Chapter 15ט״ו
1 א

בְּהַעֲלֹתְךָ, אָנוּ מוֹצְאִין בְּהַרְבֵּה מְקוֹמוֹת צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַנֵּרוֹת וְעַל הַדְּלָקָתָן בְּשֶׁמֶן זַיִת (שמות כז, ב): וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כד, ד): עַל הַמְנֹרָה הַטְּהֹרָה יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת, אַף כָּאן: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת.

2 ב

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה מב, כא): ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, לֹא בִּשְׁבִיל שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְנֵרוֹת הִזְהַרְתִּיךָ עַל הַנֵּרוֹת, אֶלָּא לְזַכּוֹתָם, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, וּכְתִיב (תהלים קלט, יב): גַּם חשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה, בָּא לְלַמֶּדְךָ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְנֵרוֹת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. תֵּדַע כְּשֶׁאָדָם בּוֹנֶה בַּיִת עוֹשֶׂה לוֹ חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבַּחוּץ וּרְחָבוֹת מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הָאוֹר נִכְנַס מִבַּחוּץ וּמֵאִיר מִבִּפְנִים, וּשְׁלֹמֹה שֶׁבָּנָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לֹא עָשָׂה כָּךְ אֶלָּא עָשָׂה חַלּוֹנוֹת צָרוֹת מִבִּפְנִים וּרְחָבוֹת מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁיְהֵא הָאוֹר יוֹצֵא מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵאִיר לַחוּץ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ו, ד): וַיַּעַשׂ לַבָּיִת חַלּוֹנֵי שְׁקֻפִים אֲטוּמִים, לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁכֻּלּוֹ אוֹר וְאֵין צָרִיךְ לְאוֹרָם, וְלָמָּה צִוָּה אֶתְכֶם, לְזַכּוֹתְכֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, הֱוֵי ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אִם אַתֶּם זְהִירִים לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּרוֹת לְפָנַי, אֲנִי מֵאִיר לָכֶם אוֹרָה גְדוֹלָה לֶעָתִיד לָבוֹא, לְכָךְ נֶאֱמַר (ישעיה ס, א ג): קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וְהָלְכוּ גּוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ.

3 ג

בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת. אַתְּ מוֹצֵא שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים שֶׁהִקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, שֵׁבֶט לֵוִי לֹא הִקְרִיב כְּלוּם, וְהָיוּ מְצֵרִין וְאוֹמְרִים, לָמָּה רֻחַקְנוּ מֵהַקְרִיב לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה סְעוּדָה וְהָיָה קוֹרֵא אֻמָּנִיּוֹת, הָיָה אוֹהֵב אֶחָד שֶׁאוֹהֲבוֹ יוֹתֵר מִדַּאי, לֹא קָרָא אוֹתוֹ עִמָּהֶן, הָיָה מֵצֵר לוֹמַר שֶׁמָּא יֵשׁ בְּלִבּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ עָלַי כְּלוּם, שֶׁלֹא זִמְּנַנִי בְּכָל סְעוּדוֹת הָאֵלּוּ, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ אוֹתָן יְמֵי סְעוּדָה קָרָא אוֹתוֹ אוֹהֵב, אָמַר לוֹ, לְכָל בְּנֵי הַמְדִינָה עָשִׂיתִי סְעוּדָה וּלְךָ לְעַצְמְךָ אֲנִי עוֹשֶׂה סְעוּדָה, לָמָּה, שֶׁאַתְּ אוֹהֲבִי. כָּךְ מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתְּ מוֹצֵא שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים הִקְרִיבוּ לַחֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ וְקִבְּלָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז, ה): קַח מֵאִתָּם, וְשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי לֹא הִקְרִיבוּ, כֵּיוָן שֶׁעָבַר חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו כָּל הַשְּׁבָטִים עָשׂוּ חֲנֻכָּה וְשִׁבְטְךָ לֹא עָשָׂה, לְכָךְ: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ, וְאַחַר כָּךְ (במדבר ח, ו): קַח אֶת הַלְוִיִם.

4 ד

דָּבָר אַחֵר, בְּהַעֲלֹתְךָ, אַתְּ מוֹצֵא שֶׁנִּתְקַשָּׁה משֶׁה בְּמַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל כְּלֵי הַמִּשְׁכָּן, עַד שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאֶצְבַּע. וְכֵן בְּפַרְסוֹת בְּהֵמָה טְמֵאָה וּטְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יא, ב): זֹאת הַחַיָה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ (ויקרא יא, ד): אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ, וְהֶרְאָהוּ בָּאֶצְבַּע. וְכֵן בַּיָּרֵחַ (שמות יב, ב): הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם. וְכֵן בַּמְּנוֹרָה (במדבר ח, ד): וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב, כְּלוֹמַר מַה קָּשָׁה הִיא לַעֲשׂוֹת, שֶׁהַרְבֵּה יָגַע בָּהּ משֶׁה, כֵּיוָן שֶׁנִּתְקַשָּׁה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, טֹל כִּכַּר זָהָב וְהַשְּׁלִיכוֹ לָאוּר וְהוֹצִיאֵהוּ וְהִיא מֵעַצְמָהּ נַעֲשֵׂית, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לז, יז): וְכַפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ גְּבִיעֶיהָ וְקָנֶיהָ מִמֶּנָּה הָיוּ, מַכֶּה בַּפַּטִישׁ וּמֵעַצְמָהּ נַעֲשֵׂית, לְכָךְ הוּא אוֹמֵר (שמות כה, לא): מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה, מָלֵא יו"ד כְּתִיב וְלֹא כְּתִיב תֵּעָשֶׂה, כְּלוֹמַר מֵעַצְמָהּ תֵּיעָשֶׂה. נָטַל משֶׁה אֶת הַכִּכָּר וְהִשְׁלִיכוֹ לָאוּר, אָמַר משֶׁה רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הֲרֵי כִּכָּר בְּתוֹךְ הָאֵשׁ כְּשֵׁם שֶׁאַתָּה רוֹצֶה כֵּן תֵּעָשֶׂה, מִיָּד יָצְתָה הַמְּנוֹרָה עֲשׂוּיָה כְּתִקּוּנָהּ, לְפִיכָךְ כְּתִיב (במדבר ח, ד): כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת משֶׁה, כֵּן עָשָׂה משֶׁה אֶת הַמְּנוֹרָה, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כֵּן עָשָׂה סְתָם, וּמִי עָשָׂה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִיכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אִם הִזְהַרְתֶּם לִהְיוֹת מַדְלִיקִין לְפָנַי אֲנִי מְשַׁמֵּר אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם מִכָּל דָּבָר רָע, שֶׁנִּמְשְׁלוּ נְפָשׁוֹת כְּנֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ, כז): נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם, וְנֶאֱמַר: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת.

Another reading: "When you raise up". You see that Moshe struggled [nitkasha] with the design of the Menorah more than all the other vessels of the Mishkan [Tabernacle], until the Holy One Who is Blessed showed him with a finger. Similarly with the hoofs of impure and pure animals, as it says, "These are the animals which you shall eat" (Vayikra 11:4), these are the ones which you shall not eat, and showed him with a finger. Similarly with the moon, "this month is for you" (Shmot 12:2). Similarly with the Menorah, "This is how the Menorah was made: it was hammered work [miksha] of gold" (Bemidbar 8:4), which is to say how hard [kasha] it is to make, since Moshe became weary on account of it. When he struggled, The Holy One Who is Blessed said to Moshe: take a talent of gold and throw it in the fire and take it out, and it will be formed on its own, as it says, "its cups, calyxes, and petals were of one piece with it [lit: came out from it]" (Shmot 37:17) - he would strike it with a hammer and it would be made on its own. Therefore it says "it will be made [te'aseh] of hammered work" (Shmot 25:31) written with a [Hebrew letter] "yod" and not written "you will make [ta'aseh]", that is to say it will be made on its own. Moshe took the talent [of gold] and threw it in the fire. Moshe said, "Master of the Universe, behold the talent is in the fire. Whatever you wish - so shall it be done." The Menorah immediately came out made according to its design, thus it is written, "According to the pattern that the LORD had shown Moses..." (Bemidbar 8:4). It is not written here "so did Moses make the Menorah," rather "so was the Menorah made." And who made it? The Holy One Who is Blessed. Therefore the Holy One Who is Blessed said to Moshe: If you are careful to light [it] before me, I will protect your souls from every evil thing, since souls are compared to a candle, as it says. "the candle of Adonai is the soul of a person" (Proverbs 20:27) and it says, "When you raise up the candles)" (Bemidbar 8:2)

5 ה

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים יח, כט): כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם לָנוּ אַתָּה אוֹמֵר שֶׁנָּאִיר לְפָנֶיךָ, אַתָּה הוּא אוֹרוֹ שֶׁל עוֹלָם וְהָאוֹרָה דָּרָה אֶצְלְךָ, דִּכְתִיב (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא. וְאַתָּה אוֹמֵר (במדבר ח, ב): אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, הֱוֵי: כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לָכֶם, אֶלָּא שֶׁתָּאִירוּ לִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵאַרְתִּי לָכֶם, לָמָּה, לְעַלּוֹת אֶתְכֶם בִּפְנֵי הָאֻמּוֹת, שֶׁיִּהְיוּ אוֹמְרִים רְאוּ הֵיאַךְ יִשְׂרָאֵל מְאִירִין לְמִי שֶׁהוּא מֵאִיר לְכָל הָעוֹלָם. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְפִקֵּחַ וְסוּמָא שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ, אָמַר לוֹ פִּקֵּחַ לַסּוּמָא כְּשֶׁנִּכָּנֵס לְתוֹךְ הַבַּיִת צֵא וְהַדְלֵק לִי אֶת הַנֵּר הַזֶּה וְהָאֵר לִי, אָמַר לוֹ הַסּוּמָא בְּטוֹבָתְךָ כְּשֶׁהָיִיתִי בַּדֶּרֶךְ אַתָּה הָיִיתָ מְסַמְכֵנִי עַד שֶׁנִּכְנַסְנוּ לְתוֹךְ הַבַּיִת אַתָּה הָיִיתָ מְלַוֶּה אוֹתִי, וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר הַדְלֵק לִי אֶת הַנֵּר הַזֶּה וְהָאֵר לִי. אָמַר לוֹ הַפִּקֵּחַ שֶׁלֹא תְהֵא מַחְזִיק לִי טוֹבָה שֶׁהָיִיתִי מְלַוְּךָ בַּדֶּרֶךְ, לְכָךְ אָמַרְתִּי לְךָ הָאֵר לִי. כָּךְ הַפִּקֵּחַ זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה ד, י): עֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים בְּכָל הָאָרֶץ. וְהַסּוּמָא אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט, י): נְגַשְׁשָׁה כַעִוְרִים קִיר. הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנְהִיגָן וּמֵאִיר לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, כֵּיוָן שֶׁעָמַד הַמִּשְׁכָּן קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה וְאָמַר לוֹ תָּאִירוּ לִי, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת, בִּשְׁבִיל לְעַלּוֹת לָכֶם.

6 ו

מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ז, א ב): וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת משֶׁה, וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, וְאַחַר כָּךְ: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים לד, י): יְראוּ אֶת ה' קְדשָׁיו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו. אַתְּ מוֹצֵא לְמַעְלָה אַחַד עָשָׂר שְׁבָטִים הִקְרִיבוּ וְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם הִקְרִיב, וְכָל הַנְּשִׂיאִים הִקְרִיבוּ חוּץ מִנְּשִׂיאוֹ שֶׁל לֵוִי, וּמִי הָיָה נְשִׂיאוֹ שֶׁל לֵוִי, זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יז, יח): וְאֶת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי, וְאַהֲרֹן לֹא הִקְרִיב עִם הַנְּשִׂיאִים, וְהָיָה אוֹמֵר אוֹי לִי שֶׁמָּא בִּשְׁבִילִי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לוֹ לְאַהֲרֹן אַל תִּתְיָרֵא לִגְדוֹלָה מִזּוֹ אַתָּה מְתֻקָּן. לְכָךְ נֶאֱמַר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת. הַקָּרְבָּנוֹת, כָּל זְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָשׁ קַיָּם הֵם נוֹהֲגִים, אֲבָל הַנֵּרוֹת לְעוֹלָם (במדבר ח, ב): אֶל מוּל פְּנֵי הַמְנוֹרָה יָאִירוּ, וְכָל הַבְּרָכוֹת שֶׁנָּתַתִּי לְךָ לְבָרֵךְ אֶת בָּנַי, אֵינָן בְּטֵלִין לְעוֹלָם.

The Midrash Rabba (Bamidbar 15:5) relates that when the Jews were given the commandment to kindle the Menorah in the Temple (Bamidbar 8:2), they asked G'd why He told them to light up for Him Who is the Light of the whole world. G'd said to them, "You are right. I do not need your light. But I want to give you an opportunity to light for Me like I have lit for you." G'd led the Jewish people with a cloud of glory and a pillar of fire. This is why He told them to kindle the lights when the Tabernacle was erected. "This will elevate your position amongst the nations. They should say, look how the Jewish nation lights for the One who lights up the whole world." [...] The Midrash explains that this can be compared to a seeing person who leads a blind person as they travel along the road together. When they come to the house, the seeing person says to the blind one, "Please go and light a candle for me." To this the blind person replies, "I do not understand. As long as we were travelling, you supported and guided me. Why do you now ask me to light a candle for you?" To this the seeing person responds, "I want to give you an opportunity to pay me back so that you do not feel an ongoing debt of gratitude".

7 ז

דָּבָר אַחֵר, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, שֶׁלֹא תִהְיוּ מְבַזִּין עַל הַמְּנוֹרָה, הֱוֵי (זכריה ד, י): כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת וְשָׂמְחוּ וְרָאוּ אֶת הָאֶבֶן הַבְּדִיל בְּיַד זְרֻבָּבֶל שִׁבְעָה אֵלֶּה, אֵלֶּה זוֹ הַמְּנוֹרָה, שִׁבְעָה אֵלּוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, כְּנֶגֶד שִׁבְעָה כּוֹכָבִים שֶׁמְשׁוֹטְטִין בְּכָל הָאָרֶץ, כָּךְ הֵם חֲבִיבִין שֶׁלֹא תִהְיוּ מְבַזִּין עֲלֵיהֶן, לְכָךְ נֶאֱמַר: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, שֶׁלֹא יַטְעֶה אוֹתְךָ יִצְרְךָ לוֹמַר שֶׁהוּא צָרִיךְ אוֹרָה, רְאֵה מַה כְּתִיב בַּחַלּוֹנוֹת (יחזקאל מ, טז): וְחַלּוֹנוֹת אֲטֻמוֹת אֶל הַתָּאִים וְאֶל אֵלֵיהֵמָה לִפְנִימָה וגו' וְכֵן לָאֵלַמּוֹת וגו' כְּהַחַלּוֹנוֹת הָאֵלֶּה. כַּחַלּוֹנוֹת אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כְּהַחַלּוֹנוֹת, שֶׁיִּהְיוּ רְחָבוֹת מִבַּחוּץ וְצָרוֹת מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ מוֹצִיאִין אוֹרָה לַחוּץ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בֵּירַבִּי הַבָּרָק הַזֶּה תּוֹלְדוֹת הָאֵשׁ שֶׁל מַעְלָן הוּא, וְהוּא יוֹצֵא וּמַבְהִיק אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל א, יג): וּדְמוּת הַחַיּוֹת מַרְאֵיהֶם כְּגַחֲלֵי אֵשׁ בֹּעֲרוֹת כְּמַרְאֵה הַלַּפִּדִים, וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק, וּמַבְהִיק אֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וַאֲנִי צָרִיךְ לָאוֹרָה שֶׁלָּכֶם, וְלָמָּה אָמַרְתִּי לְךָ, כְּדֵי לְעַלּוֹתֶךָ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֵינַיִם שֶׁיֵּשׁ בְּךָ יֵשׁ בְּתוֹכָן לָבָן וְשָׁחוֹר, וְאֵין אַתָּה רוֹאֶה מִתּוֹךְ הַלָּבָן אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשָּׁחוֹר, וּמָה אִם עֵינֶיךָ שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן שָׁחוֹר וְלָבָן אֵין אַתָּה רוֹאֶה אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשָּׁחוֹר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכֻּלּוֹ אוֹרָה הוּא צָרִיךְ לָאוֹרָה שֶׁלָּכֶם. דָּבָר אַחֵר, אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, בָּשָׂר וָדָם מַדְלִיק נֵר מִנֵּר דָּלוּק, שֶׁמָּא יוּכַל לְהַדְלִיק נֵר מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ב): וְחשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (בראשית א, ג): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר, וּמִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ הוֹצֵאתִי אוֹרָה, וַאֲנִי צָרִיךְ לָאוֹרָה שֶׁלָּכֶם, וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ אֶלָּא לְעַלּוֹת אוֹתְךָ, (שמות כז, כ): לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.

Another explanation, "at the front of the menorah, let the seven lights give light" (Numbers 8:2), so that they shouldn't dishonour the menorah. (Zechariah 4:10) "Does anyone scorn a day of small [beginnings]? When they see the stone of distinction in the hand of Zerubavel they shall rejoice over these seven". "These" -- this is the menorah. "Seven" -- these are the seven lights, corresponding to the seven stars that wander in all the land [planets?]. So they are beloved that they are not disgraced on them, for this it says "at the front of the menorah let the seven lights give light" -- so that they should not become mistaken to you, and you should need to say that He needs light, see that which is written of windows (Ezekiel 40:16) "The recesses—and their supports—had windows with frames on the interior [of the gate complex on both sides]" etc., and so "the interiors [of the vestibules also had windows on both sides]" (ibid.) were like these windows. 'Like windows' is not written here, rather, "like the windows", that they should be wide from the outside and narrow from within, so that they would bring in light from outside. Rabbi Berachyah the kohen said in the name of Rabbi, this lightning is offspring of the fire from above, and it comes out and lights the whole world, as it says (Ezekiel 1:13) "Such then was the appearance of the creatures. With them was something that looked like burning coals of fire. This fire, suggestive of torches, kept moving about among the creatures; the fire had a radiance, and lightning issued from the fire." And lights the whole world, and I need their light. And why did I tell you? To deceive you. Rabbi Chanina said, the Holy Blessed one said "Eyes have black and white [parts] in them, and you don't see from the white but rather from the black [parts], and so if your eyes that have black and white within them only see with the black, the Holy Blessed One is entirely Light and needs to light them. Another explanation, "at the front of the menorah", flesh and blood kindle a light from another light, since they are unable to create light from darkness, as it says (Genesis 1:2) "Darkness was over the face of the deep". Why is it written after this (Genesis 1:3) "And God said, "Let there be light"" and from the midst of the darkness brought forth light. And I need to light them, and I didn't say to you except to bring you up -- (Exodus 27:20) "to set up the eternal light" .

8 ח

דָּבָר אַחֵר, בְּהַעֲלֹתְךָ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים קלט, יב): גַּם חשֶׁךְ לֹא יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ וְלַיְלָה כַּיּוֹם יָאִיר כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה, וְלָנוּ אוֹמֵר בְּהַעֲלֹתְךָ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אוֹהֵב, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ תֵּדַע שֶׁאֶצְלְךָ אֲנִי סוֹעֵד, אֶלָּא לֵךְ וְתַקֵּן לִי. הָלַךְ אוֹהֲבוֹ וְהִתְקִין מִטָּה שֶׁל הֶדְיוֹט, מְנוֹרָה שֶׁל הֶדְיוֹט, וְשֻׁלְחָן שֶׁל הֶדְיוֹט. כֵּיוָן שֶׁבָּא הַמֶּלֶךְ בָּאוּ עִמּוֹ שַׁמָּשִׁין סִבְּבוּ מִכָּן וּמִכָּן מְנוֹרָה שֶׁל זָהָב לְפָנָיו, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹהֲבוֹ אֶת כָּל הַכָּבוֹד הִתְבַּיֵּשׁ וְהִטְמִין אֶת כָּל מַה שֶּׁהִתְקִין לוֹ שֶׁהָיָה הַכֹּל הֶדְיוֹטוֹת, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לֹא אָמַרְתִּי לְךָ שֶׁאֶצְלְךָ אֲנִי סוֹעֵד, לָמָּה לֹא הִתְקַנְתָּ לִי כְּלוּם. אָמַר לוֹ אוֹהֲבוֹ רָאִיתִי אֶת כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה שֶׁבָּא עִמְּךָ, וְנִתְבַּיַּשְׁתִּי וְהִטְמַנְתִּי כָּל מַה שֶּׁהִתְקַנְתִּי לְךָ שֶׁהָיוּ כְּלֵי הֶדְיוֹטוֹת. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹסֵל אֶת כָּל כֵּלַי שֶׁהֵבֵאתִי וּבִשְׁבִיל אַהֲבָתְךָ אֵינִי מִשְׁתַּמֵּשׁ אֶלָּא בְּשֶׁלָּךְ. וְכֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֻּלּוֹ אוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, כב): וּנְהוֹרָא עִמֵּהּ שְׁרֵא, וְהוּא אָמַר לְיִשְׂרָאֵל הַתְקִינוּ לִי מְנוֹרָה וְנֵרוֹת, מַה כְּתִיב שָׁם (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, (שמות כה, לא): וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר, כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ בָּאת שְׁכִינָה, מַה כְּתִיב שָׁם (שמות מ, לה): וְלֹא יָכֹל משֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, מִיָּד קָרָא לְמשֶׁה (במדבר ז, פט): וּבְבֹא משֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר, מַה דִּבֵּר אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת.

Another interpretation, "at your setting up" (Numbers 8:2). This is what the verse says (Psalms 139:12) "Darkness is not dark for You; night is as light as day; darkness and light are the same". And to us He says "at your setting up" -- to what is the matter similar? To a king who had a loved one. The king said, "know that I will eat with you, so go and prepare for me". The loved one went and prepared an ordinary couch, an ordinary lamp [menora], an ordinary table. When the king came, he brought his assistants around him and a golden lamp before him. When the loved one saw all the glory of the king, he became ashamed and hid all he had prepared for the king, since they all were ordinary. The king said to him, "Did I not tell you I would eat with you? Why have you prepared nothing for me?" The loved one said to him, "I saw all the glory that you came with, and I was ashamed and hid all I had prepared for you, for they were all ordinary things." The king said to him, "By your life [I swear] that I will ruin all my things that I brought with me, and for the sake of your love I will not use anything except your possessions!" And so, the Holy Blessed One is entirely light, as it is said (Daniel 2:22) "And light dwells with Him", and God says to Israel "Prepare for me a menorah and lights". Why is written there (Exodus 25:8) "And they will make me a Mikdash and I will dwell in their midst", (Exodus 25:31) "And make Me a menorah of pure gold"? So when you make it, the Shechina comes. Why is it written there (Exodus 40:35) "And Moshe was not able to enter the Tent of Meeting", immediately [God] called to Moshe (Numbers 7:89) "When Moshe went into the Tent of Meeting to speak with Him, he would her the Voice speaking". What would it speak to him? "At your setting up of the lights".

9 ט

אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל (תהלים מג, ג): שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ הֵמָּה יַנְחוּנִי, גָּדוֹל אוֹרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַחַמָּה וְהַלְּבָנָה מְאִירִים לָעוֹלָם, וּמֵהֵיכָן הֵן מְאִירִים מִזִּקּוּקֵי אוֹר שֶׁל מַעְלָן הֵן חוֹטְפִין, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, יא): לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ. גָּדוֹל הָאוֹר שֶׁל מַעְלָן שֶׁלֹא נִתַּן מִמֶּנּוּ לְכָל הַבְּרִיוֹת אֶלָּא אֶחָד מִמֵּאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, כב): יָדַע מָה בַחֲשׁוֹכָא. לְפִיכָךְ עָשִׂיתִי חַמָּה וּלְבָנָה שֶׁיָּאִירוּ לְפָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, יז): וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר. אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת, אָמַר דָּוִד (משלי טז, טו): בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּרַבִּי יוֹסֵי נִמְנַעַת הַשִֹּׂמְחָה מִן הָרְשָׁעִים וְנִתְּנָה לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁהֻצְּרַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵישֵׁב עִם בָּשָׂר וָדָם בְּנֵר, שֶׁאָמַר לָהֶם: אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ.

10 י

רַבִּי לֵוִי בַּר רַבִּי אוֹמֵר, מְנוֹרָה טְהוֹרָה יָרְדָה מִן הַשָּׁמַיִם, שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה (שמות כה, לא): וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר, אָמַר לוֹ כֵּיצַד נַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, אָמַר לוֹ (שמות כה, לא): מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה משֶׁה וְיָרַד וְשָׁכַח מַעֲשֶׂיהָ, עָלָה וְאָמַר רִבּוֹנִי כֵּיצַד נַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, אָמַר לוֹ: מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה משֶׁה וְיָרַד וְשָׁכַח, עָלָה וְאָמַר רִבּוֹנִי שָׁכַחְתִּי אוֹתָהּ, הֶרְאָה לוֹ לְמשֶׁה וְעוֹד נִתְקַשָּׁה בָהּ. אָמַר לוֹ (שמות כה, מ): וּרְאֵה וַעֲשֵׂה, עַד שֶׁנָּטַל מְנוֹרָה שֶׁל אֵשׁ וְהֶרְאָה לוֹ עֲשִׂיָּתָהּ, וְאַף עַל פִּי כֵן נִתְקַשָּׁה עַל משֶׁה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵךְ אֵצֶל בְּצַלְאֵל וְהוּא יַעֲשֶׂה אוֹתָהּ, וְאָמַר לִבְצַלְאֵל מִיָּד עֲשָׂאָהּ, הִתְחִיל תָּמֵהַּ וְאָמַר אֲנִי כַּמָּה פְּעָמִים הֶרְאָה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִתְקַשֵּׁיתִי לַעֲשׂוֹתָהּ, וְאַתְּ שֶׁלֹא רָאִיתָ עָשִׂיתָ מִדַּעְתְּךָ, בְּצַלְאֵל, בְּצֵל אֵל הָיִיתָ עוֹמֵד כְּשֶׁהֶרְאָה לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשִׂיָּתָהּ. וּלְפִיכָךְ כְּשֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִגְנְזָה הַמְּנוֹרָה. וְזֶה אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁנִּגְנַז, הָאָרוֹן, וְהַמְּנוֹרָה, וְהָאֵשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהַכְּרוּבִים. וּכְשֶׁיָּשׁוּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו וְיִבְנֶה בֵיתוֹ וְהֵיכָלוֹ, הוּא מַחֲזִירָן לִמְקוֹמָן לְשַׂמֵּחַ אֶת יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה לה, א): יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה, (ישעיה לה, ב): פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל.

11 יא

קַח אֶת הַלְוִיִּם. הֲלָכָה, כַּמָּה נִימִין הָיוּ בַּכִּנּוֹר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם מְנַגְנִים בּוֹ, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה שֶׁבַע נִימִין הָיוּ בַּכִּנּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, יא): שׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת, אַל תְּהִי קוֹרֵא שׂבַע, אֶלָּא שֶׁבַע שְׂמָחוֹת. וְכֵן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים קיט, קסד): שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ. וְלִימוֹת הַמָּשִׁיחַ נַעֲשֵׂית שְׁמוֹנֶה, שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר בְּנִגּוּן (תהלים ו, א): לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת עַל הַשְּׁמִינִית. וְלֶעָתִיד לָבוֹא נַעֲשֵׂית עֶשֶׂר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמד, ט): אֱלֹהִים שִׁיר חָדָשׁ אָשִׁירָה לָךְ בְּנֵבֶל עָשׂוֹר. וּמִי הִתְקִין לָהֶם, שְׁמוּאֵל וְדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ט, כב): הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה בֶּאֱמוּנָתָם. וְהֵם הֶעֱמִידוּ חֲלוּקֵי הַשִּׁיר, וְהָיוּ הַלְוִיִּם עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן וּמְזַמְּרִים לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, רְאֵה חִבָּה שֶׁחִבֵּב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַלְוִיִּם, כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הַרְבֵּה הַלְוִיִּם חֲבִיבִין לְפָנַי, קַח אוֹתָם לִשְׁמִי לִשְׂרָרָה, מִנַּיִן מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן קַח אֶת הַלְוִיִּם.

Rabbi Levi son of Rabbi says: A pure Menorah came down from heaven, as The Holy One Who is Blessed said to Moshe "You will make a Menorah of pure gold [alt: a pure Menorah of gold]" (Shmot 25:31) [Moshe] responded: how will we make it? [God] responded "It will be made of hammered work [mikshah]" (Shmot 25:31). Nevertheless, Moshe struggled [nitkasha] and went down and forgot its manner of work. He went up and said: My Master, how will we make it? [God] said "It will be made of hammered work." Nevertheless, Moshe struggled and went down and forgot. He went up and said: My Master, I forgot it. [God] showed Moshe and Moshe still struggled. [God] said to him: "See and do" (Shmot 25:40), and took a Menorah of fire and showed him how it was made. Nevertheless, it was a struggle for Moshe. The Holy One Who is Blessed said to him: Go to Betzalel, and he will make it. [Moshe] told Betzalel and he immediately made it. He was amazed and said: For me, how many times did the Holy One Who is Blessed show me and I struggled to make it, but for you, who never saw it, you make it from your thoughts! Betzalel, you were standing in the shadow of God [b'tzel el] when the Holy One Who is Blessed showed me how to make it. Therefore, when the Temple was destroyed, the Menorah was hidden. And this is one of the five things that was hidden: the ark, the Menorah, the fire, the holy spirit, and the cherubs. When the Holy One Who is Blessed returns in [God]'s mercy and builds [God]'s house and sanctuary, [God] will bring them back to their place to make Jerusalem rejoice, as it says, "The arid desert shall be glad, The wilderness shall rejoice" (Isaiah 35:1), "It shall blossom abundantly, It shall also exult" (Isaiah 35:2).

12 יב

קַח אֶת הַלְוִיִּם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים יא, ה): ה' צַדִּיק יִבְחָן וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ. ה' צַדִּיק יִבְחָן, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲלֶה אֶת הָאָדָם לִשְׂרָרָה עַד שֶׁבּוֹחֵן וּבוֹדֵק אוֹתוֹ תְּחִלָּה, וְכֵיוָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּנִסְיוֹנוֹ הוּא מַעֲלֶה אוֹתוֹ לִשְֹּׂרָרָה. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ נִסָּהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֶשֶׂר נִסְיוֹנוֹת וְעָמַד בָּהֶן וְאַחַר כָּךְ בֵּרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד, א): וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. וְכֵן יִצְחָק נִסָּהוּ בִּימֵי אֲבִימֶלֶךְ וְעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹ, וְאַחַר כָּךְ בֵּרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, יב): וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִיא וַיְבָרְכֵהוּ ה', וְכֵן יַעֲקֹב אָבִינוּ נִסָּהוּ בְּכָל אוֹתָן הַצָּרוֹת, בְּעֵשָׂו, בְּרָחֵל, בְּדִינָה, בְּיוֹסֵף, וְהַאֵיךְ יָצָא מִבֵּית אָבִיו (בראשית לב, י): כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן. וּבֵרְכוֹ (בראשית לה, ט): וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ. וְכֵן יוֹסֵף בְּאֵשֶׁת פּוֹטִיפֶרַע, וְהָיָה חָבוּשׁ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנִים וְאַחַר כָּךְ יָצָא וְנַעֲשָׂה מֶלֶךְ עַל שֶׁעָמַד בְּנִסְיוֹנוֹתָיו, הֱוֵי אוֹמֵר: ה' צַדִּיק יִבְחָן. אַף שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי נָתְנוּ עַצְמָן עַל קִדּוּשׁ שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם מָאֲסוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּילָה, שֶׁכֵּן יְחֶזְקֵאל מוֹכִיחָן (יחזקאל כ, ה): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל וָאֶשָֹּׂא יָדִי לְזֶרַע בֵּית יַעֲקֹב וָאִוָּדַע לָהֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, מַה כְּתִיב בַּסּוֹף אַחֲרָיו (יחזקאל כ, ח): וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִשְׁמֹעַ אֵלַי, וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם. מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֵבִיא חשֶׁךְ עַל הַמִּצְרִיִּים שְׁלשָׁה יָמִים וְהָרַג בָּהֶן כָּל רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (יחזקאל כ, לח): וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שיר השירים ב, יג): הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, אֵלּוּ הָרְשָׁעִים שֶׁהָיוּ בְּיִשְׂרָאֵל, (שיר השירים ב, יג): וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ, הַנִּשְׁאָרִים שֶׁעָשׂוּ תְּשׁוּבָה נִתְקַבְּלוּ, (שיר השירים ב, יג): קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ, שֶׁהֲרֵי הִגִּיעַ קֵץ הַגְּאֻלָּה. אֲבָל שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי כֻּלָּם צַדִּיקִים הָיוּ, וְהָיוּ עוֹשִׂים אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ט): כִּי שָׁמְרוּ אִמְרָתֶךָ וּבְרִיתְךָ יִנְצֹרוּ, זוֹ הַמִּילָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל לֹא נִשְׁתַּתְּפוּ שָׁם שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, כו): וַיַּעֲמֹד משֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם משֶׁה (שמות לב, כז): שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, מֶה עָשׂוּ, שָׂמוּ וְלֹא נָשְׂאוּ פָנִים, וְכֵן משֶׁה מְבָרְכָם (דברים לג, ט): הָאֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו, וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכֻּלָּם צַדִּיקִים נִסָּה אוֹתָן וְעָמְדוּ בְּנִסְיוֹנָן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ח): אֲשֶׁר נִסִּיתוֹ בְּמַסָּה. מִיָּד אָמַר (במדבר ח, יד): וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר: ה' צַדִּיק יִבְחָן. אֲבָל הָרְשָׁעִים כְּתִיב בָּהֶם: וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ, אָמַר דָּוִד (תהלים קכח, א): אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא ה' הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו.

13 יג

עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף (במדבר י, ב), זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיס שְׁלֹמֹה אֶת הָאָרוֹן לַמִּקְדָּשׁ אָמַר: שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם, שֶׁהָיוּ הַפְּתָחִים שְׁפָלִים, וְאָמַר: וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמְרוּ הַשְּׁעָרִים (תהלים כד, י): מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, מִיָּד בִּקְשׁוּ הַשְּׁעָרִים לֵירֵד עָלָיו וְלָרֹץ אֶת רֹאשׁוֹ, אִלּוּלֵי שֶׁאָמַר (תהלים כד, י): ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָּה, וְחָזַר וְאָמַר (תהלים כד, ח): ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה, (תהלים כד, ט): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, אָמַר לָהֶם הִתְגַּדְּלוּ שֶׁמֶּלֶךְ הַכָּבוֹד עֲלֵיכֶם, מִיָּד חָלְקוּ לוֹ כָּבוֹד וְנָשְׂאוּ עַצְמָן וְנִכְנַס הָאָרוֹן. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם חֲלַקְתֶּם לִי כָּבוֹד, חַיֵּיכֶם כְּשֶׁאֲנִי אַחֲרִיב אֶת בֵּיתִי אֵין אָדָם שׁוֹלֵט בָּכֶם, תֵּדַע שֶׁכָּל כְּלֵי הַמִּקְדָּשׁ גָּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל א, ב): וַיִּתֵּן ה' בְּיָדוֹ אֶת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וּמִקְצָת כְּלֵי בֵית הָאֱלֹהִים, אֲבָל שַׁעֲרֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְקוֹמָן נִגְנְזוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, ט): טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ. מַהוּ ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה, שֶׁהוּא חוֹלֵק לִירֵאָיו מִכְּבוֹדוֹ, כֵּיצַד, הוּא נִקְרָא אֱלֹהִים, וְקָרָא לְמשֶׁה אֱלֹהִים (שמות ז, א): רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. הוּא מְחַיֵּה מֵתִים, וְחָלַק מִכְּבוֹדוֹ לְאֵלִיָּהוּ וְהֶחֱיָה אֶת הַמֵּת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, כג): וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ רְאִי חַי בְּנֵךְ. וּלְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ יִלְבּוֹשׁ לְבוּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כא, ו): הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו. מַה כְּתִיב (תהלים מז, ו): עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מֶלֶךְ עֲשִׂיתִיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, מַה מֶּלֶךְ כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא תּוֹקְעִין לְפָנָיו אַף אַתָּה עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף, כְּשֶׁתַּכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל יִהְיוּ תּוֹקְעִין בָּהֶם וְהֵן מִתְכַּנְסִין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י, ג): וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ, לְכָךְ עֲשֵׂה לְךָ.

14 יד

דָּבָר אַחֵר, עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כד, כא): יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ, מַהוּ וָמֶלֶךְ, הַמְלִיכֵהוּ עָלֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, וָמֶלֶךְ, הַמְלֵךְ יֵצֶר טוֹב עַל יֵצֶר הָרָע שֶׁנִּקְרָא מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט, יד): וּבָא אֵלֶיהָ מֶלֶךְ גָּדוֹל וְסָבַב אֹתָהּ. דָּבָר אַחֵר וָמֶלֶךְ, יָכוֹל אִם יֹאמַר לְךָ הַמֶּלֶךְ לֵךְ עֲבֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁתִּשְׁמַע לוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר: יְרָא אֶת ה', כָּךְ מָצִינוּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר שֶׁאָמַר לַחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לַעֲבֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְלֹא שָׁמְעוּ לוֹ, אָמְרוּ לוֹ (דניאל ג, יח): לֵאלָהָךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין וּלְצֶלֶם דַּהֲבָא דִּי הֲקֵימְתָּ לָא נִסְגֻּד. אָמַר לָהֶם נְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ג, יד): הַצְדָּא שַׁדְּרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, אָנְטוֹס, אֶתְמוֹל אַתֶּם אוֹמְרִים כָּל מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִקַּח לוֹ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הָיָה הוֹלֵךְ לִירוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י, י): וּפְסִילֵיהֶם מִיְרוּשָׁלָיִם וּמִשֹּׁמְרוֹן, וְעַכְשָׁיו בָּאתֶם לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלִּי צָדוּ, הַצְדָּא שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ, לֹא כָךְ אָמַר לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁתִּשְׁמְעוּ לַמַּלְכוּת כָּל מַה שֶּׁהִיא אוֹמֶרֶת לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ח, ב): אֲנִי פִּי מֶלֶךְ שְׁמֹר וְעַל דִּבְרַת שְׁבוּעַת אֱלֹהִים, אָמְרוּ לוֹ מֶלֶךְ אַתָּה עָלֵינוּ לְמִסִּים וּלְאַרְנוֹנִיּוֹת, אֲבָל לַעֲבֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים נְבוּכַדְנֶצַּר אַתְּ וְכֶלֶב שָׁוִים. (דניאל ג, טז): עֲנוֹ שַׁדְרַךְ מֵישַׁךְ וַעֲבֵד נְגוֹ וְאָמְרִין לְמַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא נְבוּכַדְנֶצַר, (דניאל ג, טז יז): לָא חַשְׁחִין אֲנַחְנָא עַל דְּנָה פִּתְגָם לַהֲתָבוּתָךְ, הֵן אִיתַי אֱלָהַנָא דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין, וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא יְשֵׁיזִב (דניאל ג, יח): וְהֵן לָא, אָמְרוּ לוֹ, בֵּין מַצִּיל וּבֵין שֶׁאֵינוֹ מַצִּיל (דניאל ג, יח): יְדִיעַ לֶהֱוֵא לָךְ מַלְכָּא דִּי לֵאלָהָךְ לָא אִיתַנָא פָלְחִין, הֱוֵי יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ. (משלי כד, כא): עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב, וְעִם אוֹתָן שֶׁאוֹמְרִים שֶׁהֵן שְׁנֵי אֱלוֹהוּת בָּעוֹלָם אַל תִּתְעָרָב לָהֶן, שֶׁסּוֹפָן לֵאָבֵד מִן הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יג, ח): וְהָיָה בְּכָל הָאָרֶץ נְאֻם ה' פִּי שְׁנַיִם בָּהּ יִכָּרְתוּ יִגְוָעוּ וְהַשְּׁלִישִׁית יִוָּתֶר בָּהּ. וּמָה הֵן הַשְּׁלִישִׁית, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל (ישעיה יט, כד): בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָה וגו' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ, הֱוֵי יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ. וְכָל מִי שֶׁהוּא יָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹפוֹ לֵעָשׂוֹת מֶלֶךְ, מִמִּי אַתָּה לָמֵד מֵאַבְרָהָם, עַל יְדֵי שֶׁנִּתְיָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשָׂה מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יב): כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וּמִנַּיִן שֶׁנַּעֲשָׂה מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יד, יז): אֶל עֵמֶק שָׁוֵה הוּא עֵמֶק הַמֶּלֶךְ, מַהוּ שָׁוֵה, עֵמֶק הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִשְׁווּ הַכֹּל וְנָטְלוּ עֵצָה וְקָצְצוּ אֲרָזִים וְעָשׂוּ כִּסֵּא וְהוֹשִׁיבוּהוּ מֶלֶךְ עֲלֵיהֶם. וְלֹא תֹאמַר אַבְרָהָם בִּלְבָד אֶלָּא אֲפִלּוּ משֶׁה שֶׁנִּתְיָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשָׂה מֶלֶךְ, לְכָךְ כְּתִיב: יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ.

15 טו

עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף, שֶׁיִּהְיוּ תּוֹקְעִין לְפָנֶיךָ כְּמֶלֶךְ. עֲשֵׂה לְךָ, מִשֶּׁלְּךָ. עֲשֵׂה לְךָ, לְךָ אַתָּה עוֹשֶׂה וְלֹא לְאַחֵר, אַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְאֵין אַחֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, תֵּדַע לְךָ שֶׁהֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ שֶׁל משֶׁה לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן אֶלָּא בַּשּׁוֹפָרוֹת, כְּשֶׁבָּא לְהִלָּחֵם בִּירִיחוֹ נִתְכַּנְסוּ לִירִיחוֹ שֶׁבַע אֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע כד, יא): וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם. וְכִי שֶׁבַע אֻמּוֹת הָיוּ בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי יְרִיחוֹ נַגְרָא שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִם נִכְבְּשָׁה יְרִיחוֹ מִיָּד כָּל הָאָרֶץ נִכְבֶּשֶׁת, לְפִיכָךְ נִתְכַּנְּסוּ לְתוֹכָהּ שֶׁבַע אֻמּוֹת, מַה כְּתִיב שָׁם (יהושע ו, כ): וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת, מְלַמֵּד שֶׁאֲפִלּוּ יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, וְלֹא תֹאמַר לִיהוֹשֻׁעַ אֶלָּא אֲפִלּוּ משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁעַד שֶׁהוּא חַי בְּעַצְמוֹ נִגְנְזוּ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק הֲרֵי שֶׁמּשֶׁה אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא בָּא לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם (דברים לא, כח): הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, וְהֵיכָן הָיוּ הַחֲצוֹצְרוֹת לִתְקֹעַ בָהֶן וּלְכַנְּסָן, אֶלָּא עַד שֶׁהוּא בַּחַיִּים נִגְנְזוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (קהלת ח, ח): וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, הֱוֵי עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף, לְךָ אַתְּ עוֹשֶׂה וְאֵין אַחֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כָּל יָמֶיךָ.

16 טז

עֲשֵׂה לְךָ. אַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן שֶׁאַתָּה מֶלֶךְ וְאֵין אַחֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, אֶלָּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר [עפ"י (דברי הימים ב כט, כו כח)]: וַיַּעַמְדוּ הַלְוִיִּם, עַל עָמְדָם, וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר וְהַחֲצֹצְרוֹת מַחְצְרִים. אָמַר רַב הַחֲצוֹצְרוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ אַף הֵן נִגְנְזוּ, אֲבָל דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִנּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נז, ט): עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר. אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא, כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ וּמְנַגֵּן מֵאֵלָיו, מִיָּד הָיָה עוֹמֵד דָּוִד וְכָל הַתַּלְמִידִים שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְהָיוּ יְגֵעִים וּמְנַדְּדִים שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶם וְהוֹגִין בַּתּוֹרָה עַד עַמּוּד הַשַּׁחַר, לְפִיכָךְ הָיָה אוֹמֵר דָּוִד עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר, דֶּרֶךְ הַשַּׁחַר מְעוֹרֵר בְּנֵי אָדָם, אֲבָל אֲנִי אָעִירָה שָׁחַר, אֲנִי מְעוֹרֵר הַשָּׁחַר. דָּבָר אַחֵר, עוּרָה כְבוֹדִי, מַהוּ עוּרָה כְבוֹדִי, מִפְּנֵי עֲבוֹדַת יוֹצְרִי, שֶׁהָיָה יִצְרוֹ אוֹמֵר לוֹ דָּוִד לֹא מֶלֶךְ אַתָּה וְדֶרֶךְ מְלָכִים לִישֹׁן עַד שָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, וְאַתָּה לָמֵד וְעוֹמֵד חֲצוֹת לַיְלָה. וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ עוּרָה כְבוֹדִי, אֵין כְּבוֹדִי לִפְנֵי כְּבוֹד יוֹצְרִי כְּלוּם, לְכָךְ נֶאֱמַר עוּרָה כְבוֹדִי. (תהלים קיט, סב): חֲצוֹת לַיְלָה אָקוּם לְהוֹדוֹת לְךָ, אָמַר דָוִד חַיָּב אֲנִי לַעֲמֹד בַּחֲצִי לַיְלָה וּלְקַלֶּסְךָ עַל פְּלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם זְקֶנְתִּי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, דִּכְתִיב (רות ג, ח ט): וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת, וַתֹּאמֶר אָנֹכִי רוּת אֲמָתֶךָ, וַיֹּאמֶר לָהּ (רות ג, יג): לִינִי הַלַּיְלָה, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי בְּרַבִּי שָׁלוֹם אָמְרָה לוֹ בִּדְבָרִים אַתָּה מוֹצִיאֵנִי, אָמַר לָהּ (רות ג, יג): חַי ה' אֵינִי מוֹצִיאֵךְ בִּדְבָרִים. חַי ה', מְלַמֵּד שֶׁהִשְׁבִּיעַ עַל יִצְרוֹ שֶׁהָיָה מְקַטְרְגוֹ וְאוֹמֵר לוֹ אַתְּ פָּנוּי וְהִיא פְּנוּיָה, הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁתִּזְדַּקֵּק לָהּ, מִיָּד נִשְׁבַּע אוֹתוֹ צַדִּיק חַי ה', אֵינִי נוֹגֵעַ בָּהּ בָּזוֹ. וְלֹא בּוֹעַז לְבַדּוֹ אֶלָּא כָּל הַצַּדִּיקִים מַשְׁבִּיעִים עַל יִצְרָן, וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּדָוִד שֶׁנָּפַל שָׁאוּל בְּיָדוֹ, מָה אָמַר דָּוִד (שמואל א כו, י): וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי ה' כִּי אִם ה' יִגֳּפֶנּוּ אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וגו', וְלָמָּה נִשְׁבַּע שְׁתֵּי פְּעָמִים, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי הָיָה בָּא יִצְרוֹ וְאָמַר לוֹ אִלּוּ נָפַלְתָּ אַתָּה בְּיָדוֹ לֹא הָיָה מְרַחֵם עָלֶיךָ וְהֹרֶגְךָ, מִן הַתּוֹרָה מֻתָּר לְהָרְגוֹ, בָּא לְהָרְגְּךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ, שֶׁהֲרֵי רוֹדֵף הוּא. לְפִיכָךְ קָפַץ וְנִשְׁבַּע שְׁתֵּי פְּעָמִים חַי ה', שֶׁאֵינוֹ הוֹרְגוֹ. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה יוֹדֵעַ כֹּחוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרָע שֶׁהוּא קָשֶׁה, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִיקְלוּ אוֹתוֹ קִמְעָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַאֲנִי מַעֲבִירוֹ מִכֶּם לֶעָתִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סב, י): סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה נז, יד): וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי. וְלָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי עוֹקְרוֹ מִכֶּם (יחזקאל לו, כו): וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי וגו'.

17 יז

כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא: וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר יא, טז), הֲלָכָה, בְּתוֹךְ כַּמָּה אַמּוֹת חַיָּב אָדָם לַעֲמֹד מִפְּנֵי הַזָּקֵן. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת חַיָּב אָדָם לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַזָּקֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, לב): מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְשׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. וְאֵיזֶה הִדּוּר, אָמְרָה תּוֹרָה (ויקרא יט, לב): וְהָדַרְתָּ, שֶׁלֹא יַעֲמֹד בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יֵשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ, וְלֹא יְהֵא סוֹתֵר אֶת דְּבָרָיו, וּכְשֶׁהוּא שׁוֹאֵל הֲלָכָה שׁוֹאֵל בְּיִרְאָה, וְלֹא יִקְפֹּץ לְהָשִׁיב, וְלֹא יְהֵא נִכְנָס בְּתוֹךְ דְּבָרָיו, שֶׁכָּל מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בְּרַבּוֹ כָּל הַמִּדּוֹת הָאֵלּוּ נִקְרָא רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם, וְתַלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכַּח, וּשְׁנוֹתָיו מִתְקַצְּרוֹת, וּלְסוֹף הוּא בָּא לִידֵי עֲנִיּוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ח, יג): וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵּל אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים, מוֹרָא זוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, הֱוֵי זֶה מוֹרָאַת הָרַב, אִם כֵּן הֲרֵי מוֹרָאַת רִבִּית וּמוֹרָאַת מִשְׁקָלוֹת, אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר נֶאֱמַר כָּאן (ויקרא יט, לב): פְּנֵי זָקֵן, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אֵינֶנּוּ יָרֵא מִלִּפְנֵי אֱלֹהִים. וְחַיָּב לְהַקְדִּימוֹ לְכָל אָדָם בִּכְנִיסָה וּבִיצִיאָה, וְלִנְהֹג בּוֹ מוֹרָא וְכָבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, יג): אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, וְתַנְיָא אֶת לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי תּוֹרָה, שֶׁאֵין לְךָ מִדָּה אַחֶרֶת כַּיּוֹצֵא בָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים א, טו): וָאֶתֵּן אוֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם, מִיכָּן אַתְּ לָמֵד שֶׁתִּנְהֹג בּוֹ מִנְהַג נְשִׂיאוּת, לַעֲמֹד מִפָּנָיו, לְהַקְדִּימוֹ לְכָל דָּבָר שֶׁבִּגְדֻלָּה. אָמַר רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בַּר פַּפָּא כְּשֶׁהָיִיתִי רוֹאֶה סִיעָה שֶׁל בְּנֵי אָדָם הָיִיתִי הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת שֶׁלֹא לְהַטְרִיחַ עֲלֵיהֶן, שֶׁלֹא יִהְיוּ רוֹאִין וְעוֹמְדִים מִלְּפָנַי, וּכְשֶׁאָמַרְתִּי דְּבָרִים לִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי בֶּן רַבִּי זְבִידָא, אָמַר לִי צָרִיךְ אַתָּה לַעֲבֹר לִפְנֵיהֶם וְיִהְיוּ רוֹאִין אוֹתְךָ וְעוֹמְדִים לְפָנֶיךָ וְאַתְּ מְבִיאָם לִידֵי יִרְאַת שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, לב): מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, לָמָּה, שֶׁמַּעֲלָתָן שֶׁל צַדִּיקִים מַעֲלָה שֶׁאֵין לָהּ יְרִידָה, אֲבָל מַעֲלָתוֹ שֶׁל עֵשָׂו מַעֲלָה שֶׁכֻּלָּהּ יְרִידָה הִיא, הַיּוֹם הוּא אִפַּרְכוֹס, לְמָחָר סָגָן, לְמָחָר קוֹמוֹס, לְמָחָר סַרְדְּיוֹט, וְכֵן כָּל גְּדוֹלֵיהֶם. וְכֵן הַנָּבִיא אוֹמֵר (עובדיה א, ד): אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר. אֲבָל מַעֲלָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב מַעֲלָה שֶׁאֵין לָהּ יְרִידָה, וְאֵין קְדֻשָּׁתָם נוֹפֶלֶת לְעוֹלָם. וְכֵן אַתָּה מוֹצֵא שֶׁהַזְּקֵנִים אֶחָד מִשְּׁלשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים שֶׁהֵן כְּתוּבִין לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵלּוּ הֵן: הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְיִשְׂרָאֵל וְהַבְּכוֹרוֹת וְהַמִּזְבֵּחַ וּתְרוּמָה וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֹהֶל מוֹעֵד וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד וְהַקָּרְבָּנוֹת וְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְהַזְּקֵנִים, הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (חגי ב, ח): לִי הַכֶּסֶף וְלִי הַזָּהָב. הַכֹּהֲנִים, דִּכְתִיב (שמות כט, א): וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְקַדֵּשׁ אֹתָם לְכַהֵן לִי. הַלְוִיִּם מִנַּיִן (במדבר ג, יב): וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן (ויקרא כה, נה): כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל. בְּכוֹרוֹת מִנַּיִן (במדבר ח, יז): כִּי לִי כָל בְּכוֹר. הַמִּזְבֵּחַ מִנַּיִן (שמות כ, כא): מִזְבַּח אֲדָמָה תַּעֲשֶׂה לִי. תְּרוּמָה מִנַּיִן (שמות כה, ב): וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה. שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה מִנַּיִן (שמות ל, לא): שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי. אֹהֶל מוֹעֵד מִנַּיִן (שמות כה, ח): וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ. הַקָּרְבָּנוֹת מִנַּיִן (במדבר כח, ב): אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי. מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מִנַּיִן (שמואל א טז, א): כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן (ויקרא כה, כג): כִּי לִי הָאָרֶץ. הַזְּקֵנִים מִנַּיִן (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ.

18 יח

אֶסְפָה לִי, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (עמוס ט, ו): הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְפָלָטִין שֶׁהָיְתָה בְּנוּיָה עַל גַּבֵּי הַסְּפִינוֹת, כָּל זְמַן שֶׁהַסְּפִינוֹת מְחֻבָּרוֹת פָּלָטִין שֶׁעַל גַּבֵּיהֶן עוֹמֶדֶת, כָּךְ הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, כִּבְיָכוֹל כִּסְאוֹ מְבוּסָם לְמַעְלָה בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עֲשׂוּיִן אֲגֻדָּה אֶחָת, לְכָךְ נֶאֱמַר: הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מַעֲלוֹתָו, אֵימָתַי וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. לְכָךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֶסְפָה לִי, לָמָּה, שֶׁכִּנּוּסָן שֶׁל צַדִּיקִים הֲנָיָה לָהֶם וַהֲנָיָה לָעוֹלָם, אֲבָל כִּנּוּסָן שֶׁל רְשָׁעִים תְּקָלָה לָהֶם וּתְקָלָה לָעוֹלָם.

19 יט

דָּבָר אַחֵר, אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ, אָמַר משֶׁה מָה אֶעֱשֶׂה, אִם אָבִיא חֲמִשָּׁה מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט אֵינָם עוֹלִים לְמִנְיַן שִׁבְעִים וְנִמְצְאוּ שִׁשִּׁים, וְאִם אָבִיא שִׁשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה וַחֲמִשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה, הֲרֵי אֲנִי מַטִּיל קִנְאָה בֵּין שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט. מֶה עָשָׂה, נָטַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם פְּתָקִין וְכָתַב בָּהֶן זָקֵן, עוֹד שְׁנַיִם פְּתָקִין חָלָק, וּטְרָפָן בְּקַלְפֵּי, אָמַר בּוֹאוּ וּטְלוּ פְּתָקְכֶם, מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק כְּתִיב בּוֹ זָקֵן הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁנִּתְמַנֶּה זָקֵן, וְאִם עָלָה בְּיָדוֹ חָלָק הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁלֹא נִתְמַנָּה, וְהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שָׁם פֶּתֶק אֶחָד כָּתוּב בּוֹ זָקֵן, אִלּוּ הָיִיתָ רָאוּי לְהִתְמַנּוֹת הָיָה עוֹלֶה בְּיָדֶךָ, כֵּיוָן שֶׁעָשָׂה כָּךְ נִתְמַנּוּ הַזְּקֵנִים. אֶלְדָד וּמֵידָד הָיוּ שָׁם, וּמִעֲטוּ עַצְמָן, אֵין אָנוּ כְּדַי לִהְיוֹת בְּמִנּוּי הַזְּקֵנִים, וְעַל שֶׁמִּעֲטוּ עַצְמָן נִמְצְאוּ יְתֵרִים עַל הַזְּקֵנִים חֲמִשָּׁה דְבָרִים, הַזְּקֵנִים לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְמָחָר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, יח): וְאֶל הָעָם תֹּאמַר הִתְקַדְּשׁוּ לְמָחָר, אֲבָל אֵלּוּ נִתְנַבְּאוּ עַל מַה שֶּׁעָתִיד בְּסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, כו): וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה, מָה הָיוּ מִתְנַבְּאִים, יֵשׁ אוֹמְרִים עַל מַפַּלְתּוֹ שֶׁל גּוֹג, וְיֵשׁ אוֹמְרִים מֵת משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ. תֵּדַע לְךָ, שֶׁכֵּן יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לְמשֶׁה (במדבר יא, כח): וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן (במדבר יא, כז): וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמשֶׁה, מִי הָיָה זֶה, גֵּרְשׁוֹם בֶּן משֶׁה. הַזְּקֵנִים לֹא נִכְנְסוּ לָאָרֶץ, אֲבָל אֶלְדָד וּמֵידָד, אֶלְדָד הוּא (במדבר לד, כא): אֱלִידָד בֶּן כִּסְלוֹן, וּמֵידָד זֶה (במדבר לד, כד): קְמוּאֵל בֶּן שִׁפְטָן. הַזְּקֵנִים לֹא נִתְפָּרְשׁוּ שְׁמוֹתָן, הַזְּקֵנִים נִפְסְקָה נְבוּאָתָן, שֶׁהָיָה מִשֶּׁל משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, יז): וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, אֲבָל אֵלּוּ הָיְתָה רוּחַ נְבוּאָתָם מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר יא, כו): וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ. וְאִם תֹּאמַר הַזְּקֵנִים שֶׁהָיְתָה נְבוּאָתָן מִשֶּׁל משֶׁה שֶׁמָּא חָסֵר משֶׁה בִּנְבוּאָתוֹ כְּלוּם, לָאו. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְנֵר שֶׁהָיָה דוֹלֵק וְהִדְלִיקוּ מִמֶּנּוּ כַּמָּה נֵרוֹת וְאוֹר דְּלֵקָתוֹ לֹא חָסֵר, אַף משֶׁה מִשֶּׁלּוֹ לֹא חָסַר כְּלוּם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לד, י): וְלֹא קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל כְּמשֶׁה.

20 כ

אֶסְפָה לִי, וְכִי לֹא הָיוּ זְקֵנִים לְשֶׁעָבַר, וַהֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר בְּמִצְרַיִם (שמות ג, טז): לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא מִפְּנֵי מָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר פַּרְעֹה (שמות א, י יא): הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים, קִבֵּץ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם עֲשׂוּ עִמִּי הַיּוֹם בְּטוֹבָה, הַיְנוּ דִכְתִיב (שמות א, יג): וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ, בְּפֶה רַךְ, נָטַל סַל וּמַגְרֵפָה, מִי הָיָה רוֹאֶה אֶת פַּרְעֹה נוֹטֵל סַל וּמַגְרֵפָה וְעוֹשֶׂה בִּלְבֵנִים וְלֹא הָיָה עוֹשֶׂה, מִיָּד הָלְכוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בִּזְרִיזוּת וְעָשׂוּ עִמּוֹ בְּכָל כֹּחָן, לְפִי שֶׁהָיוּ בַּעֲלֵי כֹּחַ וְגִבּוֹרִים, כֵּיוָן שֶׁחֲשֵׁכָה הֶעֱמִיד עֲלֵיהֶם נוֹגְשִׂים וְאָמַר לָהֶם חַשְּׁבוּ אֶת הַלְּבֵנִים, מִיָּד עָמְדוּ וּמָנוּ אוֹתָם, וְאָמַר לָהֶם כָּזֶה אַתֶּם מַעֲמִידִים בְּכָל יוֹם וָיוֹם. מִנָּה אֶת הַנּוֹגְשִׂים שֶׁל מִצְרַיִם עַל הַשּׁוֹטְרִים שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְהַשּׁוֹטְרִים הִתְמַנּוּ עַל יֶתֶר הָעָם, וּכְשֶׁאָמַר לָהֶם (שמות ה, ז): לֹא תֹאסִפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם, הָיוּ בָּאִין הַנּוֹגְשִׂים וּמוֹנִין אֶת הַלְּבֵנִים וְנִמְצְאוּ חֲסֵרוֹת, הָיוּ מַכִּין הַנּוֹגְשִׂים אֶת הַשּׁוֹטְרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ה, יד): וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ הַשּׁוֹטְרִים מֻכִּין עַל יֶתֶר הָעָם וְלֹא הָיוּ מוֹסְרִין אוֹתָן בִּידֵי נוֹגְשִׂים, וְאוֹמְרִים מוּטָב אָנוּ לִלְקוֹת וְאַל יִכָּשְׁלוּ יֶתֶר הָעָם. לְפִיכָךְ כְּשֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֵינִי יוֹדֵעַ מִי רָאוּי וּמִי אֵינוֹ רָאוּי, אָמַר לוֹ (במדבר יא, טז): אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו, אוֹתָן הַזְּקֵנִים וְהַשּׁוֹטְרִים שֶׁהָיוּ מוֹסְרִין עַצְמָן לִלְקוֹת עֲלֵיהֶם בְּמִצְרַיִם בְּמַתְכֹּנֶת הַלְּבֵנִים, יָבוֹאוּ וְיִטְלוּ בַּגְּדֻלָּה הַזּוֹ, לְפִיכָךְ הוּא אוֹמֵר: אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו. וּלְפִי שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן לִלְקוֹת עַל הַצִּבּוּר, לְפִיכָךְ (במדבר יא, יז): וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָֹּׂא הָעָם, לְלַמֶּדְךָ שֶׁהִשְׁוָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה. מִכָּאן אַתְּ לָמֵד שֶׁכָּל מִי שֶׁמּוֹסֵר עַצְמוֹ עַל יִשְׂרָאֵל זוֹכֶה לְכָבוֹד וְלִגְדֻלָּה וּלְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, לְכָךְ כְּתִיב: אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו, מִי הֵם, אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן וַיֻּכּוּ שֹׁטְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

21 כא

אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ, וְהֵיכָן הָיוּ הָרִאשׁוֹנִים, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב לד, כד): יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא חֵקֶר וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם. עַד שֶׁהָיוּ בְּמִצְרַיִם הָיָה לָהֶם שִׁבְעִים זְקֵנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ג, טז): לֵךְ וְאָסַפְתָּ אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעִמָּהֶם יָצְאוּ מִמִּצְרַיִם, וּכְשֶׁעָלָה משֶׁה לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה הָיוּ עִמּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כד, ט): וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, (שמות כד, יד): וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה. כֵּיוָן שֶׁעָלָה משֶׁה הִתְנָה עִם יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּרֵד לְאַרְבָּעִים יוֹם, כֵּיוָן שֶׁשָּׁהָה לֵירֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, א): וַיַּרְא הָעָם כִּי בשֵׁשׁ משֶׁה, וְאֵין בּשֵׁשׁ אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁהוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ה, כח): מַדּוּעַ בּשֵׁשׁ רִכְבּוֹ לָבוֹא מַדּוּעַ אֶחֱרוּ פַּעֲמֵי מַרְכְּבוֹתָיו. נִכְנְסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל אֵצֶל הַזְּקֵנִים וְאָמְרוּ לָהֶן משֶׁה הִתְנָה עִמָּנוּ שֶׁיֵּרֵד לְסוֹף אַרְבָּעִים יוֹם, הֲרֵי שֵׁשׁ שָׁעוֹת יוֹתֵר וְלֹא יָרַד, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִין מֶה הָיָה לוֹ (שמות לב, א): קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ כִּי זֶה משֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כָּךְ, אָמְרוּ לָהֶם מָה אַתֶּם מַכְעִיסִין לְמִי שֶׁעָשָׂה לָכֶם כָּל אוֹתָן נִסִּים וְהַנִּפְלָאוֹת, וְלֹא שָׁמְעוּ לָהֶם וַהֲרָגוּם, וּלְפִי שֶׁעָמַד חוּר כְּנֶגְדָּן בִּדְבָרִים קָשִׁים, עָמְדוּ עָלָיו עוֹד וַהֲרָגוּהוּ. נִכְנְסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְאַהֲרֹן בְּטַקְסִים גְּדוֹלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, א): וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם, מָה אַתָּה יוֹשֵׁב קוּם, אָמַר רַבִּי יִצְחָק רוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת (תהלים כו, ה): שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים. קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים, וְאִם לָאו (שמות לב, א): כִּי זֶה, כָּזֶה אָנוּ עוֹשִׂים לְךָ, כְּשֵׁם שֶׁעָמַדְנוּ עַל חוּר וַהֲרַגְנוּהוּ, כָּךְ אָנוּ עוֹשִׂים לָךְ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה אַהֲרֹן מַה שֶּׁעָשׂוּ לַזְּקֵנִים וּלְחוּר נִתְיָרֵא מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ה): וַיַּרְא אַהֲרֹן וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ, הֵבִין מִמִּי שֶׁזָּבוּחַ לְפָנָיו. וּמִנַּיִן שֶׁהָרְגוּ לַזְּקֵנִים וּלְחוּר, שֶׁכֵּן יִרְמְיָה מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל (ירמיה ב, לד): גַּם בִּכְנָפַיִךְ נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים כִּי עַל כָּל אֵלֶּה, מַהוּ עַל כָּל אֵלֶּה, בִּשְׁבִיל (שמות לב, ד): אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ, מַה פָּרַע מֵהֶם (שמות לב, לה): וַיִּגֹּף ה' אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל, אַחַר זְמַן כְּשֶׁסָּלַח לָהֶם, אָמַר לְמשֶׁה: אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים, תַּחַת אֲבוֹתָם שִׁבְעִים שֶׁנֶּהֶרְגוּ עַל קְדֻשַּׁת שְׁמִי, הוּא שֶׁכָּתוּב: יָרֹעַ כַּבִּירִים לֹא חֵקֶר וַיַּעֲמֵד אֲחֵרִים תַּחְתָּם.

22 כב

אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת יב, יא): דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד. כַּדּוּר שֶׁל בָּנוֹת, מָה הַכַּדּוּר שֶׁל בָּנוֹת מְזָרְקִין בּוֹ לְכָאן וּלְכָאן, כָּךְ הָיוּ הַדִּבְּרוֹת מֻזְרָקִין בְּסִינַי. דָּבָר אַחֵר, כְּמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים, מִכָּאן אָמְרוּ חֲכָמִים אָסוּר לִקְרוֹת בַּסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, שֶׁכָּתוּב נְטוּעִים. מַה מִּשְׁמָרוֹת הַכֹּהֲנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אַף הַסְּפָרִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה. בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין, וְאִם תֹּאמַר זֶה מַתִּיר וְזֶה אוֹסֵר, זֶה פּוֹסֵל וְזֶה מַכְשִׁיר, זֶה מְטַמֵּא וְזֶה מְטַהֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵב וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר, בֵּית שַׁמַּאי פּוֹסְלִין וּבֵית הִלֵּל מַכְשִׁירִין, לְמִי נִשְׁמַע, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַף עַל פִּי כֵן כֻּלָּם נִתְּנוּ מֵרֹעֶה אֶחָד.

23 כג

אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי כב, יא): אֹהֵב טְהָר לֵב חֵן שְׂפָתָיו רֵעֵהוּ מֶלֶךְ, לָמָּה לֹא אָמַר לוֹ אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אֲנָשִׁים, אֶלָּא שִׁבְעִים אִישׁ, מְיֻחָדִין, שֶׁיִּהְיוּ דּוֹמִין לִי וָלָךְ, (שמות טו, ג): ה' אִישׁ מִלְחָמָה, וּמשֶׁה (במדבר יב, ג): וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד.

24 כד

אֶסְפָה לִי, וְכִי לֹא הָיָה לָהֶם זְקֵנִים קֹדֶם לָכֵן, וְהָכְתִיב בְּהַר סִינַי (שמות כד, ט): וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וגו', וְהַפָּרָשָׁה הַזּוֹ אַחַר כָּךְ הָיְתָה, וְאָז הָיוּ הַזְּקֵנִים, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְאוֹתָן הַדְּבָרִים (במדבר יא, א): וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים, נִשְׂרְפוּ כֻּלָּם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה שְׂרֵפָתָם כִּשְׂרֵפַת נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁאַף הֵם הֵקֵלוּ רֹאשָׁם בַּעֲלוֹתָם לְהַר סִינַי כְּשֶׁרָאוּ אֶת הַשְּׁכִינָה, (שמות כד, יא): וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וְכִי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הָיְתָה שָׁם, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת רַבּוֹ וּפַרְנָסָתוֹ בְּיָדוֹ, וְהָיָה נוֹשֵׁךְ מִמֶּנָּהּ, כָּךְ הֵקֵלוּ רֹאשָׁן כְּאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין, וְהָיוּ רְאוּיִן לִשָֹּׂרֵף בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַזְּקֵנִים וְנָדָב וַאֲבִיהוּא, וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה יוֹם מַתַּן תּוֹרָה חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִיכָךְ לֹא רָצָה לִפְגֹּעַ בָּהֶן בּוֹ בַּיּוֹם לַעֲשׂוֹת פִּרְצָה בָּהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כד, יא): וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ, מִכְּלַל שֶׁהָיוּ רְאוּיִן לְהִשְׁתַּלֵּחַ יַד, אֲבָל לְאַחַר זְמַן גָּבָה מֵהֶן, נָדָב וַאֲבִיהוּא אַף הֵן נִשְׂרְפוּ כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לְאֹהֶל מוֹעֵד, וְהֵן נִשְׂרְפוּ כְּשֶׁנִּתְאַוּוּ אוֹתָהּ תַּאֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, ד): וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה, מַהוּ וְהָאסַפְסֻף, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא, אֶחָד מֵהֶן אוֹמֵר אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁעָלוּ עִמָּהֶן מִמִּצְרַיִם וְנֶאֱסָפִין עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, לח): וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם. וְאֶחָד מֵהֶן אוֹמֵר וְהָאסַפְסֻף אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ. מַה כְּתִיב שָׁם (במדבר יא, א): וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, בַּקּוֹצִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה. וּמִנַּיִן שֶׁאוֹתָן זְקֵנִים שֶׁעָלוּ לְהַר סִינַי נִשְׂרְפוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, יח): וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם, וְאֵין עֵדָה אֶלָּא סַנְהֶדְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כד): וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה, וּכְתִיב (ויקרא ד, יג): וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים עח, לא): וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָּהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין. (תהלים עח, לא): וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ, אוֹתָן הַבַּחוּרִים שֶׁהָיוּ קְרוּיִן זְקֵנִים, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (שמואל ב ו, א): וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁחָזְרוּ וּבָכוּ וּבִקְּשׁוּ בָּשָׂר, אִם נֹאמַר בְּשַׂר חַיָּה, כָּל מַה שֶּׁבִּקְּשׁוּ נַעֲשָׂה לָהֶם, הַמָּן לְתוֹךְ פִּיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, טו): וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם (תהלים עח, כט): וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם, אִם נֹאמַר שֶׁלֹא הָיָה לָהֶם שׁוֹר וּבְהֵמָה, וַהֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר: וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר, אִם נֹאמַר אֲכָלוּם בַּמִּדְבָּר, וַהֲלוֹא כְתִיב (במדבר לכ, א): וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן, מִכָּאן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא נִתְאַוּוּ בָּשָׂר, אֶלָּא שְׁאֵר בָּשָׂר, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (תהלים עח, כז): וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר, וְאֵין שְׁאֵר אֶלָּא עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח, ו): אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, הֱוֵי שֶׁכָּךְ בִּקְּשׁוּ, לְהַתִּיר לָהֶם אֶת הָעֲרָיוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר יא, י): וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו, כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ כָּךְ, לְכָךְ (במדבר יא, י): וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד וּבְעֵינֵי משֶׁה רָע, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר יא, יא): לָמָּה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ, לִכְשֶׁעָבַר הָיָה עִמִּי מִי שֶׁיִּשָֹּׂא בְּמַשָֹּׂאָן וְעַכְשָׁו אֲנִי לְבַדִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא יד טו): לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת וגו' אִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנֵּה תַּחַת אוֹתָן הַזְּקֵנִים זְקֵנִים אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ.

25 כה

וְיָרַדְתִּי וְדִבַּרְתִּי (במדבר יא, יז), לְהוֹדִיעֲךָ שֶׁיּוֹם מִנּוּי הַזְּקֵנִים הָיָה חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּיוֹם מַתַּן תּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שמות יט, יא): כִּי בַּיּוֹם הַשְּׁלִשִׁי יֵרֵד ה' לְעֵינֵי כָל הָעָם, אַף בְּמִנּוּי הַזְּקֵנִים כְּתִיב שָׁם יְרִידָה, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְשָׂכַר לְתוֹכוֹ שׁוֹמֵר וְנָתַן לוֹ שְׂכַר הַשְּׁמִירָה, לְאַחַר זְמַן אָמַר לוֹ הַשּׁוֹמֵר אֵינִי יָכוֹל לְשָׁמְרוֹ כֻּלּוֹ לְבַדִּי, אֶלָּא הָבֵא עוֹד אֲחֵרִים שֶׁיִּשְׁמְרוּ עִמִּי. אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ נָתַתִּי לְךָ אֶת הַפַּרְדֵּס כֻּלּוֹ לְשָׁמְרוֹ וְכָל פֵּרוֹת שְׁמִירָתָן לְךָ נָתַתִּי, וְעַכְשָׁו אַתָּה אוֹמֵר הָבֵא לִי עוֹד אֲחֵרִים שֶׁיִּשְׁמְרוּ עִמִּי, הֲרֵינִי מֵבִיא אֲחֵרִים שֶׁיִּשְׁמְרוּ עִמְּךָ וֶהֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁאֵין אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם שְׂכַר שְׁמִירָה מִשֶּׁלִּי אֶלָּא מִתּוֹךְ שָׂכָר שֶׁנָּתַתִּי לְךָ מִשָּׁם הֵן נוֹטְלִין שְׂכָרָן. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, כְּשֶׁאָמַר לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי נָתַתִּי בְּךָ רוּחַ וְדַעַת לְפַרְנֵס אֶת בָּנַי, וְלֹא הָיִיתִי מְבַקֵּשׁ אַחֵר כְּדֵי שֶׁתִּתְיַחֵד אַתָּה בְּאוֹתָהּ גְּדֻלָּה, וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ אַחֵר, תֵּדַע שֶׁמִּשֶּׁלִּי אֵינָן נוֹטְלִין כְּלוּם אֶלָּא (במדבר יא, יז): וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ, וְאַף עַל פִּי כֵן משֶׁה לֹא חָסַר כְּלוּם, שֶׁלְּסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה אָמַר לוֹ (במדברכז, יח כ): קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו, מַה כְּתִיב (דברים לד, ט): וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ משֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָם הַזֶּה נִתְנַבְּאוּ יְחִידִים וְלָעוֹלָם הַבָּא כָּל יִשְׂרָאֵל נַעֲשִׂין נְבִיאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ג, א): וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וגו', כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּרַבִּי אַבָּא.