הלא בהיות הנפש ההוללה. משתוקקת אל טוב מפעלה. כאשר יוסד לה מפי נורא עלילה. נודע בשערים בעלה. כי ימצא איש ממלאכה נמבזה או מעולה. גבוהה או שפלה. תקון נפשו בשעמום הבטלה. ותקל בעיניה עול סבלה. אף גילת ורנן בעמלה. פועלת היתה או פעולה. וכי יפגשהו עת ופגע לטורדה ולהבהילה. ותזנח מטוב יגיעה וסבלה. אשר שפרה לה אף נחלה, אז תחרץ לפנות לימינה או לשמאלה. על איזו עבודה קשה או קלה. יקרה או נקלה. עד תמצא לידידות טיולה. ולחשק פעלה. אחרי נמכר גאולה. ויש אשר חשבה לרעה חולה. ותוכחת מגולה. והאלהים חשבה לטובה ורפואת תעלה. במילתא דתליא במזלא כי הוא יתמוך גורלה. להפיל בנעימים חבלה. למען יהיה לו העתקו מחשקו לכם ולתהלה. ומנוסו מחפצו לפליטה גדולה:
ועתה הן אני יצחק ב"ר משה ב"ר מאיר בן עראמה נב"ת [ר"ת נפשו בטוב תלין] מנעורי גרסה נפשי לתאבה. אל מלאכת האלהים לקרבה. ולא אצתי מרעות אחרי רז"ל המה הגבורים אשר בדורנו. יצאו לפנינו. חלוצי צבא. למלחמת חובה. האוכלים למעדנים בשרא שמינא אפתורא דדהבא. המעמיקים שקלא וטריא בהויות אביי ורבא. עד היסוד בה. ואם המלאכה מרובה ורחבה. ואינני כדאי לאסיקי בגוה. כמה דמסיק תעלא מבי כרבא. מה לעשות ואין טעם באהבה. אמרתי גרמי יבישא דנפל בחולקי טבא. מבית מלא זבחי הבהבה. ואחריהם החזיקו בידי חברים מקשיבים לקולי ואם אינה ערבה. ערבה להם לחם יבש ופת חרבה. בצק שבסדקי עריבה. גם אני קשרתי עמם אהבה ואחוה. והוספתי בם שמחה וחדוה. והכינו לה' יושב המרכבה. בחזקו נקח לנו קרנים לאגחא קרבא. במלחמת תורה ומצוה. לא נזיז מינה כל ימי עלומינו וגם עד זקנה ושיבה. ולא תזוז מינן לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. עוד מעט והכל הולך לעומת שבא ונרוץ הגלגל ונהפכה מסבה ורוח ה' נשאתני ממקום חפצי. ומקום רבצי. סמור"ה יפה נוף ירכתי צפון ויביאני הנה נוה שאנן ומלכות ארגו"ן והעמים אשר באתי בהם בתחילה הנאה והמעונגה טרג"אונה. והקרובה אליה העירה ברג"ה דמיתיה בת ציונה פרשתי להם כפי ואליהם דרכי תצורנה. כי המה היו במלכות הזה קדומות לאלהים. ומלפנים ישבו בם. עם קדוש ורם. עוסקים בתורה ובמצות לשמם. ועוד היום עמד בם ריחם וטעמם. מעשיהם מוכיחים ולבם נכון עמם. הזלים זהב מכיס להביא ממרחק לחמם. אמרתי הפעם ישמח לבי ותעלוזנה כליותי. אספור ירחים תמלאנה משאלותי. נדרי ליי' אשלם וכל מוצא שפתי. והנה מצאנו ראינו הארץ אשר עברנו בה לשבת בקרבה. לא מקום מקנה היא והמחוז בלתי למוד ואמוד. לקבוע בו בית תלמוד ויושביהן עמוסים מכובד המסים. ולא נסו לשקול שקלים ולתרום קופות. שיאספו שם מרעה בעלי אסופות. ומעט אשר היו לפני אשר באו לרגלי ולא מצאו די צרכיהם. וכאשר כלו לאכיל את השבר אשר בכליהם. הלכו להם אל אשר ימצאו איש שקל כסף דרכמון או אגרטל. ונמצאתי יושב ובטל. אך עשרתי מצאתי און לי כי עם ה' אלה אשר התגוררתי אתם. בתורת ה' חפצם ותאותם. ולשמוע דבריה עם פירושיה ומדרשיה. שמו תשוקתם. ובהבנת הפירושים. ישנים גם חדשים. נתני עיני בחינתם. גם לשאול ולדרוש טעמים נעימים. בדברים סתומים. כוונו לבם ודעתם. וכה היה מבטם יומם ולילם חגם חדשם ושבתם. ופניתי אני להפיק רצונם ולהשלים חפציהם. מתוך ספרי התיירים הגדולים ההולכים לפנינו במאורות פרושיהם ומדרשיהם. ולא עצרתי כח לספק צרכיהם. במושג אלי מהם על פי שאלותיהם. כי עמנו זה עם בינות הוא ובתוך עם עמקי שפה ואנשי לשון הוא יושב. באשר הוא שם בין אומת אדום העדינה. בכל עיר ומדינה. חכמיה שרים בכל חכמה ותושיה כהניה ושריה אליפים לראש הפלוסופיא. בשתופה עם אלהותם. עשו ספרים הרבה הגה מפיהם דורשי רשומות. במקהלות ברבבות ברוב הימים ימצאוהו. ופום ממלל רברבן על דתם ואמונתם יום יום מן ינצרוהו גם מתמול גם משלשום תצאן הקריאות בקריות. תקראן לעם לשמוע מפיהן מיטב דבריהם נדרו ושלמו. ובני ישראל בזו בתוך הבתים ושמעו אמריהם כי נעמו נתאוו להם להרים דגל כמותם. אומרים אמור היו יהיה חכמיהם ומביניהם שואלים ודורשים במדרשיהם ובבתי תפלתם ונותנים טעם לשבח על התורה ועל הנביאים ככל חכמי הגוים לאומותם שלמה תהיה התורה האלהית בכל ספוריה ודבריה כעוטיה על עדרי חביריה ותלמידיה. ואם יש דת ונמוס. אליו גוים ידרושו בסבר פנים נעימות. ובשום מדה טובה: בי"ג מדות התורה נדרשת מק"ו ומגזירה שוה:
ואולם מפרשי ספרי תורתינו לא באו בזה הסגנון אשר הכל יכספוהו. כי שמו מגמתם לפרש דקדוק המלות ופשטי הספורים והמצות. ולא פנו למלאת חסרונינו. ולנשוא פני תורתינו. לעיני בני עמנו. לתת להם פאר והדור בפניני עניני ספוריה. מצותיה וחוקותיה: כאשר יאות לערוך אותם לפני אנשיה: אנחנו אלה פה היום בקצת מה שנתנו לקוצר דבריהם ולמיעוט דעתינו. הלא הוא כמוס עמם ונסתר מנגד עינינו. גם קצורנו גרם לנו למצוא בפירושיהם דברים מגומגמים ומסופקים. וסובלים כמה דחוקים. לא ינעמו לחכי מחכי ממתקים: מדברי תורתינו. האמנה כי האלהיים חכמי המשנה והתלמוד. באו על התורה על זה האופן מהלמוד. כמו שנתפרסם מאז: דברם מדרשים יקרים מזהב ומפז. אבל מה נדבר ומה נצטדק מהעולה מכונתם מכמה מאמרים הבאים בהגדה ובמדרש. כי לא פורש. גם כי לא דברו כי אם בדברים מצויינים וענינים מיוחדים וראשי פרקים. לקחו הכללים והניחו הפרטים. שהם מקומות עיוננו. יען כי אור אבוקתם העצומה. גדול מבוא במקומות הדקים. בחורים ובסדקים. שהמה היום בתי חצרינו וארמוננו. לבד זה מצאנו ראינו כי הנה הרב המורה ז"ל הוא היה שר וגדול ליהודים בחכמת התורה והמצוה. נשיא וראש על כל פלוסופי האומה. הוא החל לחבר ספר בשתוף שני העיונים ולרוץ מרוצת החריצות להסכימם בהסכמה. ויהי מה. ויאמר לבנות חומה גבוה לתורה ולתעודה. להכין אותה ולסעדה. בטעמי המצוה ובמיני ההשגחה והנבואה ובאופני התארים וכל הדרושים החמורים שבה. דבר קטן מעשה בראשית דבר גדול מעשה מרכבה:
אך אמנה המתפלספים הבאים אחריו השתדלו לבנות עליה סוללה להפיל אותה ולהרסה. והדבר הקשה כי אמרו שלא באו לחלוק על דבריו כי אם לפרש דברי הספר ההוא החתום לגלות סתריו. ורמזי חדריו. וכבר נמשך מענינם מדברי קצתם וחידותם שפשטה הסכמתם. כי מי שלא יבין מסודותיהם ורמזיהם דבר שינגד למה שקובלה אמתתו. לחכמי האומה מדברי הנבואה וספורי התורה. כי הוא לא בא בסודו ולא הגיע עד תכונתו. יהיה הדבר הגדה או מצוה נס או נסיון וכדי בזיון. ובאמת לא עליהם תלונותינו. כי אם על חכמי תורתינו. מנהיגינו ראשינו ופינות שבטינו שהסבירו פנים להם ואל ביאוריהם. ונתנו חנינה אל חבוריהם ושום שמו זכרון אליהם ואל דבריהם:
שומו שמי המחשבות על זאת. ושערו חרבו מאוד. כי לא כדעות המצריות העבריות. כי זרות הנה. כי הנה חכמיהם הכריחו הפיליסופיא אשר היתה להם טבעית והשיגו גבולה. להציב ולהרחיב גבול דתם ואמונתם ולהעמידה על תלה. וחכמינו אלה האמונים על חיק התורה. חזו לנו שוא ותפל להשיג גבוליה ולהרחיב גבולי החכמה אשר היתה להם לזרא. ויפרקו נזמיה וינצלו עדי עדים מעל שכמה. ויתנום על כתפות צרתה. גם כעס בעבור הרעימה. והנה על זאת הקנאה העצומה. מלאני לבי לחבר חבור קטן קראתיו חזות קשה. עלה במחשבה לשלחו תשורה בכל גבול ישראל. והיה רק זועה הבין שמועה. כימי הגבעה. סוף דבר עלה מהשתדלותם הפך הכוונה. והמלאכה לא היתה כדאי. שיוכלו שפתותינו לומר די. ועל דא ודאי היה לבי דוי. ועל אלה חשכו עיני. ובין כה וכה היה עול העבודה האמורה כבד עלי. ואלי היה רע ומר. קושי מצוא דברי חפץ עם עצום ורב כמו שנאמר ובקנאתי באש תשוקתי. חלל לבי בקרבי. ויותר מכדי כחי להשלים מאויים נתאמצתי ולמלאות רצונם בכל עוז התאזרתי. גם את חצני נערתי. וצללתי בעמקי מי אפסי התושויות. אחרי הגדולים יורדי הים באניות. הבונים לתלפיות. גזרות ובנויות יפיפיות. והיה בנפול בתחלה היו בידי חוליות של זכוכיות. והרציתים לשולחנים בקיאים שבהם תקנום וזככום קראום מרגליות. כי בטוב טעמם ודעתם הנרחב. העלו יקר מחרשיהם ומעפרם הוציאו זהב. ויאמרו לי התרפס ורהב. כה תעשה וכה תוסיף הבהב. הפצירוני פתוני בנועם דברים ונפצרתי. חזקוני בשכל מליהם ונתחזקתי. חקרתי ודרשתי. מעוז שכלם בטעמי פשטי הכתובים יצאני מאכל בריאה. וממיץ לבם במנעמי הספורים הוצאתי נהרי נחלי דבש וחמאה. ומרוח בינתם בינותי לי בדרושים התוריים דעת פליאה. חלקם נתתי לפניהם כהלכתו ומשפטו סדר בסדרו לסדרי השנה. והיותר היה עמדי למנה צפונה. במשמרת יי' נאמנה. ועל זה האופן עבר העיון בספר התורה וחלקתיו צו לצו ק"ו לק"ו. ואלפי תהלות ורוב הודאות לאשר גמלני וזכני לשוב בדרך הזה בתקופות הימים. גם כי נשתנו עלי הענינים. ונתחדשו אלי הפנים. כי דורי נסע ובית מגורי נעתק אל קלע"אויס עיר גדולה של יקרים ונבונים. אנשי סגולה מיוחדים. ושם חזרה אלי סיעה מהתלמידים. אף רוחי בקרבי נעשה חדודים. ונפתחו לפני עוד חלונים שקופים. ואוסיף להביט עוד מראות וגוונים. פנים מפנים שונים. ובקרב שנים. חזרתי ותקנתי. גרעתי והוספתי. כפי אשר נאות. נפתולי אלהים וחבורים נפתלתי. וחברתי בלולאות. והנה עלה כלו קשור ומחובר בעבותות ושלשלאות. אות באות. ויטב הדבר בעיני. וישא חן וחסד לפני. עד כי העירוני רעיוני. ולבי גם הוא ראה וישמח בעמלי. ויורני ויאמר לי. הטוב לך כי תמאס יגיע כפך: ובעמלך אשר עמל בזיעת אפך. מה לך נרדם שימהו כחותם על לבך. הלא על ספרתך. ואל נא יאבד באבדך. וזכרו לא יסוף באסיפתך. וכי תשיב אמריך לאמר כי יראתי. כי אמרתי. פן אעלה על גליוני. מה שיגלה חסרוני: והיו ידי אמונת עטי. להעיד על קוצר דעתי. ותכון אתי מלאכתי. להביא בכליותי מכות המכים. וחצי המורים לעומת מחברתי. בחרבי ובקשתי. הנה לא צדקת אענך. אוכיחך ואערכה לעיניך. הלא יראתך כסלתך: תומתך היא גאותך. כי אם כן הוא כדברך. חסרונך נגלה לעינך. ומיעוט חזקתך לא נעלם מדעתך. הן הנה היו אזניך. מחסה ומסתור מפני מדותיך [נ"א מכותיך] כי השבח המגיעך בקצת הטוב הנמצא בפעולתך. יתר מאוד מן האשם המושב אליך על קוצר השגתך. והשנית למי אני משיאך ומבקש מלפניך. כי אם לעזר ולהועיל אנשים קצרי יד אשר כגילך. או פחות מערכך. אשר אתה בטוח ממכותם. ומקוה שכר מתועלתם. ולחוש על כבודך. למה תפקיע שכרך וגמולך. חלילה לך מחטוא לך. ולכן אזור נא כגבר חלציך. הכון לקראת אלהיך. ואם השגתך קצרה וקטנה. הנה הודעתיך נאמנה. אם תשים לבך לעבודה לשמה. ותכוון אל הדרך הנכונה. כי הוא יתן חכמה מפיו דעת ותבונה: כתרוני דברי לבי השיגוני. מנוחה הדריכוני. הוכיחוני וילחצוני עד להצר. ייסרוני כליותי ואוסר. ואם המלאכה מרובה והדעת קצר. מעוזי אל אלהים כי טוב הוא וטוב יבשר. ה' האומר אלי קום התחזק במעוזך כי כל תוכל ולא יבצר:
בו בטח לבי ועזר. לחבר חבור על תורת האלהים יכלול שני חלקים. החלק הראשון בחקירת ודרישת עיוניה המיוחדים כפי מה שקדם מהכוונה. והחלק השני בפירוש דבריה. על דרך פשוטיה באשר היו לה דדים במקום בינה (ברכות י'). באופן שבכל ענין וענין יבאו שני מיני הדבור הדרישה והפרישה. והדרשה תדרש בבא איש מעיון אל עיון בכל דברי התורה. הגדותיה וספוריה. מצותיה וחוקותיה. דרך שערים יהיה כל עיון מהם שער בפני עצמו לבא בו אל דברי הפירוש. וגם אל השער הבא אחריו. וכן הענין משער לשער עד תום מספרם. ולא אחוש אל הפסקת הסדרים אשר קבעום למספר שבתות השנה רק אל הבדל הענינים ואל חלוף כוונתם. על הדרך אשר דרכו בו חז"ל במדרשותם. ואם לא אכוין אל הסך שחל להיות בחשבונם. וכל שער ושער יפתח במאמר אחד להם ז"ל מן המקום ההוא המיוחד. ופעמים מזולתו היותר מסכים. ובצירוף מאמרים אחרים מהדומים ומתיחסים אליו ונמשכים אחריו. בתת טוב טעם ודעת בדרוש ההוא המיוחד והראות תועלותיו. בשום תחלה על הרוב מאמרים קצרים בגבולים כוללים צורת הדרוש ותוארו בדרך מופתי. רובם על דרך הקש תנאי מתדבק. *הקש התנאי וכו'. הקש התנאי המתדבק נקרא בפי חכמי ההגיון, (עיין מלת הגיון שער ח') אם נקדים בתחילת הקדמה ונאמר, כי אם יהיה דבר א יהיה בהכרח דבר ב ואח"כ נאמר, כי דבר א הוא באמת, איזט ווירקליך פאָרהאנדען, א"כ נמשך מזה כי גם ב ישנו, ד"מ אם נאמר, שאם השמש עולה על הארץ הוא יום, ונאמר אח"כ השמש עלה עתה, הנה יתחייב כי עתה היא יום, וזה יקרא הקש התנאי המתדבק המחייב, ואם נאמר בהיפך שאם לא יעלה השמש על הארץ אינו יום, ונאמר אח"כ, כי עתה לא עלה עוד, א"כ נמשך מזה שעתה אינו יום וזה נקרא הקש התנאי השולל, ובכל אלה נשפוט מחיוב או משלילות הקודם שהוא הסבה, על חיוב או שלילות המתאחר שהוא המסובב, ואם נשפוט בהיפך ונאמר עתה הוא יום, א"כ עלה כבר השמש, או אם נאמר עתה אינו יום, א"כ לא עלה עוד השמש, בשני אלה המשפטים נשפוט מחיוב או משלילות המתאחר שהוא המסובב, על חיוב או שלילות הקודם, והנה יען כי דרך הרב ז"ל בחלק הדרוש להקדים תחילה הקדמה פילוסופית, ולומר שאם יהיה ענין א אמיתי, יהיה גם ענין ב אמיתי, ואח"כ יביא ראיות ממקראי קודש ודחז"ל להורות אמיתת ענין א אשר ממנה נמשכת גם אמיתת ענין ב', ומבאר בזה ענין הפרשה והמדרש אשר עליהם יבנה יסוד דרושו, ע"כ אמר, כי רובם על דרך הקש תנאי מתדבק. כי הוא הנאות לזה מזולתו. ובסמוך אמות הקודם וחייוב הנמשך. ובירורו מדברי התורה והחכמה. כמחוייב לכל דרוש נעים ויקר. ובכלם פיה פתחה בחכמת המחקר:
אמנם תורת חסד שמה על לשונה לתכלית ולעקר. ואגבן תתקשר ותתגלגל פרישת פרשה מהנביאים או מהכתובים או שניהם. מהנאותים להתגולל ולהתנפל מענין לענין ובאותו ענין. למלאת אותו לאמתו וליפותו לעומת פניו. והיה דבר דבור על אופניו. ועל דרך שאמרו ז"ל במדרש חזית (שיר א') שהיה בן עזאי יושב וחורז בדברי תורה מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים ועריבים כנתינתם מסיני. עוד שם אמר ר"ל אית דידע למחרוז ולא ידע למקדח. ואית דידע למקדח ולא ידע למחרוז. ברם אנא הוינא חרוזא ואנא הוינא קדוחא ע"כ. ועם היות שגלוי וידוע שאין אני לא קודח ולא חורז. מכל מקום טוב הדבר ללכת בדרכיהם. ולצאת בעקבותיהם: וקראתי החלק המיחד זה הענין מאה שערים כי אם הוסיפו לא פיחתו. אמנם היה מספרם כפי חלוק הדרושים ששערה דעתי אותם לרגל המלאכה. כי בם צוה יי את הברכה. אמנם בקצת השערים יהיה שם פרק נפרד או פרקים הצעה או הצעות. יהיו ג"כ דרושים בפני עצמן כפי מה שחייב סדר הענין. מלבד מה שיבואו שמה שני דרושים. האחד בראשונה במבוא השערים ופתיחתם. והאחד באחרונה בנעילתם. ואסדרם אחר הספר א' לא' במספרם כמשפטם. והנה בבא לפני בכל שער ושער איזה דרוש מהדרושים הנרמזים. אשר עוותו עלינו המתפלספים את דרכם. וגרעו את חוקם. אם בעניני האותות והמופתים. ואם באופני הידיעה וההשגחה והנבואה. אשר בכלם דבריהם הם ענפים פורים ראש מדעת הקדמות: ובכל הענינים הדומים והנמשכים אליהם. הן אני אשתדל כפי היכולת לבטל את דעתם. ולהפר את משפטם. והנני סך את דרכם. ואציב ציונים לשוב בדרך הטובה והרחבה דרך יי' בהסכמת המעט אשר הושג אלי מדברי החכמה. ובביאור מה שקצרה יד החכמה להסכים עמה. כאשר חויב מעוצם מעלתה. וכמעט שעל דברים אלו תהיה לי תמיד עמם תוכחת מגולה. למה שהם דברים כוללים שהולכים ומשתרגים בכל התורה כלה. כי ראיתי לי בכל זה תועלת נפלאה. עד אשר אחשוב שציור וקבול כל הדברים האלה על זה האופן בדחיית המנגדים. הוא הכרחי מאדם להצלחת הנפש ונצחיותיה, ושלא יתרחק האדם ממנה כי אם לפי נטיתו מהם והתרחקו מקבלתם והשמעם:
והפרישה תתפרש בעורר תחלה הספקות חדשות גם ישנות הנופלות בפשטי הכתובים הבאים בחלק ההוא מהדרוש. גם בענינים לפי הנגלה מהם או לפי מה שהגיענו מפירושיהם. ואסדרם על מספרם ראשונה ואסמוך הביאור בהמשך הענין על דרך הישוב והנעימות כאשר תשיג יד הנודר. ובהסכמת מה שקדם מהדרוש. ועל פי דרש יתישבו יפה הכתובים על מכונם. והספקות עוד אינם. וקראתי החלק המיחד זה הענין באר אחרת היא הבאר אשר קראוה רעיונות רחובות בפשטי ספוריה ולא רבו עליה. אמנם אשר מזה החלק אחלקנו עם כל שער ושער, א' מה שיאות אל הספור ההוא מחלק הדרישה. ולפעמים תוכלל הפרישה בתוך הדרוש. כמו שיהיה בעניני המשכן והקרבנות והנגעים והטומאות והטהרות ודומיהן. ובאלה וכאלה לא אחוש לסדר ספקותיהם כי הן עצמן עצם שאלותיהן. וכאשר יבואו לידינו ע"פ דרכנו. עקרים כוללים ומונחים לפנינו. מאבירי הרועים כגון מה שהניח הרב המורה ז"ל מסלוק הבחירה לעונש חטא או חטאים מהידועים אצל האל ית' (ה' תשובה פ"ו). או במה שאמר שכוונת המצוות לעצמן (מ"נ ח"ג פכ"ז). או כמו מה שקבל עליו ועל הבאים אחריו שמדה טובה היוצאת מאת הקב"ה על פי נביא אינה חוזרת (ה' יסודי התורה פ"י) והרבה ענינים דומים לאלו. בפגעי בם לא אסור מלברר וללבן הדברים ולפרש בהם היותר צודק לפי עדות הכתוב. בהשאיר השרשים התקועים לנו במקום נאמן משרשי התורה והאמונה. ואע"פ שמצאנו בהם דרך סלולה וכבושה החזיקו בה ראשוני המפרשים ונמשכו אחריהם דעות הרבים. לא אחוש אם יעוני ממנה הספקות הגדולות הנופלות עליה והראיית החזקות המחייבות חלופה. ואל יחשב לנו לעזות לאמר ידינו רמה בדרושים האלה מידי אבירי הקדמונים. חלילה חלילה כי תלמידי תלמידיהם אנו ומימיהם אנו שותים. ונהי בעינינו בכל אלה העיונים. כעניים ואביונים. העוללים אחרי הבעלים. כי טוב להם עולליהם מבציר הראשונים. ועל הכל עיני רואים תראינה ולאלהים ה' ולהם פתרונים. ובמקומות רבים דרך הפשט זכרתי גם כן קצת ענינים יקרים מחוץ. להיותם דומים ומתיחסים אל הענין אשר בו יהיה הפירוש בדרך ראיה או דוגמא. והנה עם אלו ההשקפות נמצא תועלת החבור הזה גדול מצד מה שיכלול על פירוש התורה הרבה מן הפרשיות החמורות שבמקרא וגם הרבה ממאמרי חז"ל הנעימים. ונגלו בהם כמה ענינים נחמדים שהיו בהם סודות סתומים וחתומים. גם ענינים רבים מדברי חכמי המחקר הנאותים לתורה מכונותיהם בטבעיות ואלהיות. גם מהפילוסופיא המדינית בפרט המפורסמת מהמדות אשר דבריה כלם נכוחים וישרים למולם נרות מנורת התורה הטהורה מאירים ומזהירים בדעות ומוסרים. וכבר יהיה הספר הזה כולל כל הדרושים התורנים גם עניני המצות והחוקים אשר הם נוהגים תמידים גם הווים והנמשכים לפי תקופות הימים וסדר זמנים לחדשים ולחגים ולמועדים. מלבד שבתות יי' ודקמי פסחא ודפורענותא ונחמתא ותיובתא וזולתם כפי מה שתכלול אותם התורה השלמה אשר לא יחסר כל בה כל מבקשם לא ייעפו בלכתם למצוא תועלתם. כל דבר ודבר בשער מקומו ימצאוהו כתוב ומפורש. וגם כלו הנה נדרש: וכבר התנצלתי במה שקדם שאין לספר הזה עסק עם הגדולים בחכמה ורמי הקומה. אך שהוא נותן ליעף כמוני כח ולאין אונים הדומה לי עצמה:
ואתה אנוש כערכי או נגרע ממני הרואה הספר הזה ומספר שעריו ופרקיו. אל תמאסהו בגובה קומתו. ואל תקוץ באריכתו אשר עד כה דברתי. ובשעריו לא חשתי רק התמהמתי. כי עתה שבתי לעולל עוללות כבוצר על סלסלות. בהניף חרמש ומגלות. לקטף מלילות כעורות. וזמורות ענבימו ענבי ראש ואשכלות מרורות. הן הנה הדעות הנפסדות המפילות על התורה ועל האמונה אבנים גדולות אבנים יקרות. גורמים בנזקי הגופית והצורות. צרות צרורות לא נזק צרורות. הסובבים בעיר מצאוני. ושומרי החומות פגעוני המה ראוני ולא עצבוני. גם בשאר הענינים היקרים אלי כפנינים. שבלי זהב תרומות לקטתי מבין עמרי גדולי המפרשים הראשונים. ולא ביישוני. ואף גם זאת שול השלו לי מן הצבתים בפשטי הכתובים פנים חדשים חשובים לפני כספירים ולא הכלימוני. ומה לעני המוצא עומר בגורן ולא ישוב לקחתו. גם בעיר עניו יביט לקט שכחה ופאה על פני השדה נטושים מכל עבריו. שיניחנו לאדם שיבא אחריו. ועל כל פנים אל אלהים הוא יודע ולבך גם הוא ידע כי לא כוונתי להרבות בו דברים רק ענינים. ושלא כתבתי בכל זה אך מה שתרבה בו שמחתי אם מצאתיו כתוב לזולתי. ואם המצא תמצא בספר הזה או בזולתו ממה שכתבתי שמצאתי דבר שקדמני בו אחר. לא יחשב לי לגנבה חלילה. כי בחי העולם לא ראיתי ולא שמעתי. ואתה תחזה כי קצת פעמים שהוזקקתי לזכור דבר לא המציתיו. תמיד אני מיחס אותו לזולתי. וגם אם אחר שחדשתיו מצאתי או נודע אלי שקדמוני בו. הנה הודעתי הדבר שם להקים עליו שם הבעלים הראשונים. ומי שירגיל עמי כהרגלי עם זולתי מאנשי זמני ומאשר היו לפני. ישא ברכה מאת יי':
והנה כדי לקרב תועלת הספר הזה לכל דורש ומבקש ולהמציא לו כל הענינים הבאים מחוץ אם בתורה אם מנביאים וכתובים ואם ממאמרי החז"ל ואם מספרי החכמה ומדברי המורה ז"ל יש בדעתי להכין לפניו מפתח יפתח בו על שני פנים. הא' זכירת הענינים ההם כלם על סדר השערים. אם דרושים ואם ענינים. והשני זכירת המקומות והשערים על סדר המקרא תורה נביאים וכתובים. ושם זכרון מאמרי החז"ל ופרקי המורה. וספר המדות וכוונת הפילוסופים. באופן שיהיו הכל בנקלה מצואים ומזומנים. ודברי המפרשים ויתר החכמים האחרונים. יהיו נזכרים על מקומות העיונים והיו נכונים אם בחלק הדרישה ואם בפרישה כאשר זכרנו מלפנים וזאת שנית אידי דזוטרא אכתוב אותה בסוף הספר אחד זכרון השערים תועיל מאד לכל יבא לקחת דברים. וקראתי בשם הספר הזה הכולל שני אלה הענינים יחד עקידת יצחק והסכמתי בזה השם להיות המלות הללו שגורות ומורגלות בפי הכל וסובלות שיפורשו בפנים שונים. יודו על ארבע הסבות אשר ביגיעתם תדע אמיתת הנקרא ומהותו. ועל הראשונה ירצה עקידת יצחק כמשמעו. והכוונה כי הנושא לעיון זה הספר אשר הוא במדרגת ההיולי לו הוא חבור מאמרים מתורה נביאים וכתובים וממדרשי חז"ל גם מקצת ספרי שאר החכמות אשר חברן וקבצן המחבר כמות שהן לפי התפשטות כוונותיו. והם עצמם הסבה החמרית. ועל השנית יהיו הרצון בו קשורי יצחק. למה שכוונת המחבר בזה היתה להמציא היופי והקשוט במאמרים ההם המקובצים. באופן שיוקשרו בהם שני מיני הדרישה והפרישה על צד היותר נאות לפי כחו. והיא ודאי הסבה הצוריית כי בתיקון וקשוט שני הענינים האלו. הנושאים ההם הנאמרים. כלם כעדי ילבשו ותקשרים. ועל השלישית הוא מה שיורה על הסבה הפועלת: לומר כי זה יצחק הוא הנעקד. רצוני אשר הונף ואשר הונע מפאת הפועל האל ב"ה לעשות זה הפועל ככלי ביד היוצר. ועל הד' שתורה על התכלית. תחלק בכאן לשנים. הא' והוא העליון מה שרצה בו דבקות יצחק. וזה כי התכלית העליון לכל בעל שכל אם מעט ואם הרבה להדבק ולהאגד במושכליו. אשר בזה ישאר נצחי נכח פני ה'. והשני מה שירצה בו תמורת יצחק. והכוונה מה שימשך גם כן ממנו להשאיר אחריו זכר ברכה שיהיה תמורתו. ולא ישכח מפי זרעו להיות לו שם ושארית בארץ. כמו שהיה הענין בשני פנים אלו אצל עקידת יצחק אבינו ע"ה. שהרי שהמלות הללו יסבלו ארבעה פנים שהם חמשה. ואלו הן עקידת יצחק קשורי יצחק. יצחק הנעקד. דבקות יצחק. תמורת יצחק. והסימן עקידת: והנה יצחק זה השם הצדק שלם בכללו ובכל חלפיו. ואחר שצדק עליו זה השם יתכן שהמפתח שזכרנו למעלה יחד יקרא הר המוריה. כי הוא ודאי זכר לעקידת יצחק. והנה גם כן שני השמות החלקיים הראשונים. נזכרו על חלקי פעולות יצחק אבינו אשר פעל ועשה בעוז שוכן מעונה ויברכהו ה'. ואחר הודיעי תולדות הספר והרוח אשר עברה על פני אבא אל פתיחתו ומבוא שעריו בשם ה':
יושב במרומי שחק. עומד עמק עכור:
צופהו גם ממרחק. רוח לב חקור תחקור:
חסדך מנהו לא תמחק. משכרתהו בל תעקור:
קיים עקידת יצחק. האל אל זרעו תזכור: