Avot D'Rabbi Natan
1א׳
1 א

משה נתקדש בענן וקבל תורה מסיני שנא׳ (שמות כד) וישכון כבוד ה' על הר סיני למשה לטהרו זה היה אחר עשרת הדברות דברי ר׳ יוסי הגלילי *(משום) ר״ע אומר (שם) ויכסהו הענן ששת ימים למשה (הה״ד) (שם) ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן לחלוק לו כבוד למשה. א״ר נתן מפני מה נתעכב משה כל ששת ימים ולא שרה עליו דבור. בשביל שימרק מכל אכילה ושתיה שהיה במעיו עד שעה שנתקדש ויהא במלאכי השרת. א״ל רבי מתיא בן חרש ר׳ לא אמרו אלא לאיים עליו כדי שיקבל עליו דברי תורה באימה ביראה ברתת ובזיע שנאמר (תהלים ב) עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה. מעשה שאירע בר׳ יאשיה ובר׳ מתיא בן חרש שהיו שניהם יושבים ועוסקין בדברי תורה פירש ר׳ יאשיה לדרך ארץ א״ל ר׳ מתיא בן חרש רבי מה לך לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ (ואע״פ שאתה רבי ואני תלמידך אין טוב לעזוב דברי אלהים חיים ולשטוף בדרך ארץ) ואמרו כל זמן שיושבין ועוסקין בתורה היו עושין מקנאין זה לזה וכשנפטרין דומין כשהן אוהבים מנעוריהם׃

Moses was sanctified in a cloud, and received the Torah from (Mount) Sinai as it states: (Ex. 24) "And the Glory of God dwelt on Mount Sinai" - for Moses in order to purify him. - This (the resting of the cloud) occurred after the Ten Utterances; these are the words of Rabbi Yosei The Galilian. Rabbi Akiva says: (ibid.) "and the cloud covered it (for) six days" - (in preparation) for Moses(' ascent). That is what is written: (ibid.) "and He called to Moses on the seventh day from within the cloud" - to give honor to Moses. Rabbi Nathan said: Why was Moses delayed for those six days and the Speech did not rest upon him? So that he may clear (himself) of all eating and drinking in his innards until the point (when) he became sanctified and became like the ministering angels. Rabbi Mathia son of Heresh said to him (Rabbi Nathan): Master, they only told him this, threatening him to make sure he would accept the words of Torah out trepidation, fear, out of trembling and perspiring. As it states: (Ps. 2) "Serve God out of fear and rejoice with trembling." There was a happening which occurred with Rabbi Yosiah and Rabbi Mathia son of Heresh, that both of them were sitting, (and were) involved in the words of Torah . Rabbi Yosiah left to a trade (lit. the way of the world). Rabbi Mathia son of Heresh said to him: "Master, why would you leave the words of the Living God to wash (immerse yourself) in the way of the world?And even though you are my master and I, your pupil, (I tell you that) it is not good (suitable,fit) to leave the words of the Living God to immerse in the way of the world." And they (the sages) said: "whenever they sit, (and are) involved in the words of Torah, they would seem as though they are vengeful of one another. And when they part, they would seem as though they were lovers from (their days of) youth.

2 ב

ע״י משה נתנה תורה בסיני שנאמר (דברים ה) ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי ולהלן הוא אומר (ויקרא כו) אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה׳ בינו ובין בני ישראל בהר סיני ביד משה. תורה שנתן הקב״ה לישראל לא נתנה אלא ע״י משה שנא׳ ביני ובין בני ישראל זכה משה להיות שליח בין בני ישראל למקום. משה (עשה את איל המלואים ואת) שמן המשחה ומשח בו אהרן ובניו כל שבעת ימי המלואים ממנו נמשחו כהנים גדולים ומלכים ואלעזר שרף פרת החטאת שממנו טמאים מטהרים לדורות. א״ר אליעזר גדולה מדה זו שהיא נוהגת לדורות שאהרן ובניו נתקדשו בשמן המשחה שנא׳ (שמות ל) ואת אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אותם לכהן׃

Through (lit. through the hands of) Moses was the Torah given at Sinai, as it states: (Deut. 5) "and He wrote them (the ten utterances) on two tablets of stone and He gave them to me (Moses)." And later it states: (Lev. 26) "These are the statutes and the laws and the instructions that God placed between Him(self) and between the Children of Israel on the Mountain Sinai through the hands of Moses." God did not give it (through anyone) but through Moses, as it states: "between Me and between the Children of Israel." Moses merited to be the agent between the Children of Israel and the Omnipresent. Moses did (the service of) the inaugural ram and the anointing oil, and used it to anoint Aaron and his sons during the seven days of inauguration. And from that oil, high priests and kings were anointed (as well). And Elazar burned the heifer of cleansing (red heifer), from which the impure would purify for posterity. Rabbi Eliezer said: "Great is this measurement (of the anointing oil) that it serves to work for generations. As Aaron and his sons were sanctified with the anointing oil, as it states: "(Ex. 30) "and you shall anoint Aaron and his sons and you shall sanctify them to serve me as priests."

3 ג

יהושע קבל ממשה שנא׳ (במדבר כז) ונתתה מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל. זקנים קבלו מיהושע שנאמר (שופטים ב) ויעבדו העם את ה׳ כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע אשר ראו את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה לישראל. שופטים קבלו מיהושע שנאמר (רות א) ויהי בימי שפוט השופטים. נביאים קבלו משופטים שנאמר (ירמיה ז) ואשלח אליכם את כל עבדי הנביאים יום השכם ושלוח. חגי זכריה ומלאכי קבלו מנביאים. אנשי כנסת הגדולה קבלו מחגי זכריה ומלאכי. והם אמרו שלשה דברים הוו מתונין בדין והעמידו תלמידים הרבה ועשו סייג לתורה:

Joshua received (the Torah) from Moses, as it states: (Num. 27) "And you (Moses) shall place (a portion) of your splendor on him (Joshua), so that the entire congregation of the Children of Israel shall hear." The Elders received it from Joshua, as it states: (Judges 2) "And the nation served God during all the days of Joshua and all the days of the Elders, who saw the great deeds that God performed for Israel, whose life spanned for days after Joshua('s)." The Judges received it from Joshua, as it states: (Ruth 1) "And it was in the days of the rule of the Judges." The Prophets received from the Judges, as it states: (Jeremiah 7) "and I sent My servants, the prophets, to you daily, betimes and often." Haggai, Zakhariah and Malakhi received it from the Prophets. The Men of the Great Assembly received it from Haggai, Zakhariah and Malakhi. And they said three things: "Be patient in judgement, and appoint many students and make a fence for the Torah.

4 ד

הוו מתונין בדין כיצד מלמד שיהא אדם ממתין בדין שכל הממתין בדין מיושב בדין שנא׳ (משלי כה) גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה ולא שהעתיקו אלא שהמתינו. אבא שאול אומר לא שהמתינו אלא שפירשו. בראשונה היו אומרים משלי ושיר השירים וקהלת גנוזים היו שהם היו אומרים משלות ואינן מן הכתובים ועמדו וגנזו אותם עד שבאו אנשי כנסת הגדולה ופירשו אותם שנאמר (משלי ז) וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב [וגו׳] והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארוב והחזיקה בו ונשקה לו העיזה פניה ותאמר לו זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים נפתי משכבי מור אהלים וקנמון לכה נרוה דודים עד הבקר נתעלסה באהבים כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבא ביתו. וכתיב בשיר השירים (ז) לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים נראה אם פרחה הגפן [פתח הסמדר] הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך וכתיב בקהלת (יא) שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט וכתיב בשיר השירים (ז ) אני לדודי ועלי תשוקתו הוי לא שהמתינו אלא שפירשו ד״א הוו מתונים בדין כיצד מלמד שיהא אדם ממתין בדבריו ואל יהי מקפיד על דבריו שכל המקפיד על דבריו משבח את דבריו (והיכן) [*שכן] מצינו במשה רבינו ששכח את דבריו שנא׳ (במדבר לא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חוקת התורה אשר צוה ה׳ את משה משה צוה ולא אותי (צוה את משה אחי אבא צוה ואותי לא צוה). והיכן מצינו במשה שהקפיד על דבריו הרי הוא אומר בפקודי החיל (שם) ויקצוף משה על פקודי החיל ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה. א״כ מה ת״ל כל נקבה. אלא זו עצה שיעץ בלעם הרשע על ישראל דכתיב (שם כד) ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים אמר לו עם זו שאתה שונא רעב הוא לאכילה וצמא הוא לשתיה ואין להם שיאכלו ושישתו אלא מן בלבד לך ותקן להם קובות והנח להם מאכל ומשתה והושב בהן נשים יפות בנות מלכים כדי שיזנו העם לבעל פעור ויפלו ביד המקום. מיד הלך ועשה בלק כל מה שאמר לו בלעם הרשע ראה מה גרם לו בלעם הרשע לישראל שנפלו מהן עשרים וארבעה אלף שנאמר (שם כה) ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף. והלא דברים ק״ו ומה משה רבינו חכם גדול שבגדולים אב לנביאים בשעה שהקפיד על דבריו שכח את דבריו אנו על אחת כמה וכמה מלמד שיהא אדם ממתין בדבריו ולא יהיה מקפיד על דבריו. בן עזאי אומר הוי זהיר בדבריך מבטלה:

How should one be patient in judgement? This comes to teach that one should wait in judgement. For all who wait in judgement - (their minds) are settled in judgement. As it states: (prov. 25) "These too are the parables of Solomon, which the men of Hizkiyah, King of Judah, copied over." And (the meaning of the verse) is not that they copied over, rather that they waited. Abba Shaul says (the meaning is) not that they waited, rather that they explained: in the earlier days, they would say that that Proverbs and Song of Songs and Ecclesiastes were to be put away, as those texts spoke parables and were not of the Holy Scriptures - and so they stood (in decisive judgement) and hid them away. (and these texts remained hidden away) Until the Men of the Great Assembly came allong and explained them. As it states: (Prov. 7) "And I saw amongst the simple, understood that amongst the lads, that there was youth lacking heart (understanding) ... and Lo! a woman toward him, set as a harlot, with designed purpose. She is bustling and restive; her legs dwell not in her own home. At times outside and at times in the street; and she lays in ambush at every street corner. And she grabs him and kisses him; brazenly, she tells him. ''I was obligated to bring a sacrifice; today I have paid my vow. Therefore I went out to greet you, seeking you, and have found you. I have made my bed with covers of dyed Egyptian cotton. I have sprinkled my bed with myrrh, aloe and cinnamon. Let us drink our fill of lovers till morning, let us delight in loving. For the man is not is not in his house; he is off on a distant journey. He has taken the money bag in his hand, (only on) the day of the throne/covering (mid-month) shall he return." And it is written in Song of Songs: "Let us go, my lover; we shall go out to the field; we shall sleep in the villages. Let us arise to the vineyards to see if the vine has flowered, if the blossoms have opened, if the pomegranates are in bloom; there I shall give you my love." And it is written in Ecclesiastes: "Rejoice, young man, in your childhood, let your heart and go according to the paths your heart lays out or what your eyes see. Just know, that that for all of these things, God will bring you to justice." And it is written is Song of Songs: "I am my beloved's and his desire is upon me." It is (evident), they did not wait, rather they explained. Another explanation: how so to be patient in judgement? This teaches that one should be patient in his dealings and not quick to anger in his dealings. For one who is quick to anger in his dealings, forgets matters. As we find by our master Moses who forgot his matters. As it states: (Num. 31) "And Eleazar the Priest said to the men of the legion, going to war: 'this is the statute of the instruction which God commanded Moses.' " God commanded Moses, but God did not command me (Eleazar). He commanded Moses my father's brother, and not me. (This implies that although God commanded Moses exclusively, Eleazar had to deliver this law because Moses forgot it.) And where, then, do we find that Moses got angry about his matter? The verse states concerning the officers of the army: (ibid.) "and Moses was inflamed toward the officers of the army and he told them 'You have left all females to live!' " What then does the verse mean "all females?" This must then be (referring) to the plot what Bil'am plotted against Israel. As it is written: (ibid. 24) "And now I shall return to my nation; go and I shall suggest to you what this nation shall do to yours in later days." He (Bil'am) said to him (Balak): "This nation, what you hate - be it hungry for food or thirsty for drink - they have naught what to eat but the manna. Go forth and make boxes and place food and drink in them, and place beautiful women, daughters of kings, there, so that the nation shall stray to (worship) Baal Peor, and they shall fall in the hands of the Omnipresent." Balak immediately went to o all that the evil Bil'am had told him. See now what the evil Bil'am caused among Israel; that (because of the harlots) twenty-four thousand fell from Israel. As it states: (ibid. 25) " and those that died in the plague totaled twenty-four thousand." And is the matter not deductible a fortiori? Our master Moses who was a wise man, greatest of the greats, father (greatest) of all prophets - he forgot matters when he got angry, how much more so would we. This teaches that one should be patient with matters and not quick to anger about them. Son of Azzai says: be careful of your words (to ensure you hold back) from wasting (them).

5 ה

ועשו סייג לתורה. ועשה סייג לדבריך כדרך שעשה הקב״ה סייג לדבריו ואדם הראשון עשה סייג לדבריו. תורה עשתה סייג לדבריה. משה עשה סייג לדבריו ואף איוב ואף נביאים וחכמים כולם עשו סייג לדבריהם. איזהו סייג שעשה הקב״ה לדבריו הרי הוא אומר (דברים כט) ואמרו כל הגוים על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת מלמד שגלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין הדורות כך לומר על מה עשה ה׳ ככה לארץ הזאת לפיכך א״ל הקב״ה למשה משה כתוב והנח לדורות הבאים ואמרו על אשר עזבו את ברית ה׳ [וגו'] וילכו ויעבדו אלהים אחרים וישתחוו להם אלהים אשר לא ידעום ולא חלק להם. הא למדת (שעשה הקב״ה סייג לדבריו וכתיב בתריה מה שהיו עתידין לומר עדיין) שהוציא הקב״ה שכר בריותיו בשלום. איזהו סייג שעשה אדם הראשון לדבריו הרי הוא אומר (בראשית ב) ויצו ה׳ אלהים על האדם [לאמר] מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות לא רצה אדם הראשון לומר לחוה כדרך שא״ל הקב״ה אלא כך אמר לה ועשה סייג לדבריו יותר ממה שאמר לו הקב״ה ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמותון שרצה לשמור את עצמו ואת חוה מן העץ אפילו בנגיעה. באותה שעה היה נחש הרשע נטל עצה בלבו אמר הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם אלך ואכשיל את חוה. הלך וישב אצלה והרבה שיחה עמה אמר לה אם לנגיעה את אומרת צוה עלינו הקב״ה הריני נוגע בו ואיני מת אף את אם תגעי בו אי את מתה. מה עשה הנחש הרשע באותה שעה עמד ונגע באילן בידיו וברגליו והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ (ויש אומרים לא נגע בו כל עיקר אלא) כיון שראהו אותו אילן היה צווח עליו ואמר לו רשע רשע אל תגע בי שנאמר (תהלים לו) אל תבואני רגל גאוה ויד רשעים אל תנדני:

"and create a fence around the Torah" and create a fence around your words just as God created a fence around His, and First Man made a fence round his, The Torah made a fence around its words, Moses made a fence around his words and even Job and even the prophets and sages made a fence around their words. What safeguard did God make for His words? The verse states: (Deut. 29) "and all of the nations shall say 'for what did God do thus (destroy and exile) to this land (Israel)?' " This teaches that it was revealed before He who spoke and the world became that coming generations would say as follows: "for what did God do thus (destroy and exile) to this land (Israel)?" Therefore, God told Moses: "Moses, write down and leave for the coming generations, 'and they (Israel) shall respond 'it is because they left the covenant of God ... and they went and served other deities and bowed to them - other deities with whom they were not familiar nor that they had place with." From here you learn that God made a safeguard for His words. And it is written after this what they would still say this in the future, that God gave reward to His creations in peace. What safeguard did First Man make for his words? The verse states: (Gen. 2) "And YKVK God commanded man, saying, 'you may eat from all the fruits of the garden; however from the tree (which provides) knowledge of good and evil you may not eat, for the day on which you will eat from it, you will surely die.' " First Man did not want to tell this to Eve in the same manner God had told it to him, rather he told her thus, making a safeguard for his words, (restrictive) to a greater extent than what the Holy One, Blessed be He, told him: (ibid.) "and concerning the fruit of the tree in (the center of) the garden, God said 'do not eat of it and do not touch it, lest you die.' " Because he wanted to guard himself and Eve from the tree - not even to touch. At that time, the evil Snake plotted in his heart, and said: "since I cannot make the Man stumble, I will go to make Eve fail. He then went and sat by her and had lengthy conversation with her. He told her: "if you say that God commanded us (against) touching - see that I will touch it and I will not die; you as well - if you touch it you will not die. What did that evil Snake do then? He stood and touched the tree with his hands and feet and made it shake until its fruit fell to the ground. Once that tree saw (noticed) him, it screamed at him and told him: "wicked, wicked one - do not touch me! As it states: (Ps. 36) "Bring me not to the foot of haughtiness, nor expel me to the hands of the wicked."

6 ו

ד״א אל תבואני רגל גאוה זה טיטוס הרשע שנשחקו עצמותיו שהיה מורה בידו והיה מכה על גבי המזבח ואומר לקוס לקוס את מלך ואני מלך בוא ועשי עמי מלחמה כמה שוורים נשחטו עליך כמה עופות נמלקו עליך כמה יינות נסכו עליך כמה בשמים קטרו עליך אתה הוא שמחריב את כל העולם שנא׳ (ישעיה כט) הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד ספו שנה על שנה חגים ינקפו. ושוב אמר לה אם לאכילה את אומר צוה עלינו הקדוש ברוך הוא הריני (אומר) אוכל ממנו ואינו מת ואף את תאכלי ואי את מתה. מה אמרה חוה בדעתה (אמרה חוה בדעתה) כל הדברים שפקדני רבי מתחלה שקר הם לפי שאין חוה קורא לאדם הראשון מתחלה אלא רבי. מיד נטלה ואכלה ונתנה לאדם ואכל שנאמר (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים [וגו׳]:

Another interpretation: "Bring me not to the foot of haughtiness, nor expel me to the hands of the wicked." This refers to the wicked Titus, what his bones grated down because he showed with his hand and struck on top of the altar, saying: Locus, Locus (Omnipresent?)

7 ז

עשר קללות נתקללה חוה באותה שעה. שנאמר (שם) אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך. אלו שתי רביעיות (נ״א רביות) דם אחת דם צער נדה ואחת דם צער בתולים. [עצבונך זה צער גידול בנים] והרונך זה צער העבור. בעצב תלדי בנים כמשמעו. ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך. והוא ימשל בך שהאיש תובע בפה והאשה תובעת בלב. עטופה כאבל וחבושה מכל אדם בבית האסורין ומנודה מכל אדם. מי גרם לנגיעה זו סייג שסג אדם הראשון שעשה לדבריו. מכאן אמרו אם סג אדם לדבריו אין יכול לעמוד בדבריו. מכאן אמרו אל יוסיף אדם על דברים ששומע. ר׳ יוסי אומר טוב עשרה טפחים ועומד ממאה אמה ונופל. מה חשב נחש (הראשון) [הרשע] באותה שעה. אלך ואהרוג את אדם ואשא את אשתו ואהיה מלך על כל העולם כולו ואלך בקומה זקופה ואוכל כל מעדני עולם א״ל הקב״ה אתה אמרת אהרוג את אדם ואשא את חוה לפיכך איבה אשית. אתה אמרת אהיה מלך על כל העולם לפיכך ארור אתה מכל הבהמה. אתה אמרת אלך בקומה זקופה לפיכך על גחונך תלך. אתה אמרת אוכל כל מעדני עולם לפיכך עפר תאכל כל ימי חייך ר״ש בן מנסיא אומר חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלא (לא) נתקלל הנחש היה לו לכל אחד ואחד מישראל (היו לו) ב׳ נחשים בתוך ביתו אחד משגרו למערב ואחד משגרו למזרח ומביאים להם סנדלכים טובים אבנים טובות ומרגליות וכל כלי חמד טוב שבעולם ואין כל בריה יכולה להחזיק אותן ולא עוד אלא שהיו מכניסין אותן תחת גמל תחת חמור תחת פרד ומוציאין זבלים לגנות ולפרדסות:

Eve was then cursed with ten curses, as it states: (Gen. 3) "To the woman He said 'I shall greatly increase your pain and your travail; with pain shall you birth children; and your desire shall be to your husband and he shall rule over you." These (the double expression of "greatly increase") refer to two quarter measures of blood: the one, the painful blood of menstruation and the other, the painful virgin blood. "...Your pain ... - " this refers to the pain of raising children. " ... Your travail ... - " this refers to the pain of gestation. "... With pain shall you birth children ... - " this refers to its plain meaning. " ... And your desire shall be to your husband ... - " this teaches that the woman desires for her husband when he goes out on a journey. " ... And he shall rule over you ... - " this means that the man demands with his mouth and the woman demands with her heart (thoughts). Enwrapped as a mourner, and incarcerated of all men in the dungeon, and ostracized of all men. Who caused this affliction? It was the safeguard that First Man placed around his words. From here the sages said: "If one safeguards his words, he may not be able to abide by them." From this the sages said: "One should not add onto things that he heard." Rabbi Yosei says: "Ten hand-breadths and still standing bests one-hundred cubits and fallen over." What was the wicked snake thinking then? "I shall go and kill Adam and marry his wife and I shall then be king over all the world, and I shall stride upright and eat all of the delicacies of the world." The Holy One, Blesses be He, said to him: "You said 'I shall kill Adam and marry Eve?' I will therefore "place a hatred (between the snake and the children of Eve)." You said 'I shall become king over all the world?' Therefore, "you shall the most cursed of all the beasts." You said "I shall stride upright?" Therefore "on your belly shall you go." You said 'I shall eat of all the delicacies of the world?' Therefore "And you shall eat dust all the days of your life." Rabbi Simon son of Menasia says

8 ח

ר' יהודה בן בתירה אומר אדם הראשון היה מיסב בג״ע ומלאכי השרת עומדין בגן עדן לקראתו וצולין לו בשר ומצננין לו יין בא נחש וראה אותו והציץ בכבודו ונתקנא בו. כיצד נברא אדם הראשון. שעה ראשונה הוצבר עפרו. שניה נברא צורתו. שלישית נעשה גולם. רביעית נתקשרו אבריו. חמישית נתפתחו נקביו. ששית נתנה בו נשמה. שביעית עמד על רגליו. שמינית נזדווגה לו חוה. תשיעית הכניסו לגן עדן. עשירית צוהו. אחד עשר סרח. שתים עשר נטרד והלך לו לקיים מה שנאמר (תהילים מט) ואדם ביקר בל ילין. יום ראשון מהו אומר (שם כד) לה׳ הארץ ומלואה תבל ויושבי בה כי הוא קנה ויקנה והוא ידין את העולם. ביום שני מהו אומר (שם מח) גדול ה׳ ומהולל מאד בעיר אלהינו חילק את כל מעשיו ונעשה כולו על עולמו בשלישי מהו אומר (שם פב) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט ברא את הים ואת היבשה ונכפלת ארץ למקומה ונעשה מקום לעדתו. ברביעי מהו אומר (שם צד) אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע ברא את החמה ואת הלבנה והכוכבים והמזלות שהן מאירין בעולם ועתיד ליפרע מעובדיהם. בחמישי מהו אומר (שם פא) הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב ברא עופות ודגים ואת התנינים שהם מרננים בעולם בששי מהו אומר (שם צג) ה׳ מלך גאות לבש לבש ה׳ עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט גמר את כל מעשיו ונתעלה וישב במרומיו של עולם. בשביעי מהו אומר (שם צב) מזמור שיר ליום השבת יום שכולו שבת שאין בו לא אכילה ולא שתיה ולא משא ומתן אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונזונין מזיו שכינה שנא' (שמות כד) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו כמלאכי השרת (כל כך למה כדי שיכנס לסעודת שבת מיד). רשב״א אומר אמשול [לך משל] למה הדבר דומה (אדם הראשון דומה) לאדם אחד שנשא את הגיורת היה יושב מפקדה אמר לה בתי אל תאכלי פת בשעה שידך טמאות ואל תאכלי פירות שאינן מעושרין אל תחללי שבתות ואל תפרצי בנדרים ואל תלכי עם איש אחר הא אם עברת על אחת מהן הרי את מתה. (מה עשה האיש ההוא עמד) ואכל פת בפניה בשעה שידיו טמאות ואכל פירות שאינן מעושרין וחלל שבתות ופרץ בנדרים [והוציא לה] מה אמרה גיורת ההיא בלבה כל הדברים שפקדני בעלי מתחלה שקר הם מיד עמדה ועברה על כולם. רשב״י אומר אמשול לך משל למה (הדבר דומה) אדם הראשון דומה לאחד שהיה לו אשה בתוך ביתו מה עשה אותו האיש הלך והביא את החבית והניח בו תאנים במנין ואגוזים במנין וצד את העקרב ונתנו על פי החבית והקיפה בצמיד פתיל והניחה בקרן זוית אמר לה בתי כל שיש לי בבית הזה מסור בידך חוץ מחבית זו שלא תגעי בה כל עיקר. מה עשתה האשה ההיא כיון שיצא בעלה לשוק עמדה ופתחה את החבית והושיטה ידה לתוכה ועקצתה עקרב הלכה לה ונפלה על המטה. כיון שבא בעלה מן השוק אמר לה מה זה אמרה לו ידי השטתי על החבית ועקצתני עקרב והריני מתה אמר לה לא כך אמרתי לך מתחלה כל מה שיש לי בבית זה מסור בידך חוץ מחבית זו שלא תגעי בה כל עיקר מיד כעס עליה והוציאה כך אדם הראשון (דומה) בשעה שאמר לו הקב״ה מכל עץ הגן אכול תאכל ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות כיון שאכל ממנו נטרד לקיים מה שנאמר ואדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. (בו ביום נוצר) בו ביום נברא בו ביום נוצרה צורתו בו ביום נעשה גולם בו ביום נתקשרו אבריו ונתפתחו נקביו בו ביום נתנה נשמה בו. בו ביום עמד על רגליו בו ביום נזדווגה לו חוה בו ביום קרא שמות בו ביום הכניסו לג״ע בו ביום צוהו בו ביום סרח בו ביום נטרד לקיים מה שנאמר ואדם ביקר בל ילין. (בו ביום עלו למטה שנים וירדו [ארבעה ר׳ יהודה בן בתירה אומר בו ביום עלו למטה שנים וירדו] ו׳) בו ביום נגזרו על אדם ג׳ גזרות שנא׳ ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו׳ ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה. כיון ששמע אדה״ר שאמר לו הקב״ה ואכלת את עשב השדה מיד נזדעזעו אבריו אמר לפניו רבונו של עולם אני ובהמתי נאכל באבוס אחד אמר לו הקב״ה הואיל ונזדעזעו אבריך בזיעת אפיך תאכל לחם. וכשם שנגזרו על אדם הראשון ג׳ גזרות כך נגזרו על חוה ג׳ גזרות שנאמר אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים בזמן שהאשה רואה דם נדתה בתחלת וסתה קשה לה. (הרבה ארבה) בזמן שהאשה נבעלת בתחלת בעילתה קשה לה. עצבונך בזמן שהאשה מתעברת פני׳ מכוערות ומוריקות כל ג׳ חדשים הראשונים כיון שבא (אדה״ר) לעת ערב ראה אדם הראשון את העולם כלפי מערב שמחשיך ובא אמר אוי לי כי בשביל שסרחתי הקב״ה מחשיך עלי את העולם והוא אינו יודע שכן דרך העולם. לשחרית כיון שראה העולם שמאיר ובא למזרח שמח שמחה גדולה עמד ובנה מזבחות והביא שור שקרניו קודמות לפרסותיו והעלהו עולה שנאמר (תהילים סט) ותיטב לה׳ משור פר מקרן מפריס. שור שהעלה אדם הראשון ופר שהעלה נח ואיל שהעלה אברהם אבינו תחת בנו על גבי המזבח (כולם קרנותיהן קודמות לפרסותיהן) שנאמר (בראשית כב) וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אחר נאחז . באותה שעה ירדו שלש כתות של מלאכי השרת ובידיהם כנורות ונבלים וכל כלי שיר היו אומרים שירה עמו שנאמר (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה׳ וגו׳ להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות להגיד בבקר חסדך זה העולם הבא שנמשל כבקרים שנאמר (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך. ואמונתך בלילות זה העולם הזה שנמשל כלילות שנאמר (ישעיה כא) משא דומה אלי קורא משעיר שומר מה מלילה שומר מה מליל באותה שעה אמר הקב״ה אם איני דן את הנחש נמצאתי מחריב את כל העולם כולו ואמר זה שהמלכתי ועשיתיו מלך על כל העולם כולו היאך נשתבש ואכל פירות האילן מיד נפנה אליו וקללו שנאמר ויאמר ה׳ אלהים אל הנחש וגו׳. ר׳ יוסי אומר אלמלא (לא) נכתב [קללתו] בסופן כבר החריב את כל העולם: כשבראו הקב״ה לאדם הראשון צר אותו פנים ואחור שנאמר (תהלים קלט) אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך. וירדו מלאכי השרת (לשרתו) ונטלו הקב״ה ונתנו תחת כנפיו שנא' ותשת עלי כפיך. דבר אחר ותשת עלי כפיך (כיון שסרח נטל לו הקב״ה אחד מהן). מכאן לאדם ולמקדש כשנבראו בשתי ידיו נבראו. מניין לאדם שנברא בשתי ידיו שנא׳ (שם קיט) ידיך עשוני ויכוננוני מניין למקדש שנברא בשתי ידיו שנאמר (שמות טו) מקדש אדני כוננו ידיך (ואומר (תהלים עח) ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו. ואומר (שמות טו) ה׳ ימלוך לעולם ועד):