7ז׳
1 א

יוסף בן יוחנן איש ירושלים אומר יהי ביתך פתוח לרוחה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה עם האשה. יהי ביתך פתוח לרוחה כיצד מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרוחה לדרום ולמזרח ולמערב ולצפון כגון (שעשה) איוב שעשה ארבעה פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ארבעה פתחים לביתו. כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון יכנס כדרכו הבא מן הדרום יכנס כדרכו וכן לכל רוח לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו: ויהיו עניים בני ביתך ולא בני ביתך ממש אלא שיהיו [עניים] משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך כדרך שהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותין בתוך ביתו של איוב. וכשנפגשו זה בזה אמר אחד לחברו מאין אתה בא מתוך ביתו של איוב ולאן אתה הולך לביתו של איוב וכשבא עליו ההוא פורעניות גדול אמר לפני הקב״ה רבש״ע לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים שנאמר (איוב ל״א:י״ז) ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה ולא הייתי מלביש ערומים שנאמר (שם) ומגז כבשי יתחמם. אעפ״כ א״ל הקב״ה לאיוב איוב עדיין לא הגעת [לחצי שיעור] של אברהם אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת חטים האכילתו פת חטים את שדרכו לאכול בשר האכילתו בשר את שדרכו לשתות יין השקיתו יין אבל אברהם לא עשה כן אלא יושב ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית לו נחת רוח. וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם שנאמר (בראשית כ״א:ל״ג) ויטע אשל בבאר שבע:

Yosef ben Yohanan, a man of Jerusalem, would say: Let your house be open to all, let the poor be members of your household, and do not talk too much with married women.
Let your house be open to all
. How so? This teaches that a person’s house should be open to all sides: the south, the east, the west, and the north. This is like Job, who made four doors to his house. And why did Job make four doors to his house? So that the poor would not have to trouble themselves to go around the whole house. Someone who came in from the north would enter from that direction, and someone who came in from the south would enter from that direction, and so with every direction. That is why Job made four doors to his house.
Let the poor be members of your household. Not that they will be actual members of your household, but they will speak of what they ate and drank in your house, in the way that they speak of what they ate and drank in the house of Job. For when they would meet, one would say to another: Where are you coming from? (And the other would reply:) From the house of Job; and where are you going? (And the first one would say:) To the house of Job.
So when all the great tragedies came upon him, Job said before the Holy Blessed One: Did I not feed the hungry and give drink to the thirsty? as it says (Job 31:17), “Did I ever eat my food alone, and not let orphan eat from it?” And did I not clothe the naked? as it says (Job 31:20), “He warmed himself from the shearings of my sheep.” And even so, these tragedies came upon me. The Holy Blessed One said to Job: Job, you still have not gotten to [even half] the level of Abraham. You sit and wait in your house, and guests come in to you. And if it is someone’s custom is to eat wheat bread, you feed him wheat bread. And if someone’s custom is to eat meat, you feed him meat. And if someone’s custom is to drink wine, you pour him wine. But Abraham did not do this. Rather, he sat and looked out at the world, and when he would see potential guests, he would go bring them into his house. And if someone was not accustomed to eating wheat bread, he would feed him wheat bread. And if someone was not accustomed to eating meat, he would feed him meat. And if someone was not accustomed to drinking wine, he would pour him wine. Not only that, but he built large booths out on the roads, where he would leave food and drink, and anyone who came by and entered would eat and drink and bless the heavens, and he would feel content. Anything that one could ask for was available in the house of Abraham, as it says (Genesis 21:33), “And he planted an Eshel tree in Beer Sheba.”1Note: The Midrash reads the word Eshel as an acronym for akhila (eating), shtiya (drinking), and livui (accompanying)

2 ב

למוד בני ביתך ענוה שבזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין כשבא עני ועמד על פתחו של בעל הבית ואמר להם אביכם יש בכאן יאמרו לו הן בא והכנס עד שלא נכנס ושלחן [היה ערוך] לפניו נכנס ואכל ושתה וברך לשם שמים נעשית לו נחת רוח גדולה. ובזמן שאדם ענוותן ובני ביתו קפדנין ובא עני ועמד על פתחו ואמר להם אביכם יש בכאן ואומרים לו לא וגוערים בו והוציאו בנזיפה. ד״א למוד בני ביתך ענוה כיצד בזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין והלך לו למדינת הים ואמר מודה אני לפניך ה׳ אלהי שאשתי אינה עושה מריבה אצל אחרים לבו אין מתפחד עליו ודעתו מיושבת במקומו עד שעה שיחזור. ובזמן שאין אדם ענוותן ובני ביתו קפדנין והלך לו למדינת הים ואומר יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שאין אשתי עושה מריבה אצל אחרים ובני אל יעשו מריבה לבו מתפחד עליו ודעתו אינה מיושבת עד שיחזור: ואל תרבה שיחה עם האשה ואפילו היא אשתו ואין צריך לומר באשת חברו שכל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם:

Teach the members of your household humility. When a person is humble and the members of his household are humble, then when a poor person comes to the door of his house and asks: Is your father home? they will say: Yes, come in. And before he even enters, a table will be [set] before him, and he can go right in and eat, and drink, and bless in the name of Heaven, and feel a great sense of contentment. But when a person is humble but the members of his household are unkind, then when a poor person comes to his door and asks: Is your father home? they will say to him: No, and scold him harshly, and drive him out.
Another interpretation of “Teach the members of your household humility”: How so? When a person is humble and the members of his household are humble, then when he travels to faraway country, he says: I am grateful to you, the Eternal, my God, that my wife is not making trouble with others, and his heart is not anxious, and his mind is settled. But when a person is not humble and the members of his household are unkind, then when he travels to a faraway country, he says: May it be your will, the Eternal, my God, that my wife not make trouble with others and that my children not start fights, and his heart is anxious and his mind is not settled until he returns.
And do not talk too much with married women. That is, even with his own wife, not to mention with his friend’s wife. For when a person talks too much with married women, he brings evil upon himself, neglects the words of Torah, and in the end will be doomed to Gehenna.

3 ג

(דבר אחר) אל תרבה שיחה עם האשת כיצד בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגין בו כבוד או שערער עם חברו אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חבירי כך וכך אמר לי כך וכך אמרתי לו מפני שבוזה את עצמו (ובוזה את אשתו) ובוזה את חברו ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד עומדת ומשחקת עליו כיון ששמע חברו אמר אוי לי דברים שבינו לביני הלך ושחן לאשתו ונמצא אותו האיש בוזה את עצמו ואת אשתו ואת חבירו:

(Another interpretation of) Do not talk too much with married women: How so? When a person comes to the study hall and they do not treat him with respect, or he has a fight with his friend, he should not go and tell his wife: I fought about this and that with my friend, and he said this and that to me, and then I said this and that to him. For in doing so, he disgraces himself (and disgraces his wife) and disgraces his friend. And his wife, who had treated him with respect, will now begin to ridicule him. And when his friend hears, he will say: Oy! Those things were between him and me, and he went and told them to his wife. So it is that this man has disgraced himself, and his wife, and his friend.