ישחו יותר מדאי דהא כבר התפללו ושחו בתוך תפילתם הלכך די בזה שישחו ראשם מעט אבל כשמתפלל בפ"ע יכול לשחות בתפלת י"ח באבות ובהודאה תחילה וסוף וכן בכריעה כשפוסע ג' פסיעות טוב עד שיראה איסר כנגד לבו או עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה אבל לא יותר מגבול זה אבל כששוחין עם הש"ץ במודים לא ישח' אלא מעט דהיינו שיתנועע בראשו ולא יותר:
ואומרים מודים דרבנן הכל בשחייה א' ואין לומר שאתה הוא ה' אלהינו כי צריך לזקוף בשם הוי"ה כמ"ש מפני שמי נחת ה' זוקף כפופים (כ"כ הראב"ד והרשב"א מהרר"י לורי' בספר לחם מן השמים) וי"א דאין להקפיד משום ה' זוקף כפופים אלא בסוף ברכה (מהררמ"י בכתבים סי' ק') ונראה להיות יוצא ידי כולן שיאמר ה' אלהינו וכן יעשה יכרע במודים ויזקוף מעט בשם עד סופו ואז הוא דרך הנכון (מהרש"ל ומורי בב"ח):
ואין הציבור עונין אחריו אמן אלא כי"ר ויש מי שכתב שלא יענה כי"ר כ"א פ"א לבסוף ואם רוצה עונה כי"ר על כל ברכה וברכה אבל העיקר שלא יענה כלום אלא לבסוף כי"ר והמנהג לו' ברכת כהני' אפי' יחיד המתפלל בזמן שראוי לנשיאת כפים ויש מי שכ' אף בתענית יחיד יאמר אותו במנחה וכן בתענית צבור אומרים כל יחיד אפי' לא התענה עמהם ומהררמ"א תמה ע"ז דהרי משמע דאין היחיד אומרה אף כשהתפלל בציבור אלא הש"ץ ולא חילק בין שחרית לשאר תפלות: