ומי שיש לו נשואין בשבת נחמו כו'. ואף אבי החתן והכלה לובשין בגד עליון של שבת לכבוד חתן וכלה (מהרי"ל):
מר"ח עד התענית כו' ובבנין של שמחה כיון דבגמרא דידן אוסר בנין סתם כל בנין קאמר כדרך שאסרו כל מו"מ כדי שיהיו נראין כמתאבלין על ירושלים (כ"כ הטור) ס"ל דבגמ' דידן בפ' החולץ (יבמות דף מ"ג) אוסר בבנין סתם מר"ח עד התענית ולא פירש שם דדוקא בנין של שמחה כמ"ש בגמ' דמגילה ותענית גבי תענית ציבור ש"מ דגמרא דידן ס"ל דוקא בתענית ציבור יש חילוק בין בנין של שמחה לאינו של שמחה אבל מר"ח עד ת"ב בכל ענין אסור מ"מ אם שכר עכו"ם קודם ר"ח אב לבנות לו בית בקבלנות דעכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד אין בו איסור דעיקר טעמי' למעט שמח' הרי הישראל יושב בטל ואינו עוסק בשמחה אפילו בשבת מותר מן הדין ואינו אסור אלא משום מראית עין:
ואין עושין סעודת אירוסי' כו' היינו אם יש לו אשה ובנים אבל אם אין לו אשה ובנים מותר לעשות אפי' סעודת אירוסין מיהו עכשיו נוהגין איסור אפילו אין לו אשה ובנים כלל (מורי בב"ח):
ויש מי שאומר כו' ובתוס' כתבו באם חל ביום ה' מותר לכבסם מחצות ואילך כו' ר"ל ביום ד' מחצות ואילך דאלו ביום ה' פשיטא דאסור ואפי' לכבוד שבת וכן פסק הב"י ולא כדברי התוס' בתענית דמתירין ועל סמך הוראה זו הורה מורי בב"ח מי שיוצא לדרך למרחקים בשבוע שחל בו ט"ב מותר לכבס לו בגד פשתן אפי' לכמה שבתות שהוא צריך דודאי א"א להמתין לו עד אחר ט"ב אלא ע"י עכו"ם ולא יכבס יהודי דע"י עכו"ם אין איסור אלא מנהג:
אסור לעבריות כו' משום מראית עין אפילו היתה כובס' לרבי' ליהודים ולערלים אפ"ה אסור אמנם המלאכה שעושין הנשים לצעיפים אחר הכביסה שמוללים הקצוות אין לאסור בשבת זו בצעיפים של נכריות דאף בשל ישראל אין כאן אלא חומרא בעלמא וגם הנשים הטוות חוטין הואיל ומחייתן במלאכה זו שרי:
ומצניעין מר"ח סכין של שחיטה כו' כתב מורי בב"ח מי שיש לו כבשים שזמנן הגיע לשוחטן ולמכור העורות מר"ח ואילך ורוצה ליתנם לעכו"ם לנוחרן נראה כיון דישראל אסור לנוחרן כדאי' בע"א עיקור שיש בה טריפות אסור וכל שאסור לישראל עצמו אסור לומר לעכו"ם לעשותו בשלו כ"ש הכא דסופו להנות ממנו אסור לעשות סחורות בנבילות וטריפות כמ"ש בי"ד סי' קי"ד ועיין במשאת בנימין בסי' כ"ה כתב להתיר ענין זה ע"ש שגם בנו הגאון מהור"ר אברהם שדא ביה נרגא והוא עצמו הודה לו ע"ש:
ובמקום דליכא תינוק כו' אבל לברכת המזון אין לשתות בעצמו אפילו במקום דליכא תינוק משום דלדעה א' ב"ה אין צריך כוס:
ובזקן כל שמעכב אכילה מותר משא"כ באבל תוך ז' אף למה שמעכב אכילה אסור ובי"ד סי' ש"ץ שפסק כהרי"ץ גיאו' וכאן כהרמב"ן ואפשר דס"ל ב"י משום שהוא אבילות עתיק' ע"כ יש להקל כהרמב"ן אמנם צ"ע בדברי הב"י עצמו בי"ד סי' ש"ץ פוסק כדברי הרי"ץ גיאות וכתב דנקטינן כהראב"ד והרמב"ם דאסור כל ל"י אפי' המעכב לאכילה צ"ע:
יש נוהגין שלא לרחוץ מר"ח. אבל אם אירע ר"ח ביום ו' כתב מורי בב"ח דרוחצין לכבוד שבת וכ"כ במנהגים שכן נהגו ונכון הוא שהרי אף בשבת של חזון הוא חומרא יתירא שהרי אף הכיבוס התירו חכמי התלמוד לכבוד השבת (וכ"כ מהרש"ל סי' צ"ב) מצאתי כתוב בס' כנה"ג וז"ל נהגתי למנוע עצמי מתשמיש המטה בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכו: