Exodus 6:14 שמות ו׳:י״ד
1 א

אלה ראשי בית אבותם וגו' עד ואני אקשה את לב פרעה כמו שלכבוד אברהם זכר הכתוב בסדר נח הדורות הראשונים שקדמוהו כן לכבוד משה ואהרן זכר הכתוב בכאן יחסו ויחוס אבותיהם וז"ש אלה ראשי בית אבותם שאינו חוזר לעם ישראל כמו שחשב הראב"ע שאם כן היה לו לזכור כל השבטים אלא שרצה הכתוב לזכור ראשי בית אבות משה ואהרן כדי להודיע שאבותיה' כולם היו קדושים יראי השם וחושבי שמו מאברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה ואהרן והנה לא התחיל ספור היחוס הזה מזכרון לוי בלבד והתחיל מראובן להודיע שלא היה שם משוא פנים בדבר ושלא נבחרו משה ואהרן לשליחות הזה מכל שאר בני ישראל רק מפני שנמצא אתם שלמות וזכות מזולתם ולכן בחר הש"י בהם ומפני זה עשה הכתוב החפוש מתחלת השבטים והתחיל מראובן כי הוא הבכור וזכר שהיו ראשי בית אבותם חנוך ופלוא חצרון וכרמי. ועבר מהם כי לא נמצא בהם איש וראוי והגון לשליחות ולסבה זו גם כן לא מנה שני חיי שום אחד מהם כמו שהוא המנהג בספורי התורה בשלמים כלם על דרך מ"ש שע"ה יודע ה' ימי תמימים ואח"כ הזכיר שמעון וראשי בית אבותיו ימואל וימין וגו'. ועבר מהם גם כן וכשבא לג' ואמר ואלה שמו' בני לוי לתולדותם גרשון וקהת ומררי ראה את לוי ראש היחס צדיק לפניו לענין המבוקש ולכן דקדק לספר שני חייו כמו שאמר ושני חיי לוי כאלו אמר השם כבר מצאתי איש כלבבי ראוי שיצאו ממנו מלך ונביא. ואמר בני גרשון לבני ושמעי למשפחותם וגו' ולא הזכיר מנין שני חייהם כי לא היו ראויים אליו. אמנם אמר ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל ושני חיי קהת כלומר זהו הנמשך אחרי אביו והדומה לו והרי הוא סימן שימצא בבניו בחיר ה' רצתה נפשו וזכר ובני מררי מחלי ומושי להורות שגם בהם לא מצא איש לענין הזה ולכן אמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו ותלד לו את אהרן ואת משה כי הם היו השלמים אשר בחר ה' בהם ולחשיבותו גם הוא כאבותיו אמר בו ושני חיי עמרם וגו'. ואמר ובני יצהר קרח ונפג וגו'. ובני עוזיאל מישאל וגו'. ולא חשב שנותם לאותה סבה שזכרתי ר"ל שלא מצא בהם איש ראוי והגון לשלימות הגדול הזה. ואחר כך אמר ויקח אהרן את אלישבע וגו' מפני כבוד הכהונה להודיע שהיו בניו מצד האב ומצד האם זרע ברך ה' וכן זכר באלעזר בן אהרן לקוחי אשתו לכבוד פנחס כי פוטיאל היה אדם רשום בדור ההוא אם מזרע יוסף כדברי חז"ל. ואם מבנות יתרו הצדיק ועם זה השלים ראשי הלויים מפני כבוד השבט ההוא. סוף דבר כי מבני יעקב בגדול החל ולא נבחר לנבואה איש עד לוי ומבני לוי לא נבחר רק קהת וגם לא מבני קהת רק עמרם האמנם כל בני עמרם שרתה בהם רוח הקודש וכולם זכו לנבוא' למלכות ולכהונה ובהשלימו לספר היחס הזה אמר הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרי' כלומר באופן הזה נבחרו שני האחים האלהיים ההמה וזכרם כפי תולדותם אהרן ראשונה שהוא הגדול ומשה אחריו כפי סדר תולדות' גם כפי זמני נבואותיהם כי הנה אהרן ניבא ראשונה במצרים קודם שתבא הנבואה למשה ולפי שהיחס הזה בא אחר הדבור שדבר הש"י אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה וגו' לכן נאמר כאן אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים רומז לאותו דבור שנא' לשניהם יחד האמנם עם היות שאמר הכתוב הוא אהרן ומשה והקדים אהרן כסדר תולדותם וזמני נבואותיהם הנה בערך מעלתם בעצמם ומדרגתם בנבואה אמר הוא משה ואהרן כי משה היה קודם בקדימת המעלה בנבואה ורשם אם כן הכתוב בזה בשני האחים האלהיים האלה שלש מעלות האחת ששניהם זכו לנבואה ועל זה הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם. והב' אומץ לבבם ועז"א הם המדברים אל פרעה מלך מצרים. והג' הצלחתם בשליחותם ועז"א להוציא את בני ישראל ממצרים הוא משה ואהרן רוצה לומר לענין ההוצאה היה העיקר משה ואהרן היה נטפל עמו ונמשך אחריו. והותרו בזה השאלות ז' וח'. ואמנם אמרו אחר זה ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים יראה שאין לו ענין כי אין לו גזירה בכתוב הזה ואם אמרנו שגזירתו היא מה שכתוב אחריו וידבר ה' אל משה לאמר אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים הנה לזה יקשה הפרשה שבאה בנתים ועוד שלא יהיה ענין לאמרו ביום דבר ה' וידבר גם שכבר נזכר למעלה דבור כזה ולמה יצוהו שתי פעמים עליו ואיפשר לומר בזה שבעבור שאמר למעלה הוא אהרן ומשה שהקדים אהרן למשה מפני מולדתו ומפני שהתנבא ראשונה במצרי' ואחר כך אמר הוא משה ואהרן רוצה לומר שהיה משה קודם לאהרן במעלת הנבוא' הוצרך הכתוב לומר שקדימת משה לאהרן היה ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרי' כי אז נתחדשה במשה הקדימה הזאת ומפני המעלה שנתחדשה לו אז בפועל כי אז התחיל משה לנבאות פני' בפנים כמו שזכרתי למעלה ולכך משם החלה התורה לזכור תמיד משה קודם אהרן א"כ מ"ש הוא אהרן ומשה היה קודם שבא הדבור למשה במצרים אבל מעת החדוש ההוא היה משה קודם אהרן ועל זה נאמר כאן ויהי ביום דבר ה' רוצה לומר ויהי זה היתרון והקדימה למשה ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים כי משם והלאה נתעלה ענינו של משה על אהרן וקדם אליו ולכן יש בזה הפסוק פרשה כי מפסיק הפרשיות היה בלי ספק מרע"ה מפי הגבורה. גם איפשר לפרש בזה שבא הכתוב הזה להודיע שכל הדברים לא היו אלא על ידו ומשה היה מדבר אותם לאהרן ויהיה לפי זה שיעור הכתוב כן ויהי ביום דבר ה' רוצה לומר כאשר דבר ה' הנה אל משה היה הדבור בארץ מצרי' כלומר לא לאהרן כי למרע"ה היה הדבור בלבד והוא היה המגיד אותו לאהרן ולכן הביא אחר זה הלכה למעשה להודיע שכן קרה בפועל שדבר הש"י אל משה בלבד אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך כלומר אני ה' אשר דברתי עמך בסנה ושאמרתי לך כי אהיה עמך ומפני זה דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך אל תירא ואל תפחד ממנו עד שמפני שהדבור היה למשה בלבד ואליו לבדו היתה הצואה לדבר אל פרעה חשב משה אולי שהקב"ה היה מצוהו שהוא בלבד יעשה השליחות ולא יטפל בו אהרן ושהיה כל מ"ש לו במראת הסנה מהתחברות אהרן עמו לבד לענין הדבור אל ישראל כמו שאמר ודבר הוא לך אל העם וגו' אבל הדבור לפרעה היה בלבד למשה הנה מפני זה הוצרך משה לחזור להחזיק בטענתו כאן באמרו הן אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה כאומר איך אלך לדבר לפרעה לבדי בהיותי ערל שפתים ?עלג כבד הדבור שיגער בי פרעה ולא ישמעני. ואז הוצרך יתברך להודיעו שלא היה כן דעתו כי עכ"פ אהרן אחיו גם לפני פרעה יהיה נביאו. וגם זה הדרך נכון ביישוב הפסוקים האלה. אבל היותם אמתי ונכון בפשט הכתובים אצלי הוא שמרע"ה כשבא לו הדבור במצרים וארא אל אברהם וגו' הלך בזריזות לבשר את בני ישראל בהבטחה הגדולה ההיא והם לא רצו לשמוע אל דבריו מתוך צרתם ומשה לא התרעם ולא התלונן מזה אבל כאשר אמר לו השם שיתחיל בענין המכות ויבא לדבר אל פרעה בהיכלו שישלח את בני ישראל מארצו כדי שכאשר ישאל להם אות יעשה נס הנחש אמר משה לא כמבקש על תיקון פיו ושפתיו אלא כאומר לנפשו בריא לי שלא ישמעני פרעה כיון שישראל לא שמעו אלי כ"ש שאני ערל שפתים וזש"ה וידבר משה לפני ה' כי לא נאמר ויאמר משה אל ה' אלא שאמרו לפניו כי בהיותו מחשב בזה היה כאלו דברו לפניו יתברך. ואמנם אמרו אחר זה וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום וגו' יהיה כפי מה שפירשתי שצוה לשניהם יחד ענין השליחות לישראל ולפרעה ולהיות המאמר הזה כולל זכר אחריו יחוסם בפר' אלה ראשי בית אבותם ולפי שהדבור שאמר הש"י למשה שנזכר למעלה בא דבר אל פרעה מלך מצרים וגו' ומה שאמר משה עליו כמו שנזכר למעלה בא שמה בקצור גדול וגם לא נזכר שמה מה השיבו יתברך למשה על תוכחתו שאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים לכך חזרה התורה לבאר איך היה הדבור האלהי ההוא ומאמר משה עליו ותשובת הש"י למשה. שלא נזכר שמה וז"ש כאן ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים שאז א"ל אני ה' דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך שזהו עצמו הדבור של מעלה ושאז אמר משה לפני ה' הן אני ערל שפתים וגו' ואיך ישמע אלי פרעה רוצה לומר ה' אלהים אתה שולח אותי ואת אהרן יחד ואהרן דבר ידבר כי יש לו כח ע"ז אבל אני ערל שפתים ואיך ישמע אלי פרעה אל אהרן ישמע אבל לא ישמע אלי והלא גנאי גדול זה לי שאהיה כאיש אשר לא שומע ואין בפיו תוכחות וזה המאמר הוא עצמו מה שנאמר למעלה הן בני ישראל לא שמעו אלי. הנה כאשר קרה כל זה שדבר הש"י אל משה ושאמר משה לפני הש"י כל זה הנה אז השיבהו הש"י ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך. רוצה לומר אין הדבר כמו שחשבת שיהיה לך בזה גנאי אבל בהפך שיהיה לך לכבוד ולתפארת שלא תהיו אתה ואהרן שוים בדבר כי אתה תהיה במקום אלהים בערך פרעה כי כמו שהאלהים מכה אותו ומצוהו ואינו מדבר עמו כך תהיה אתה בערכו ואמנם אהרן אחיך לא יהיה בזה הערך אבל יהיה אצלך כנביא המקבל השפע מאת האלהים ומגיד אותו לבני אדם כן אהרן יקבל הדבור ממך וידבר ויגיד אותו לפרעה ועכ"ז אתה תדבר את כל אשר אצוך כי איני מונע ממך הדבור בהחלט כי כל מה שאדבר תדבר ואהרן אחיך לא יהיה בזאת המדרגה אבל הוא כנביא ידבר אל פרעה מה שתאמר אליו והיה אם כן מדרגת אהרן בדברו אל פרעה בערך אל משה כיחס ירמיהו עד"מ בדברו אל צדקיהו בערך אל השם וכאלו נתן השם את טבעתו ע"י משה ומסר לו כל הענינים וא"ל אשר בלבבך עשה כאלו אתה אלוה כמוני או אתה עצמי ואלהותי ובסוף הדברים אמר ושלח את בני ישראל מארצו כלומר ומה לך בבחינות האלה די לך שישלח את בני ישראל מארצו ואם יכנע לפניך לעשות מצותך בדברים מועטים זה יהיה לך כבוד ומעלה רבה ולפרעה כדי בזין וקצף הנה התבאר מזה כלו שאין כאן יתור בדבורים ממה שנאמר שתי פעמים דבר אל פרעה מלך מצרים כי שניהם א' ושאמרו ויצום אל בני ישראל ואל פרעה וגו' הוא לצורך כמו שבארתי והותרה בזה השאלה הט'. והתבאר גם כן למה חזר משה עתה אל טענת הן אני ערל שפתים בהיות שכבר טען זה במראת הסנה כי הנה היה זה מפני שצוה הש"י לשניהם יחד על ענין השליחות דבר אל פרעה ואל ישראל וחשב משה שיהיו שניהם שוים במדרגת השליחות מה שלא נאמר לו כן במראת הסנה והנה עם היות שנכתב כאן ב' פעמים הטענה הזאת לא נאמרה כי אם פעם אחת אם לא שהתורה זכרה בראשונ' בקצור ואח"כ חזר לספרה בשלמותה. והותרה בזה השאלה הי'. וכן התבאר שמה שהשיבו הש"י כאן ראה נתתיך אלהים לפרעה היה ראוי שישיבהו הש"י לפי שמרע"ה מפני שצוה יתברך לאהרן עמו בעניני השליחות חשב שיהיו שניהם בו במדרגה אחת ולהיות אהרן ימהר לדבר צחות ומשה ערל שפתים יהיה למשה חרפה רבה בזה וחשב שהש"י חזר בו ממ"ש לו במראת הסנה שיהיה אהרן כתורגמן שלו הנה לזה הוצרך יתברך להודיע שכן יהיה עכ"פ ושהוא יהיה אלהים לפרעה ואהרן יהיה בערך נביאו. והותרה בזה השאלה הי"א וכבר הבין ראש המפרשים רש"י ז"ל קישור הפרשיות האלה ופירושם בדרך אשר זכרתי כי הוא כתב ויהי ביום דבר ה' מחובר למקרא שלאחריו וידבר ה' הוא הדבור עצמו האמור למעלה אלא מתוך שהפסיק הענין בשביל ליחסם חזר הענין עליו להתחיל בו ובאמת בצדק כל אמרי פיו אין בהם נפתל ועקש: