Avot D'Rabbi Natan
1א׳
1 א

משה נתקדש בענן וקבל תורה מסיני שנא׳ (שמות כד) וישכון כבוד ה' על הר סיני למשה לטהרו זה היה אחר עשרת הדברות דברי ר׳ יוסי הגלילי *(משום) ר״ע אומר (שם) ויכסהו הענן ששת ימים למשה (הה״ד) (שם) ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן לחלוק לו כבוד למשה. א״ר נתן מפני מה נתעכב משה כל ששת ימים ולא שרה עליו דבור. בשביל שימרק מכל אכילה ושתיה שהיה במעיו עד שעה שנתקדש ויהא במלאכי השרת. א״ל רבי מתיא בן חרש ר׳ לא אמרו אלא לאיים עליו כדי שיקבל עליו דברי תורה באימה ביראה ברתת ובזיע שנאמר (תהלים ב) עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה. מעשה שאירע בר׳ יאשיה ובר׳ מתיא בן חרש שהיו שניהם יושבים ועוסקין בדברי תורה פירש ר׳ יאשיה לדרך ארץ א״ל ר׳ מתיא בן חרש רבי מה לך לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ (ואע״פ שאתה רבי ואני תלמידך אין טוב לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ) ואמרו כל זמן שיושבין ועוסקין בתורה היו עושין מקנאין זה לזה וכשנפטרין דומין כשהן אוהבים מנעוריהם׃

Moses was sanctified in a cloud, and received Torah from Sinai. As it says (Exodus 24:16), "And the glory of the Eternal dwelt on Mount Sinai"; that was for Moses, in order to purify him. This was after the giving of the Ten Commandments, according to Rabbi Yosei HaGalili. But Rabbi Akiva says (as the verse continues), "and the cloud covered it for six days" – [that was] for Moses; and only then, "On the seventh day He called to Moses from within the cloud," in order give honor to Moses. Rabbi Natan said: And why was Moses held back for those six days, without God's speech resting upon him? So that he could be emptied of all the food and drink that was in his stomach, so that when he was sanctified, he would be like the angels who serve God. Rabbi Matya ben Heresh said to him: Master, they told him this only to terrify him, so that he would receive the words of Torah with terror and awe, trembling and sweating, as it says (Psalms 2:11), "Serve the Eternal with awe, and rejoice with trembling."
Once it happened that Rabbi Yoshiah and Rabbi Matya ben Heresh were both sitting and engaging in words of Torah. Rabbi Yoshiah began to leave, to go to work (lit., to the “way of the world”). Rabbi Matya ben Heresh said to him: How can you abandon the words of the living God and immerse yourself in the way of the world? (Even though you are my master and I am your student, I still must say that it is not good to abandon the words of the living God and immerse in the way of the world!) So it was said about them: Whenever they would sit and engage in Torah they would zealously argue with one another, but when they parted, they did so as if they were young lovers.

2 ב

ע״י משה נתנה תורה בסיני שנאמר (דברים ה׳:י״ט) ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי ולהלן הוא אומר (ויקרא כ״ו:מ״ו) אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה׳ בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. תורה שנתן הקב״ה לישראל לא נתנה אלא ע״י משה שנא׳ ביני ובין בני ישראל זכה משה להיות שליח בין בני ישראל למקום. משה (עשה את איל המלואים ואת) שמן המשחה ומשח בו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים ואלעזר שרף פרת החטאת שממנו טמאים מטהרים לדורות. א״ר אליעזר גדולה מדה זו שהיא נוהגת לדורות שאהרן ובניו נתקדשו בשמן המשחה שנא׳ (שמות ל׳:ל׳) ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אותם לכהן׃

The Torah was given at Sinai through Moses' hands, as it says (Deuteronomy 5:19), "He wrote them on two stone tablets, and He gave them to me." And then later it says (Leviticus 26:46), "These are the decrees and the laws and the teachings that the Eternal gave, through Moses on Mount Sinai, between Him and the children of Israel." The Torah that the Holy Blessed One gave to Israel was given only through Moses, as it says (Exodus 31:17), "Between Me and the children of Israel"; Moses merited to be a messenger between the children of Israel and the Omnipresent God. Moses prepared the inaugural ram and the anointing oil, and anointed Aaron and his sons with it all seven days of inauguration, and from it, all the high priests and kings are anointed. And Elazar burned the [red] heifer as a sin offering, with which impurities would be purified for generations. Rabbi Eliezer said: Great is this ritual, for it is practiced throughout the generations, just as Aaron and his sons were sanctified with this anointing oil, as it says (Exodus 30:30), "Anoint Aaron and his sons, and sanctify them to serve as priests.”

3 ג

יהושע קבל ממשה שנא׳ (במדבר כז) ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל. זקנים קבלו מיהושע שנאמר (שופטים ב) ויעבדו העם את ה׳ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אשר ראו את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה לישראל. שופטים קבלו מיהושע שנאמר (רות א) ויהי בימי שפוט השופטים. נביאים קבלו משופטים שנאמר (ירמיה ז) ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלוח. חגי זכריה ומלאכי קבלו מנביאים. אנשי כנסת הגדולה קבלו מחגי זכריה ומלאכי. והם אמרו שלשה דברים הוו מתונין בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה:

Joshua received from Moses – as it says (Numbers 27:20), "Give him some of your majesty, so that the whole congregation of the children of Israel will heed him." The Elders received from Joshua – as it says (Judges 2:7), "The people served the Eternal all the days of Joshua and all the days of the Elders who lived on after Joshua and who had seen all the great works that the Eternal had performed for Israel." The Judges received from Joshua – as it says (Ruth 1:1), "And it was in the days that the Judges judged." The [early] Prophets received it from the Judges – as it says (Jeremiah 7:25), "And I sent you all My servants, the prophets, daily and persistently." Haggai, Zechariah, and Malachi received from the Prophets. The Men of the Great Assembly received from Haggai, Zechariah, and Malachi. And they said three things: Be deliberate in judgment, and raise up many students, and make a fence around the Torah.

4 ד

הוו מתונין בדין כיצד מלמד שיהא אדם ממתין בדין שכל הממתין בדין מיושב בדין שנא׳ (משלי כ״ה:א׳) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה ולא שהעתיקו אלא שהמתינו. אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפירשו. בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים ועמדו וגנזו אותם עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם שנאמר (משלי ז׳:ז׳) וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב [וגו׳] והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארוב והחזיקה בו ונשקה לו העיזה פניה ותאמר לו זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים נפתי משכבי מור אהלים וקנמון לכה נרוה דודים עד הבקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו. וכתיב בשיר השירים (ז) לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן [פתח הסמדר] הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך וכתיב בקהלת (יא) שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט וכתיב בשיר השירים (ז ) אני לדודי ועלי תשוקתו הוי לא שהמתינו אלא שפירשו ד״א הוו מתונים בדין כיצד מלמד שיהא אדם ממתין בדבריו ואל יהי מקפיד על דבריו שכל המקפיד על דבריו משכח את דבריו (והיכן) [*שכן] מצינו במשה רבינו ששכח את דבריו שנא׳ (במדבר ל״א:כ״א) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה אשר צוה ה׳ את משה משה צוה ולא אותי (צוה את משה אחי אבא צוה ואותי לא צוה). והיכן מצינו במשה שהקפיד על דבריו הרי הוא אומר בפקודי החיל (שם) ויקצוף משה על פקודי החיל ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה. א״כ מה ת״ל כל נקבה. אלא זו עצה שיעץ בלעם הרשע על ישראל דכתיב (שם כד) ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים אמר לו עם זו שאתה שונא רעב הוא לאכילה וצמא הוא לשתיה ואין להם שיאכלו ושישתו אלא מן בלבד לך ותקן להם קובות והנח להם מאכל ומשתה והושב בהן נשים יפות בנות מלכים כדי שיזנו העם לבעל פעור ויפלו ביד המקום. מיד הלך ועשה בלק כל מה שאמר לו בלעם הרשע ראה מה גרם לו בלעם הרשע לישראל שנפלו מהן עשרים וארבעה אלף שנאמר (שם כה) ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף. והלא דברים ק״ו ומה משה רבינו חכם גדול שבגדולים אב לנביאים בשעה שהקפיד על דבריו שכח את דבריו אנו על אחת כמה וכמה מלמד שיהא אדם ממתין בדבריו ולא יהיה מקפיד על דבריו. בן עזאי אומר הוי זהיר בדבריך מבטלה:

Be deliberate in judgment. How so? This teaches that a person should carefully deliberate in judgment, for all who are careful in judgment will feel settled about their judgment, as it says (Proverbs 25:1), "These, too, are the proverbs of Solomon, which the men of King Hezekiah of Judah copied." This does not mean they merely copied them, but that they deliberated over them. Abba Shaul says: They did not merely deliberate carefully over them, but explained them. Originally, they would say: Proverbs, and Song of Songs, and Ecclesiastes had to be hidden, for people would recite proverbs that were at odds with Scripture. So they decided to hide them, until the Men of the Great Assembly came along and explained them, as it says (Proverbs 7:7–20), “I saw among the simple, and noticed among the children, a youth with no sense…and behold a woman came up to him, dressed like a prostitute, with a guarded heart. She is restless and rebellious. Her legs are never at home. Sometimes she is outside, sometimes in the streets; she lurks on every corner. She grabs him, and kisses him, and boldly says to him: I made well-being sacrifices; today I fulfilled my vows. That is why I came up to you, seeking you, and have found you. I have draped my couch with covers of dyed Egyptian cloth. I have scented my bed with myrrh, aloes, and cinnamon. Let us go and fill ourselves with love until the morning. Let us indulge in loving. For the man of the house is out, he has gone on the road, far away. He took a bundle of money with him, and will not come back home until the full moon." And in Song of Songs (7:12–13) it is written, "Let us go, my beloved, out into field. Let us spend the night in the villages. We will wake up in the vineyards, and see if the vines have flowered, if its blossoms have opened, and if the pomegranates are in bloom. There I will give my love to you." And in Ecclesiastes (11:9) it is written, "Young man, enjoy your childhood! Let your heart feel good while you are still young! Follow the ways of your heart and the visions of your eyes. But know that for all these things, God will bring you to judgment." And it is written in Song of Songs (7:11), "I am my beloved's, and his desire is upon me." They did not merely deliberate over them, but explained them!
Another interpretation: Be deliberate in judgment. How so? This teaches that a person should carefully consider his words, and not be severe with his words, for one who is severe with his words forgets his words. For so we find with Moses our teacher, that when he was severe with his words he forgot his words. Where do we find that Moses our teacher forgot his words? For it says (Numbers 31:21), "Elazar the priest said to the troops who had come in from the war: This is the decree of the Torah that God has commanded Moses." He commanded Moses, and did not command me? (He commanded Moses, my father's brother, and did not command me?) And where do we find that Moses was severe with his words? For it says with regard to the commanders of the army that (Numbers 31:14), "Moses became angry with the commanders of the army…and he said to them: You have let all the women live!" If so, then what do we learn from the phrase, "all the women"? Rather, this is a reference to the advice that Bil’am the wicked gave regarding Israel, as it is written (Numbers 24:14), “And now, as I go back to my people, and I will advise you as to what this people will do to your people at the end of days.” He said to [King Balak]: This people that you hate, they are hungry for food and thirsty for drink, but they have nothing to eat or drink but manna alone. Go and set up tents, and put food and drink in them, and then place beautiful women inside – the daughters of kings – so that this people will be seduced into worshiping Ba’al Peor, and will fall into the hand of God. Immediately, Balak went and did everything Bil’am the wicked told him. And see what Bil’am the wicked caused to happen to Israel, for twenty-four thousand of them fell, as it says (Numbers 25:9), “And those that died in the plague were twenty-four thousand.” And if Moses our teacher, the greatest of all sages and the father of the prophets, forgot his own words when he became severe with his words, would it not be all the more so with us? This teaches that a person should always consider his words carefully, and not be severe with his words. Ben Azzai said: Be careful with your words, and do not use them wastefully.

5 ה

ועשו סייג לתורה. ועשה סייג לדבריך כדרך שעשה הקב״ה סייג לדבריו ואדם הראשון עשה סייג לדבריו. תורה עשתה סייג לדבריה. משה עשה סייג לדבריו ואף איוב ואף נביאים וחכמים כולם עשו סייג לדבריהם. איזהו סייג שעשה הקב״ה לדבריו הרי הוא אומר (דברים כט) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת מלמד שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין הדורות כך לומר על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת לפיכך א״ל הקב״ה למשה משה כתוב והנח לדורות הבאים ואמרו על אשר עזבו את ברית ה׳ [וגו'] וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. הא למדת (שעשה הקב״ה סייג לדבריו וכתיב בתריה מה שהיו עתידין לומר עדיין) שהוציא הקב״ה שכר בריותיו בשלום. איזהו סייג שעשה אדם הראשון לדבריו הרי הוא אומר (בראשית ב) ויצו ה׳ אלהים על האדם [לאמר] מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות לא רצה אדם הראשון לומר לחוה כדרך שא״ל הקב״ה אלא כך אמר לה ועשה סייג לדבריו יותר ממה שאמר לו הקב״ה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון שרצה לשמור את עצמו ואת חוה מן העץ אפילו בנגיעה. באותה שעה היה נחש הרשע נטל עצה בלבו אמר הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם אלך ואכשיל את חוה. הלך וישב אצלה והרבה שיחה עמה אמר לה אם לנגיעה את אומרת צוה עלינו הקב״ה הריני נוגע בו ואיני מת אף את אם תגעי בו אי את מתה. מה עשה הנחש הרשע באותה שעה עמד ונגע באילן בידיו וברגליו והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ (ויש אומרים לא נגע בו כל עיקר אלא) כיון שראהו אותו אילן היה צווח עליו ואמר לו רשע רשע אל תגע בי שנאמר (תהלים לו) אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני:

And make a fence around the Torah. And make a fence around your words, the way the Holy Blessed One made a fence around His words and Adam made a fence around his words. The Torah made [a fence] around its words. Moses made a fence around his words. Even Job, and even the Prophets and the sages – they all made a fence around their words.
What is the fence that the Holy Blessed One made around His words? It says (Deuteronomy 29:23), “All the nations will say: Why has the Eternal done such a thing to this land?” This teaches you that it was well known to the One who spoke and brought the world into being, that future generations would say this. Therefore, the Holy Blessed One said to Moses: Moses! Write this and place it in [the Torah] for future generations (Deuteronomy 29:24–25): “Then they will be told, because they forsook the covenant of the Eternal…and they went and served other gods and bowed down before them, gods that they did not know, and were not meant for them.” From here we learn that the Holy Blessed One made a fence around His words, and wrote after this what they would one day say. Because of this, He is able to take reward away from His creatures with no argument.
What is the fence that Adam made around his words? It says (Genesis 2:16–17), “The Eternal God commanded [Adam]: From every tree of the garden you may absolutely eat. But from the Tree of Knowledge of Good and Evil, do not eat. For on the day you eat from it, you will surely die.” Adam the first person did not want to tell Eve in same the way that the Holy Blessed One had told him. Instead, he said this to her (thus making a fence around his words, saying more than what the Holy Blessed One had said to him): God said not to eat from the tree that is in the midst of the garden, nor to touch it, lest you die. He wanted to keep himself and Eve from even touching the tree.
So then the snake said to himself: Since I cannot make Adam stumble, I will make Eve stumble. He went and sat beside her, and began chatting with her, and said to her: If you say the Holy Blessed One commanded us not to touch it, look, I will touch it and I will not die. And even you, if you touch it, you will not die. What did the wicked snake do then? He went up and touched the tree with his hands and feet, and shook it until its fruits fell to the ground. Some say that he did not touch it at all, for when the tree saw him, it screamed and said to him, Wicked one! Wicked one! Don’t touch me! as it says (Psalms 36:12), “Do not bring the foot of the arrogant upon me, nor let the hand of the wicked push me away.”

6 ו

ד״א אל תבואני רגל גאוה זה טיטוס הרשע שנשחקו עצמותיו שהיה מורה בידו והיה מכה על גבי המזבח ואומר לקוס לקוס את מלך ואני מלך בוא ועשי עמי מלחמה כמה שוורים נשחטו עליך כמה עופות נמלקו עליך כמה יינות נסכו עליך כמה בשמים קטרו עליך אתה הוא שמחריב את כל העולם שנא׳ (ישעיה כט) הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שנה על שנה חגים ינקפו. ושוב אמר לה אם לאכילה את אומר צוה עלינו הקדוש ברוך הוא הריני (אומר) אוכל ממנו ואינו מת ואף את תאכלי ואי את מתה. מה אמרה חוה בדעתה (אמרה חוה בדעתה) כל הדברים שפקדני רבי מתחלה שקר הם לפי שאין חוה קורא לאדם הראשון מתחלה אלא רבי. מיד נטלה ואכלה ונתנה לאדם ואכל שנאמר (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים [וגו׳]:

Another interpretation of “Do not bring the foot of the arrogant upon me”: This is Titus the wicked, whose bones would grind [in the grave] because he would raise his hands and then strike the altar with them, and say: Locus! Locus! [Latin for “the Place,” i.e., “the Omnipresent God.”] You are a King, and I am a king! Come and make war with me! How many bulls have been slaughtered for You? How many birds’ necks have been snapped for You? How much wine has been poured out for You? How much incense has been burnt for You? And yet, You are the one who destroys the whole world! As it says (Isaiah 291–2), “Oh Ariel, Ariel, the city where David camped! Through year after year, and the cycle of festivals [I will assault Ariel, and there will be groaning and sighing].”
Again [the snake] spoke to her and said: If you say the Holy Blessed One commanded us not to eat from the tree, look, I will eat from it and I will not die. And even you, if you eat from it you will not die. What did Eve think to herself? Since everything my master has told me so far has been lies – for in the beginning, Eve called Adam “my master,” so she took [the fruit] and ate it and gave it to Adam, and he ate, as it says (Genesis 3:6), “The woman saw that the tree was good for eating, for it was tempting to the eyes.”

7 ז

עשר קללות נתקללה חוה באותה שעה. שנאמר (שם) אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך. אלו שתי רביעיות (נ״א רביות) דם אחת דם צער נדה ואחת דם צער בתולים. [עצבונך זה צער גידול בנים] והרונך זה צער העבור. בעצב תלדי בנים כמשמעו. ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך. והוא ימשל בך שהאיש תובע בפה והאשה תובעת בלב. עטופה כאבל וחבושה מכל אדם בבית האסורין ומנודה מכל אדם. מי גרם לנגיעה זו סייג שסג אדם הראשון שעשה לדבריו. מכאן אמרו אם סג אדם לדבריו אין יכול לעמוד בדבריו. מכאן אמרו אל יוסיף אדם על דברים ששומע. ר׳ יוסי אומר טוב עשרה טפחים ועומד ממאה אמה ונופל. מה חשב נחש (הראשון) [הרשע] באותה שעה. אלך ואהרוג את אדם ואשא את אשתו ואהיה מלך על כל העולם כולו ואלך בקומה זקופה ואוכל כל מעדני עולם א״ל הקב״ה אתה אמרת אהרוג את אדם ואשא את חוה לפיכך איבה אשית. אתה אמרת אהיה מלך על כל העולם לפיכך ארור אתה מכל הבהמה. אתה אמרת אלך בקומה זקופה לפיכך על גחונך תלך. אתה אמרת אוכל כל מעדני עולם לפיכך עפר תאכל כל ימי חייך ר״ש בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלא (לא) נתקלל הנחש היה לו לכל אחד ואחד מישראל (היו לו) ב׳ נחשים בתוך ביתו אחד משגרו למערב ואחד משגרו למזרח ומביאים להם סנדלכים טובים אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמד טוב שבעולם ואין כל בריה יכולה להחזיק אותן ולא עוד אלא שהיו מכניסין אותן תחת גמל תחת חמור תחת פרד ומוציאין זבלים לגנות ולפרדסות:

At that moment, Eve was cursed with ten curses, as it says (Genesis 3:16), “He said to the woman: I will increase and increase your pangs in childbearing; you will give birth to children in pain. You will desire your husband, and he will rule over you.” This [“increase”] and that [“increase”] – one refers to the blood from the pain of menstruation and one refers to the blood from the pain of virginity. “Pangs” refers to the pain of raising children, and “childbearing” refers to the pain of pregnancy. “You will give birth to children in pain” is exactly what it says. “You will desire your husband” teaches that the woman desires her husband when he leaves for a trip. “And he will rule over you” means that a man declares his will aloud, while a woman keeps hers silent. She is wrapped up as if she were in mourning, held captive as if she were in prison, and kept apart from all men. And what was it that caused her to touch [the fruit]? The fence that Adam made around his words! Because of this, they say: If a person makes a fence around his words, he will not be able to live up to his words. And they also say: A person should not add upon the words that he hears. Rabbi Yosei says: Better [a fence] ten handbreadths high that stands, than one that is a hundred arm-lengths high that falls!
What was the wicked snake thinking during that episode? I will go and kill Adam and marry his wife, and then I will be king of the whole world! And I will walk tall and upright, and I will eat all the delicacies of the world! So the Holy Blessed One said to him: You said, I will kill Adam and marry Eve. Thus, “I will place hostility [between you and the woman]” (Genesis 3:14). You said, I will be king of the whole world. Thus, “you will be the most cursed of all the animals” (ibid.). You said, I will walk tall and upright. Thus, “you will crawl on your belly” (ibid.). You said, I will eat all the delicacies of the world. Thus, “you will eat dirt all the days of your life” (ibid.).
Rabbi Shimon ben Menasya said: It is a pity that a great helper was lost from the world. For if the snake had not been cursed, everyone in Israel [i.e., the Jewish people] would have two snakes in his house. One would be sent out to the west, and one would be sent out to the east, and they would bring back gems and precious stones and pearls and every precious thing in the world. And no creature could harm them. And not only that, but they could put them underneath a camel, or a donkey, or a mule, and they would gather the dung and bring it to gardens and orchards [for fertilizer].

8 ח

ר' יהודה בן בתירה אומר אדם הראשון היה מיסב בג״ע ומלאכי השרת עומדין בגן עדן לקראתו וצולין לו בשר ומצננין לו יין בא נחש וראה אותו והציץ בכבודו ונתקנא בו. כיצד נברא אדם הראשון. שעה ראשונה הוצבר עפרו. שניה נברא צורתו. שלישית נעשה גולם. רביעית נתקשרו אבריו. חמישית נתפתחו נקביו. ששית נתנה בו נשמה. שביעית עמד על רגליו. שמינית נזדווגה לו חוה. תשיעית הכניסו לגן עדן. עשירית צוהו. אחד עשר סרח. שתים עשר נטרד והלך לו לקיים מה שנאמר (תהילים מ״ט:י״ג) ואדם ביקר בל ילין. יום ראשון מהו אומר (שם כד) לה׳ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה כי הוא קנה ויקנה והוא ידין את העולם. ביום שני מהו אומר (שם מח) גדול ה׳ ומהולל מאד בעיר אלהינו חילק את כל מעשיו ונעשה כולו על עולמו בשלישי מהו אומר (שם פב) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט ברא את הים ואת היבשה ונכפלת ארץ למקומה ונעשה מקום לעדתו. ברביעי מהו אומר (שם צד) אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע ברא את החמה ואת הלבנה והכוכבים והמזלות שהן מאירין בעולם ועתיד ליפרע מעובדיהם. בחמישי מהו אומר (שם פא) הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב ברא עופות ודגים ואת התנינים שהם מרננים בעולם בששי מהו אומר (שם צג) ה׳ מלך גאות לבש לבש ה׳ עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט גמר את כל מעשיו ונתעלה וישב במרומיו של עולם. בשביעי מהו אומר (שם צב) מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ומתן אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונזונין מזיו שכינה שנא' (שמות כ״ד:י״א) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו כמלאכי השרת (כל כך למה כדי שיכנס לסעודת שבת מיד). רשב״א אומר אמשול [לך משל] למה הדבר דומה (אדם הראשון דומה) לאדם אחד שנשא את הגיורת היה יושב מפקדה אמר לה בתי אל תאכלי פת בשעה שידך טמאות ואל תאכלי פירות שאינן מעושרין אל תחללי שבתות ואל תפרצי בנדרים ואל תלכי עם איש אחר הא אם עברת על אחת מהן הרי את מתה. (מה עשה האיש ההוא עמד) ואכל פת בפניה בשעה שידיו טמאות ואכל פירות שאינן מעושרין וחלל שבתות ופרץ בנדרים [והוציא לה] מה אמרה גיורת ההיא בלבה כל הדברים שפקדני בעלי מתחלה שקר הם מיד עמדה ועברה על כולם. רשב״י אומר אמשול לך משל למה (הדבר דומה) אדם הראשון דומה לאחד שהיה לו אשה בתוך ביתו מה עשה אותו האיש הלך והביא את החבית והניח בו תאנים במנין ואגוזים במנין וצד את העקרב ונתנו על פי החבית והקיפה בצמיד פתיל והניחה בקרן זוית אמר לה בתי כל שיש לי בבית הזה מסור בידך חוץ מחבית זו שלא תגעי בה כל עיקר. מה עשתה האשה ההיא כיון שיצא בעלה לשוק עמדה ופתחה את החבית והושיטה ידה לתוכה ועקצתה עקרב הלכה לה ונפלה על המטה. כיון שבא בעלה מן השוק אמר לה מה זה אמרה לו ידי השטתי על החבית ועקצתני עקרב והריני מתה אמר לה לא כך אמרתי לך מתחלה כל מה שיש לי בבית זה מסור בידך חוץ מחבית זו שלא תגעי בה כל עיקר מיד כעס עליה והוציאה כך אדם הראשון (דומה) בשעה שאמר לו הקב״ה מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות כיון שאכל ממנו נטרד לקיים מה שנאמר ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. (בו ביום נוצר) בו ביום נברא בו ביום נוצרה צורתו בו ביום נעשה גולם בו ביום נתקשרו אבריו ונתפתחו נקביו בו ביום נתנה נשמה בו. בו ביום עמד על רגליו בו ביום נזדווגה לו חוה בו ביום קרא שמות בו ביום הכניסו לג״ע בו ביום צוהו בו ביום סרח בו ביום נטרד לקיים מה שנאמר ואדם ביקר בל ילין. (בו ביום עלו למטה שנים וירדו [ארבעה ר׳ יהודה בן בתירה אומר בו ביום עלו למטה שנים וירדו] ו׳) בו ביום נגזרו על אדם ג׳ גזרות שנא׳ ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו׳ ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה. כיון ששמע אדה״ר שאמר לו הקב״ה ואכלת את עשב השדה מיד נזדעזעו אבריו אמר לפניו רבונו של עולם אני ובהמתי נאכל באבוס אחד אמר לו הקב״ה הואיל ונזדעזעו אבריך בזיעת אפיך תאכל לחם. וכשם שנגזרו על אדם הראשון ג׳ גזרות כך נגזרו על חוה ג׳ גזרות שנאמר אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים בזמן שהאשה רואה דם נדתה בתחלת וסתה קשה לה. (הרבה ארבה) בזמן שהאשה נבעלת בתחלת בעילתה קשה לה. עצבונך בזמן שהאשה מתעברת פני׳ מכוערות ומוריקות כל ג׳ חדשים הראשונים כיון שבא (אדה״ר) לעת ערב ראה אדם הראשון את העולם כלפי מערב שמחשיך ובא אמר אוי לי כי בשביל שסרחתי הקב״ה מחשיך עלי את העולם והוא אינו יודע שכן דרך העולם. לשחרית כיון שראה העולם שמאיר ובא למזרח שמח שמחה גדולה עמד ובנה מזבחות והביא שור שקרניו קודמות לפרסותיו והעלהו עולה שנאמר (תהילים ס״ט:ל״ב) ותיטב לה׳ משור פר מקרן מפריס. שור שהעלה אדם הראשון ופר שהעלה נח ואיל שהעלה אברהם אבינו תחת בנו על גבי המזבח (כולם קרנותיהן קודמות לפרסותיהן) שנאמר (בראשית כ״ב:י״ג) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז . באותה שעה ירדו שלש כתות של מלאכי השרת ובידיהם כנורות ונבלים וכל כלי שיר היו אומרים שירה עמו שנאמר (תהילים צ״ב:א׳-ב׳) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה׳ וגו׳ להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות להגיד בבקר חסדך זה העולם הבא שנמשל כבקרים שנאמר (איכה ג׳:כ״ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך. ואמונתך בלילות זה העולם הזה שנמשל כלילות שנאמר (ישעיהו כ״א:י״א) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל באותה שעה אמר הקב״ה אם איני דן את הנחש נמצאתי מחריב את כל העולם כולו ואמר זה שהמלכתי ועשיתיו מלך על כל העולם כולו היאך נשתבש ואכל פירות האילן מיד נפנה אליו וקללו שנאמר ויאמר ה׳ אלהים אל הנחש וגו׳. ר׳ יוסי אומר אלמלא (לא) נכתב [קללתו] בסופן כבר החריב את כל העולם: כשבראו הקב״ה לאדם הראשון צר אותו פנים ואחור שנאמר (תהילים קל״ט:ה׳) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך. וירדו מלאכי השרת (לשרתו) ונטלו הקב״ה ונתנו תחת כנפיו שנא' ותשת עלי כפיך. דבר אחר ותשת עלי כפיך (כיון שסרח נטל לו הקב״ה אחד מהן). מכאן לאדם ולמקדש כשנבראו בשתי ידיו נבראו. מניין לאדם שנברא בשתי ידיו שנא׳ (שם קיט) ידיך עשוני ויכוננוני מניין למקדש שנברא בשתי ידיו שנאמר (שמות ט״ו:י״ז) מקדש אדני כוננו ידיך (ואומר (תהילים ע״ח:נ״ד) ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו. ואומר (שמות ט״ו:י״ח) ה׳ ימלוך לעולם ועד):

Rabbi Yehudah ben Beteira says: Adam was sitting in the Garden of Eden, and the angels who serve God stood there in the Garden attending to him. They grilled meat for him, and chilled wine for him. The snake came and saw all this, and took it as an affront to his own honor, and he became jealous.
How was Adam created? In the first hour, his dirt was gathered together. In the second hour, his form was formed. In the third hour, a torso was made. In the fourth hour, his limbs were attached. In the fifth hour, his orifices were opened. In the sixth hour, he was given breath. In the seventh hour, he stood up on his legs. In the eighth hour, he was paired with Eve. In the ninth hour, he was brought into the Garden of Eden. In the tenth hour, he was commanded [not to eat from the tree]. In the eleventh hour, he disgraced himself. In the twelfth hour, he was driven out and left, which fulfills the words of the verse (Psalms 49:13), “Man does not spend even one night in honor.”
What is recited on the first day? “The earth is the Eternal’s, in all its fullness; the world and those who dwell upon it” (Psalms 24). For He became Master of the World and will judge it. What is recited on the second day? “The Eternal is great, and praised tremendously in the city of our God” (Psalms 48). For He sets up all His works and becomes everything over His world. What is recited on the third day? “God stands in the divine congregation; amidst the powers He judges” (Psalms 82). For He created the sea and the land, and the land was folded into its place, and a space was cleared for His congregation. What is recited on the fourth day? “God of Vengeance, Lord! God of Vengeance, appear!” (Psalms 94). For He created the sun and the moon and the stars and the constellations, and they illuminate the world, and will one day be paid for their work. What is recited on the fifth day? “Sing joyously to the Eternal, our strength, shout out to the God of Jacob!” (Psalms 81). For He created birds and fish, and sea creatures, who all sing joyously in the world. What is recited on the sixth day? “The Eternal is king, He is dressed in dignity; the Eternal has dressed, and wrapped Himself in strength. The world is set in place; it will not fall” (Psalms 93). He finished all of His works, and then rose above them and sat up in the heights of the world. What is recited on the seventh day? “A psalm; a song for the Sabbath day” (Psalms 92). For on it, there is no eating or drinking, no buying or selling. The righteous just sit, with crowns on their heads, and bask in the radiance of the Divine Presence, as it says (Exodus 24:11), “And they beheld God, and they ate and drank,” like the angels who serve God.
(And why [was he created] so close [to the Sabbath]? So that he could enter into the Sabbath meal immediately.)
Rabbi Shimon ben Elazar says: I will give you a parable. What was Adam like? Like a man who married a convert, and would sit with her and give her orders. He said to her: Girl, do not eat bread while your hands are impure. And do not eat fruit that has not been tithed. And do not desecrate the Sabbath. And do not break your vows. And do not go around with other men. Now, if you break any one of these rules, you will die. (Then what did that man do?) He ate bread in front of her while his hands were impure, and he ate fruit that had not been tithed, and he desecrated the Sabbath, and he broke his vows. [And then he cast her out.] What did this convert say to herself? All the rules that my husband ordered me to follow are lies! She immediately went and broke them all.
Rabbi Shimon ben Yochai says: I will give you a parable. What was the situation with Adam like? Like a man who had a woman in his house. What did he do? He went and brought a jar and put figs and nuts in it. Then he caught a scorpion, and put it near the mouth of the jar. And then he sealed the jar with a string and placed it in a corner. He said to her: Girl, everything I have in this house is for you to use, except for that jar, which you must not touch at all. What did the woman do? When her husband went out to the marketplace, she went and opened the jar, and stuck her hand inside, and the scorpion bit her. She went and fell on the bed. When her husband came back from the marketplace, he said to her: What happened? She said to him: I stuck my hand in the jar, and a scorpion bit me, and now I am dying! He said to her: Didn’t I tell you before? Everything I have in my house is for you to use, except for that jar, which you must not touch at all! He became very angry at her and cast her out. So it was with Adam. When the Holy Blessed One said to him (Genesis 2:16–17), “From every tree of the garden you may absolutely eat. But from the Tree of Knowledge of Good and Evil, do not eat. For on the day you eat from it, you will surely die.” Then when he ate from it, he was driven out, which fulfills the verse (Psalms 49:13), “Man does not spend even one night in honor. He is just like the beasts.”
(On that same day he was formed;) On that same day he was created; on that same day his form was formed; on that same day a torso was made; on that same day his limbs were attached and his orifices were opened; on that same day breath was given to him. On that same day he stood up on his legs; on that same day he was paired with Eve; on that same day he called [all the animals] names; on that same day he was brought into the Garden of Eden; on that same day he was commanded [not to eat from the tree]; on that same day he disgraced himself; on that same day he was driven out, which fulfills the words of the verse (Psalms 49:13), “Man does not spend even one night in honor.”
On that same day they went up into their bed as two and came down as four. Rabbi Yehudah ben Beteira says: On that same day they went up into their bed as two and came down as six.1This is according to the tradition that each son was born with a twin girl who would become his wife. On that same day Adam was given three new decrees, as it says (Genesis 3:17–18), “And to Adam [God] said: Because you heeded the voice of your wife…the ground will be cursed because of you. You will eat from it in distress…and it will sprout thorns and thistles for you, and you will eat the grasses of the field.” When Adam heard that the Holy Blessed One said to him, “You will eat the grasses of the field,” immediately his limbs began to shake. He said before God: Master of the World! Will I and my animal eat from the same trough? The Holy Blessed One said: Since your limbs began to shake (nizdazu), therefore “by the sweat (zeiah) of your brow you will [be able to] eat bread” (Genesis 3:19). And just as Adam was given these three decrees, so, too, Eve was given three decrees, as it says (Genesis 3:16), “To the woman [God] said: I will increase and increase your pangs in childbearing; you will give birth to children in pain.” So when a woman has her menstrual bleeding, the beginning of her cycle is the most difficult for her. (“I will increase and increase”:) When a woman first has sexual relations, at the beginning intercourse is difficult for her. “Your pangs”: And when a woman becomes pregnant, her face becomes ugly and greenish for the first three months.
When evening began to descend, Adam looked toward the darkening horizon and said: Woe is me! Because I disgraced myself, the Holy Blessed one is bringing darkness upon my world. He did not know that this was simply the way of the world. In the morning, when he saw that the world began to brighten from the east, he felt an overwhelming sense of joy. So he went and built altars, and brought a bull whose horns had grown in before his hooves,2Unusual for a bull, but because the first bull grew up out of the ground, its top was formed before its legs. See Rashi, Hullin 60a. and he offered it up as a sacrifice, as it says (Tehillim 69:32), “It will be better to the Eternal than a bull with horns and hooves.”
The bull that Adam offered up on the altar, as well as the bull that Noah offered up, and the ram that Abraham our forefather offered up in place of his son, (all had horns that had grown in before their hooves), as it says (Genesis 22:13), “Abraham raised his eyes, and behold, a ram was caught [in the brambles by its horns].”
At that same hour, three groups of angels who serve God came down, and in their hands were lyres and harps and all kinds of instruments, and they sang with him, as it says (Psalms 92:1–2), “A psalm. A song for the Sabbath day. It is good to thank the Eternal…and to speak of Your kindness in the morning, and Your faith through the night.” “To speak of your kindness in the morning” – that is the World to Come, which is compared to morning, as it says (Lamentations 3:23), “They are renewed in the morning; great is Your faith.” “And Your faith through the night” – that is this world, which is compared to night, as it says (Isaiah 21:11), “The burden of Dumah. Someone calls to me from Seir: Watchman, what will happen in the night? Watchman, what will happen in the night?”
At that same hour, the Holy Blessed One said: If I do not punish the snake, I will be found to have caused the destruction of the whole world! They will say, that one, whom I have crowned, and made king over the whole world, how can it be that he has ruined himself and eaten the fruits of that tree? Immediately, He turned to the snake and cursed it, as it says (Genesis 3:14), “Then the Eternal God said to the snake….” Thus, Rabbi Yosei said: If this verse had not (not) concluded with its curse, the whole world would have been destroyed.
When the Holy Blessed One created the first human being, He formed it facing both frontward and backward, as it says (Psalms 139:5), “You formed me after and before, and You placed Your hand upon me.” And the angels who serve God came down (to serve Him) [in order to destroy the first human being]. So the Holy Blessed One took it and placed it under His wings, as it says (Psalms 139:5), “You hedge me before and behind, and You placed Your hands upon me.”
Another interpretation of “And You placed Your hands upon me”: (When [Adam] disgraced himself, the Holy Blessed One took one of [His hands] away). From here we see that both the human being and the Sanctuary, when they were created, were created by God’s two hands. From where do we learn that the human being was created with God’s two hands? As it says (Psalms 119:73), “Your hands made me and fashioned me.” From where do we learn that the Sanctuary was created with God’s two hands? As it says (Exodus 15:17), “In the Sanctuary, God, which Your hands have established.” (And it says [Psalms 78:54]), “He brought them to the border of His Sanctuary, the mountain which His right hand had acquired.”
And it says (Exodus 15:19), “The Eternal will reign forever and ever.”