Abarbanel on Zechariah
1:1א׳:א׳
1 א

הנבואה הראשונה תחילתה בחדש השמיני וגומר עד ביום עשרים וארבעה והיא פרשה אחת. וראיתי לשאול בה ובעניניה עם היותה נבואה קטנה שש השאלות:

2 ב

השאלה הראשונה למה בכל ספר ישעיהו שבאו בו נבואות רבות לא הגביל באחת מהן השנה והחדש והיום שבו נאמרה לנביא וכן בנבואות הושע וכן בנבואות יואל וכן בנבואות עמוס בנבואות עובדיה ויונה ומיכה ונחום וחבקוק וצפניה לא תמצא בנבואה א' מכל עשרת הנביאים האלה הגבלת זמן היום מהחדש והשנה אשר בו חלה עליו אותה נבואה, וגם בנבואת מלאכי לא תמצא דבר מזה כמו שמצינו בחגי ובזכריה שמגבילים בנבואות בפרט השנה והחדש והיום שבו נאמרה, כי מה שיבאר הכתוב ברוב הנביאים בימי איזה מלך או מלכים ניבאו אינו דומה לזה כי הוא ביאור כללי לדעת באיזה דור היה ואין כן הגבלת השנה והחדש והיום בנבואות, וזה החלוף לא יתכן שימצא בדברי הנביאים אחרי שכולם נתנו מרועה אחד, וכבר יחשוב המעיין להשיב ע"ז שהנביאים שניבאו קודם החרבן להיות דבר השם שגור בפיהם לא ראו ליחסו לזמן מוגבל אבל אותם שניבאו בזמן החרבן בתחילת בנין בית שני מפני שהיה דבר השם יקר בימים ההם היו מציבים להם ציונים מהשנה והחדש והיום אשר בו ראו נבואתם להגדלת ענין הנבואה בעיניהם, אבל כשנעיין בספרי הנבואות לא נמצא הכלל צודק כי בירמיהו מצינו הגבלת שנה בלבד השנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו, וגם השנה והחדש שנאמר ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה בשנה הרביעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה וגו' וכן ויהי בשנה החמשית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה קראו צום וגו' וכן נא' ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר ה' אל ירמיהו, הרי לך שירמי' שהיה קודם הגולה בקצת נבואותיו עשה ציון והגבלת היום והחדש והשנה אבל הי' זה במעט מהן כי הנה ברובם לא תמצא הגבלת זמן כלל, אמנם יחזקא' שכבר הי' בתוך הגולה על נהר כבר עם יכניה מלך יהודה התחיל ספרו בהגבלת חדש וזמן ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש, אבל מה נעשה שהנה באו אח"ז נבואות רבות אליו מבלי זכירת זמן כלל עד פר' ויהי בשנה הששית בששי בחמשה לחדש אני יושב בביתי וזקני יהודה וגו', גם אח"ז באו נבואות רבות נבדלות ונפרדות בעניניהם שלא הגביל באחת מהן זמן כלל ואחר כך תמצא הגבלת זמן בנבואת ויהי בשנה השביעית בחמישי בעשור לחדש באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וישבו לפני, ואח"כ באו ג"כ נבואות רבות שלא בא באחת מהן ציור זמן עד נבואת צור שחזר והגביל בה זמן שנא' ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש וגו', ובאו ג"כ אחריה נבואות אחרות מבלי זכרון זמן עד נבואת פרעה שנא' בשנה העשירית בעשירי בשנים עשר לחדש ומשם ואילך עד סוף הספר תמצא ג"כ נבואות רבות מהם בזמן ומהם בבלי זמן, וגם בחגי תמצא הנבואה הראשונה עם זמן והשנית מבלי זמן והשאר עם זמן, ובנביא הזה אשר אני בביאורו זכרי' תמצא נבואות רבות בהגבלת זמן ונבואות אחרות מבלי זכרון זמן כלל כמו משא דבר ה' בארץ חדרך משא דבר ה' על ישראל הנה יום בא לה' וזולתם, והנה כל אלו מהם היו בזמן החורבן ומהם אחר החורבן ולמה זה לא נשמר הסדר בכל נבואותיהם אם מזכרון הזמן ואם מבלי זכרון. ומה אוסיף עוד לדבר והנה מלאכי שהי' אחרון לכולם לא נזכר זמן כלל בנבואותיו ונהג ענינו בהם כדרך ישעי' והנביאים הראשונים ומה היה סבת כל זה, מי יתן ואדע כי הנה לא ראיתי בדבריהם ז"ל ולא בדברי א' מהמפרשים שהתעוררו לתת סבה לזה זולת מה שראיתי לרב המורה שכ' בפ"ד חלק ג' בדברו במרכבת יחזקאל אמר מכלל מה שצריך לחזור בשבילו קשר השגת המרכבה בשנה ובחדש וביום וקשורה במקום שזה ממה שצריך לבקש לו ענין ולא תחשוב שהוא דבר אין ענין בו עכ"ל:

3 ג

השאלה השנית אם הי' שזכרי' רצה להגביל זמן בנבואתו הראשונ' הזאת כמו שעשה מהשנה והחדש למה זה לא זכר גם כן היום שהיה מאותו חדש אשר ניבא כי הנה בשאר נבואותיו שעשה הגבלת זמן תמיד היה זוכר היום והחדש והשנה זולת בנבואה הראשונה הזאת שהגביל בה השנה והחדש ולא זכר היום:

4 ד

השאלה השלישית באומרו קצף ה' על אבותיכם קצף, כי מה צורך בהודעה הזאת הלא ידענו שקצף ה' עליהם ואותו קצף היה סבה לחורבנם ומה בא עתה לאשמועינן:

5 ה

השאלה הרביעית באומרו כה אמר ה' צבאות שובו אלי, וזה כי התשובה היא מצטרפת אל החטא ואם הקצף היה על אבותיכם בעבור שהם היו החוטאים מה תועיל תשובת הבנים שאמר שובו אלי ואשובה אליכם כי הם לא היו מתחייבים בעונש כי אם כשהיו אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, והנה המפרשים כתבו שאמר להם זה על שהיו מתעצלים בבנין הבית וגם כן על מעשים רעים שהיו בידיהם כמו שאמר בספר עזרא אבל לא ראינו שהוכיחם זה הנביא עליו ולא שהזכיר להם דבר מזה:

6 ו

השאלה החמישית מה היה שנזכר שלש פעמים בפסוק הזה שם ה' צבאות כי הנה כה אמר ה' צבאות שובו אלי נאם ה' צבאות ואשובה אליכם אמר ה' צבאות והוא כפל מבואר ואם לא היה צורך לשמות הם כפי סדר הדבור הנה יהיה ענינם זכירת השם לבטלה אשר לא כדת:

7 ז

השאלה הששית באומרו אבותיכם איה הם והנביאים הלעולם יחיו, כי הנה שאלת אבותיכם איה הם היא שאלה שאין בה ענין כי האבות כבר מתו והמיתה טבעית על כל אדם והיה כצדיק כרשע, וגם אומרו והנביאים הלעולם יחיו הוא ג"כ מאמר שאין לו שחר כי מי זה אמר שיחיו לעד: והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם:

8 ח

הכוונה הכוללת בנבואה הקטנה הזאת היא להודיע לישראל שהיה השם יתברך חפץ ביקרם ושמה שעשה לאבותם מהגלות והחורבן היה מפני שקצף על מעשה ידיהם, ושהוא יתברך הוציא אותם מגלות בבל כדי לתת להם הכנה בהיותם על אדמתם לשוב אליו ולהדבק בו ולעובדו באופן שתשוב השכינה העליונה לחול בתוכם, וכאילו הודיע הנביא אותם שזה היה תכלית פקודתם כמו שבארתי בתחילת ספר חגי ולכן הזהירם שישובו מדרכיהם הרעים אשר עשו אבותיהם ושלא יעשו כאשר אבותיהם שנתנו כתף סוררת לדברי הנביאים ויתנו אל לבם שאבותיהם מפני עונותיהם נתחייבו גלות, כי גם הם בפיהם הודו שעל כי אין אלהים בקרבם מצאום הרעות האלה, והודיעם עם זה שלא יעמדו להם הנביאים זמן רב כי עתידה הנבואה להפסק מהם ושלכן היה ראוי שיקבלו מוסרם בעודם חיים ביניהם וכמו שיתבאר כל זה בפירוש הפסוקים:

9 ט

בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש וגומר עד סוף הנבואה: הנראה אלי בהיתר השאלה הראשונה אשר העירותי הוא מה שכתבתי בהקדמה פירוש שנים עשר נביאים האלה שלא היה מהכרח הנבואות לבאר בהם הכתוב באי זו שנה וחדש ויום נאמרה כל אחת מהן, כי הנה נבואות הנביאים נכתבו לאחת מג' תכליות או לכולם, הראשונה להודיע אמתת פנת הנבואה והמדה האלהי שהגיד הדברים קודם היותם. והתכלית השני הוא לשמוע עצה ולקבל מוסר הנביאים. והתכלית השלישי בנבואות היה להשריש בלבנו פנת התקוה והתוחלת בשכר האלהים ותשועתו וכמו שבארתי שם. ומה לדעת אם כן החדש והשנה והיום שנאמרת הנבואה כי באי זה זמן שתהיה לא יעשה חלוף בענין הנבואה ותכליתה, ומפני זה הנביאים הראשונים ישעיהו הושע יואל ועמוס עובדיה ויונה ומיכה ונחום חבקוק צפניה וגם מלאכי האחרון לא הגבילו זמן כלל באחת מנבואותיהם בפרט כי לא היו צריכים אליו לענין הנבואות שניבאו כי אם להודיע מה שיהיה ומה שראו בנבואותיהם, וגם ירמיהו ויחזקאל רוב נבואותיהם היה בלי הגבלת זמן ונבואות מועטות כתבו בהגבלתו והיה זה בהם בפרט מפני שצורך הנבואות ההם כפי ענינם הביאם אליו, ואם יזכני השם להחייני עד שאפרש את ספריהם בהגיעי בכל נבואה ונבואה שיש בה הגבלת זמן אעיר ואבאר למה יוחס זמן באותה נבואה כי זהו מה שצריך לתת סבה ר"ל בנבואות שנכתב בהם הגבלת הזמן לא במה שלא נכתב. ואמנם מה שראוי שנעשה פה הוא שאשתדל לתת הסבה במה שבא בהגבלת הזמן באלה הנבואות מחגי וזכריה, ואומר שהנה חגי בנבואה הא' זכר שהיה בשנת שתים לדריוש להגיד שבבוא העת לבנין הבית ושנת חדש רצון דריוש לתת רשות לבנות שהיה זה בשנת שתים למלכותו אז באה הנבואה לחגי לצוות לו על הבנין כי זה וזה ר"ל רצון המלך ונבואת חגי מאת השם יתברך היו מסבה מסכימים זה עם זה, וזכר גם כן שהיה בחדש הששי באחד לחדש שהוא ביום הראשון לחדש אלול להגיד שהזמן העירהו על זה שבאותו יום עלה משה להר לקבל לוחות שניות אחרי שכבר נשתברו הראשונות, ככה אחרי חרבן ראשון באותו יום המקודש תחלת מ' ימי תשובה באה לחגי הנבואה על בנין בית שני דומה לענין הלוחות השניות שבאותו יום עמד עליהם. אבל הנבואה השנית לחגי מפני שנמשכה לראשונה לא הוצרך להגביל בה זמן. גם הנבואה השלישית תראה שהגביל בה הכתוב היום והחדש ולא השנה באמרו בשביעי בעשרים וא' לחדש, והיה זה להגיד שענין היום הביאוהו לאותה נבואה כי היה אותו יום כ"א לתשרי יום הושענה רבה סוף חג הסוכות והוא יום הערבה שהיתה שמחה רבה בבית ה' ולכן הזקנים שהיו מתקבצים שם היו בוכים בזכרם שמחת בית השואבה שהיתה ביום ההוא נעשית בבית ראשון והיה מפני זה בנין בית שני כאפס וכאין בעיניהם ולכך באה אז אותה הנבואה לנחמם עליו. גם בנבואה הרביעית אמר בעשרים וארבעה לתשיעי בשנת שתים לדריוש להגיד שהזמן חייבה גם כן אותה נבואה שהיה בחדש כסליו בסופו זמן זריעת האדמה והיה דריוש כבר מצוה לבנות כי זה היה בשנת שתים למלכותו, ולכן באה לו הנבואה לאמר שימו נא לבבכם למן היום הזה והלאה וגומר מן היום הזה אברך שהגיד שעד אותו יום היתה מארת ה' במעשה ידיהם ומהיום ההוא שיוסד היכל בית ה' והלאה ישאו ברכה מאת ה' בזריעת האדמה. וכן בנבואה האחרונה שראה שנית באותו יום נאמר בעשרים וארבעה לחדש ר"ל לתשיעי הנזכר והיה זה להודיע שישראל יזכו מפני הבנין שיברך השם שם מעשה ידיהם כמו שנזכר, אמנם זרובבל לא יהיה זה שכרו כי הוא ישוב לבבל אבל לעתיד לבא יהיה שמור שכרו שימלוך על ישראל איש מזרעו וחוטר מגזעו כמו שפירשתי באותה נבואה, ולכן זכר הכתוב שביום ההוא באו לנביא שתי נבואות אחת על העם ואחת על זרובבל ושעם היותם ביום אחד היום נבדלות בעניניהם תכלית ההבדל.

10 י

הרי לך מבואר שהגבלת הזמן שבא בנבואות חגי היה לצורך כפי ענין הנבואות. וכן ראוי שנאמר נבואות זכריה, כי הנה הנבואה הראשונה הזאת נאמר בה החדש והשנה ולא היום להגיד שמה שהעיר השם את רוח דריוש לתת רשות לבנין הבית היה בכוונה מכוונת מאתו יתברך כי אם היות שקצף על אבותיהם קצף על עונותיהם עד שהביאם בגלות בבל הנה עתה הוא העיר את רוח דריוש שיתן רשות לבנות את הבית, והיה זה כדי שישובו בני ישראל אליו יתברך והוא ישוב אליהם כי זה היה תכלית הפקידה והתעוררות דריוש כולו, ומפני שבחדש השמיני מהשנה השנית נתן דריוש הרשות לבנות לכן אמר בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש שאז נתן מאת המלך רשות הבנין, ולא הגביל היום כי לא היה יום זה מיוסד ליום מוגבל כמו שהיה הבנין שזכר חגי לכשיצטרך אליו. והותרו עם מה שביארתי בזה שתי השאלות הראשונות.

11 יא

והנה זכריה זכר הכתוב שהיה בן ברכיה בן עדוא, ואומר הנביא אפשר שאמרו על עדוא זקנו שהיה נביא וכאלו ירש הנבואה מאבותיו ולכן היו נבואותיו רבות ויקרות וכמו שיתבאר ואפשר שעל זכריה אמר שהיה נביא.