Abarbanel on Obadiah
1:1א׳:א׳
1 א

דברי הנביא עובדיה הם נבואה אחת בלבד מדובקת מראשיתה ועד סופה ולכן לא עשיתי בם חלוק נבואות, וראיתי לשאול בה גם כן ו' שאלות:

2 ב

השאלה הראשונה היא אם הנבואה הזאת אשר ניבא עובדיה על אדום כבר נתקיימה ע"י נבוכדנצר שאחרי שכבש את א"י והחריב את ירושלם כבש שאר ממלכות הגוים אשר סביבותיו מצרים ועמון ומואב ואדום ושאר הגוים כמו שבא בספר ירמיהו, או אם נתקיימה אח"כ בימי הורקנוס המלך מבני חשמונאי שהלך על ארץ אדום ויך את רביבה ואת מרשה אשר לאדום ויכנע את גאון אדום וישימם למס עובד ויקשרם ויכבלם בכבלי מילה וימל את בשר ערלתם כמו שספר כ"ז יוסף בן גוריון בספרו, או אם הנבואה הזאת לא נתקיימה עדיין והיא עתידה להתקיים:

3 ג

השאלה השנית מהו אדום והר עשו שניבא עליו עובדיה בזאת הנבואה, האם ארץ אדום הסמוכה לא"י אשר עברו אצלה ישראל קודם שבאו לארץ סיחון ועוג כמ"ש בתורה והוא אשר כבשה דוד והציב בה נציבים ואשר כבש והחרים נבוכדנצר ואשר כבש הורקנוס הנזכר, או אם אמר אדום והר שעיר על רומי וארצות הנוצרים כמו שנהגו חכמים ז"ל לקראם אומת אדום ועל רומי עיר אדום:

4 ד

השאלה השלישית מה היה שהנבואה הזאת שניבא עובדיה מאדום באה בלשונה במעט מהחלוף בדברי ירמיהו וכבר אמרו חכמים ז"ל שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, וראוי שנדע משני הנביאים האלה מי קדם למי בזאת הנבואה האם עובדיה לירמיה או ירמיה לעובדיה, ומה הצורך או התועלת כששני הנביאים ינבאו ענין אחד בעצמו אם רצה הש"י להודיע סודו אל עובדיה למה לא הודיעו מאומה אחרת כי אם מאדום:

5 ה

השאלה הרביעית באומרו כה אמר ה' אלקים לאדום שמועה שמענו מאת ה', כי אומרו שמועה שמענו מאת ה' אי אפשר שיהיה על השם יתברך רוצה לומר שיהיה זה מאמרו ודבריו כי איך יאמר השם יתברך על עצמו שמועה שמענו בלשון רבים וששמע זה מאת ה' כאלו הוא זולתו ואם הם דברי הנביא מעצמו איך אמר כה אמר ה':

6 ו

השאלה החמישית באומרו ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דיבר כאילו אמר שלא ישאר מהם שריד ופליט כי כולם ימותו באותה מלחמה, והנה אמר סותר לזה עמוס בסוף נבואתו למען יירשו שארית אדום והוא המורה שתשאר מאדום שארית ופליטה שימשלו בה ישראל ואיך באה הסתירה הזאת בדבריהם אחרי שאלו ואלו דברי אלקים חיים וכולם נתנו מרועה אחד:

7 ז

השאלה הששית באומרו וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת, כי מה ענין הכנענים בפסוק הזה וכל שכן עם צרפת, וה"ר דוד קמחי פירש כנענים על האשכנזים שהם ארצות אלאמני"א ואשקלב"וניאה, ולא ידעתי מאין באה לו הנבואה הזאת שנתישבו אותם הארצות מכנעניים אם לא שראה בדברי ה"ר אברהם אבן עזרא ששמע מפי גדולים שארץ אשכנז נתישבו בו כנענים שברחו מארצם מפני בני ישראל, ואין הדבר כן כי הכנענים עברו לאפריק"א כמו שאמרו חכמים ז"ל והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם:

8 ח

הכונה הכוללת בנבואה הזאת היא להודיע חרבן אדום אשר יהיה לעתיד לבא, ולבאר שהאומה הזאת הנקראת אדום היתה בראשיתה דבר מועט ואחר כך נתפשטה ממשלתה בעולם, ושעם זה כבר באו עליה בזמן שעבר צרות רבות ורעות אבל לא החריבוה חרבן החלטי, אמנם בזמן קבוץ הגלויות תחרב ותשומם האומה ההיא בכללה חרבן כללי והחלטי מפני מה שהרשיעו לעשות כנגד ישראל בחרבן בית ישראל בחרבן בית ראשון ובחרבן בית שני ובגזרות ובשמדות שגזרו עליהם בהיותם תחת ממשלתם בגלות, ושישראל ישובו וימשלו בארצם ובממשלתם ובכל ערי הנגב והיתה לה' המלוכה וכמו שיתבאר בפסוקים:

9 ט

חזון עובדיה וגו' עד הנה קטון נתתיך בגוים. אין לנו דרך לדעת הדברים הקדומים אשר עינינו לא ראו כי אם מפי מגידיהם בהיותם אנשי אמת שראוי לסמוך על קבלתם ולכן היו המקובלות מכלל הראיות שעשה הפלוסוף, והנה הכתוב לא ביאר זה הנביא מי היה ובאיזה דור ניבא אבל חכמינו שקבלו דור מדור ומהנביאים הלא הם יורוך יאמרו לך שעובדיה זה הוא אשר נזכר בספר מלכים שהיה עם אחאב אשר על ביתו, ואמרו שהיה גר אדומי ושהיה מבני אליפז רע איוב. אמרו בתנחומא חזון עובדיה א"ל הקב"ה לאליפז אתה הוכחת את עבדי איוב בחזון שנאמר בשעיפים מחזיונות לילה וגו' אני מעמיד ממך בן נביא שיפרע מבית אביך בחזון שנאמר חזון עובדיה: ובפרק א' דיני ממונות (סנהדרין לט, ב) אמר ר"י אמר הקב"ה יבא עובדיה שדר בין ב' רשעים ולא למד ממעשיהם אחאב ואיזבל ויפרע מעשו הרשע שדר בין שני צדיקים יצחק ורבקה ולא למד ממעשיהם, אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר אומר עובדיה גר אדומי היה והיינו דאמרי אינשי מיניה וביה אבא נזיל בי נרגא, כי אתא רב דימי אמר ידך מתוכה מסרחת, וכבר כתבתי בהקדמה בחקירה הראשונה למה נכתב ספרו אחרי הושע ויואל ועמוס בהיותו קודם אליהם בזמן:

10 י

האמנם הראב"ע בהתחכמותו כתב שלא נוכל לומר שהיה עובדיהו אותו שכתוב בספר מלכים בימי אחאב כי שם כתוב ועובדיה היה ירא את ה', ולא קראהו הכתוב נביא בהיותו מעלה יותר נכבדה, וטענתו זאת הבל היא כי אולי בהיות עובדיה בבית אחאב לא נחה עליו הנבואה להתחברו לאותם הרשעים אחאב ואיזבל והעיד הכתוב שהיה ירא את ה' ושהיה מגין על נביאיו ומצילם מן המות, אמנם אח"כ ניבא הנבואה הזאת בלבד, וכבר יורה הכתוב על אמתת זה שאמר (מ"ב ד, א) ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה' מאד וזה באמת היה עובדיה כי הוא היה מפורסם בחסידות ויראת שמים כי על כן קראהו הכתוב כן ג' פעמים, וכיון שהעיד הכתוב שהיה מבני הנביאים למה נרחיק שינבא נבואה אחת קטנה כזאת, ואם אשתו לא קראתו נביא זה היה לענותנותה או מפני שלא ניבא כי אם נבואה קטנה זו לבד ונסתפקה באומרה שהיה ירא את ה' עם עדות הכתוב שהיה מבני הנביאים. ואולי שמפני זה אמרה ואתה ידעת לפי שעובדיה היה ידוע לאלישע ענינו והנבואה אשר ניבא ואם לא היה הדבר כן לא היו מעידים עליו השלמים ע"ה, ותלמידו של ר' מאיר שהיה גר אדומי העיד שהיה עובדיה ג"כ גר אדומי ושאין זה כולו להם אם לא מקבלת אבות, ומאשר היה עובדיה גר אדומי שבא לחסות תחת כנפי השכינה הראהו השם יתברך באבדן מולדתו לנחמו בהיותו גר ולהודיעו שסוף אומתו היה להכרית כי יותר אהוב לאדם דעת מה שעתיד להיות באומתו וארצו מבאומה אחרת ולכן לא ראה נבואה אחרת כי אם זאת לפי שהיתה על אדום.

11 יא

ואי אפשר לומר שראה בה חרבן אדום אשר החריבו נבוכדנצר כמו שכתב ראב"ע או חורבן הורקנוס המלך לפי שהוא אמר למען יכרת איש מהר עשו מקטל ואמר ג"כ ולא יהיה שריד לבית עשו וידוע שלא היה חרבן נבוכדנצר ולא חורבן הורקנוס שהחריבו לאדום החלטי שלא נשאר מהם איש, והוא ממה שיוכיח שלא היתה נבואתו כי אם לעת"ל שיחרב אדום בהחלט ולא ישאר מהם שריד כשיגאל ה' את עמו, ואין להפלא מהיות נבואת עובדיה לעתות כ"כ רחוקות כי הנה בלעם שקדם אליו קרוב לת"ר שנה נבא ג"כ על חרבן אדום האחרון הזה העתיד להיות כמ"ש (במדבר כד, יח) והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עושה חיל וירד מיעקב והאביד שריד מעיר וכמ"ש במבשר האחד בספר משמיע ישועה ומזה תדע שלא לבד על ארץ אדום הסמוכה לא"י ניבא הנביא כ"א גם על האומה שנסתעפה משם ונתפשטה בכל העולם והיא אומת הנוצרים היום הזה שהם מבני אדום וכמ"ש אח"ז. ותדע ג"כ שכמה נביאים ניבאו על חרבן אדום בשמו והם לפי דעתי ט', הא' בזמן היה בלעם, והב' שניבא אחריו בזמן היה עובדיה, והג' היה ישעיהו, והד' בזמן יואל, והה' אחריו ניבא עמוס, והו' אחריו ניבא ירמיהו, והז' אחריו ניבא יחזקאל, והח' בזמן אחריהם ניבא מלאכי, והט' שניבא ג"כ על אדום היה דוד ע"ה בשירותיו וכפי זמנו הוא היה אחרי בלעם וקודם עובדיהו, הנה א"כ ט' נביאים האלה ניבאו ע"ז החרבן, ואולי שג"כ מפני זה אמר כאן עובדיה שמועה שמענו מאת ה' ר"ל שכמה מהנביאים שמעו הנבואה הזאת מאת ה', וכבר כתבתי בפי' ישעיהו שהיה דרך הנביאים כמנהגם כשיראו בנבואותיהם דבר שכבר ניבא עליו נביא אחר שהיו בספרם אותו משתמשים בדברים ומלות שאמר הנביא אשר קדמם בו כי הם לא היו שומעים בנבואותיהם הדברים מהאל ית' במלותיהם ואותיותיהם כי זו היתה בלבד מדרגת אדון הנביאים אשר לא הגיע אליה זולתו מן הנביאים ועליו נאמר (שם ז, פט) ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול מדבר אליו וגו' ובאותם המלות והדברים האלוהיים שהיה שומע היה כותב את התורה, אבל שאר הנביאים היו משיגים נבואותיהם אם בראיית משלים ואם בהשגת המדעיות אלהיות והם היו מספרים מה שראו בלשונותיהם ודבריהם ומפני זה בספרם את נבואותיהם היו מדברים פעמים בלשון עצמם ופעמים היו מדברים אותו בדברים ומלות שקדם אליהם בהם נביא אחר, הלא תראה שמשה רבינו ע"ה אמר בשירת האזינו (דברים לב, לו) כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ודוד במזמור קל"ה אמר זה הפסוק עצמו כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם עצבי הגוים וגו' ואין ספק שלא היה דוד מנבא אע"פ שנודה שהיה נביא באותו סגנון ודברים שניבא אדון הנביאים אבל לקח בדבריו הפסוק ההוא מדברי משה וכזה תמצא הרבה בדברי שאר הנביאים, אבל לא יבואו לב' נביאים נבואה א' בדברים שוים כולה וכל חלקיה וכמ"ש חז"ל שסגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין ב' נביאים מנבאים בסגנון אחד ר"ל שכבר יהיה הענין המושג שוה בכמה נביאים בנבואת חרבן אדום שראו אותה ט' נביאים, והיה זה לפי שרצה הקב"ה שיהיה הדבר הרשום ההוא מועד ומותרה באמצעות נביאים רבים וכמ"ש לא בסתר דברתי לפי שבהיותו מועד ביותר נביאים יודע יותר כי דבר הש"י הוא, ומפני השתתפותם בדבר המושג אפשר שיקח האחרון מן דברי הראשון אבל אינו אפשר ששניהם ינבאו כל דברי הנבואה וחלקיה בסגנון דברים אחד מבלי תוספת ביאור ושנוי דברים שיהיה א"כ ממגנבי דברים וכן היה הענין בנדון אשר לנו שעובדיה ניבא על חרבן אדום ובא אח"כ ירמיהו וראה חרבנו ג"כ, וכאשר ספר אותו נשתמש בדבריו מדברי עובדיה שראה שכבר ניבא עליו אבל הוסיף ירמיהו ביאור וייעודים בו וכמו שיתבאר, והותרו עם זה שלשת השאלות הראשונות:

12 יב

ובפירוש הפסוק שמועה שמענו מאת ה' וציר בגוים שולח כתב הרד"ק שהוא מסורס חזון עובדיה שמועה שמענו מאת ה' ר"ל אני ושאר הנביאים שנבאו על חרבן אדום כה אמר ה' אלקים לאדום כלומר, על אדום כאילו ציר בגוים שולח שהוא משל להתפשטות השמועה שיעלו כל הגוים למלחמה על ארץ אדום: והפירוש הזה בלתי מתישב לא מצד הלשון שאמר וציר בגוים שולח ואם היה זה התחלת הנבואה איך יאמר וציר כמוסיף על מאמר אחר, ולא מצד הענין כי איך יתכן שכל מלכי האדמה יתעוררו מבלי סבה להלחם בארץ אדום ומהו ענין הציר הזה ששולח ומי שולחו, אלא שאמתת הענין הוא מה שכבר הודעתי פעמים שאומת אדום שהם כללות הנוצרים שהתחלתם ויסודם ברומי יתעוררו לעלות לכבוש את ירושלם מפני ששם כל קדושת דתם וקבר ישו אלהיהם וכמו שכבר פעמים אחרות התעוררו לכבשה לזאת הסבה עצמה, ובעבור שהיום כל ארץ ישראל היא תחת מלכות מצרים לכן ילחמו הנוצרים ראשונה במצרים ויכו את כל המונה מכה עצומה ויכבשו את ארץ ישראל גם כן, ומזה תצא השמועה בכל ארצות המזרח והצפון שרובם ישמעאלים איך באו הנוצרים מארצותם לגוייהם והחריבו את מצרים וכבשו את א"י וירושלם שהיא גם כן אצל הישמעאלים עיר קדושה לאלהים, ואז יתעוררו כל בני ישמעאל ממזרח ומצפון ויאמרו איש אל אחיו לכו ונלכה בשם אלהינו על הנוצרים הארורים האלה ונקח מהם נקמת אחינו בני מצרים אשר שפכו דמם כמים ונסיר הארץ הקדושה מידיהם פן יתפשטו בארץ ויבואו להחריב גם אותנו, ועל זה אמר וציר בגוים שולח וכן אמר ירמיהו (מט, י) וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה שהכוונה בזה הוא שילכו השמועות והצירים להגיד בכל ארצות המזרח והצפון מה שיעשו הנוצרים במצרים וארץ הקודש כדי שיבאו כולם עליהם למלחמה:

13 יג

ויחזקאל ניבא גם כן על זה עצמו וייעד מפלת מצרים אשר תהיה על ידי הנצרים בתחילה ואמר (יחזקאל ל, ט) ביום ההוא יצאו מלאכים מלפני רצים להחריב את כוש בטח והיתה חלחלה בהם כיום מצרים כי הנה באה, התבאר אם כן שעל זה עצמו אמר כאן חזון עובדיה כה אמר ה' אלהים לאדום כלומר, זה מה שראה וחזה עובדיה וזהו מה שאמר ה' אלהים על אדום, וביאר שתיהם אם מה שחזה וראה בנבואתו הוא כאילו באה שמועה רבה בין האומות ושולחים ציר בגוים מפה אל פה והוא רמז לבלבול והחרדה שיהיה בין אומות המזרח והצפון בשמעם ענין הנוצרים וחרבן מצרים וכיבוש ארץ ישראל ולכידת ירושלם מבני אדום, כי כל זה חזה וראה בנבואתו איך היתה מגעת השמועה ההיא בקרב העמים ההם והציר שהיו שולחים אלו לאלו לאמר קומו ונקומה עליה למלחמה, ואמר עליה לרמוז על ירושלם שעליה תהיה המלחמה כולה, ואחר שסיפר מה שראה סיפר גם כן מה שאמר השם לאדום רוצה לומר על אדום והוא אומרו מיד הנה קטון נתתיך וגומר: זהו פי' הפסוק הזה על בוריו מלבד מ"ש עליו למעלה והותרה בזה השאלה הרביעית: