Abarbanel on Zephaniah
1:1א׳:א׳
1 א

גם הספר הזה הוא נבואה אחת מדובקת מתחילתו ועד סופו ויש בו ח' פרשיות: הא' דבר ה' אשר היה אל צפניה. הב' והיה ביום זבח ה'. השלישית והיה ביום ההוא נאם ה' קול צעקה. הרביעית והיה בעת ההיא אחפש. החמישית הוי יושבי חבל הים. השישית הוי מראה ונגאלה. השביעית רני בת ציון. השמינית ביום ההוא יאמר לירושלם. וראיתי לשאול בה ששת השאלות:

2 ב

השאלה הראשונה בייתור דברים והכפל שבא בפסוק אסוף אסף אסף אדם, וזה כי אם היה אדם שיכריתהו מלשון אסוף אסיפם למה חזר לומר והכרתי את האדם מעל פני האדמה ומה ההבדל בין המאמר הזה למה שאמר אסוף אסף כל מעל פני האדמה אסף אדם וגומר:

3 ג

השאלה השנית במה שהכניס וסמך לתוכחת ישראל שהיה אומר אליהם התקוששו וקשו וגומר בקשו את ה' כל ענוי הארץ וגומר סמך אליו כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה וגומר ומה לנו לדעת ענין הפלשתים, וכן מה שאמר אחריו הוי יושבי חבל הים וגומר ארץ פלשתים ויראה שאין זה מענין התוכחה:

4 ד

השאלה השלישית בסדר הפרשיות האלה כי הנה זכר חרבן ארץ יהודה מלכיהם ושריהם ושברון ירושלם משער הדגים ומן המשנה אחר כך זכר חרבן ארץ פלשתים ואמר בו והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון כי יפקדם ה' אלקיהם ושב שבותם, וכן זכר חרבן מואב ועמון ואמר בהם שארית עמי יבזון וכל זה מורה שכבר היה מיעד בפקידת וגאולת בבל ואיך אם כן באה אחר כל זה פרשת הוי מראה ונגאלה שתיעד בחרבן והיה ראוי להקדימה אל ייעוד הפקידה והגאולה אשר זכר:

5 ה

השאלה הרביעית במאמר לכן חכו לי נאם ה', והיא אם אותו הייעוד הוא נחמה או הוא מכלל הייעודים הרעים ואם נפרשה בייעוד טוב ונחמה יקשה אופן המאמר וסמיכותו כי למעלה אמר אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר ולא יכרת מעונה כל אשר פקדתי אכן השכימו השחיתו כל עלילותם וסמך לזה לכן חכו לי ואיך נאמר שנמשך ממעשיהם הרעים הייעוד הטוב ההוא, ואם נפרש שהוא ייעוד רע הנה יקשה עצם הייעוד שהוא כולו לטוב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגומר ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך וגומר ובכלל הפרשה כולה שהיא מלאה נחמות וייעודים טובים מזמן גאולתנו ופדות נפשנו:

6 ו

השאלה החמישית באומרו כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה' לעבדו שכם אחד, כי איך אפשר שכל עמי הגוים המתחלפים בלשונותיהם ידברו כולם שפה ברורה בלשון הקדש ויקראו כולם בשם ה', והנה הלשון כפי הסכמת הפלוסופים אינה דבר טבעי אבל הוא לדעתם מפעל ההסמכה והבחירה ואיך כל בני אדם יקנו אותו מבלי למוד ומי יביאם להסכים כולם באמונה אחת או בפעולה אחת האם מפני קבוץ הגלויות וגאולת ישראל הנה בגאולת מצרים רבו המסות הגדולות והאותות והמופתים ועכ"ז לא קבלו אפילו המצריים אמונת השם יתברך ותורתו כ"ש שאר האומות שאף על פי ששמעו ענין יציאת מצרים לא התעוררה אחת מהן לקבל אמונת השם יתברך:

7 ז

השאלה הששית באומרו ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך אשר פשעת בי, וזה כי העדר הבושה הוא גדול מהפשעים וכבר גינה הנביא לישראל על זה באומרו ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכלם ולמה אם כן הביא כאן בכלל הייעודים הטובים לא תבושי מכל עלילותיך אשר פשעת בי. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולן:

8 ח

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע שהראה הקדוש ברוך הוא את צפניה חרבן בית ראשון וגלות בני יהודה אשר יכלול הרעים וגם הטובים והצדיקים שיהיו בהם שלא ימלט אחד מהם מהחרב או מן הגלות, ונתן עצה לאנשי דורו מה יעשו להשיב חרון אף ה' מעליהם, והודיעו עוד שאחר חרבן ירושלם תהיה מפלה וחרבן גם כן לפלשתים ומואב ועמון על ידי נבוכד נצר בעון מה שחרפו וגדפו את בני יהודה בזמן חרבנם, ותהיה שממת פלשתים מואב ועמון מתמדת כ"כ מהזמן עד שבשוב ישראל מגלות בבל עד אדמת הקדש יכבשו וימשלו בארצות ההם, וגם כל הגוים אשר אכלו את ישראל ויהודה בבל ואשור וכוש כולם יהיו לחרבה, והראה הקב"ה עוד לנביא שהאומה ההיא אחרי שתגאל מבבל ותשוב לירושלם בבנין בית שני לא ישמעו בקול השם ולא יבטחו בו כי אם בגבורתם ושיחללו קדש ויחמסו תורה, והאל יתברך יעשה בהם משפט בחרבן בית שני בראותו שהשחיתו כל עלילותם ויבאו בגלות שני ארוך ולא ישוב לגאלם אבל יחכו עד היום המיועד והגזור לפניו יתברך שיביא לנקום נקמתו בכל העמים שלא קראו בשמו ולא ידעוהו, והנשארים מאותה נקמה יכירו וידעו כי הוא האלקים ולא אחר ויקראו בשמו ואז ישראל ויהודה לא ישובו לבשת ולכלימה כי יסיר הקב"ה מהם המורדים והפושעים, והנשארים בהם יהיו עם עני ודל אבל יחסו בשם ה' ולא יעשו עוד עולה ולא ידברו כזב ויסיר השם מהם כל מיני הייסורין וממשלת האויבים וישיב שכינתו בתוכם וישובו הנדחים באשור מהשבטים והמפוזרים מבני יהודה בכל ארצות שביים וישבו בארצם לבטח ואין מחריד לשם ותהלה בכל עמי הארץ כמו שיתבאר כל זה בפסוקים:

9 ט

דבר ה' אשר היה אל צפניה וגומר עד אסוף אסף כל: הרבה הכתוב ליחס את צפניה לאבותיו ארבעה דורות איש מאיש ועם כל זה לא ידענו בראיה ברורה שבטו ולא ארצו, הן אמת ידענו שאבותו אנשי גדולים היו וגם לדעת חכמים זכרונם לברכה שהיו מבני הנביאים כיון שנזכרו בכתוב ושהיה במלכות יהודה ולכן ניבא על יהודה וירושלם, והרב רבי אברהם בן עזרא כתב שהזכיר הכתוב שמות אבותיו עד שהגיע לנכבד חזקיהו ומדרך הסברה אמר שהוא חזקיהו המלך ושאמריה שנזכר כאן בן חזקיה אחיו של מנשה, ושאין לתמוה בעבור כי יאשיהו היה שלישי לחזקיהו כי יותר ממאה שנים עברו מיום שגדל חזקיהו להוליד עד המלך יאשיהו. ואין דעתי נוטה לסברת החכם בזה לפי שאם חזקיהו הנזכר כאן היה מלך יהודה לא היה מקצר הכתוב מלזוכרו, והנה על אמון אמר מלך יהודה שמלך שתי שנים מעט ורעים או על יאשיהו אם נאמר שאליו חוזר אומרו מלך יהודה ואיך לא יכנה כן שבזכותו ניצלה ירושלם מיד סנחריב, גם כי חז"ל שקבלו האמתיות האלה אמרו בפסיקתא רבתי (כז, ב) צפניה היה אחד מג' נביאים שנתנבאו באותו הדור, ירמיה היה מתנבא בשווקים צפניה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וחולדה אצל הנשים, אבל לא אמרו שהיה צפניה מזרע המלוכה מבני חזקיהו כמו שאמר בישעיהו שהיה בן אחיו של אמציה מלך יהודה וכל זה ממה שיורה שחזקיה זה היה אדם אחר נכבד וחשוב או נביא אבל לא היה זה חזקיה מלך יהודה, האמנם זכר הכתוב שניבא צפניה בימי יאשיהו מלך יהודא והדעת נותנה שהיה זה בתחילת מלכותו בהיות בני יהודה רעים וחטאים לה' מאד קודם ששב יאשיהו אל ה' בכל לבבו וכל נפשו ולכן יעד צפניה הרעה העתידה לבוא עליהם, ואולי שמפני נבואתו שאמר התקוששו וקושו וגומר בקשו את ה' כל ענוי הארץ התעוררו יאשיהו ואנשי יהודה לשוב אל ה':