimon concedes to his opinion on that issue. Rav Naḥman replied to Rava: I hold in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as Rabbi Yosei’s analysis [nimmuko] is with him, i.e., it is sound.

אבעיא להו שלשה ימים דקתני לייעודי תורא או לייעודי גברא

A dilemma was raised before the Sages: The three days that the mishna teaches in the context of Rabbi Yehuda’s opinion with regard to the testimony needed to assign the status of forewarned to an ox, are they needed in order to render the ox forewarned, or are they needed in order to forewarn the man who owns the ox, to inform him that he needs to take precautions to keep it from causing further harm?

למאי נפקא מינה דאתו תלתא כיתי סהדי בחד יומא אי אמרת לייעודי תורא מייעד ואי אמרת לייעודי גברא לא מייעד מימר אמר השתא הוא דקמסהדו בי מאי

The Gemara asks: What is the practical difference between the two possibilities? The Gemara answers: The practical difference is in a case where three groups of witnesses came to the court on one day, each testifying about a separate instance of goring caused by the ox on three separate days. If you say that their testimony serves to render the ox forewarned by determining that it gored on three separate days, then in this case the animal has been classified as forewarned on the basis of their testimony. But if you say that their testimony serves to forewarn the man, the ox has not been classified as forewarned on the basis of this testimony since the owner heard all of the testimony on a single day. This enables him to say: It is only now that they testified against me; and therefore his ox will not be deemed forewarned until he has been issued warnings over the course of three separate days. What, then, is the solution to the dilemma raised above?

תא שמע אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני בית דין העידו בו בפני בית דין ושלא בפני בעלים בפני בעלים ושלא בפני בית דין אינו נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בית דין ובפני בעלים

The Gemara suggests: Come and hear a solution from a baraita (Tosefta 2:3): An ox does not become forewarned until witnesses testify against it in the presence of its owner and in the presence of a court. If they testified against it in the presence of a court but not in the presence of its owner, or in the presence of its owner but not in the presence of a court, it does not become forewarned until they testify against it in the presence of a court and in the presence of its owner.

העידוהו שנים בראשונה ושנים בשניה ושנים בשלישית הרי כאן שלש עדיות והן עדות אחת להזמה

Furthermore, if two witnesses testified against the ox concerning its first incident of goring, and two other witnesses testified against it concerning the second incident, and two other witnesses testified against it concerning the third incident, there are three separate testimonies here, but they are considered as one with regard to rendering their statements as conspiring testimony.

נמצאת כת ראשונה זוממת הרי כאן שתי עדיות והוא פטור והן פטורים נמצאת כת שניה זוממת הרי כאן עדות אחת והוא פטור והן פטורים

Therefore, if the first set of witnesses is determined to be conspiring witnesses, there are two testimonies remaining here that claim that the ox gored, and the owner must pay for half the cost of the damage in each case. But the owner of the ox is exempt from having to pay the full cost of the damage, and the conspiring witnesses are exempt from paying the owner what he would have had to pay were their testimony accepted and his ox deemed forewarned, as they testified only concerning the first incident of goring, and the ox would not have been deemed forewarned on the basis of this testimony alone. And similarly, if the second set of witnesses was also determined to be conspiring witnesses, there is one testimony remaining here that claims that the ox gored, the third. At this point too, the owner of the ox is exempt from having to pay the full cost of the damage and the conspiring witnesses are exempt from having to pay the owner the full cost of the damage.

נמצאת כת שלישית זוממת כולן חייבין ועל זה נאמר (דברים יט, יט) ועשיתם לו כאשר זמם וגו'

If the third group of witnesses was also determined to be conspiring witnesses, all the witnesses become liable. The third group is liable to pay the owner of the animal the payment for half the cost of the damage they tried to make him pay for the third incident of goring, and all three groups must share in the payment of the other half of the damage for the final incident that they tried to charge him for by classifying his ox as forewarned. And concerning this it is stated: “And you shall do unto him as he had conspired to do unto his brother” (Deuteronomy 19:19).

אי אמרת לייעודי תורא שפיר

The Gemara clarifies: If you say that the purpose of the testimony is to render the ox forewarned, the halakha presented in this baraita works out well, as according to this opinion it can be said that all of the witnesses came on the same day at the behest of the alleged victim of the third incident, and therefore they were all certainly aware of each other’s testimony. Consequently, the first set of witnesses shares in the responsibility for the testimony of the last group, as they are all co-witnesses in the effort to have the ox rendered forewarned.

Steinsaltz on Bava Kamma 24a:8ביאור שטיינזלץ על בבא קמא כ״ד א:ח
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Steinsaltz on Bava Kamma 24a:8"
Toggle Reader Menu Display Settings
24aכ״ד א

אם ריחק נגיחותיו, שנגח שלוש פעמים במשך שלושה ימים זה אחר זה — הריהו חייב כמועד, קירב נגיחותיו שנגח שלוש פעמים במשך פחות משלושה ימים — לא כל שכן שיהיה כן? אמרו ליה [לו] לר' מאיר, הרי פירכה לקל וחומר זה: זבה תוכיח, שאם ריחקה ראיותיה, כלומר, אם רואה זוב במשך שלושה ימים זה אחר זה — הרי היא טמאה, ואולם אם קירבה ראיותיה, וכגון שרואה זוב שלוש פעמים באותו יום — עדיין היא טהורה!

אמר להן: מכאן אין ראיה, הרי הוא הכתוב אומר בדין זב: "וזאת תהיה טמאתו בזובו" (ויקרא טו, ג), "זאת" היא הדגשה מיוחדת, שבענין זה יש ללכת לפי לשון הכתוב כלשונה, תלה הכתוב את טומאת הזב שיהא הגבר נחשב לזב במספר הראיות שראה זיבה, ואת טומאת הזבה תלה הכתוב במספר הימים שרואה ("ימים רבים", ויקרא כה). אבל לענין שור הנוגח עומד הקל וחומר בעינו.

ושואלים לעצם הענין: ממאי דהאי [מנין שזה] הביטוי הממעט "וזאת", למעוטי [למעט] זבה מראיות הוא בא? אימא [אמור] שבא למעוטי זב מימים, שזב יהיה דווקא זה שרואה שלוש ראיות ביום אחד ולא בשלושה ימים! ומשיבים: אמר קרא [הכתוב] פסוק אחר "והזב את זובו לזכר ולנקבה" (ויקרא, לג), הרי בפסוק זה מקיש (משווה) טומאת זיבה של זכר לזו של נקבה, ללמדנו: מה נקבה בימיםאף זכר בימים.

ומקשים: ולקיש [ושישווה] להיפך, שבא הכתוב להשוות נקבה לזכר, ונאמר כך: מה זכר מיטמא בראיות אף אם הן ביום אחד — אף נקבה טומאתה תלויה בראיות! ומשיבים: הא מיעט רחמנא [הרי מיעטה התורה] אפשרות זו במלה "וזאת".

ושואלים: ומה ראית לומר שהמיעוט מכוון למעט נקבות מראיות, ולא למעט זבים מימים? ומשיבים: מסתברא [מסתבר] הדבר, כי כאשר קאי [עומד, עוסק] הכתוב בעניני ראיותממעט הוא ראיות, אבל האם יכול אתה לומר כי כאשר קאי [עומד, עוסק] בענין ראיות שעל ידי זה יהא ממעט ימים?! שהמיעוט "וזאת" נאמר בהלכות הזב שהוזכרו בו ראיות, ולא ימים.

ושוב לענין הגדרת תם ומועד, תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: איזהו מועדכל שהעידו בו שנגח בשלשה ימים, ושב דינו להיות תם — בזמן שיהו התינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח, אלו דברי ר' יוסי. ר' שמעון אומר: מועדכל שהעידו בו שלש פעמים, ולא אמרו שלשה ימיםאלא לחזרה בלבד, כלומר, שאם לא נגח שלושה ימים הרי הוא חוזר ונעשה תם. שתי השיטות הנוספות הללו מצרפות בתוכן מדברי ר' יהודה ומדברי ר' מאיר שבמשנתנו.

אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה: הלכה כר' יהודה במועד שהוא כל שהעידו בו שלושה ימים, שהרי ר' יוסי מודה לו, והלכה כר' מאיר בתם, כלומר, שחוזר לתמותו משיהו תינוקות ממשמשים בו ואינו נוגח, שהרי ר' יוסי מודה לו בענין זה.

אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: ולימא מר [ושיאמר אדוני] להיפך, הלכה כר' מאיר במועד, שהרי ר' שמעון מודה לו, והלכה כר' יהודה בתם, שהרי ר' שמעון מודה לו! אמר ליה [לו] רב נחמן לרבא: אנא [אני] כר' יוסי סבירא לי [סבור אני] ואני פוסק לגמרי כפי שיטתו, שר' יוסי נימוקו (טעמו וסברתו) עמו ולכן ראוי לפסוק כשיטתו בכל מקום.

א אבעיא להו [נשאלה להם, ללומדים] שאלה זו: "שלשה ימים" דקתני [ששנה] במשנה בשיטתו של ר' יהודה, ששור נעשה מועד אם העידו בו שלושה ימים, האם הם נדרשים כדי לייעודי תורא [לעשות את השור מועד] או לייעודי גברא [להעיד באיש] שנגח שורו, לומר לו שישמור על שורו?

ושואלים: למאי נפקא מינה [מה יוצא מכאן, מה ההבדל] אם כך או כך הוא? ומשיבים: במקרה דאתו תלתא כיתי סהדי בחד יומא [שבאו שלוש כיתות עדים ביום אחד] לבית דין, וכל אחת מעידה על נגיחה ביום אחר, אי אמרת [אם אומר אתה] שעדותם היא כדי לייעודי תורא [לעשות את השור מועד], לברר לנו שהוא רגיל בנגיחה — אם כן הרי הוא מייעד [נעשה מועד] בעדותם. ואי אמרת אולם אם אומר אתה] שעדותם היא כדי לייעודי גברא [להעיד באיש] — הריהו לא מייעד [נעשה מועד] בכך, כיון שלא העידו בו בשלושה ימים, אלא ביום אחד בלבד, שכן מימר אמר [יכול הוא לומר]: רק השתא [עכשיו היום] הוא דקמסהדו [שמעידים] בי בפעם ראשונה, ואינו מועד עד שיתרו בו שלושה ימים. ואם כן מאי [מה] הפתרון לשאלה זו?

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] פתרון לדבר ממה ששנינו: אין השור נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בעלים ובפני בית דין. העידו בו בפני בית דין ושלא בפני בעלים, או בפני בעלים ושלא בפני בית דיןאינו נעשה מועד עד שיעידו בו בפני בית דין ובפני בעלים.

ועוד בהלכות אלו: העידוהו שנים עדים באשר לנגיחה ראשונה, ושנים באשר לנגיחה שניה, ושנים באשר לנגיחה שלישיתהרי כאן שלש עדיות נפרדות, ואולם הן נחשבות עדות אחת לענין הזמה, שאם יתברר שקבוצה אחת של עדים משקרת הרי כל העדות כולה פסולה, והשור עדיין תם.

לפיכך, נמצאת כת ראשונה זוממתהרי נותרו כאן שתי עדיות שהעידו שנגח, ומשלם עליהן חצי נזק. והוא בעל השור פטור מלשלם נזק שלם. והן העדים הזוממים פטורים מלשלם לבעלים מה שהיה צריך לשלם עבור נגיחה של מועד, כדין עדים זוממים, שהרי הם לא העידו אלא על הנגיחה הראשונה, ובעדות זו עצמה לא היה נעשה שור מועד. וכן אם נמצאת גם כת שניה זוממתהרי כאן עדות אחת השלישית, והוא הבעלים פטור מנזק שלם, והן העדים הזוממים פטורים מלשלם לו נזק שלם.

נמצאת גם כת שלישית זוממת — כל העדים כולן חייבין, שהכת השלישית מתחייבת בתשלום עבור חצי נזק הנגיחה השלישית שרצו לחייבו, ושלוש הכתות מתחלקות ביניהן בתשלום חצי הנזק הנוסף שרצו לחייבו כשור מועד. ועל זה נאמר "ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו

"(דברים יט, יט). עד כאן לשון הברייתא, ומעתה נברר: אי אמרת [אם אומר אתה] שהעדות היא כדי לייעודי תורא [לעשות את השור מועד]שפיר [יפה] ומובן הדין, שהרי לשיטה זו מדובר שבאים כולם להעיד ביום אחד, ובוודאי יודעים הם זה בעדותו של זה, ולכן אחראים גם העדים הראשונים לעדות השקרית של האחרונים, שהם כשותפים בכוונה לעשות את השור מועד, אף שהם עצמם העידו אמת.