Exodus 7:14 שמות ז׳:י״ד
1 א

ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה וגו' עד פרשת הצפרדעים וכבר יפלו בפסוקים האלה שאלות:

2 ב

השאלה הא' באמרו כבד לב פרעה מאן לשלח העם והיא כי מה ההודעה הזאת שהודיע הקדוש ברוך הוא למשה הלא היה יודע כל זה וכבר אמר אליו פרעה לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח ולמה אם כן הוצרך יתברך לאמר זה למשה:

3 ג

השאלה הב' מה ענין הדברים האלה ששלח השם לאמר לפרעה והנה לא שמעת עד כה כי עדין לא קבל שום מכה מהמכות ולא ראה מופת מוכרח כי הנה נס התנין עשו החרטומים כמוהו ולמה אם כן ישמע עד כה:

4 ד

השאלה הג' למה בזאת המכה הראשונה אמר בזאת תדע כי אני ה' ובב' מהצפרדעים לא אמר כלל מזה ולא גם כן בשלישית מהכנים ובד' מהערוב אמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ אמנם בה' מהדבר ובו' מהשחין לא אמר דבר מזה אבל בז' מהברד אמר בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ ובשאר המכות לא אמר דבר מהלשונות האלה והיה ראוי שיאמר דבור שוה ודומה בכולן:

5 ה

השאלה הד' בסתירה הנראית בפסוקים והיא שמצד אחד יראה שנס הדם נעשה במטה של משה כמו שאמר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך ומשה עצמו אמר הנה אנכי מכה במטה אשר בידי ומצד אחר יראה שבמטה אהרן נעשה הנס ההוא וכמו שאמר אמור אל אהרן נטה את ידך על מימי מצרים וגו':

6 ו

השאלה הה' באמרו ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרן וגו' והיא בהיות הקדוש ברוך הוא מדבר עם משה כל הדברים שנזכרו למעלה שיאמר לפרעה ושיעשה במצרים למה זה הוצרך הכתוב לומר שנית ויאמר ה' אל משה בהיות הדבור כלו מדובק שאמר השם למשה מה שידבר אל פרעה ומה שיעשה ומה שיצוה אל אהרן לעשות:

7 ז

השאלה הו' באמרו ויהי הדם בכל ארץ מצרים כי הנה מאחר שכבר אמר ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם מה צורך לומר שנית ויהי הדם בכל ארץ מצרים:

8 ח

השאלה הז' באמרו וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור כי הנה לא תמצא שנאמר כזה בשום מכה מהמכות רוצה לומר כמה זמן התמידה המכה ההיא. ואין לומר שהיה זה בנין אב לכלנה כי הנה מצאנו בצפרדעים שאמר משה לפרעה למתי אעתיר לך והשיבו למחר ולא התמידו אם כן שבעת ימים ומכת החשך העידה התורה שלא התמידה במצרים כי אם שלשת ימים. והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:

9 ט

ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה וגו' עד ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה בעבור שעשה משה נס התנין לפני פרעה ורצה הקדוש ברוך הוא לצוותו על המכות הודיעו שהיה צורך והכרח רב בהבאת המכות ההן על פרעה ועל מצרים לפי שהיה כבד לבבו לבלתי שלח את העם רוצה לומר אין לבבו קל ומתנועע ממה שהיה וכאלו אמר אל יעלה בלבך שמפני נס התנין ישמע פרעה לדבריך ולא יצטרכו שאר המכות כי אני היודע מחשבות ולב יודע שלבבו כבד וקשה ושהוא ממאן לשלח את העם ומפני זה לך אל פרעה בבקר רוצה לומר לא תלך אל היכלו כבתחלה אבל תלך אליו בבקר שהוא יוצא המימה בדרך הטיול להנהגת הבריות להרגיל התנועה בבקר קודם האכילה כדי לחמם את הגוף וכ"ש על שפת היאור שראיית המים תועיל לראות העינים ולזככם. והאבן כספי כתב שהיה מנהג מלך מצרים ועוד היום הוא כן ששתי פעמים בכל שבוע יצא המלך מארמונו יום שלישי ויום ז' וילך הוא ועבדיו אל מקום ידוע על שפת היאור לשחוק שם בכדור הקטן ומטייל שם מן הבקר עד עת המאכל ועל זה צוה השם למשה שישכים ליאור לדבר שם אל פרעה ואמר ונצבת לקראתו על שפת היאור ר"ל הזדמן שתהיה לקראתו באופן שלא יוכל להמלט מפניך אנה ואנה והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך ר"ל אותו מטה שהיה בידך בהר סיני ושנהפך שם לנחש אותו תקח בידך ואמר זה להודיעו שבמטהו יהיה עיקר הנס ולא במטה אהרן כמו שאבאר. וצוהו שיאמר לפרעה כה אמר ה' אלהי העברים ר"ל עשה לפני פרעה ההתנצלות וההתראה הזאת בפרסום לפני העם ההולך אחריו בעת הטיול ויהיה ענין זה המאמר כאומר פרעה אין ראוי שיחרה אפך בי על המכות אשר אביא עליך כי הדבר מאת האלהים הוא ומה אוכל עשוהו באשר דבר מלך שלטון כ"ש שצדיק הוא ה' בדינו ומשפטו כי הוא לא שאל ממך דבר שיהיה שלך אבל שאל מה שהוא שלו כי הוא אלהי העברים אבותיהם של אלו. והוא שלח אליך לאמר שלח את עמי ויעבדוני כי ראוי הוא שהע' יעבוד את אלהיו והנה לא שמעת עד כה וכיון שלא רצית לשמוע דברו ולתת לו את אשר לו מימי קדם קדמתה בדין ומשפט שולח עליך את מכותיו לגבות את חובו. והותרה במה שפרשתי בזה שתי שאלות הראשונות והנה אמר בזאת תדע כי אני ה' לפי שפרעה הוא חולק על משה כמו שביארתי בג' שרשים האחד שמשה הניח מציאות סבה ראשונה מחוייב המציאות מעצמו. ופרעה כחש לו מפני שהיה חושב שאלוה העולם הוא הטבע ושהגרם השמימיים הוא היה מנהיג הטבע השפל ולכן כשאמר משה כה אמר ה' השיב פרעה לא ידעתי את ה' כלו' איני מודה במציאותו. והשרש השני הוא שמשה הניח שהאלוה משגיח על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו ופרעה כחש זה באמרו מי ה'. והשורש השלישי שמשה הניח שהיה האלוה יכול לשנות טבעי הדברים ומחדשם בכלל ובפרט כרצונו ביכולת בב"ת כמו שאמר (שמות ה' ג') פן יפגענו בדבר או בחרב ופרעה יכחישהו כמו שאמר מי ה' אשר אשמע בקולו רוצה לומר מה יכולת יש בו שאכנע לפניו לשמוע בקולו הנה מפני זה באו המכות מכוונות לאמת שלשת השרשים האלה כי הנה לאמת מציאות האל באו ג' מכות שהם דם צפרדעים וכנים. ולכן בראשונה מהם אמר כאן בזאת תדע כי אני ה' ובמכת הצפרדעים והכנים לא אמר דבר מזה לפי ששלשת המכות ההמה היו לאמת השורש הראשון ההוא ונסמכו בטעמ' על הראשונה מהם אמנם הג' מכות השניות באו לאמת השורש השני והם ערוב דבר שחין ולזה בראשונה מהן שהוא הערוב אמר למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ רוצה לומר משגיח ומנהיג אותה ובדבר ובשחין לא אמר דבר לפי שנסמך על מה שאמר בראשונה מהן. ואמנם הג' המכות האחרונות שהם ברד ארבה חושך באו לאמת השרש השלישי שהוא היותו יתברך יכול לשנות הדברים הטבעיים כרצונו ולכן אמר בראשונה מהן שהוא הברד בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ רוצה לומר יכול לפעול בה כחפצו והשתים האחרות ארבה חושך נתמכו לראשונה מהן ובאה אחריה מכת בכורות להנקם מילדי העבריים שהמיתו ולהיות המכות כלם מכוונות לרמוז שלשת השרשים האלה היה רבי יהודה נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב כי היו הסימנים ההם כפי שלשת הכוונות שכיוון בהם הקב"ה כמו שבארתי במאמר זבח פסח והותרה בזה השאלה הג'. והתבונן אמרו בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי ביאור וגו' כי הנה אמרו בזאת תדע כי אני ה' הם דברי השם שצוה שיאמר כן בשמו. האמנם הנה אנכי מכה הם דברי משה והיתה כוונתו שמשה יכה במטה אשר בידו ביאור מצרים הוא נילוס ומיד כל מימי היאור יתהפכו לדם בהויה אמתית דם גמור באופן שהדגה אשר ביאור והוא שם המין תמות כי כאשר לא תשאף המים הצלולים מיד תמות וההכאה הזאת ביאור יעשה משה עצמו במטהו לא אהרן ומפני זה תלה השם הכאת היאור במשה ובמטהו. האמנם צוה השם למשה עוד שיאמר לאהרן שגם הוא יכה במטהו בנהרות מצרים ובאגמים ובכל מקום מימיהם. והנה נהרות מצרים הם לשונות היאור הגדול הנמשכים מאת הנילוס להשקות השדות ואגמיהם הם מקומות יגדלו בם עשבים וקנים בתוך המים ומקוה מימיהם הם הבורות שמכניסים בהם המים השאובין שיחין ומערות בכל מקום ששם מים נכלל ביאוריהם ונהרותם ואגמיהם לא נילוס שהוא יאור מצרים כי הוא ייוחד להכאת משה אלא בכל שאר המקומות שיקוו בהם המים במצרים הכה אהרן במטהו ולהיות זה מעשה מיוחד לאהרן בפני עצמו באה עליו אמירה בפני עצמה למשה וצוהו אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך וגו' ולכן לא תמצא שצוה לאהרן שיכה ביאור מצרים שהוא נילוס אלא על נהרותם ועל אגמיהם וגו' והבטיחו שגם הכאת אהרן תעשה הנס ההוא והיה הדם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים כלו' שגם בעצים ובאבנים בכל מקום אשר יכה אהרן במטהו יהיה דם. ולפי שהיו ההכאות שתים הכאת משה במטהו על נילוס והכאת אהרן במטהו על שאר המקומות שהיו שם המים ולכן אמר הכתוב ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה' כי שניהם עשו מה שנצטוו בו כל א' בפני עצמו. ואלו היתה ההכאה כלה אחת לאהרן במטהו בלבד כדברי המפרשים לא הי' מקום לפסוק ויעשו כן משה ואהרן כאשר צוה ה' וביאר הכתוב מיד מה שעשה משה בהכאתו והוא אמרו וירם במטה ויך את המים אשר ביאור לעיני פרעה ולעיני עבדיו שמלת וירם חוזרת למשה הנזכר שהוא אשר הכה את היאור נילוס ועשה זה בפני פרעה ועבדיו ומיד אחרי הכאתו נהפכו כל המים אשר ביאור ההוא לדם ומתה הדגה ובאש היאור בסבת הנבלות מהדגים אשר שם ולא יכלו מצרים לשתות מים מן היאור שאף שירצו המצריים לשתות ממימי היאור במרוצתם בטרם שישפכו לחוץ שעדיין לא היו דם הנה לא יכלו לשתות ממימי היאור מחמת באשם וזה פי' ונלאו מצרים שהטריחו עצמם לשתות ממימי היאור במרוצתם קודם שנהפכו לדם ובאשת הדגה תמנעם מהשתיה. וידוע שכל זה נאמר בספור ההכאה שהכה משה. ואמנם על ההכאה שהכה אהרן כל מקוה המים שהיו במצרים שלא היתה ההכאה ההיא לפני פרעה ולפני עבדיו אשר אתו כהכאת משה אלא שהיה אהרן הולך במצרים בכל מקום שהיה מוצא מים היה מכה אותם במטהו אמר הכתוב עוד ויהי הדם בכל ארץ מצרים שהיה זה בסבת הכאת אהרן הנה התבאר שאין כפל ולא יתור ולא קושי כלל בפסוקים האלה והותרו בזה השאלות הד' הה' והו'. וספר הכתוב ויעשו כן חרטומי מצרים בלטיהם וכבר שאלו אנשים ואם כל מימי מצרים נהפכו לדם ולא נשארו מים לשתות במה עשו חרטומי מצרים כן בלטיהם וראיתי מי שכתב שבפעל ההכאה לא נעשו המים מיד דם בפועל אלא שנהפכו בטבעם לטבע דם והיו דם בכח קרוב וכשישפכו לחוץ היו דם גמור בפועל ונסתייעו בדעת הזה מהפסוק שנאמר למעלה ולקחת ממימי היאור וגו' והיו לדם ביבשת. ואמרו שאם לא היה הדבר כן מאין היה להם לחרטומים מים להפוך אותם לדם. ואין כן דעתי אלא שבהכאת משה את היאור בפני פרעה וכל עבדיו מיד נהפכו כל מימי היאור לדם בפעל גמור ולכך מתה הדגה ובאש היאור בסבת הנבלות אמנם שאר המימות שהיו במצרים באגמים ומקוה המים להשקות הגנות והפרדסים אותם שהכה אהרן במטהו נהפכו לדם ואינו מהבטל שישארו מים במקומות שלא ראה אותם אהרן ולא הכם במטהו ולא נהפכו לדם ובהם עשו החרטומים מעשיהם. ויש מי שפירש שהמים המגולים נהפכו לדם אבל היו אנשים רבים חופרים בקרקע ומוצאים מים ושותים מהם ובהם עשו החרטומים מעשיהם ושע"ז נאמר ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור כי היו לואים בחפור בורות למצוא מים לפי שלא היו יכולים לשתות מהמים השאובים אלא ממימי היאור. וכבר פירשתי מה הוא שנרצה במלת לטיהם שהוא מלשון כסוי והעלם ר"ל שלא עשו הפיכת המים לדם בפרסום גדול לעיני פרעה ולעיני כל עבדיו כמו שעשה משה ולא בפני המצרים בגלוי כאשר עשה אהרן אבל החרטומים עשו מהמים דם בלטיהם והתעלומותיהם כדבר המזייף והשקרן שיכסהו בעליו ולא יגלהו כדי שלא תגלה שקרותו בקהל ועם היות מעשה החרטומים כלו שקר וזיוף הנה פרעה החזיק את לבו ולא שמע לדברי משה ואהרן כאשר דבר ה' שאמר להם שלא ישמע אליהם פרעה וגו'. ואמנם אמרו אחרי זה ויפן פרעה ויבא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת יראה שאין ענין לו כי כבר נכלל זה במ"ש ויחזק לב פרעה ולא שמע אליהם. אבל ענין שני הפסוקים האלה ר"ל ויחזק לב פרעה וגו' ויפן פרעה וגו' הוא מה שביארתי שהיו שם שתי הכאות ושני נסים במכה הזאת. האחד מה שעשה משה בפני פרעה על שפת היאור והשני אשר עשה אהרן במימי מצרים שלא בפני פרעה והגיד הכתוב ההתפעלות שעשו כל אחד מן הדברים ההם בפרעה ולכן אחרי ספור הכאת אהרן את מימי מצרים ושעשו כן החרטומים בלטיהם ר"ל שהכו במימי מצרים לא ביאור זכר אחריו שכאשר הגידו זה לפרעה ממה שעשה אהרן במימי מצרים ומה שעשו החרטומים כן התחזק לב פרעה ולא שמע לדבריהם כי חשב שהיה מעשה אהרן ממין מעשה החרטומים. אמנם ממה שעשה משה בפניו על שפת היאור אמר ויפן פרעה ויבוא אל ביתו רוצה לומר כאשר ראה מה שעשה משה נשתתק והלך אל ביתו אבל וחפוי ראש נבהל ומתבהל ממה שראה ועכ"ז לא שת לבו לפעולה הנסיית הזאת הנה אם כן באו שני הפסוקים האלה כנגד שתי ההכאות שעשו משה ואהרן ממה שהרגיש פרעה על כל אחת מהן ולפי שפסוק ויפן פרעה נאמר על מה שעשה כשראה נס הדם שעשה משה בפניו לכן נאמר אחריו ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות וגו' רוצה לומר ולא שת לבו פרעה גם לזאת המכה כמו שלא שת לנס התנין אע"פ שחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות ולא יכלו לשתות ממימי היאור ועכ"ז לא שת לבו גם לזאת ואמנם אמרו וימלא שבעת ימים הוא אצלי לסבות. האחת כאלו אמר ואל תחשוב שקוצר הזמן שעה או שעות יום או יומים עשו לו לפרעה שלא שת לבו גם לזאת כי הנה היו שבעה ימים שלמים אחרי הכאת השם את היאור ולא היה מים למצריים לשתות כל שבעת הימים ואעפ"כ לא שת לבו לזאת. והב' הוא לומר לך ששבעה ימים אחרי הכות ה' את היאור באו הצפרדעים ויהיה הפסוק סמוך עם מה שאמר וימלא שבעת ימים וגו' ויאמר ה' אל משה וגו' והשלישי להודיע שעמדו המצריים בנחת שבעה ימים אחר מכת הדם קודם בוא הצפרדעים:

10 י

והנה נשאר עלי לתת הסבה עוד בשלשה דברים נזכרו במכה הזאת האחד הוא למה בחר השם בהתהפכות מי יאור מצרים לדם ומה ענין הנס ההוא כי אין ספק שלא נעשו הנסים ההם כפי מה שנזדמן. הב' למה זה נעשה הנס הזה קצתו ע"י משה ביאור מצרים וקצתו ע"י אהרן בשאר מימות ולמה לא עשה הכל אם משה בלבד ואם אהרן בלבד כשאר המכות. השלישי למה זה התמיד נס הדם ז' ימים שלמים ולא יותר ולא פחות מזה המנין כי גם זה אין לומר שהיה בקרי והזדמן וראוי שיבוקש הסבה למספר ההוא:

11 יא

ואומר שעשרת המכות אשר הכה הקדוש ב"ה בהם את מצרים היה בהם סדר טבעי וסדר השגחיי אם סדר טבעי בב' בחינות. האחד לפי שבאו כפי היסודות הכבדים הקרובים אלינו חמש מכות הראשונות ואחרי כך חמש מכות האחרות ביסודות הקלים ולזה היתה המכה הראשונה ההפך המים לדם ובזה היה למצריים צער גדול כי הנה שתיית המים הכרחית להשקיט תגבורת החום אשר מבפנים וכדי לדקדק המזון ולהעבירו בגוף במעברים הצרים ובהתהפכות המים לדם לא יוכלו המצריים לשתות מים וגם הבעלי חיים הנולדים במים שהיו מזון הכרחי בשצרים כמו שאמר (במדבר יא) זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים וגו' מתו ולא די מתו הבעלי חיים המועילים במזונם אבל עתקו גם גברו חיל הצפרדעים וירבו ויעצמו במאד מאד שהיו מזיקים ומצערים את המצריים הרי שתי המכות האלה רוצה לומר דם וצפרדע היו ביסוד המים ואחריהם באו ביסוד הארץ שלש מכות והם הכנים שכל עפר הארץ היה כנים והערוב שהם כלל השרצים המזיקים שהביא הקב"ה בתוך מצרים. והדבר שהוא בהפך רצוני שהבעלי חיים המועילים הבייתים הצריכים לחיי האדם מתו בדבר. הנה התבאר שחמש מכות הראשונות היו ביסודות הכבדים מים וארץ. ואחריהם הביא ביסודות הקלים אויר ואש חמש מכות אחרות והם השחין שנעשה באש מפיח הכבשן שנאמר (שמות י') ויזרוק אותו משה השמימה ויהי שחין וגו' והברד שהיה גם כן ביסוד האש כ"ש ויט משה את מטהו על השמים וה' נתן קולות וברד ותהלך אש ארצה. והארבה שהיה מהבעלי חיים המעופפים באויר כמו שיתבאר. והחשך, שהיתה ג"כ מכה באויר שבהיותו זך וספיריי בטבעו נתחדש בו עובי כפול ומכופל באופן שלא יוכל ניצוץ השמש לעבור על הארץ וכן הביא מכת בכורות באויר מעופש מכלה רוחם וכחם פתע פתאום ובזה האופן היו חמשת המכות האחרונות בשני היסודות הקלים ונשמר א"כ הסדר הטבעי בעשרת המכות האלה באופן האחד והאופן השני מהסדר הטבעי שבא בהן, הוא, שהנה קדמה מכת הדם והיתה ראשונה לכל המכות לפי שהיא סבבה מכת הצפרדעים כי מעפוש מי היאור מנבלות הדגה ובאשתם שרץ היאור צפרדעים לרב והם לברוח משם יצאו אל היבשה ונכנסו בבתים במצרים ובסבת עפוש הדם ועפוש הצפרדעים שמתו בארץ ויצברו אותם חמרים חמרים נתעפש העפר והיה לכנים ובהיות העפוש כללי בכל עפר הארץ נתעפשה הארץ עצמה והוציאה מיני שקצים ורמשים ותולעים וחיות רעות הנקראים ערוב ובסבת כל העפושים ההמה נפסד עשב השדה וצמח האדמה ונתחדש הדבר במקנה בבקר ובצאן ובסוסים ובגמלים כי נבלות הבעלי חיים הבלתי מדברים צפרדעים וכנים וגם הערוב שבלי ספק בני אדם המיתו הרבה מהם היו מסבבים הדבר בייחוד בבעלי חיים הבייתיים הסמוכים למקומות העפוש כמו שנבלות האדם מסבבות הדבר בבני אדם אבל גם באותו העפוש חלו האנשים משחין פורח אבעבועות כי אם היות שעפוש נבלות הבעלי חיים הבלתי מדברים לא הספיק להביא דבר ומגפה באדם הנה סבבו השחין הרע שהוא חוזר ופורח אחרי שיבאש והוא כמו השחין הכולל שהתחיל בזמנו קוראים אותו חולי אבעבועות אשר הוא הפסד כללי בליחות מבלי הפסד הרוחות ולכן סבב השחין ולא הדבר. ומהם היתה מסבה שלא יתחדש הדבר אז בבני אדם כדי שפרעה יוכל לסבול המכות כולן עד העשירית האחרונה שהיא מכת הדבר בבכורות. וכבר ביאר לו יתברך זה באמרו מיד אחרי מכת השחין כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי וגומר רוצה לומר שעתה כמו ששלח בו השחין היה שולח בו הדבר אלא שלא רצה לעשות זו כדי שיוכל פרעה להמתין ולקבל כל המכות. והנה בסבת האידים והעשנים העולים מעפוש הארץ לעליוני האויר נתהוה הברד ולזה היה בו מטר מפני האדים המעופשים ואש מתלקחת מפני עשנים הנבאשים. והקולות היו מפני הסתבכות העשנים היבשים בתוך האידים הלחים והתנועעם לצאת מהם ולעלות בקלותם למעלה בטבעם שזה הוא סבת הרעמים והלפידים בתוך המטר והברד כפי מה שהתבאר בחכמה הטבעית וגם בסבת רדת הברד והאבנים עושים הברקים המלהיבים. ואחרי המטר והברד הרב נושבות הרוחות הזכות אשר בהם ישובו המים ויזדכך האויר מעכירותו וכן היה במבול כמו שכתוב ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים. והרוחות האלה השוות והזכות באות ממזרח ולזה בא אחרי הברד מכת הארבה בכח הרוח ההוא והוסר גם כן בכח הרוח ההפכי שהוא רוח ים שנשא את הארבה ממצרים והלאה לצד מזרחי דרומי דרך נשיבתו שהוא פאת ים סוף כי אז תשש רוח הקדים ונחלש חוזקו מפני תוספת חום המחוז ההוא על מקום מקורו. ויתכן שהרוח ים התחיל לנשב בערב בכל הלילה וכבוא הבקר והגיעו לים סוף נחלש אם מפני חום ים סוף ואם מפני רוח מזרחי שנשב בבקר ובבוא שתי הרוחות יחד זה כנגד זה לא יכול הארבה ללכת אנה אנה. וכאשר רוח קדים לא יכול להוליך הארבה להלאה ורוח ים היה חזק תקעו בים סוף באשר הוא שם. ומפני שרוח ים הוא לח מאד ללחות מקורו גם למערביותו כי הרוח המערבי לח במצרים מכל הרוחות לכן בהיות חזק מאד העלה אידים עבים על כל גבול מצרים ולא נהפכו למטר כי טבע מחוז מצרים וחומו מונע העננים מהמטיר ונשארו עליו בעובי גדול ומכופל והיה חשך במצרים שלשה ימים רצופים ולא עברו משם להלאה לפי שאותו רוח ים החזק לא עבר מים סוף לסבות שאמרנו הרי לך גם כן איך נתחדש החשך במצרים שלשה ימים עם אפלה עבה שנעשה בסבת רבוי העננים הימיים המחשיכים את האויר שהביא רוח הים שנשא את הארבה. ואמנם מכת בכורות הנה היה המכין אליה החשך כי האויר העכור העב הוא הסבה היותר חזקה בדבר כמו שכתבו הרופאים. הנה התבאר גם בזה האופן הב' שבאו המכות בסדר טבעי כפי הסבות והמסובבים האלה:

12 יב

ואמנם סדר ההשגחה האלהית שראינו במכות מצרים הוא שבאו מדה כנגד מדה על המצריים כפי מה שעשו לישראל מהרעות והצרות שהיו עשרה מינים מהרעות. האחת מיתת בניהם במי היאור כמו שאמר (שמות א' כ"ב) כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכאלו היה יאור מצרים מלא דם בניהם. וכנגד הרעה הזאת באה מכת היאור בדם והדגה אשר ביאור מתה לרמוז שדם יחשב ליאור ההוא דם שפך וכמו שהילדים היו מתים בתוכו כך הדגה אשר ביאור מתה. המכה הב' היתה הצפרדעים כנגד צעקת בנות ישראל ודמעתן על לחיין על הריגת בניהן ביאור בהספדן על שהיה היאור מכלה את פרי בטניהן וכנגד זה באו הצפרדעים שהם הצועקים לדעת המפרשים כצעקת ויללת בנות ישראל ויצאו מן היאור כי משם יצאה צעקה ויללה. המכה השלישית היו הכנים בעפר הארץ לפי שהמצריים מררו את חיי בני ישראל בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה ובעבור שנתנו עמלם ועוניי' בעפר האדמה צוה השם להכות את עפר הארץ שהוא היה עמל וכעס לישראל ולזה נהפך לכנים שהיו למצרים כצנינים בצדם. המכה הד' הערוב שהיה נכנס בבתי המצריים ונושך וטורף וחומם את בניהם והיה זה לפי שכל אחד מהמצריים היה משעבד לישראל כרצונו ונכנס בבתים ולוקח בניהם ובנותיהם לעבודתו כמו שכתב הרמב"ן וכנגד הרעה הזאת בא הערוב אל בתיהם ועושה כרצונו כאשר היו עושים המצריים בבתי בני ישראל. המכה הה' היתה הדבר אשר בא במקנה והיה זה לפי שהמצריים היו גוזלים בקרם וצאנם ומקניהם של ישראל ואין אומר השב גם כי מפני טורח עבודתם עניים ולחצם לא יוכלו בני ישראל לרעות את מקניהם ולכן בתגמול זה מתו מקנה המצריים בדבר וממקנה בני ישראל לא מת אחד. המכה הו' השחין והיה זה לפי שהמצריים היו מחרפים ומגדפים את בני ישראל סורו טמא קראו למו וכמו שאמר (בראשית מ"ג ל"א) כי לא יוכלון המצרים לאכול את העברים לחם לכן היה עונשם שהיו כלם מוכי שחין וטמא טמא יקרא כל אחד מהם גם כי הם בעבודתם היו מטרידים ומונעים את ישראל מלהזדווג לנשיהם ולכך נענשו שיהיו מוכי שחין שהאשה נפרשת מבעלה כשהוא כן והיו להם אבעבועות המצורעים. המכה הז' היתה הברד לפי שהיו המצריים מכים את ישראל באבן או באגרוף והיו נותנים עליהם בקולם קול ענות בחרופים וגדופים לכן הביא עליהם הברד אבנים מן השמים קולות וברקים מבהלים ומצערים אותם להומם ולאבדם. המכה הח' היא הארבה לפי שישראל כל אחד מהם עובדי אדמה למצוא אוכל לנפשם והמצריים היו גוזלים תבואותיהם אשר בשדה לכן הביא עליהם הארבה שאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ. המכה הט' היה החשך לפי שבהיות ישראל בגלות מצרים היו בחשך אפלה כי הגלות נמשל לחשך כמו שאמר (איכה ג' ו') במחשכים הושיבני כמתי עולם ובהפך הגאולה שנקראת אור כמו שאמר (ישעי' ט') העם ההולכים בחשך ראו אור גדול ולתגמול הגלות שעשו להם נידונו הם בחשך (שמות י' כ"ג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם. המכה הי' היתה מכת בכורות לפי שישראל נקראו בני אל חי ואמר בני בכורי ישראל ולפי שהמצריים הרעו להם בכלל באה מכת בכוריהם שהיא כוללת בערך הרעה הכוללת שעשו להם בשעבודם. הרי לך סדר השגחיי במכות האלה ע"פ הרעות שהרעו לישראל מדה כנגד מדה. ויש גם כן בזה דרך אחר השגחיי והוא שהקב"ה ברצותו להעניש את המצריים על מה שעשו לישראל הענישם בדברים הצריכים לחיותם ומזונותיהם. וראשונה במים שהוא המשקה היותר הכרחי. ושנית במיתת הדגה שהיו אוכלים ממנה ושריצת הצפרדעים במקום הדגים שהיו מצערים ונוגפים אותם ולפי שגם מלבושיהם לא יועילו להם באה מכת הכנים שהיו מצערים את בשרם ומקלים את כבודם. ולפי שהיו להם בבתיהם מזונות מה לאכול בא הערוב שהיה מפסיד הכל ולפי שהיו אוכלים מהבשר לחסרון הדגה בא הדבר במקנה על שלהעדר המזונות הטובים היו כלם מוכי שחין ולפי שלא יהיו נזונים מפרי העצים בא הברד וכדי שלא יזונו מהחטה ועשב הארץ בא הארבה שאכל את כל עשב השדה וכדי שלא ילכו מפה ומפה לבקש לאכול בא החשך שלא קם איש ממקומו וכדי שיראו רעתם מכופלת באה מכת בכורות שמתו בניהם הזכרים הגדולים לעיניהם פתע פתאום ובזה הדרך כללו המכות מהרעות והצרות כל מה שיוכל. ואחרי אשר ביארתי לך כל זה אבוא לבאר הדרושים השלשה אשר זכרתי. ואומר כי הנה המכה הראשונה מהעשרה מכות. ההפך מי היאור לדם אם כפי הסדר הטבעי מהנחת היסודות וסדרם. ואם לפי שממכת הדם נמשכו שאר המכות כמו שביארתי. והיותר עצמות שבסבות היא מפני שהיא היתה רמז ועונש על הריגת בני ישראל שכנגד הרעה ההיא באה המכה הראשונה מהדם והמכה האחרונה מקריעת ים סוף וטביעת המצריים בו וכמו שאמר יתרו (שמות י"ח י"א) כי בדבר אשר זדו עליהם וכמו שפירשו השלם אונקלוס כי להיות הריגת הבנים הגדולה שברעות שקבלו במצרים נרמזה במכה הראשונה ונשלמה באחרונה והיתה היא אם כן תחלת המחשבה וסוף המעשה. וזאת היא תשובת הדרוש הראשון. האמנם לפי שהרעה והצרה ההיא היה הפועל הגדול בה הוא פרעה מלך מצרים שצוה לעשותו שנאמר (שמות א' כ"ב) ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו והכלים העושים במלאכה ההיא היו המצריים ויאור מצרים היה מורה על המלך כמו שאמר (יחזקאל כ"ט ג') לי יאורי ואני עשיתני לכן נעשתה המכה ההיא קצתה ע"י משה רבינו לפני פרעה על שפת יאורו כנגד הרעה אשר עשה הוא בצואתו. וקצתה ע"י אהרן במימי מצרים לרמוז אל המצריים שעשו גם כן כמעשה ההוא. וכאלו לכבוד המלכות עשה משה הראוי לענשו של פרעה כי לא היה ראוי שילקה המלך כי אם ע"י בחיר ה' משה ואהרן עשה ענין המצריים לסבה שאבאר במכת הצפרדעים בע"ה ויש עוד לי בזה סבה שנית והיא שעונש הרעה והצרה ההיא רצה הקב"ה שיהיה תחלתו ביאור מצרים וסופו בים סוף ולזה היה ראוי ששניהם יהיו על ידי משה כי כמו שקריעת ים סוף ושוב המים על פרעה ועל פרשיו נעשה ע"י משה ובמטהו ככה לקות יאור מצרים להיות לזה הרמז וההערה בעצמה היה ראוי שיהיה ע"י משה. וזו היא תשובת הדרוש השני. ומפני שלקות היאור היה ממין קריעת ים סוף וטביעת המצריים כי לקות היאור ומיתת הדגה הורה על יציאת מצרים ומכת בכורות וקריעת ים סוף הורה על גמר הנקמה לכן היה מהחכמה האלהית שימלאו שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור כשבאו הצפרדעים לרמוז על קריעת ים סוף שתהיה שבעה ימים אחרי יציאת מצרים וכמו שאחרי שבעת ימים שהכה השם את היאור באה צעקת הצפרדעים ככה אחרי שבעת ימים שיצאו ישראל ממצרים שנרמז בלקות יאורם ומיתת הדגה באה צעקת הנשים המצריות על מות בעליהן בים סוף. ולרמוז ולהעיר על הדבר הזה נזכרו שבעת ימים בנס היאור ולא במכה אחרת. וזאת היא תשובת הדרוש השלישי: