Bava Batra 75a:6בבא בתרא ע״ה א:ו
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Bava Batra 75a:6"
Toggle Reader Menu Display Settings
Loading...טעינה...
Toldot, Chapter 4 תולדות, ד׳
1 א

ויאמר יצחק אל בנו מה זה מהרת למצא בני וגו'. ובמ"ר מהרת למצוא את הברכה בני אביך נתברך בן ע"ה שנים ואתה בן ס"ג שנים. ויש להבין שהרי בעצמו אמר לעשות המטעמים בעבור תברכך נפשי. אך המכוון שיצחק אמר שמזה שהזמין לו השי"ת כ"כ במהרה לצוד ציד מזה נראה שהוא רצון השי"ת והיה לו סייעתא דשמיא. וע"ז השיבו יעקב שלא בזכותו כדי שימהר לקבל הברכות רק בזכותך. וז"ש כי הקרה ה' אלהיך לפני וכמ"ש במ"ר אם לקרבנך המציא לך הקב"ה כו' למאכלך עאכ"ו. והיינו שמאכלך חביב לפני השי"ת יותר מאכילת מזבח וכמו שאמרנו. ואף שבגמ' אמרו כל המארח ת"ח כו' מעה"כ כאלו מקריב תמידין ובכ"מ כ' הדמיון מורה שהוא קטן ממנו כמ"ש (תענית ז.) יותר כו' שנ' יערוף כמטר מי נתלה במי הו"א קטן נתלה בגדול ואיך קאמר כאן ק"ו למאכלו שמאכלו חשוב מקרבן. אך שניהם אמת שמצד האדם המקריב הוה המהנה ת"ח כמקריב תמידין דמקריב קרבן לה' גדול הימנו. אבל אצל השי"ת מעולה אכילת ת"ח יותר מאכילת מזבח וחשוב אכילת ת"ח אצל השי"ת יותר. וכמו שמצינו (מד"ת פ' זו) שחס הקב"ה על כבודו של צדיק יותר מכבודו כו' עומד ומקטיר לע"ז ולא יבשה ידו וכיון שפשט אותה כנגד הנביא יבשה ע"ש. וכן חשוב יותר אכילת יצחק מאכילת מזבח וז"ש למאכלך עאכו"כ. ובזוה"ק (קלה ב) במה"נ כ' ענין סעודת צדיקים לע"ל. והטעם שסעודת יצחק הי' מעין סעודת צדיקים לע"ל וכמש"נ ואוכל מכל ובמ"ר מכל טוב שהוא מתוקן לע"ל. וכמ"ש בגמ' שהטעימן מעין עוה"ב וכמו שאמרנו שאכילת יצחק אע"ה היה מעולה מקרבנות. וא' בזוה"ק יין המשומר בענביו אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לע"ל כו'. וכן כ' ויבא לו יין וישת ולא מצינו שצוה יצחק לעשו רק לעשות מטעמים ולמה הביא לו יעקב אבינו יין. ועל כרחן שידע יעקב שבסעודת יצחק היה יין שהוא מסטרא דגבורה כמ"ש בזוה"ק (ח"ג לט א) וכן נר' ממ"ש במ"ר כי ציד בפיו וכסא טבא לפומי' שנראה שבכל סעודותיו הי' יין. אך בזוה"ק פ' אמור (ק א) אי' ויבא לו יין דא יין דמנטרא יין דהוא חדו דלבא רזא דעלמא דאתי כו'. והיינו שהיין של יצחק הי' מענין יין המשומר בענביו שהוא יינא דאורייתא דבע"פ אור הגנוז לע"ל לצדיקים וזה שהביא לו יע"א בסעודה זו. וכ"כ בזוה"ק בפ' זו (קמב ב) רמז לו מההוא יין דכל חדו אשתכח בי' כו' דבעי חדוה כו'. שבאמת יצחק אע"ה הי' מקור השמחה כמ"ש במה"נ וז"ש במ"ר ואוכל מכל מכל טוב שהוא מתוקן לע"ל. והיינו שאז זכה יצחק לטעום מעין עוה"ב כמ"ש בגמ' וזכה לסעודת הצדיקים לע"ל וליין המשומר. שמורה הכל על סודות והשגות גבוהות שישיגו לעוה"ב וכמ"ש בזוה"ק. והי' אכילתו כקרבנות ממש וחשוב יותר אצל השי"ת מאכילת מזבח:

2 ב

ואח"כ בזוה"ק א"כ מהו לויתן ומהו השור אר"י והא כ' ביום ההוא יפקוד וגו' על לויתן נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים הא הכא תלתא אלא רמז הוא דקא רמז כו'. הענין שבכ"מ מצינו שנדרש על ד' גליות כמ"ש (ב"ר פ"ב) ע"פ והארץ היתה תוהו וגו' שנדרש על ד' גליות. וכן נדרש והנה אימה חשכה וגו' אימה זו בבל כמ"ש (שם פ' מד) וכן נדרש ד' נהרות. וכן נדרש את הגמל זו בבל כו' כמ"ש במ"ר שמיני. וכן בפ' זו נדרש במ"ר שא נא כליך זו בבל וכו'. וכאן בפסוק ביום ההוא וגו' נרמז על שלשה וז"ש הא הכא תלתא. והטעם ששלש אלו הם כולם מקליפת התאוה ולכן נקראו נחש בריח נחש עקלתון. שתחלת קלקול הנחש היה בתאות האכילה ובא נחש על חוה כמ"ש (שבת קמו.) וע"י שהטיל בה זוהמא גרם הק"ל שנה ומצינו בגמ' (ב"ב עד:) דגים פריצי. וזה שנקראו לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון. וכן התנין אשר בים מורה על תאות. דמים בקדושה מצד החסד ומזה מסתעף בקליפה מים הזדונים התאוה וזה רומז על בבל מדי ויון. ולעתיד מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו (כמ"ש סוכה נב.) והיינו שמיצה"ר של תאוה יושאר לעתיד חשק לד"ת וכמו שנברא לתכלית זה. וכמ"ש במה"נ (קלח א) דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי וזה יושאר לעתיד. וזה ענין הסעודה שיעשה לצדיקים מלויתן דהיינו שיושאר המטעמים חמידו דאורייתא שע"ז התכלית נברא יצר של התאוה שיהי' חשק לד"ת. וכן א' בגמ' (ב"ב עה.) עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן כו' ומשור הבר לא מצינו שיושאר מה. והוא שמחשק התאוה יושאר בקדושה להיות חמידו דאורייתא וז"ש והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק כו'. משא"כ שור הבר שמרמז על קליפת הקנאה והרציחה ומזה לא יושאר כלל לעתיד וכמש"נ ולא יהיה שריד וגו'. וזה הענין שנרמזו בבל מדי ויון בגמל שפן ארנבת ששלשתן יש להם סימן טומאה בחוץ שאינו מפריס פרסה והסימן טהרה בפנים. דשלשתן מורה על קליפת התאוה שבשורש הוא לטובה להיות חשק לד"ת רק הוא לרע ע"י פעולת האדם ולעתיד יתוקן ולא יהי' מנוולה כקדמיתא למיחטי בי' וכמ"ש במה"נ. משא"כ אדום שנמשל לחזיר שהסימן טומאה בפנים והסימן טהרה מבחוץ שפושט טלפיו כו' מפני שהוא מיוחד שהוא מקליפת הקנאה ורציחה ומזה לא יושאר לעתיד כלל. ורק ממה שכבשו את היצה"ר יזכו הצדיקים לסעודת הצדיקים לע"ל שהוא להיות נזונין מזיו השכינה. ויצחק אע"ה זכה בסעודה זו ואוכל מכל שנדרש (ב"ב יז.) שלא שלט בו יצה"ר ולא שלט בו מה"מ והכל א' כמ"ש (שם טז.). והיינו שסעודתו היה כעין סעודת הצדיקים לע"ל ולכן בא ענין לויתן ויין המשומר בזוה"ק בפ' זו. ובשבת כל תענוגי הגוף ג"כ בקדושה כמ"ש האריז"ל. אך מ"מ מ"ש בגמ' במעלת המענג את השבת הוא רק כשמכוון לש"ש לענג הנשמה יתירה וכמו שאמרנו והוה סעודת שבת ג"כ מעין סעודת הצדיקים לע"ל שהוא מטעמים של יצחק אבינו. וכן נדרש במכילתא (בשלח ויסע פר' ה) שומר שבת מחללו ושומר ידו מעשות כל רע שהשומר את השבת מרוחק מן העבירה. וניצול מקטרוג היצה"ר כמ"ש בפע"ח. והוא דשומר ידו מרמז על כל כחות הגוף שהפעולות ע"ש היד וכמו שמצינו (כתובות קד.) שאמר רבי שיגעתי בעשר אצבעותי בתורה אף שיגיעת התורה אינה בידים כלל. רק כל הפעולות מכונה על הידים שהם כלי המעשה. ושומר ידו היינו שכל כחות הגוף והמעשה יהיה משומר על ידי שמירת שבת. מעשות כל רע שאין יצה"ר שולט בו כלל והוא מעין סעודת צדיקים לעתיד: